ארכיון תג: Adele

אופרה Opera

אופרה...

אופרה… …Opera

בשבוע האחרון קלטתי פרסומת ברדיו בישראל בנוגע להפקת "הספר מסביליה" באופרה הישראלית לרגל מלאת 30 שנים לפעילותה. ביאטריס שומעת ואוזניה מזדקפות במין תאוה שאינה מובנת לי. אני רואה את הניצוץ בעיניה ואת הגלגלים במוחה מחשבים תאריכים. אנחנו אמורות להיות בארץ בזמן שהדבר הזה יוצג.

"Chère", אני מכריזה באחת המלים הספורות שהצלחתי לקלוט ולשנן ואפילו לזכור להשתמש בה וממשיכה בשפה שאני מכירה טוב יותר, "that's not gonna happen".

"Mais Pourquoi?" היא תוהה ברצינות, כאילו לא הבהרתי הרבה יותר ממלאנטאלפים פעמים את רתיעתי הנחרצת מהז'אנר המאוס עלי.

"נוּ, די עם זה!" אני קוטלת כל דיון נוסף בנושא. "Non c'est non!" בכמה וראיציות אפשר להסביר שלא בא לי לגרום נזק לאוזני, בעיקר כששפתה אינה שפתי ואוצר המלים שלי ממש מוגבל?

Last week I noticed an ad in the Israeli radio about the production of the "Il Barbiere di Siviglia" in The Israeli Opera, in honour of 30 years of its activity. Béatrice hears this and her ears stand erect with such lust I don't comprehend. I see the sparkle in her eyes as well as the wheels in her brain, how she calculates the dates. We are supposed to be in Israel when this thing will be performed.

"Chère", I declare in one of the very few words I managed to catch and learn and even remember to use, and I continue in the language I know better, "that's not gonna happen".

"Mais Pourquoi?" She seriously wonders, as if I haven't clarified more than a billion times my strong resentment of this loathsome genre I can't stand.

"Nu, enough with this!" I kill any further discussion on the issue. "Non c'est non!" In how many variations can I explain that I have no desire whatsoever to cause any harm to my ears, especially when her language is not mine and my vocabulary is so very limited?

אין לי בעיה עם מוזיקה קלאסית, נהפוך הוא – אני די אוהבת אותה (Rossini The Barber Of Seville – Overture Young Israel Philharmonic Orchestra), אך כשמתחילים לצרוח לי בפרצוף ו/או באוזן מלים בלתי מובנות – כאן אני לא פה יותר. שפוטנה בעצמכן. מה עוד שסיפור העלילה ממש עלוב. לפחות באותן עשר אופרות אותן טרחתי לבדוק.

אגב, ביאטריס מציצה עכשו במסך, עת אני מעלה את הקטעים הללו מן היוטיוב ומוחאת כפיים בהתמוגגות בלתי מובנת לי. "Oh la-la!" היא עושה לי. "C'est merveilleux!"

שוּ merveilleux, אני עושה לעצמי, איך שזו מתלהבת! קחנה כמה צלילים מן ההיכל – סניור קרשנדו בזמן שאני מנסה לצנן את מה שהולך להיות גרירתי בעל כורחי לארוע מיותר מבחינתי.

I have no problem with classical music, on the contrary – I pretty much like it (Rossini The Barber Of Seville – Overture Young Israel Philharmonic Orchestra), but when I get screamed at in my face and/or my ears unclear words I can't understand – that's where I'm not here anymore. You may judge for yourselves. Not to mention that the plot is really lousy. At least in those ten operas I bothered to check.

By the way, Béatrice is peeping now at the screen, while I'm posting these pieces of music from YouTube, and claps her hands delightfully which I can't understand. "Oh la-la!" she does to me. "C'est merveilleux!"

What merveilleux, I do to myself, how excited is she! You may take some Sounds from the Hall while I'm trying to calm down what is going to be forcibly dragging me against my will to a pointless event as far as I'm concerned.

זה יקח יותר זמן ממה שתכננתי, אז עד שאשוב, בדרנה עצמכן בינתיים בצלילים שביאטריס אוהבת… אני לא אחראית על מצב האוזניים שלכן.

It will take more time than I planned, so until I'm back, you may amuse yourself in the meantime with the sounds Béatrice loves… I'm not responsible for the status of your ears.

החדשות מרשת ב' באינטרנט מזהירות כי צפוי בארץ מזג אויר גשום. אמנם לא כמו אצלנו, בפריז, אבל יהיה רטוב. מה יותר כיף מאשר להתכרבל בשמיכת פוך נעימה ורכה ולהקשיב לדבר המענג הזה?  Stamatis Spanoidakis – Rainy Dusk at Bosphorus מבטיחה לכן שאצלו אין צרחות, רק נועם. לי, המוזיקה שלו עושה רטטים בגוף.

The news at Reshet B on the internet warns that the forecast in Israel is for rainy weather. Indeed, not like here in Paris, but it's going to be wet. What can be more fun than snuggling in a pleasant soft down duvet and listening to this delightful piece? Stamatis Spanoidakis – Rainy Dusk at Bosphorus I promise you no screaming there, only pleasantness. His music makes my whole body quiver.

ממליצה לכן להתרווח ולהאזין לעוד מהמלחין הזה, זו המוזיקה שאני אוהבת:

I recommend you to lean back and listen to more of this composer, this is the music I love:

Stamatis Spanoudakis – Her Eyes Filled With Tears

Stamatis Spanoudakis Herodion 2013 Full concert

Stamatis Spanoudakis Megaron 2012 Full concert

זוכרות את מיקיס תאודורקיס? אמנם אנטישמי מגעיל, אך המוזיקה שלו מדהימה בעיני, כמו שיר השירים מתוך הבלדה על מטאוזן, שזו אחת מיצירות המופת שלו. מומלץ גם להאזין לכל היצירה, כדוגמא לכך שאפשר לשיר ברגש ובלי לצרוח.

בהזדמנות אעלה את הגיגי בנוגע ליוצרים ומוסר ואם ראוי להחרים את אלה שדורשים את רעתך ולהמנע מלהתיחס אליהם.

Remember Mikis Theodorakis? Indeed, a disgusting anti-Semite, but I find his music amazing, like this Theodorakis – Asma asmaton (Song of Songs) from the Ballad of Mauthausen, which is one of his greatest creations. I recommend listening to the whole Ballad of Mauthausen, as an example of the possibility of singing emotionally without screaming.

When the time is ripe, I'll post my thoughts concerning creators and ethics, if it is appropriate to boycott those who wish to harm you, and avoid paying any attention to them.

♀♀

אנחנו נשים מעשיות ואיננו חסידות של דרמה, כך שביאטריס התעשתה די מהר והסכימה להצעת הפשרה שלי לשדך לה את מירי לטובת המופע ושקטה הארץ ונחה נפשי. עד המשוכה הבאה…

♀♀

As practical women, we are not fond of drama, therefore Béatrice regained her composure fairly quickly and accepted my compromise offer to pair her with Miri in favour of attending the opera, and there was peace upon the earth and tranquillity in my soul. Until the next hurdle…

נכון שלא נמאס לכן מאדל המדהימה? (Adele Live Lounge Special)

You haven't had enough of Adele, right? (Adele Live Lounge Special)

כמה שירי אהבה Some Love Songs

 

דובי-דובי-דו
דובי-דובי-דו

Zoo Be Zoo

לכבוד יום האהבה, להלן כמה שירי אהבה עכשויים (יחסית) שעושים נעים בלב (את הישנים הכי-הכי שלי העליתי כאן).

In honour of Valentine's Day, here are some recent (relatively) love songs that are pleasing one's heart (my favoured oldest ones I've posted here).

Ellie Goulding – How Long Will I Love You

זוכת פרס המבקרים ב-פרסי המוזיקה הבריטית 2010, אלי גולדינג. מה שיפה בעיני, שגם בעידן הדיגיטלי, עדיין אפשר לצפות בהופעות אקוסטיות, עם כלי נגינה אמיתיים ולא מסונתזים. השיר עצמו – הן המלים והן הלחן – די נדוש, אך הביצוע מרגש. לפי מה ששמעתי ממנה עד כה, היא לא אדל, אולי יותר כמו טוני ברקסטון, זמרת של להיט אחד שגרתי או כמו הזמרת הבאה:

Winner of the 2010 Brit Awards, Ellie Goulding. What I find great, is that even in the digital era, it is still possible to watch acoustic performances, with real musical instruments that are not synthesized. The song itself – both the lyrics and the melody – is rather trite – but the performance is moving. According to what I have heard from her so far, she is not Adele, perhaps more like Tony Braxton, singer of one banal hit or like the following singer:

קלי קלרקסוןבגללך

Kelly Clarkson – Because of you

♀♀

שָאדֵי, היא אחת הזמרות האהובות עלי, האיכותיות, שמהרגע שפרצו ידעת שהן כשרון גדול. לא בכדי זכתה בפרס הגראמי ב-1986.

Sade, is one of my favorite singers, of the quality ones, that from the moment they broke out you knew they were a great talent. It was not for nothing that she won the Grammy Award in 1986.

שָאדֵי – לצדך

Sade – By Your Side

♀♀

זמרת נוספת בסגנון הזה, שעושה מוזיקה מצוינת היא נורה ג'ונס.

Another singer in this style, who makes excellent music is Nora Jones

נורה ג'ונסבוא יחד איתי

Norah JonesCome away with me

♀♀

אחד השירים הכי-הכי של הזמן האחרון, שאני מוצאת את עצמי צופה בו שוב ושוב:

One of the currently songs, which I find myself watching over and over again:

ה-XX – יש לך אהבה

The XXYou Got the Love (feat. Florence Welch)

♀♀

הנה איך אותה פלורנס עושה את זה בסגנונה היא (שימנה לבכן לאשה המנצחת על התזמורת!):

Here is how the same Florence does it in her own way (pay attention to A Woman Conducts an Orchestra!):

פלורנס אנד דה מאשין – יש לך אהבה

Florence + The Machine – You've Got The Love

♀♀

להלן שני להיטים יפים של זמרות שיש להן קולות יחודיים ומצוינים, אך אינני מתחברת ל"שטיקים" שלהן. אבל זה חג האהבה, אז הבה נצפה בהן ונאזין למה שיש להן לשיר:

Here are two beautiful hits by singers who have unique and excellent voices, but I do not connect to their "shticks". But it's Valentine's Day, so let's watch them and listen to what they have to sing:

אלישיה קיז – ליפול

Alicia Keys – Fallin'

♀♀

שאקירהמתחת לבגדיך

Shakira – Underneath Your Clothes

♀♀

גם גברים יודעים לשיר על אהבה…

Men also know how to sing about love…

James BluntYou're Beautiful

♀♀

בריאן אדאמס – האם אי פעם אהבת באמת אשה

Bryan AdamsHave you ever really loved a woman

♀♀

Savage Garden – Truly Madly Deeply

♀♀

גם זה סוג של אהבה (ממש לא לטעמי!):

This is also a kind of love (not at all my taste!):

Sting & Jo LawryPractical Arrangement

שיר על אהבה מעשית, על נושא שעדיין לא אבד עליו הכלח, לצערי, וגברים עדיין מעזים להציע הצעות מגונות כאלה לנשים, בבחינת "מה זה חשוב מה את מרגישה ומה את רוצה; את הרי לא אשה בפני עצמה בלי גבר. בואי איתי ואפרנס אותך, כי מה את בסך הכל אם לא כלי למילוי תשוקותי? את גם יכולה ללמוד לאהוב אותי עם הזמן…"

A song about practical love, on a subject that unfortunately has not yet been outdated, and men still dare to make such obscene suggestions to women, in terms of "what does it matter what you feel and what you want; you are not a woman in itself without a man. Come with me and I'll support you, for what are you after all, if not a tool to fulfil my desires? You can also learn to love me with time…"

♀♀

בלוגר מעניין העלה רשומה על הסרטים הכי רומנטיים (אהבה אמיתית בסרטים) שהוא אוהב. אף שאני חובבת מאוד קולנוע, לא יצא לי לראות את אלה שהעלה ברשימתו ומה שעלה לי בראש היו שניים: סיפור אהבה והגשרים של מחוז מדיסון. אחרי מספר ימים (יש לי הצתה מאוחרת…) נזכרתי בסרט מקסים נוסף: Once (פעם אחת). הנה שיר הנושא מתוכו שזכה באוסקר ב-2007 (שימנה לב איך אין נותנין לאשה לדבר, אבל בסופו של דבר מתקן המנחה את המעוות ונותן לה פתחון פה. יפה):

An interesting blogger posted an entry on the most romantic movies (True Love at the Movies) he likes. Although I'm very fond of cinema, I did not get to see those he put on his list and what came to mind were two: Love Story and The Bridges of Madison County. After a few days (I have a late fire…) I remembered another lovely movie: Once. Here is the theme song from it that won the Oscar in 2007 (pay attention how they don't let the woman talk, but in the end the moderator corrects the problem and gives her a chance to speak. Nice):

גלן הנסרד ומרקטה אירגלובה – להתאהב לאט

Glen Hansard and Marketa IrglovaFalling Slowly

הרהורים על מיינסטרים ובינוניות Some Thoughts about Mainstream and Mediocrity

מצוינות אינה מלה גסה!!!

Excellence is Not a Dirty Word

רישא

יום ששי, 4 ביוני 1982, שש בערב, הטלפון מצלצל ועל הקו מישהי מהצבא המבקשת לגייס במיידית את בן דודי שהתארח אצלי לסוף השבוע. אז, כזכור וכידוע, טרם פרצו לחיינו הטלפונים האישיים, כך שמי ששרת בצבא וחפץ להעדר מביתו, מוכרח היה להשאיר מספר טלפון זמין במקום בו התכוון להמצא. הפקודה היה להערך מיד ולצאת צפונה. ערב שבת, אז טרם חלמו על מקומות פתוחים בשבתות ובחגי ישראל, מה עושין? מאחר ומאז ומתמיד היו לי קשרים אישיים עם בעלי המקצוע בהם נעזרתי, פניתי לביתו של המכולתניק שלי, רפי, וביקשתי ממנו לסייע במאמץ המלחמתי.

אמו של הלה פותחת את דלת דירתם ומחייכת אלי בהזמנה. אני שוטחת את הבעיה בפניה, שבן דודי הקצין קיבל הפניה לצאת מיד להֵעָרכוּת בצפון ואין לו ציוד. סוניה מושיבה אותי בסלון ושולחת את הנכד כדי שיצא מיד להזעיק את רפי ממשחק הכדורסל השכונתי השבועי.

הטלויזיה פתוחה על הערוץ הרוסי שהגיע מצלחת הלוין (אז טרם היו לנו כבלים וגם לא אסורים אחרים). צייקובסקי עם הבלט של הברבורים מנעים את אחר הצהרים השקט. כבר ביקרתי עד אז במספר בתים ושמתי לב לתחנות עליהן מכוונות הטלויזיות, אך זה אף פעם לא היה על מוזיקה קלסית. זוכרות את יום ששי אחר הצהרים עם הסרט הערבי? ובשאר ימי השבוע היה את שודדי ישראל (בגלל האגרה הבלתי מוצדקת!) המשעמם (להזכירכן, זה היה לפני עידן הערוצים המסחריים) או התחנות הערביות שנקלטו באמצעות יערות האנטנות שעל הגגות.

Preface

Friday, 4 June 1982, six o'clock in the evening, the telephone rings. On the line is somebody from the army who wants to immediately recruit my cousin who stayed with me for the weekend. At that time, as we know and remember, no personal phones (cellular) were yet for us to use; therefore, those who served in the army and wished to be absent from his quarters, had to leave an available phone number at the place they were going to be. The order was to prepare immediately and head to the north of Israel. A few minutes before Shabbat, no open shops, what should one do? Since I always had personal contacts with the professionals I was worked with, I went to the home of my macoletnic (convenience store owner), Raffi, and asked him to assist the war effort.

His mother opens the door of their apartment, smiling at me, inviting me in. I lay out the problem, that my cousin the army officer got a command to head immediately north, but he has not any groceries. Sonia sits me sown in the living room and sends her grandson to get Raffi from his weekly basketball play in the neighbourhood.

The television is open on the Russian channel which came from the satellite dish (we didn't have cables at that time). Tchaikovsky with the Swan Lake ballet pleasing the quiet afternoon. I had my fair share of visits at quite a number of people's homes, paying attention to the channels their televisions are tuned to, but until that day I never found them on classical music.

עצם הענין

כל ההקדמה הזו באה כדי לתאר מצב שבו תרבות היא ענין של חינוך ושל המקום בו גדלת. המיינסטרים, התרבות הפופולרית, היא תוצאה של היסודות והשורשים של העם. אינני הולכת לנתח פה את השתלשלות המאורעות שהביאונו עד הלום, לתוצאה העגומה של רדידות תרבותית, של שטחיות נוראה בכל השטחים כמיינסטרים, במקום שזה יהיה גבוה ומעמיק. אני משערת שמן הסתם ישנם כאלה החוקרים את הנושא ומנסים להבין מה גרם לרדידות התרבותית הישראלית. אני יכולה רק לקונן שכך זה אצלנו ולקוות למהפך. אולי פעם יהיו לנו חברי כנסת שינהיגו רוח חדשה ונכונה. אין לאבד תקוה, אני אופטימית.

The matter at hand

This whole preface was to describe a situation where culture is a matter of education and the place one grew up. The mainstream, the popular culture, is the result of the foundations and the roots of the people. I am not going to analyze here the development of the events which brought us up to here, to the sad result of cultural shallowness, of an awful superficiality in all fields as a mainstream, instead of it to be high and deep. I assume that there are probably those who investigate the issue and try to understand what caused the Israeli cultural shallowness. I can but mourn about it and hope for a change to come. Perhaps we will have once true members of the Knesset who will lead a new and right spirit. One should not lose hope, I am optimistic.

סיפא

ישנם רגעים שכדאי לחיות עבורם. רגעים נפלאים שבהם את מגלה דברים חדשים. תענוג לגלות דברים חדשים, פשוט תענוג. זה אומר לי שיש עוד תקוה, גם אם התענוג הזה בא ממקורות זרים ולא משלנו, הישראלים. אולי פעם תהיה גם לנו תרבות.

ביום ששי האחרון גיליתי שתי להקות חדשות לי, שמעולם לא יצא לי להאזין להן לפני כן. בראשונה, The XX, נתקלתי בבלוג המעניין בשם עונג שבת ומצאתי שם עינוגים רבים. ממליצה לכן בכל לב לעבור עליו ולהתעשר תרבותית.

יש זמרות/ים שכובשות אותי מן הצליל הראשון. אינני יכולה לתאר בדיוק מה תופש אותי, אם זה הצליל המיוחד, אם המוזיקה החודרת, אך אני יכולה לומר בפה מלא שהקול הבוקע הוא הקובע.

האזנתי לקישור לקונצרט של הלהקה בשיתוף עם הפילהרמונית של ה-BBC ולא יכולתי להפסיק. כל סוף השבוע וכל היום (עד עכשו!) האזנתי בְּלוּפּ ללא יכולת להרוות את צמאון האוזניים המתענגות. שימנה אוזניות בווליום המתאים לכן ותוך כדי האזנה, כדאי לשים לב למלים הנפלאות (צֵרפתי בסוף). קשה להאמין איך צעירים כאלה מסוגלים להוציא תחת ידיהם יצירה מופלאה כזו. זהירות – ממכר!!!

End

There are moments worth living for. Wonderful moments where you find new things. It is an absolute pleasure finding new things. It tells me there's still hope, even if this pleasure comes from foreign sources and not from ours, the Israelis. Perhaps sometime we'll have a culture too.

Last Friday I discovered two new to me bands, whom I never heard before. The first, The XX, I found in this interesting blog, where I could read about many enjoyments. I strongly recommend you to read it and culturally enrich.

There are singers who conquer me from their first sound. I can't describe exactly what catches me, it's the special sound, the penetrating music, but I can unhesitatingly say that the emerging voice does it to me.

I listened to the link to the band's concert with the BBC Philharmonic, and I couldn't get enough. The whole weekend and the whole day long (until now!) I have listened in a loop, without the ability to slake the thirst of my enjoying ears. You should put on your earphones with the appropriate volume for you and listen. Caution – it is addictive!!!

The XX – live with The BBC Philharmonic (19 September 2012)

הצפיה בהופעה שלחה אותי מיד (כמובן) למצוא מידע על הלהקה והתברר לי שאלה חבר'ה צעירים מאוד (23!) ומדהים לגלות עד כמה הם בשלים. והקולות הנפלאים שלהם!!! והגיטריסטית המופלאה, הנהדרת והכשרונית כל כך! הסתקרנתי לדעת איך נשמע האלבום הראשון שלהם ולא התאכזבתי. מסתבר שאיכות גם זוכה להוקרה ולפרסים נחשבים. הם מצוינים וחבל שאין שומעין אותם כל הזמן.

שוב, ממליצה לשים אוזניות ולהפעיל את הווליום המתאים לכן כדי להתענג בהופעה של ה-XX מתוך האלבום הראשון.

Watching the show immediately sent me (of course) to find information on the band, and I found out they are very young guys (23!), but it's amazing to discover how mature they are. And their wonderful voices!!! And that astonishing female guitarist, such a great talent! I was curious to know how does their first album sound, and I was not disappointed. It seems that quality can also be rewarded with distinguish awards.

Again, I recommend of putting on your earphones at the right volume for you in order to enjoy the XX's show from their first album.

The xx – Glastonbury festival

השיר האחרון בהופעה הזו של ה-XX הוא עיבוד מקסים שהלהקה עשתה לשיר של פלורנס אנד דה משין.

The last song at the show of the XX is a great arrangement the band did to the song of Florence + the Machine.

The XX with Florence And The Machine – You got the love

זה כמובן שלח אותי לצפות בהופעה של פלורנס. על Florence and the Machine שמעתי לפני כן בהקשר של מוזיקה שנשים יוצרות ומבצעות, אך טרם היתה לי ההזדמנות להקדיש את הזמן להאזנה רצינית. גם היא, מהצליל הראשון, כבשה אותי כליל. אינני יודעת איך אתן, אך יחד עם הנאמנות שלי לאהבות שלי בעבר, אני אוהבת מאוד לגלות גם דברים חדשים טובים ומהנים. כיף להתאהב שוב משמיעה ראשונה.

לשים אוזניות וכו', אתן כבר מכירות את הנוהל המענג.

Naturally, this sent me to watch Florence's show. I heard about Florence + the Machine before, in the context of music that women create and perform, but I haven't had the opportunity to dedicate the time for a serious listening. She too captured me entirely from her first sound. I don't know about you, but together with my loyalty to the things I loved in the past, I still love to find new good and enjoying stuff. It is great fun to fall in love again at the first hearing.

Put your earphones etc., you already know the pleasing drill.

Florence and the Machine live at Royal Albert Hall

 

זו הפעם הראשונה בחיי שאני צופה באשה המנצחת על תזמורת פילהרמונית. מעניין איך פעם לא הייתי מסוגלת להביא את עצמי לשמוע קונצרטים ואני מודה לכל אותן הלהקות הכסחיסטיות שאהבתי שעשו נסיונות מעניינים בקונצרטים עם תזמורות קלסיות וכך הביאוני עד הלום. תענוג.

This is the first time in my life that I watch a woman conducting a philharmonic orchestra. I find it interesting how in the past I couldn't bring myself to listen to concerts, and I thank from the bottom of my heart all those heavy rock bands which made interesting experiments at concerts with classic orchestras, as they enriched my taste. A pleasure.

♀♀

בתמצית:

למה שזה לא יהפוך למיינסטרים? למה שמוזיקה כזו תושמע (אם בכלל) בתוכניות אזוטריות עמוק בלילה, באשמורת שאף אחד כמעט ואינו ער בה ולא כל היום?

In essence:

Why shouldn't this music become mainstream? Why does this kind of music played (if at all) at esoteric programmes deep in the night, in a part of the night where almost nobody is awake, and not the whole day instead?

♀♀

לפני פיזור, הנה כמה סוכריות נוספות:

Before scattering here are some more candies:

Adele – Someone like you

♀♀

Adele covers Etta James – Fool that I am

♀♀

Adele covers Lady AntebellumNeed You Now

ריכוז של המוזיקה ברשומה:

The music in this post:

Coexist (The XX 2nd album)

Coexist full album youtube

Coexist lyrics

XX full album live youtube

XX (The XX 1st album) Lyrics

Florence + the Machine – Live at Rivoli Ballroom 2012 (Full Show)

Lady Antebellum – Need You Now (LIVE AOL Sessions HQ)

Nice sound for those who like electronic music: The Future Sound of LondonMy Kingdom  צליל מעניין למי שאוהבת מוזיקה אלקטרונית

אדל Adele

19

צלילי הפסנתר תפסו אותי באחת. הנמכתי את האש של הלביבות ורצתי לחדר השני להגביר את הווליום ולהתעלף מהקול של הזמרת. כשחזרתי, הצד הראשון שלהן היה שחום כדבעי ויכולתי להפוך אותן כדי שתהיינה אכילות גם מצדן השני. מאחר ולא אמרו פרטים על השיר, זה נשאר אצלי בגדר תעלומה. ככה קורה לי עם שירים חדשים, שעובר זמן עד שאני מצליחה לדלות עליהם פרטים. בסופו של דבר, כוחותינו היו אדיבים ונידבו פרטים: זמרת בריטית חדשה.

שנה לאחר מכן, בלונדון, אני צופה ב-Jools Holland יחד עם מישהי אצלה ביקרתי וג'ולס מכריז על הזמרת. אני קופצת ממקומי ומתחילה לרקוד מרוב שמחה על שנפל בחלקי הכיף לצפות בה בהופעה חיה. ידידתי מביטה בי ואחר במסך ואומרת: "סוף-סוף זמרת נורמלית ועסיסית, לא כמו השדופות הצרחניות שאין להם שום עומק." אני מסכימה עם כל מלה שלה.

ימים אחדים לאחר מכן, שודרה תוכנית הצדעה לברט בכרך בן ה- 80 והיה מענג לצפות באדל המבצעת את השיר האהוב עלינו – Baby it's You (אם כי אני מעדיפה את הגרסא של הסמית').

אדל וברט בכרך – בייבי זו את

Adele and Burt Bacharach – Baby It's You

באותה שנה זכתה אדל בפרס המבקרים של ה-Brit Awards.

Chasing Pavements היה לי בראש הרבה זמן. מתנגן ומתנגן, בעיקר כשכתבתי את טבק ואת עלי לונדון.

כמה שנים מאוחר יותר, היה Daydreamer השראה לפרחים.

מדהים איך שזמרת צעירה יכולה לגעת.

19

The piano sounds caught me at once. I lowered the flame of the latkes and ran into the other room to increase the volume and faint from the singer's voice. When I returned, their first side was well brownish and I could turn them over so they will be edible on the other side as well. Since no details were given about the song, it remains a mystery to me. That's how it happens to me with new songs, which take a while before I manage to dig details on them. In the end, our forces were kind and volunteered details: a new British singer.

A year later, in London, I watch Jools Holland show with someone I was visiting at and Jules announces the singer. I jump out of my seat and start dancing with joy for being lucky to watch her live. My friend looked at me and then at the screen and said: "At last a normal, juicy singer, not like the screaming emaciated who have no depth." I agreed with every word.

A few days later, a salute show to 80-year-old Burt Bacharach was broadcast and it was delightful to watch Adele performing our favourite song – Baby it's You (though I prefer the Smith's version).

SmithBaby It's You

That year, Adele won the Brit Awards Critics Award.

I had in mind Chasing Pavements for a long time. Playing and playing, especially when I wrote Tobacco and London Leaves.

 

Adele – Chasing Pavements

A few years later, Daydreamer was an inspiration for flowers.

 

Adele – Daydreamer

 

It's amazing how a young singer can touch.

______

21

והיא אך רצתה לשיר

ישנם שירים התופסים אותך מהצליל הראשון שלהם ואת פשוט עוצרת כל מה שאת עושה באותו הרגע ועוברת לדום, חוץ מאשר בנהיגה, כמובן. ברוב המקרים זה קורה בזמן שאני עובדת, קרי – כותבת. אני אוהבת לעבוד כשהרדיו פתוח ברקע על 88 בשעות מסוימות, כשקלאסיק FM ברשת או לצלילי הנגן, שם איגדתי את השירים שאני אוהבת, אותם אני מסוגלת לשמוע שוב ושוב, בכל יום, מהבוקר עד הערב.

במקרה של השיר הזה, הייתי הנוסעת. היא באה לקחת אותי משדה התעופה. בדרך כלל אינני אוהבת לנהוג, קל וחומר כשזה בצד הלא נכון של הכביש בארץ שאינני מכירה את דרכיה.

I heard that you're settled down,

That you found a girl…

הדלקתי את הרדיו והיא אמרה שזה השיר הכי יפה באלבום. המנגינה זרמה והמלים מילאו את כולי. לא יכולתי להוציא הגה מהפה. עצמתי את עיני, מתמכרת, חשה את המוזיקה בכל הגוף, ללא יכולת לעצור את הדמעות.

I heard that your dreams came true

Guess she gave you things I didn't give to you

כשזה נגמר, היא אמרה שמעולם לא פגשה מישהי שחוֹוָה ככה מוזיקה והיא שמחה שהכירה לי את השיר. כולי הכרת תודה, ביקשתי שתשמיע שוב. ושוב. ושוב.

Never mind, I'll find someone like you

I wish nothing but the best for you

היא הכינה קפה והיתה גם עוגה. התלבטתי בין הגבינה לשוקולד, אבל היא אמרה שאני לא צריכה לבחור… זללתי שתי פרוסות (דקיקות!) מכל סוג. היא ידעה שהדרך אלי עוברת בעוגות הטעימות שלה 🙂

Sometimes it lasts in love,

But sometimes it hurts instead

אני מקוה שלעולם לא אקבל את השיר הזה ממנה בתור רמז.

21

And she just wanted to sing

There are songs that catch you from their first sound and you just stop everything you do at that moment and stand at attention, except when driving, of course. In most cases, it happens while I'm working, meaning – writing. I like to work when the radio is open on 88FM in the background at certain times, with the Classic FM on the internet or to my player's sounds, where I have gathered the songs I love, which I can hear over and over, every day, from morning to evening.

In the case of this song, I was the passenger. She came to pick me up from the airport. I usually don't like driving, all the more so when it's on the wrong side of the road in a country I don't know its ways.

I heard that you're settled down,

That you found a girl…

I turned on the radio and she said it was the most beautiful song in the album. The melody flowed and the lyrics filled me entirely. I couldn't speak. I closed my eyes, became engrossed in the sounds, feeling the music all over my body, unable to hold back the tears.

I heard that your dreams came true

Guess she gave you things I didn't give you

When it was over, she said she had never met anyone who experienced music like that and she was glad she introduced the song to me. All of me filled with gratitude, I asked her to play it again. And again. And again.

Never mind, I'll find someone like you

I wish nothing but the best for you

She made coffee and also a cake was there. I deliberated between the cheese and the chocolate, but she said I didn't have to choose… I gobbled two (thin!) slices of each kind. She knew that the road to me was going through her delicious cakes 😉

Sometimes it lasts in love,

But sometimes it hurts instead

I hope I never get this song from her as a hint.

תוספתא:

בשני האלבומים ישנם שירים מצמררים ויש כאלה שטובים יותר בהופעה. לדוגמא: אף שהגרסא של אדל ל-Lovesong אינה רעה, היא אינה מרגשת אותי ואני מעדיפה את זו של הקיור, הנשמעת לי מדויקת יותר. הקיור מעיפים אותי, גם בגרסא האקוסטית של השיר.

Additional:

Both albums have spine-tingling songs and some are better on live show. For example: although Adele's version of Lovesong is not bad, it isn't exciting and I prefer that of The Cure, which sounds more accurate to me. The Cure make me fly, even in the acoustic version of the song.

ודי לחכימא:

אני מאמינה לה, היא שרה מהנשמה שלה.

Word to the wise:

I believe her, she sings from her soul.

קישורים מומלצים:

  1. ראיון א' ברדיו Q
  2. ראיון ב' באותו רדיו
  3. ריטה רגע פרטי (ואני רק רציתי לשיר)

 

Recommended links:

1. Adele Interview 1 on Radio Q

2. Adele Interview 2 on the same Radio

3. Rita – A Private Moment (and I just wanted to sing)

 

אדל מרימה את הקהל בטקס הגראמי 2012 וקוטפת 6 פְּרָסים!

 

Adele – 2012 Grammy Performance "Rolling In the Deep"

Adele wins Best Album of the year  – Brit Awards 2012 HD

 

הופעה מחשמלת של אדל ברויאל אלברט הול

Adele's electrifying performance

Live at The Royal Albert Hall 2011