Christmas Carols – We Wish You A Merry Christmas
ה-23 בדצמבר 1995 היה יום שבת, נר שביעי של חנוכה. מזג האויר הנאה דרבן אותנו לנסוע לחיפה ולסעוד את לבנו במסעדה מזרחית במושבה הגרמנית.
The 23rd of December 1995 was Saturday, the seventh candle of Chanukah. The pleasant weather spurred us to travel to Haifa and dine in an oriental restaurant in the German Colony.
כנראה שהיו לי חיים מוגנים, משום שמעולם לפני כן לא נקלעתי לאף מקום עם סממנים נוצריים בחודש דצמבר. היו לי דודים בחיפה, אך הם גרו בהדר, ושם לא היו נוצרים או לפחות לא נראו.
I must have had a sheltered life, because I had never run into any place with Christian symbols in December. I had uncles in Haifa, but they lived in Hadar, where there were no Christians or at least none.
האוכל במסעדה היה טעים מאוד. נהנינו מאוד לסעוד יחד עם הילדים וכהרגלינו, היינו עסוקים בעצמנו כמשפחה ולא שמנו לב למה שמתרחש מסביבנו. לא התכוונו להזמין קינוח כלשהו, הן משום שהיינו שבעים מאוד מהאוכל הטעים והן משום שלא נהגתי (עד היום זה כך) לקנח ארוחת צהריים בדברי מתיקה. המלצר הניח מגש מיני מתיקה על השולחן ובחיוך הודיע שזה על חשבון הבית. נו, על חשבון הבית כבר מצאנו מקום בקיבתנו ולזלול עד תום את שהונח לפנינו.
The food in the restaurant was very tasty. We had a great time dining together with the children and as usual, we were busy with ourselves as a family and did not notice what was going on around us. We were not going to order any dessert, either because we were very replete with the delicious food and because I had not (to this day) used to have dessert after lunch. The waiter put a tray of sweets on the table and with a smile informed that it was on the house. Well, at the expense of the house, we have found more space in our stomach to stuff ourselves with what was placed before us. All of it.
מפוצצים ומאושרים יצאנו מן המסעדה ופסענו לעבר החניה במטרה להכנס למכונית ולחזור הביתה. פתאום, ללא שום אזהרה, הבחנתי במרחק של מטרים ספורים לפנינו בסנטה קלאוס. היתה זו הפעם הראשונה בה סנטה ואני היינו באותו מרחב. עד אז ראיתי אותו רק בסרטים.
Completely full and happy we left the restaurant and walked toward the parking lot to get into the car and go home. Suddenly, without any warning, I noticed Santa Claus a few meters ahead of us. It was the first time Santa and I had been in the same space. Until then I had only saw him in films.
"סנטה קלאוס!" קראתי בקול ובלי לחשוב בכלל, הצמדתי את תיקי לגופי והתחלתי לרוץ קדימה כדי להשיג אותו ולבקש ממנו להצטלם איתי. המשפחה נותרה מאחור בפיות פעורים אני מניחה למראה ריצתי המהירה (הייתי אז בכושר מצוין) לעבר דמות בבגדים אדומים המחזיקה פעמון בצבע זהב, שמעולם לא ראו לפני כן. אין לי מושג למה, אך הסנטה הזה החליט לרוץ קדימה, כך שבמקום להשיגו – הוא הלך והתרחק ממני.
"Santa Claus!" I called aloud and without thinking at all, I pressed my bag against my body and began to run forward to catch him in order to ask him to take a photo with me. The family was left behind with open mouths I assume at the sight of my fast running (I was in great shape then) toward a figure in red clothes holding a gold bell that they had never seen before. I have no idea why, but this Santa has decided to start running forward, so that instead of catching him, he has moved away from me.
עשר דקות ומספר רחובות לאחר מכן, כשאני מנסה לשמור על מגע עין עם הדמות האדומה המתרחקת ממני יותר ויותר, הבחנתי שהוא הגיע לאיזה בית, עלה במדרגות החיצוניות ונעלם מאחורי הדלת. לקח לי כחמש דקות להגיע לשם. לא היססתי כלל לדפוק על הדלת. זו נפתחה ולפני הופיע בחור צעיר לבוש בחולצה רגילה קצרה ובמכנסי סנטה אדומים כשהבעת הפתעה על פניו. החצוף הספיק להוריד את התחפושת. הסברתי לו שרדפתי אחריו מהעיר עד לכאן ואהיה אסירת תודה אם יסכים להצטלם איתי.
Ten minutes and a few blocks later, trying to keep eye contact with the red figure moving away from me more and more, I noticed that he had reached to a house, went up the outer steps and disappeared behind its door. It took me about five minutes to get there. I did not hesitate to knock on the door. It opened and in front of me a young man appeared wearing short regular shirt and red Santa trousers with a surprise expression on his face. The insolent man managed to take off his costume. I explained to him that I had pursued him from the city to this place and would be grateful if he would agree to take a photo with me.
אישה מבוגרת, שהתברר אחר כך שהיא אמו של סנטה, הגיחה מאחוריו והזמינה אותי להכנס פנימה. חצי שעה לאחר מכן, אחרי קפה ומיני מתיקה שלא יכולתי בשום פנים ואופן לסרב להם, לבש סנטה את החלק העליון בתחפושת, אחותו הגדולה לקחה את מצלמתי והנציחה אותנו יחד.
An elderly woman, who later turned out to be Santa's mother, came up behind him and invited me inside. Half an hour later, after coffee and some sweets I could not possibly refuse, Santa wore the top of the disguise, his older sister took my camera and immortalized us together.
אפילוג:
אחרי שבוע, כשהפילם חזר מפיתוח – לא היו מצורפות אליו תמונות כלשהן. הסתבר, שהפילם נשרף וכל המרדף שלי אחרי סנטה היה לשוא.
Epilogue:
A week later, when the film came back from development, no pictures were attached. It turned out that the film had been burned down and my pursuit of Santa was in vain.
