ארכיון תג: 2019 Tel Aviv Marathon

מרתון ת"א 2019 The Tel Aviv Marathon

Annica Lin – How Does Running Marathons Transform My Life?

מאז ומתמיד נהגתי לתחזק את גופי תדיר בפעילות ספורטיבית. ספורט טוב הן לגוף והן לנפש.

I have always maintained my body regularly in sports activity. Sports is good both for the body and for the soul.

ספורט תמיד היה קרוב ללבי. בבית הספר היסודי, הייתי פעילה למדי בספורט וייצגתי את בית ספרי במספר ענפים: ריצה ל-60 ו-100 מ', הדיפת כדור ברזל (3 ו-4 ק"ג), זריקת כדור הוקי ומה שהכי אהבתי – שיחקתי מחניים בנבחרת. זה נפסק בתיכון מסיבות שונות שלא ממש היו תלויות בי.

Sports was always close to my heart. In elementary school, I was quite active in sports and I represented my school in a few of sectors: running for 60 and 100 meters, shot put (3 and 4 kg), throwing a hockey ball and what I loved most – I played dodgeball with the team. It stopped in high school for various reasons that didn't really depend on me.

היום, אני מסתפקת בפעילות מתונה בהתאם לגילי ולטעמי. ישנם דברים שלא אעשה יותר, וּוַדאי שלא אתחיל להשתולל עכשו. אני מקשיבה היטב לגופי וליכולותיו.

Today, I am satisfied with moderate activity according to my age and taste. There are things I will not do anymore, and certainly won't go wild now. I listen very carefully to my body and its abilities.

"באה למרתון מחר?" שואלת ביום חמישי מישהי שזה אך הכרתי בשיחתנו הראשונה בסקייפ.

"איזה מרתון?" אני תוהה, "מרתון תל אביב?"

"כן, את באה? נוכל לרוץ יחד."

צחוק מחלחל בי ואיני יכולה לעוצרו. גם צחוק, מבחינתי, זה סוג של ספורט בשלב מלבב זה של חיי.

"Are you coming to the marathon tomorrow?" Asks on Thursday someone I've just met in our first chat on Skype.

"Which marathon?" I wonder, "the Tel Aviv Marathon?"

"Yes, are you coming? We can run together."

Laughter rises in me and I can't stop it. For me, laughter, too, is a kind of sport in this lovely phase of my life.

"למה את צוחקת?" היא שואלת.

אני בולמת את הצחוק ומרצינה את ארשת פני. "אני יכולה להבטיח לך שאין לי שום קירבה לריצה כבר מזה שנים. אני אוהבת לצעוד כל יום במשך שעה ומדי פעם אני מתרגלת טאי צ'י מול המסך באמצעות סרטונים ביוטיוב. זה מספיק לי." אני רואה את המבט המפקפק בעיניה ומדמיינת את גלגלי מחשבתה המחשבים את יחסינו הטריים לאן.

"אני חיה בשביל מרתון, אני מתאמנת כל השנה ונוסעת לתחרויות בכל העולם", היא מתארת לי את אורח חייה. בכרטיס שלה באתר ההכרויות היא אמנם הזכירה שהיא עוסקת בספורט, אך לא דמיינתי לעצמי שזה כה אינטנסיבי. היא ממשיכה לספר בהתלהבות עוד ועוד מנפלאות המרתון ועל חויותיה מהעיסוק בו ואני מקשיבה. היא יודעת לספר ואני אוהבת לשמוע וללמוד על דברים חדשים.

"Why are you laughing?" She asks.

I stop the laughter and wear a serious expression on my face. "I can assure you that I have not been close to running for years. I like to walk every day for an hour, and every now and then I practice Tai Chi in front of the screen with videos on YouTube. That's enough for me." I see the incredulous look in her eyes and imagine the wheels in her mind calculate where does our fresh relationship going to go.

"I live for marathon, I practice all year round and go to races all over the world," she describes her way of life. In her profile on the dating site, she did mention that she was engaged in sports, but I did not imagine it was so intense. She continues to tell me more and more about the wonders of the marathon and about her experiences with it and I listen. She knows how to tell and I love to hear and learn about new things.

בעוד היא מדברת, אני מבינה שסיכויינו להתחבר זו לזו קלושים מאוד. איני רואה פה סיכוי כלשהו לידידות, שלא לדבר על זוגיות. חלק אחד של מוחי מאזין לה ברוב קשב וחלק אחר מנסה לתכנן איך אני מתחמקת ממנה. אני כנראה צדיקה, כי מלאכתי נעשית על ידי אחרות בלי שאדע.

"אם את לא רצה, אולי תבואי לראות אותנו רצים?" היא מזמינה.

"איני רואה את עצמי נכנסת מיוזמתי לתל אביב עם כל הבלגן של המרתון", אני עונה נחרצות. היא שואפת אויר כדי לענות לי, אך אני מקדימה תרופה למכה, מאחלת לה הצלחה ומתנצלת על שעלי לפרוש. אני מנופפת לה לשלום, היא אינסטינקטיבית מנופפת חזרה ואני לוחצת על הכפתור, סוגרת את השיחה.

As she speaks, I realize that our chances of joining together are very slim. I don't see any chance of friendship here, let alone becoming a couple. One part of my brain listens to her attentively, and another part tries to figure out how to avoid her. I must be righteous, because my work is done by others without me knowing.

"If you're not running, would you come see us running?" She invites.

"I don't see myself entering Tel Aviv on my own initiative with the whole mess of the marathon," I answer emphatically. She breathes in to answer me, but I take preventive steps by wishing her good luck and apologize for having to retire. I wave to her goodbye, she instinctively waves back and I press the button, closing the chat.

במשפט אחד:

היא לא התקשרה לעדכן איך היה.

In one sentence:

She didn't call to update how it was.

Susan Henkels – What if There's Nothing Wrong with You?