ארכיון תג: 4 בינואר 2000

4 בינואר 2000 4th of January 2000

 

המלים קופצות לי מתוך הראש, קצת מבולבלות, הרבה מבלבלות, אך מיד מסתדרות בשורה ישרה, כמו ילדות טובות, ממושמעות. ישנם תאריכים שאין שוכחות, כמו יומולדת של בת זוג לשעבר, הממשיכים לנקר בראש גם אחרי שזה נגמר.

The words jump out of my head, confused a little, confusing a lot, but they immediately arrange into a straight line, like well disciplined girls. There are dates one doesn’t forget, such as an ex girlfriend's birthday, which keeps on knocking around in the head even after it's over.

איך שהזמן חולף… באיזו מהירות… כבר עשור. חתיכת זמן! איך זה נשר לי מבין האצבעות, העביר אותי על פני חויות שונות, לא תמיד מאושרות. והנה אני, עדיין זוכרת, למרות שלא ידוע לי למה. מיותר, נפתר מזמן. או שמא לא?

Amazing how time keeps moving on… At such a speed… it's already been a decade. A bit of a time! How it slipped through my fingers, put me through varied experiences, not always happy ones. And here I am, still remembering, even though I don't know why. Unnecessary, it was solved long ago. Or perhaps not?

הארבעה בינואר אלפיים. ישנם תאריכים חשובים יותר בינואר, כמו זה של יום הולדתה של ג'אניס ג'ופלין, הגדולה מכולן (היום, ה-19 בינואר 2010, היא היתה אמורה להיות בת 67) וזה של אלביס, ב-8. מאחר ואינני מתה על דייויד בואי (בלשון המעטה), מלבד באודיסאת החלל שלו, לא אזכיר את הלה…

Fourth of January two thousand. There are more important dates in January, like the birthday of the great Janis Joplin (today, 19 January 2010 she would have celebrated her 67th), and Elvis's, on the 8th. Since I don't like David Bowie (that's an understatement…), except for his Space Oddity, I won't mention him…

אני חושבת שהיה קר, אם כי בתל-אביב זה פחות מאשר בקציר. זוכרת שהיה גשום. ערב קודם, היא אמרה לי את מלות הפרידה שלה ואני קפאתי. אז הייתי כל כך פגועה ומבולבלת, שלא הצלחתי לחשוב בצלילות, אך מבעד לזמן אני תוהה אם הכינה אותן מראש ומתי. ובעיקר, למה? ממש לא הבנתי למה זה קורה. החלטות זוגיות אמורות ליפול בשתיים. אמורות. פה זה לא קרה. היא החליטה וזהו.

I think it was cold. Mind you, in Tel-Aviv it's less cold then in Kazir. I remember it rained. The previous night she told me her parting words and I froze. I was so hurt and confused then, until I couldn't think clearly, but with the passing of time I wonder if she prepared them in advance and when. And mainly, why? I really didn't understand why it happened. Decisions within a couple are supposed to be made together. Supposedly. Here, it didn't happen. She decided and that was it.

הגשם זלג לי על הפנים, מתערבב בדמעותי. היא הגישה לי מטריה לבל ארטב, אך סרבתי לקחת. לא צריכה דבר משלה. אם אומרות שלום, אז שזה יהיה כך ולא שיגרר. מעולם לא הבנתי (ועדיין) איך אנשים אומרים שלום במה שאמור להיות סוף השיחה וממשיכים לדבר לאחר מכן עוד יובלות. אמרת שלום – סגרי ענין ופני לדרכך, מה את מושכת עוד ועוד?

The rain dripped down my face, mixing with the tears. She handed me an umbrella to prevent me from getting wet, but I refused to take it. I don't need anything from her. If saying goodbye – then let it be so and no dragging it on. I've never understood (and still don't) how people say goodbye at a point that is supposed to be the end of the conversation and then keep talking for ages afterwards. You said goodbye – well, close the matter and go on your way, why are you dragging this on and on?

ענינים לא סגורים, אף שנפתרו בדרך כלשהי, בעיקר כשצצו אהבות חדשות. מישהו יעץ פעם שאם אין סוגרים אהבה, אין מקום לחדשה. אז יש לי חדשות בשביל הלה: אפשר לאהוב את זו שנפרדה ממך, ואם אין סוחבות את היחסים הקודמים לאהבה החדשה, היא עשויה לרפא לב דואב. כשמישהי טורקת את דלתה בפנייך, את חושבת שזה סוף העולם ואינך רואה את האור בקצה מנהרת היגון בה את נמצאת. מסתבר שהזמן משכיח, משכך, מרפא, בעיקר משום שזו שאהבת נשמטה מחייך הסדירים. היום, להזכר בה, לא עושה לך כלום. מה שהרגשת כלפיה התנדף כלא היה. מוזר לי.

Unfinished business, although it has been solved in some way, mainly when new loves come along. Somebody suggested once that if one doesn't find closure from the old love, then there's no room for a new one. Well, I have news for that person: it's possible to love the one who deserted you, and if one doesn't drag the previous relationship into the new love, it can heal a grieving heart. When somebody closes her door on you, you think it's the end of the world and you don't see the light at the end of your grieving tunnel. It turns out that time causes one to forget, relieves, cures, especially since the one you loved has dropped out your everyday life. Today, reminiscing about her, doesn’t have any affect on you. What you felt for her has dissipated as if it had never been. That's weird to me.

 

הגרסא המקוצרת:
זכרונות…

 

The short version:

Memories…