בזכרון הקולקטיבי שלנו, כישראלים, חרותות הרכבות חזק, כמו המספר הכחול שנצרב על אמות ידיהם של בני עמנו בשואה. הסיפורים של הורינו, שהחלו לזרום מהם טיפין-טיפין ממש בטרם השמטם מאיתנו לעולמם, קמים ועומדים עכשו לנגד עינינו הנדהמות. והעולם שותק. כמו אז, כששתק עת נרצחו בני עמנו בדם קר.
In our collective memory, as Israelis, the trains are strongly engraved, like the blue number which was burnt into the forearms of our people in the holocaust. Our parents' stories, which started to flow from them little by little just before they dropped away from us to their world, arise now before our shocked eyes. And the world is silent. Like then, when nobody interfered while our people were murdered in cold blood.
אנשים נסים על נפשם. אנשים נדחקים לתוך רכבות, אנשים חוצים את אירופה לאורכה בנסיון להגיע למקום מבטחים, עולים על חופים זרים, טובעים בים האכזר, נהרגים בדרכים, מתים ברעב, גוועים בכל מיני דרכים.
People are running for their lives. People are forcing in to trains, people are crossing throughout Europe in attempt to find a safe place, reaching foreign beaches, drowning in the cruel sea, being killed on the roads, starving to death, dying in many ways.
Nits – Adieu, Sweet Bahnhof (Lyrics)
אנשים נסים על נפשם. עוזבים מולדת, עוזבים משפחות, עוזבים את היקר להם ובורחים מהתופת, מחפשים מקום לבנות בו את חייהם. אך השערים נעולים מפניהם. האירופאים מקשים את לבם. מה אכפת להם שמליוני אנשים חסרי בית? למה שיפריע להם שמאות אלפים נהרגים בנסיון להאחז בחיים? למה שידאגו למי שאינו משלהם?
People are running for their lives. They leave their countries, they leave their families, leave behind the most precious and flee from hell, searching for a place where they could rebuild their life. But the doors are locked. The Europeans harden their heart. Why would they care that millions of people are homeless? Why would they be bothered by hundred millions people that are being killed while trying to cling onto life? Why would they care about somebody who isn't them?
Nits – Sketches of Spain (Lyrics)
הסוריאליזם מדהים! על חופים ביוון שהיו פעם שְׁלֵוִים, נופשים תיירים וחוזים בעיניים נדהמות איך גופות צפות על פני הים, סירות קרבות לחוף ופולטות אליו פליטים סחופים. היוונים, עם מכניס אורחים המה, גם אם הם בצרות כלכליות צרורות, עדיין הם בני אדם ומנסים לעזור. מיד מארגנים לפליטים מקום, מזון, מים ומקיימים את נפשם עד לעזיבתם בדרכם לארצות פחות מאותגרות כלכלית. יש עדיין נפשות טובות בעולם הזה.
This surrealism is amazing! On Greek beaches, that were peaceful once, tourists are vacating, and get to see with their eyes astonished, floating bodies on the sea, boats approaching to the shore spitting up swept away refugees. The Greeks, are a hospitable nation, despite that they are financially in deep trouble, they are still humans and try to help. Immediately, they organize a place, food, water for the refugees, and keep them alive until they leave to less financial challenged countries. There are still good souls in this world.
Guns N' Roses – Knocking on Heaven's Door (Lyrics)
אתם חייבים להיות מחוברים על מנת לשלוח תגובה.