ארכיון תג: שקר

היא לא סיפרה   She didn't Tell

איימי קודי – שפת הגוף שלך מעצבת אותך [תרגום לעברית]

Amy Cuddy – Your body language shapes who you are

האמת היא הדרך הכי טובה להתנהל, אם כי לא תמיד היא אפשרית.

Truth is the best way to conduct, though it is not always possible.

איני אוהבת לשקר ואיני אוהבת כשמשקרים לי. מעולם לא שיקרתי כדי להשיג משהו ממישהו או כדי לרמותו. לסובב בכחש אינה דרכי. לפעמים אני יכולה להמציא דברים, אך זה בסיפורים, לא בחיים האמיתיים. אני משתדלת לנהוג ביושר ובהגינות בזולתי. אמנם, לא תמיד אפשר לומר את האמת, לפעמים נוצרות נסיבות מסוימות – שאלות של חיים ומוות שמצריכות לשקר, אך לעולם אסור לעשות כן כדי להציג מצג שוא של עצמך בפני הזולת, בעיקר לא בזוגיות.

I don't like lying and I don't like people lying to me. I never lied to get something from someone or to cheat them. Fraudulence is not my way. Sometimes I can make up stuff, but it's in stories, not in real life. I try to act honestly and fairness. Indeed, the truth cannot always be said, there are sometimes circumstances when matters of life and death require lying, but one must never make a misrepresentation of themselves to others, especially not in relationships.

איני אוהבת לאחר. אני לא אחרתי, היא הקדימה אותי בהרבה. אני נוהגת להגיע לפגישה עשר דקות עד רבע שעה לפני כדי להתארגן. היא ישבה עם הפנים לכניסה, כך שהבחנתי בה מיד וניגשתי אל השולחן, חיוך על פני. היא חייכה חזרה. איני אוהבת לגעת באנשים זרים שזה עתה פגשתי ושונאת כשאלה מושיטים לי יד ללחיצה. אני לא מהסוג שמסתובב בין אנשים ולוחץ ידיים על ימין ועל שמאל. שמחתי שהיא נשארה לשבת ולא הושיטה אלי את ידה.

I don't like to be late. I wasn't late, she arrived early. I usually get to a meeting ten to fifteen minutes before in order to get organized. She sat facing the entrance, so I noticed her immediately and walked over to the table, a smile on my face. She smiled back. I don't like to touch strangers I just met and hate when they reach out to shake hands. I'm not the kind who goes around people shaking everybody's hands. I was glad she stayed sitting and didn't reach out her hand to me.

היו לנו כמה שיחות מלבבות בסקייפ ונראה לי שמצאנו חן זו בעיני זו. לא התאהבתי בה. היא הציעה להפגש לקפה. הסכמתי. פעם, הייתי בונה מגדלים באויר מפגישות כאלה. היום, עוד לא מצאתי את זו שתרטיט לי את הלב עד כדי רצון ללכת אחריה. זוגיות אינה על הפרק עם מי שאין לי אליה משיכה ממבט ראשון. גם בגילי הנוכחי אני עדיין מאמינה באהבה, בפרפרים בבטן, בַּכיף שבלאהוב.

We had some nice chats on Skype and I think we liked each other. I didn't fall in love with her. She offered to meet for coffee. I agreed. In the past, I would build castles in the air from such dates. Today, I have not yet found the one that causes my heart to tremble to the point of wanting to follow her. Parity is not an option with whom I have no attraction to at first sight. Even at my current age, I still believe in love, butterflies in my stomach, the fun of love.

בהתחלה הייתי שקועה בדברים שהשמיעה. השיחה היתה מרתקת. אחר כך הגיעה המלצרית עם ההזמנות שלנו וכשהחלה לסדר את המנות על השולחן, נפלה לה כפית ואני קמתי ממקומי ומיהרתי להתכופף כדי להרימה. עיני נפלו על כסא הגלגלים עליו ישבה הפגישה שלי ונכנסתי להלם. כשהתישבתי שוב, נעצתי את מבטי אל מאחוריה כדי לבדוק שאכן זה כסא גלגלים ולא כסא רגיל. זה מסוג הרגעים המביכים שאיני יודעת מה לעשות בהם. לא הבנתי למה היא לא סיפרה לי מראש על שהיא רתוקה לכסא גלגלים ולמה לא הכינה אותי לזה לפני פגישתנו. די כעסתי עליה והרגשתי מרומה.

At first, I was absorbed in what she was saying. The conversation was fascinating. Then the waitress came with our orders and when she started arranging the dishes on the table, a teaspoon fell down and I got up and hurried to bend over to pick it up. My eyes fell on the wheelchair where my date was sitting and I got into shock. As I sat down again, I stared behind her to see that it was a wheelchair and not an ordinary chair. It's the kind of awkward moments I don't know what to do. I didn't understand why she hadn't told me beforehand that she was wheelchair-bound and why she hadn't prepared me for it before our meeting. I was quite angry with her and felt deceived.

מה עושה במצב הזה?

What do I do in this situation?

הצבעה

הקלפיה ואני

יצאתי למלא את זכותי האזרחית. יש מי שיקראו לזאת חובה, אך אני מעדיפה לעשות דברים מתוך בחירה חופשית ולא מתוך כפיה. למדתי לחרדתי, שישנן ארצות כמו אנגליה ואוסטרליה, בהן ההצבעה היא חובה ומי שאינה טורחת למלא את חובתה זו – צפויה לקנס לא זול. מפגר לגמרי. אני עדיין זוכרת את התדהמה שאחזה בי כשהדבר הזה הובא לידיעתי בפעם הראשונה. לא ברור לי היכן הדמוקרטיה פה, אם מכריחים אזרח/ית לבחור. זה לא כמו שרות לאומי, במחילה. זכות האזרח/ית לבחור אם מתאים לה/ו לצאת אל הקלפי אם לאו ולאף אחד אסור להכריח אותנו לשום דבר. בשרות לאומי מחויבים הכל ללא הבדל, אם אכן כשירים הללו לבצע את תפקידיהם, כמובן.

לבשתי את מיטב מחלצותי המתאימים לארוע כזה, שמתי על רגלי מגפיים סקסיים וצעדתי מעדנות, נזהרת מאוד לא למעוד בגלל העקבים הלא נוחים. לא נעים למצוא את עצמך משוטחת כבלטה זו על המדרכה ולהביט לנמלים החורשות את חריציה בחריצות, בלבן של העיניים. אם נורא בא לך, אפשר תמיד לברך את הנמלים בשלום גם בלי למחוץ חלק מהן תחתייך.

הדרך עוברת בשלום בצעידה מדודה. אני חשה היטב את שרירי הירכיים. אמנם בקושי מאתיים מטרים, אך קיויתי לטרמפ. מי שייצר את המגפיים הללו הוא ודאי צאצא של המרקיז דה סאד ונהנה לחשוב על פרי עבודתו שבגללו שוברות הנשים את רגליהן הנתונות בהם כסד.

בפתח הבנין בו ממוקמת הקלפי (זה אותו המקום בו בחרנו לרשות המקומית), היא מחייכת אלי בחביבות ושואלת לשלומי. מזמן לא התראינו. היא אוחזת בזרועי ומובילה אותי איתה פנימה. הרצפה קצת חלקה ושמחתי לתמיכתה במקרה והעקבים ימרדו חס חלילה וישלחו את רגלי לכיוונים שונים. לא כיף לשבור רגל.הפתק, המעטפה ואני

אני מממשת את זכותי. היא עוקבת אחרַי, מתחקה אחר תנועותי עם המצלמה אותה הפקדתי בידיה המיומנות. אני יוצאת לרגע מפינת הקרטון המכונה משום-מה בשם השגוי פרגוד ומראה לה את הפתק בשביל התמונה והפוזה, אך מצביעה לפי מצפוני, כמובן. אין לי רצון לגלות כאן את האמת, אבל אתן יכולות להיות סמוכות ובטוחות שלא הצבעתי עבור מפלגת השלטון המאוסה ואני עדיין מצפה שיקרה פה מהפך, תמיד ישנה תקוה שהעם יתעשת ויבין את גודל האסון שזה המית עלינו עד כה ואם חס ושלום (טפו מליון פעמים!!!) יבָּחֵר הלזה שוב – אנה אנו באים? אולי כדאי לבוא לאוסטרליה?

הצבעה

זהו, בחרתי, עשיתי את מה שאני יכולה כדי למגר את הרוע והרשע מקרבנו או לכל הפחות להחלישו. בעוד מספר שעות אדע אם הצליח לי ולאלה החושבות כמוני, אם יתנדף מאיתנו שלטון השמוקים ואז תראינה הוייבערס לגרוזיני מה זה. וְשֶׁמרן יבכה אם בא לו, לי אין בעיה עם זה, המדינה עדיין חופשית ומותר לו להזיל דמעות תנין עדתיות כאוות נפשו. חבל שבה בעת הוא בוחר בעוונותיו להריק מפיו דברי בלע נגד האשכנזים.

בתמצית ממש: מקוה לטוב.