ארכיון תג: Artists House Hadera

תערוכת סימני הסתו נפתחה הערב  Autumn Signs Exhibition Opened Tonight

תערוכת סימני הסתו נפתחה הערב בחגיגיות. אני אוהבת את ההתכנסות הזו עם האמניות, האמנים והמוזמנות/ים.

The Autumn Sign Exhibition opened this evening with festivity. I love this gathering with the artists and the invited guests.

תמונה קבוצתית של האמניות Group photo of the artists

תמונה קבוצתית של האמניות/ים המשתתפות/ים   Group photo of the participating artists

נחמד מאוד שראש העיריה הגיע וכיבד אותנו בנוכחותו יחד עם סגנו והמשנה, מה שמעיד על החשיבות שמיחסים קודקודי העיר לאמנות. כבר מבורך. אני מיחלת שהתערוכות תימשכנה זמן רב יותר ותמשוכנה יותר קהל.

It is very nice that the mayor came with his deputies, honouring us with their presence, indicating the importance of the city's vertices to art. Already blessed. I wish the exhibitions would last more time and draw more audience.

הפעם, יצרתי קומיקס (לא נראה לי שהמושג 'עֲלִילוֹן' יתפוס בעברית). בילדותי, זה לא היה להיט בארץ. מה שפרח בארצות העולם, לא ממש תפס אצלנו. אין לי מושג למה. אני יכולה לשער שמשום שהקומיקס התחיל בתור משהו קומי, שנועד להצחיק, זה לא יכול היה להשתלב באוירת הנכאים ששררה במדינה הצעירה שאך זה קמה. גם האודים שניצלו מהשואה שלא יכלו לשמוח, לא מצאו בקומיקס משהו אליו היו יכולים להתחבר. יחד עם זאת, מעניין לציין שהקריקטורות דוקא הצליחו פה.

This time, I created comics. As a child, it was not a hit in Israel. What blossomed in the other countries didn't really catch here. I have no idea why. I can guess that because comics started as something funny, that meant to make the readers laugh, it could not fit into the atmosphere of sadness that prevailed in the young state that had just arisen. Also, the Holocaust survivors who could not rejoice, did not find in comics something they could connect with. However, it is interesting to note that caricatures have succeeded here.

כשהגיע הקול הקורא עם ההנחיות להצעת עבודות לתערוכה, חשבתי לצלם אנשים בסתו חייהם, כי זה הרי נושא התערוכה. לא היה לי רעיון מוגדר, רק משהו כללי. חשבתי ללכת לאחד ממרכזי היום לקשיש שיש לנו בחדרה ולצלם את הנוכחים בפעילויותיהם. היקום כיוון אותי למקום שונה והרבה יותר משמעותי, לדעתי.

When the public appeal came with the guidelines for suggesting works for the exhibition, I thought of photographing people in the autumn of their lives, because that was the theme of the exhibition. I had no definite idea, just something general. I thought about going to one of the Day Centres for Seniors we have in Hadera to photograph the people in their activities. The universe directed me to a different and much more significant place, in my opinion.

יום אחד הצטרכתי לבקר בסניף הבנק שלי כדי להזמין פנקסי שיקים ונתקלתי בקבצן שישב על הסף וקיבץ נדבות. בלי לחשוב הרבה, ידעתי שיש לי את הנושא שלי עבור התערוכה. ביקשתי את רשותו לצלמו ונדברנו שאבוא שוב עם המצלמה ונראה מה יצא מהצילומים. לטעמי, אלה יצאו מצוינים. הייתי מרוצה מאוד מהתוצאות.

One day I had to visit my bank branch to order check books, and I came across a beggar sitting on the verge, begging. Without thinking much, I knew I had my theme for the exhibition. I asked for his permission to take his photos and we agreed that I would come with my camera again and we would see what would come out of the photographing. In my opinion, these turned out excellent. I was very pleased with the results.

לקראת ובזמן הצילום לא חשבתי על קומיקס. חשבתי יותר בכיוון של פוטומונטז' שבזמן האחרון מצאתי את עצמי יוצרת יותר ויותר. אני רואה בזה סוג של התפתחות שלי כאמנית: לא "רק" צילום תמונות, אלא עיבודן ליצירות מורכבות יותר. כשבחנתי את התמונות, עלו לי הטקסטים בראש כמעט באופן מיידי ונוצרה היצירה. שמחתי כשזו מצאה חן בעיני האוצרת והיא אישרה לי להציגה בתערוכה.

Ahead of and at the time of photography, I was not thinking of comics. I thought more in the direction of photomontage that lately I have found myself creating more and more. I see this as a kind of my development as an artist: not "just" taking photos, but processing them into more complex works. When I looked at the photos, the texts came to my mind almost immediately and the work was created. I was delighted when the curator liked it, and she accepted it for the exhibition.

פעם הייתי צבע, קומיקס ,I used to be a painter comics

פעם הייתי צבע, קומיקס   I used to be a painter, comics

במשפט אחד:

היה ערב מהנה מאוד-מאוד.

In one sentence:

It was a very much enjoyable evening.

תערוכה חדשה לפנינו   A New Exhibition Ahead of Us

תערוכה חדשה מתרקמת A new exhibition is being formed

תערוכה חדשה מתרקמת   A new exhibition is being formed

בכל פעם שתערוכה חדשה מתרקמת, זה עושה לי כיף בלב. אני מתרגשת.

Each time a new exhibition is being formed, it feels my heart with joy. I'm excited.

הקירות הריקים מתמלאים אט-אט ביצירות של האמניות והאמנים. האוצרת יוצרת תערוכה חדשה. מרתק!

The empty walls are slowly filling up with the works of the artists. The curator creates a new exhibition. It's fascinating!

האוצרת בוחנת את היצירות   The curator examines the works

האוצרת בוחנת את היצירות   The curator examines the works

מעולם לא היה לי חוש לעיצוב. זה לא נמנה על כשרונותי, מה לעשות? אני רק יכולה לראות יצירה מוגמרת ואז להביע את דעתי בהתאם לטעמי, כמובן. אין זה אומר שדעתי היא הקובעת או היחידה הנכונה. יצירות הן ענין של טעם, לפעמים נרכש.

I never had a sense for design. It's not one of my talents, what can I do? I can only see a finished piece and then express my opinion according to my taste, of course. This does not mean that my opinion determines or is the only right one. Works of art are a matter of taste, sometimes acquired.

הקומיקס שלי עם שאר התמונות My comics among the other pictures

הקומיקס שלי עם שאר התמונות   My comics among the other pictures

אני עומדת משתאה נוכח היכולת של האוצרת ליצור תערוכה משלל היצירות הדי שונות זו מזו. צריך לזה כשרון. לאצור זה יצירה בפני עצמה, כמו לקחת צלילים ולאגוד אותם לכדי יצירה אחת. מדהים!

I am amazed at the curator's ability to create an exhibition from the variety of works which are quite different from one another. It needs talent. Curating is an art in itself, like taking sounds and bind them into one musical work. Incredible!

היצירות נתלות The works are being hung

היצירות נתלות   The works are being hung

במשפט אחד:

תערוכה נוספת הולכת ומתרקמת לנגד עינינו.

In one sentence:

Another exhibition is being formed before our eyes.

תערוכת סימני הסתו   Autumn Signs Exhibition

Invitation to the Autumn Sign Exhibition

הזמנה לתערוכת סימני הסתו   Invitation to the Autumn Signs Exhibition

יוזמה ברוכה בעיר חדרה, לאסוף את האמניות/ם בגיל הסתוי ולהציג מעבודותינו.

A blessed initiative in the city of Hadera, to gather the artists at their autumn age and present our works.

מתוך הקול הקורא

הקונספט:

המעבר מהקיץ היבש אל הסתו, מסמלת את השינויים וההתחדשות לקראת השנה החדשה. תאורת הסתו הרכה, השמש הנעימה, וצבעי הזהב בשדה יוצרים מצע אידיאלי להתחדשות בכל המובנים. המושג סתיו מציג תקופת מעבר גם בחיי האדם. אפשר לראות את המעבר מהעבודה אל הגמלאות כתקופת הסתו. האדם היה פעיל עד עכשו, טרוד ועסוק כל הזמן, מבלה שעות רבות בעבודה, דואג לפרנסת המשפחה ולגידול הילדים. פתאום הוא מתפנה מעבודתו ויש לו זמן.

לרגע, קצת עצוב, קודר, מה יעשה עכשו? אבל די מהר הוא מוצא ענין חדש במשפחה המורחבת ובנכדים. הוא פוגש אנשים ועיסוקים חדשים, התנדבויות, חוגים והחיים מתחילים להתעורר ולקבל משמעות חדשה יחד עם אריכות ימים.

הנה אנחנו מתחילים מעגל חיים חדש, מחזור נוסף.

From the public appeal

The Concept:

The transition from the dry summer to the fall, signifies the changes and renewals towards the new year. The soft autumn lighting, the pleasant sun, and the golden colours in the fields create an ideal substrate for renewal in every way.

The term autumn represents a transitional period in human life as well

You can see the transition from work to retirement as the fall period. People have been active until now, busy and hectic all the time, spends many hours at work, taking care of supporting the family and raising the children. Suddenly vacating of their job and having time.

They are a bit sad, gloomy for a moment, what will they do now? But soon they find new interest in the extended family and grandchildren. They meet new people and occupations, volunteering, circles, and life starts to come to life and gain new meaning along with longevity.

Here we start a new life cycle, another cycle.

הזמנת תערוכת סימני סתו, שמות האמניות Invitination for Autumn Signs Exhibition, the names of the artists

הזמנת תערוכת סימני סתו, שמות האמניות   Invitination for Autumn Signs Exhibition, the names of the artists

אנו רוצים לזהות בתוך הקהילה המקומית אמנים גמלאים שיצרו יצירה שמסמלת את הסתו בטבע וגם את הסתו בחיי האדם. יצירה של  התחדשות בחיים בכל המובנים, של מחזוריות ושל התחלות חדשות.

כל תחומי היצירה אפשריים: קרמיקה, פסיפס, ויטראז', קולאז', מסיכות, אוריגאמי, פימו, ניפוח זכוכית, עבודות מתכת, עץ או נייר, לבוש, קליעה, אריגה, רקמה, סריגה ושירה.

We wish to identify within the local community retired artists who created a work that symbolizes autumn in nature and also autumn in human life. Creating a renewal of life in all respects, of cycles and new beginnings.

All creative areas are possible: ceramic, mosaic, stained glass, collage, masks, origami, fimo, glass blowing, metalwork, wood or paper, clothing, braiding, weaving, embroidery, knitting and singing.

התמונות מחכות לתלייתן The pictures are waiting to be hung

התמונות מחכות לתלייתן   The pictures are waiting to be hung

במשפט אחד:

זו יוזמה מבורכת מאוד. אני הכנתי קומיקס.

In one sentence:

This is a very blessed initiative. I made a comics.

תערוכת קיץ הכי ישראלי הסתימה The Most Israeli Summer Exhibition Ended

קירות ריקים ואני Enpty walls and me

קירות ריקים ואני   Enpty walls and me

עוד תערוכה הסתימה. שוב קירות ריקים, חשופים.

Another exhibition ended. Again empty, bare walls.

האוצרת עוברת ותולשת את הפתקאות עם שמות היוצרות והיצירות. אני מקדימה אותה בטרם תשליך לפח האשפה ותולשת את שלי למשמרת. אני מדביקה אותן מאחורי התמונות כדי לציין שאלה היו בתערוכה. הפועלים שולפים את המסמרים מהקירות, מבריגים החוצה את הברגים. אחר כך הם מכסים בגבס את החורים שנותרו כשהם משתמשים במכשירים דקים, מעין אִזמלים שטוחים, לא בכלים שהפועלים הערבים שהיו לי היו נהגו להשתמש.

The curator goes through the notes with the names of the creators and creations and tears them off. I precede her and tear of mine before she would throw them in the trash. I'm keeping mine. I paste them behind my pictures to indicate that they were on the exhibition. The workers pull the nails from the walls, unscrew the screws. Then they cover the remaining holes with plaster using thin, flat chisels, not the tools used by the Arab workers I used to have.

מפליא אותי איך בכל פעם מחדש הם שבים וחוזרים על אותן פעולות של הוצאת המסמרים והברגים וכיסוי החורים בגבס, במקום להשאיר את הדברים כפי שהם עד לתערוכה הבאה, אז אפשר יהיה להחליט אם לחורר חורים חדשים, אם לאו. לא חבל על הזמן שמושקע בזה ועל הכסף?

It amazes me how each time they repeat over and again the same operations of removing the nails and screws and covering the holes with plaster, rather than leaving things as they are until the next exhibition, then the curator will decide whether to punch new holes, or not. Isn't it a waste of time and money spent on this?

בעוד הפועלים משקיעים את זעת אפם בעמל המיותר הזה והאוצרת פוקחת עליהם עין, ישבנו כמה אמניות יחד איתה וניהלנו שיח גלריה מרתק. בכל פעם שתערוכה מסתימת, אני אוהבת להשאר עד הסוף ולהשתתף בשיחות המרתקות הללו. אותי הן מעשירות, מאלפות ומלמדות. תמיד אהבתי ללמוד דברים חדשים וזו הזדמנות להחכים על עולם חדש שלא הכרתי עד חודש מארס השתא, עת השתתפתי בתערוכה הראשונה שלי, "אישה מוזה".

While the workers were investing their sweat in this unnecessary labour and the curator was keeping an eye on them, a few of us, artists, sat down and had a fascinating gallery talk. Whenever an exhibition ends, I like to stay to the end and participate in these fascinating conversations. To me, they enrich, teach me and I acquire new knowledge. I have always loved learning new things and this is an opportunity to gain insights about a new world that I did not know until March this year, when I participated in my first exhibition, "Woman Muse".

הפועלים סיימו את מלאכתם והלכו. נשארנו עוד קצת. היה קשה להפרד מן המקום הזה בו תלויות היו יצירותינו בשלושת השבועות האחרונים. הקירות ניבטו אלינו ריקים, אולי אפילו עצובים. אלה קירות, הזכרתי לעצמי, אי אפשר לדעת מה הללו מרגישים, אם בכלל. אלה קירות שנבנו בידי אנשים, לא דברים שחיים. אמרתי פעם לביאטריס שהקירות הריקים הללו, אחרי שמורידים מהם את התמונות, נראים עצובים ולדעתי יש להם בכל זאת נשמה, משום שהאנשים שבנו אותם השקיעו בהם מעצמם. אני זוכרת את המבט העמוק שנעצה בי, במעין הערצה כשאמרה: "נו, מה אפשר לצפות מסופרת מלבד דמיון?"

The workers finished their work and left. We stayed a little longer. It was difficult to separate from this place where our creations hung for the last three weeks. The walls looked at us empty, perhaps even sad. These are walls, I reminded myself, you can't tell what they feel, if any. These are walls built by people, not living things. I once told Béatrice that these empty walls, after taking down the pictures, look sad and I think they still have a soul, because the people who built them invested themselves in them. I remember the deep gaze she was staring at me, with a kind of adoration when she said: "Well, what can you expect from a writer besides imagination?"

במשפט אחד:

מישהי בגלריה אמרה שמבחינתה, מביעים הקירות הריקים פוטנציאל. יש משהו בדבריה.

In one sentence:

Someone in the gallery said that as far as she was concerned, the empty walls were showing potential. There is something in her words.

תערוכת קיץ הכי ישראלי The Most Israeli Summer Exhibition

הזמנה לתערוכת קיץ הכי ישראלי Invitation to the Nost Israeli Summer exhibition

הזמנה לתערוכת קיץ הכי ישראלי   Invitation to the Nost Israeli Summer exhibition

מה זה קיץ ישראלי? מה מאפיין את הקיץ הישראלי? את זה החליטה האוצרת חוה גדיש לבחון ועל זה נסבה התערוכה הנוכחית בה אני משתתפת: "קיץ הכי ישראלי".

What is an Israeli summer? What characterizes the Israeli summer? Curator Chava Gadish decided to examine the matter and this is what the current exhibition, in which I am participating, is about: "The most Israeli summer".

זו התערוכה הרביעית בה אני משתתפת. נחמד להפגש עם אמנים נוספים, כולם מוכשרים ומדהימים ביצירות שהם מציגים בתערוכה. האוצרת, בכשרונה כי רב, ידעה לאסוף את היצירות ולמקמן בצורה מעוררת ענין והתפעלות. לא פשוט להיות אוצרת. יש צורך להיות מוכשרת בכמה אספקטים: אם זה בראיית התמונה הכוללת, ליצור את החזון של התערוכה, לדעת למקם את היצירות בצורה שתמשוך את העין, לתת תחושה נעימה של תרבות ועוד ועוד. לא כל אחת יכולה להיות אוצרת.

This is my fourth exhibition. It is nice to meet with other artists, all of whom are talented and amazing in their works displayed in the exhibition. The curator, with her great talent, knew how to collect the works and place them in a form that evokes interest and admiration. It is not easy to be a curator. There is a need to be talented in a number of aspects: to have the ability of seeing the overall picture, to create the vision of the exhibition, to know how to place the works in a way that will attract the eye, to give a pleasant feeling of culture and more. Not everyone can be curator.

נאומים בערב פתיחת התערוכה "קיץ הכי ישראלי" Speeches at the opening of "The Most Israeli Summer" exhibition

נאומים בערב פתיחת התערוכה "קיץ הכי ישראלי"  Speeches at the opening of "The Most Israeli Summer" exhibition

פעמיים נפגשתי בבורות לגבי מקצוע האוצרות. אני חדשה בתחום הצגת עבודותי בתערוכות, אז זה רק הפעמיים הללו שחויתי. אני מניחה שזה קורה כל הזמן בכל מיני מקומות. אנשים אינם מבינים או אולי אינם רוצים להבין או לחשוב על זה שאוצרות זה מקצוע המצריך כשרון ונסיון. פעמיים פגשתי באנשים שהחליטו לחסוך ולא להביא אוצר/ת בתשלום, אלא לתלות תערוכה בעצמם. כך זה גם נראה. התוצאה לא היתה טובה, בלשון המעטה.

Twice I met ignorance about the curatorship profession. I'm new in the field of exhibiting my works at exhibitions, so it's only these two times that I've experienced. I guess it happens all the time in all kinds of places. People do not understand or perhaps do not want to understand or think that curatorship is a profession that requires talent and experience. Twice I met people who decided to save and not pay for a curator, but hang an exhibition themselves. That's how it looked. The result was not good, to say the least.

במשפט אחד:

היה כיף להשתתף בפתיחת התערוכה, כן תרבינה! אפשר לקנות את היצירות שלנו על ידי יצירת קשר איתי.

In one sentence:

It was fun to participate in the opening of the exhibition, may there be more and more! You can buy our creations by contacting me.

אנרגיות טובות Good Vibes

ביץ' בויסויברציות טובות

The Beach BoysGood Vibrations

היה לי יום טוב. מה זה טוב – מצוין. כל מה שעשיתי – הצליח לי והיה מדויק. אולי הייתי צריכה לשלוח לוטו?

I had a good day. Good is an understatement – my day was excellent. Everything I did – was successful and accurate. Maybe I should have sent a lotto?

זה התחיל עם הבאת התמונות לתערוכת "קיץ הכי ישראלי", בה אני לוקחת חלק ושתפתח ביום חמישי הקרוב. התמונות יצאו מהממות על הקנבס והייתי מרוצה מאוד, בעיקר מהפוטומונטז' של פירות הקיץ העסיסיים. הצבעים יצאו חדים וחיים. עבדתי מאוד קשה על התמונה הזו כשהאוצרת, חוה גדיש, מכוונת אותי ומייעצת את עצותיה האמנותיות שלימדו אותי הרבה מאוד. אני הרי חדשה בתחום הזה של הצגת תמונותי בתערוכה וכל הכבוד לאוצרת על הסבלנות וההכוונה.

It started with bringing the photos to the "Most Israeli Summer" exhibition, in which I take part, and will open this Thursday. The photos came out stunning on the canvas and I was very pleased, especially with the photomontage of the juicy summer fruits. The colours came out sharp and alive. I worked very hard on this photo with the curator, Chava Gadish, directing me and gives her artistic advice that taught me a great deal. After all, I am new in this area of ​​exhibiting my photos at an exhibition, and chapeau to the curator for her patience and direction.

עודי עומדת ומסירה את רצועות הניילונים מן התמונות, מניחה את השאריות על הרצפה, יוצאת מישהי מן המעלית ונוזפת בי על שאני עומדת בדרכה. האינסטינקט הראשון שלי היה לתת לה בעיטה במקום רגיש כדי שתרגיש ואולי זה יוציא אותה מן הגישה השלילית בה נקטה, אך התאפקתי. בכל זאת, היא מבוגרת ממני במאתיים שנה ואיני דוגלת באלימות כמכת פתיחה. רק אם מישהו מתחיל – אני משיבה. עמדתי להתנצל ולהזיז את רצועות הניילונים, כשזו המשיכה בגישתה השלילית: "איזו מין חוצפה זו שאת עושה את זה פה, אני יכולה להתחלק!"

שוב האינסטינקט הקדמון מנסה את מזלו, אך אני מרסנת את עצמי ועונה: "אולי את עלולה להחליק, אך לא נראה לי שאת יכולה להתחלק." אפילו שלחתי לה חיוך, אולי זה יפייס אותה.

"אל תלמדי אותי עברית!" היא קוראת לעברי, מרימה את ראשה בתנועה שאני ממש שונאת וממשיכה ללכת, "את לא מורה ללשון!"

As I was standing and removing the plastic strips from the pictures, putting the scraps on the floor, someone came out of the elevator and reproached me for standing in her way. My first instinct was to give her a kick in a sensitive spot so that she might feel it, and maybe it might get her out of her negative attitude, but I held back. After all, she was two hundred years older than me and I don't advocate violence as an opening strike. Only if someone starts – I fight back. I was about to apologize and move the plastic strips, as she went on with her negative attitude: "Such a chutzpah that you're doing it here, I can slide!"

Again, the primal instinct tries its luck, but I restrain myself and answer: "Maybe you may trip, but I don't think you can slide." I even sent her a smile, maybe it would appease her.

"Do not teach me Hebrew!" She yells at me, raising her head in a gesture that I really hate and goes on, "you're not a language teacher!"

אוי, איך שהרגל שלי כמעט ויצאה לי מכלל שליטה והיתה קרובה כל כך להשלח לאחוריה בבעיטה אדירה! מה זו יודעת עלי? הרי כלום! אז איך היא מעיזה להוציא עלי את החרא שלה? איחלתי לה רק "טוב". אמרתי בקול רם מאוד למי שעמדה על ידי שנראה לי שעוד היום נשמע שקרה לזו משהו רע, כי מי שפוגע בי – חוטף. אני מקוה שהדברים הגיעו לאוזניה וכשיקרה לה מה שיקרה – שהיא תבין מאיפה זה הגיע לה. כולי תקוה שזה ישנה לה את הגישה השלילית לחיים.

Oy, how my leg almost got out of control and was so close to be sent at her buttocks with a tremendous kick! What does she know about me? Nothing! So how dare she get her shit out on me? I wished her only "good". I said very loudly to the person who stood by me, that it seemed to me that by today we'll hear that something bad happened to her, because whoever offences me – gets punished. I hope she heard it and when it will happen to her what she deserves – she would understand where it came from. I hope that this will change her negative attitude to life.

 

שמתי אותה מאחורי והמשכתי במשימות שהיו לי להיום. הייתי צריכה להדפיס משהו שבדרך כלל לוקח שעתיים, משום שהמדפסת "אוהבת" להתקע בשלבים שונים במהלך עבודתה והמחשב עושה לי דוקא ובאיזשהו שלב, בעיקר כשהמדפסת עובדת ברצף – הוא מודיע פתאום שהוא אינו מזהה אותה. הפעם הלך הכל חלק, שום תקיעויות, שום בעיות וסיימתי בתוך פחות משעה. הייתי מרוצה מאוד. את השעה שהרווחתי, ניצלתי מאוחר יותר ופינקתי את עצמי בקפה ועוגה בבית הקפה.

I put her in the bin and continued with my tasks for today. I had to print something that usually takes two hours, because the printer "likes" to get stuck at various stages during its work, and the computer does spite me, and at some point, especially when the printer works consecutively – it suddenly announces that it does not recognize it. This time everything went smoothly, nothing got stuck, there were no problems, and I finished in less than an hour. I was very pleased. Later on, I used the hour I had gained to treat myself to a coffee and cake in a café.

הכנות לקראת התערוכה Preparations for the exhibition

הכנות לקראת התערוכה   Preparations for the exhibition

כשהולך, אז הולך. אחר הצהריים, הייתי צריכה למסור ניירות למנהלת החשבונות שלי. אחת לחודשיים, אני מטיילת לי בנחת ברגל מביתי למשרדה, מוסרת את הניירות, מוסרת לה את אהבתי וחוזרת הביתה. לפעמים, אני בודקת במתחם החנויות אילו מציאות ישנן ומדי פעם גם מוצאת.

When he goes, then it goes. In the afternoon, I had to hand over some papers to my accountant. Every two months, I walk leisurely from my home to her office, hand over the papers, give her my love and return home. Sometimes, I check in the stores compound if there are any sells, and occasionally I do find.

הגעתי למקום ועליתי בנחת ברגל את המדרגות למעלה, לקומה השניה בה נמצא משרדה. האורות כבר היו כבויים והיא עמדה על סף הדלת בכוונה לנעול את המשרד. למראה הבעת הפליאה שעל פני, היא הסבירה: "עלי ללכת, אני כבר מאחרת לקחת את הבת שלי מהגן."

"אבל בקושי חמש!" אני מתפלאת. "את לא עובדת עד שבע-שמונה?"

"בדרך כלל כן", היא מסכימה איתי, "אך היום אין לי מי שינעל אחרי, אז אני סוגרת עכשו. באת ממש בזמן."

אכן, בזמן, אמרתי לעצמי. אין יותר מדויק מזה. לוא אחרתי בחמש דקות – הייתי מפספסת אותה והייתי נאלצת לעשות את הדרך שוב למחרת. מזל מדהים!

I reached the place and walked up the stairs to the second floor where her office was. The lights were already off and she was standing on the doorstep with the intention of locking the office. To the sight of the expression of wonder on my face, she explained: "I have to go, I'm already late to take my daughter from kindergarten."

"But it's barely five!" I'm surprised. "Don't you work until seven-eight?"

"Usually yes," she agrees with me, "but today I have no one to lock after me, so I close now. You came on time."

Indeed, in time, I said to myself. How accurate is that. Had I been five minutes late, I would have missed her and had to walk this way again the next day. An amazing luck!

מסרתי לה את הניירות, מסרתי לה גם את אהבתי והלכתי לבדוק אילו מציאות יש בחנות הבגדים שמתחת למשרדה. מצאתי שתי שמלות ומכנסיים קצרים, הכל מבד קליל המתאים מאוד לקיץ, בתשעה ₪ כל פריט. במקור, עלה כל פריט שלושים ₪. הרווחתי!

I handed her the papers, gave her my love, and went to see what sells were in the clothes store under her office. I found two dresses and shorts, all of light fabric that is very suitable for the summer, for nine NIS each item. Originally, each item cost 30 NIS. I won!

במשפט אחד:

נראה לי שהיקום אוהב אותי ועוטף אותי באנרגיות טובות. תודה ליקום על חסדיו, שימשיך כך וגם שיביא לי את ה-22 מיליון פאונדים להם אני מיחלת כבר שנים.

In one sentence:

It seems to me that the universe loves me and wraps me with good energies. Thanks to the universe for its kindness. I wish it will continue this way and also bring me the 22 million pounds I have been applying for years.

שיח גלריה על אמנות ירוקה Gallery Talk About Green Art

העליה לגלריה, מזל שיש גם מעלית Climbing up to the gallery; luckily, there is also an elevator

העליה לגלריה, מזל שיש גם מעלית    Climbing up to the gallery; luckily, there is also an elevator

זה היה יום, מאלה המלאים בחוויות מעשירות ושלוקח זמן לעכל.

It was a day, one of those which are filled with rich experiences and it takes time to digest.

הכניסה לגלריה, במעלה המדרגות The entrance to the gallery, up the stairs

הכניסה לגלריה, במעלה המדרגות   The entrance to the gallery, up the stairs

אני שמחה על המתנות שהיקום מעניק לי – טפו-טפו-טפו, שימשיך כך. אחר הצהרים זה היה סרט קובני מקסים בו צפיתי ("יולי", הדיווח מחר) ובערב התכנסנו מספר אמנים המציגים בתערוכת "אמנות ירוקה" לשיח גלריה מרתק. מתנות גדולות.

I am happy for the gifts that the universe gives me – tfu-tfu-tfu, may it continue as it is. In the afternoon it was a lovely Cuban movie that I watched ("Yuli", the report tomorrow) and in the evening we gathered a number of artists who are exhibiting at the "Green Art" for a fascinating gallery talk. Great gifts.

שיח גלריה במעגל Gallery talk in a circle

שיח גלריה במעגל   Gallery talk in a circle

 

 

צילומים בתערוכה Photos at an Exhibition

הזמנה לתערוכה Invitation to the exhibition

הזמנה לתערוכה   Invitation to the exhibition

מאז שאני זוכרת את עצמי, תמיד אהבתי לכתוב ולצלם. אלה שני הנושאים שתמיד העסיקו אותי וכשגדלתי – גם התמקצעתי בהם.

Since I can remember, I've always liked writing and taking photos. These are the two subjects that have always occupied me and when I grew up – I also specialized in them.

בשטח הכתיבה, הוצאתי עד כה לאור ארבעה ספרים – שלושה רומנים וספר שירה אחד (ישנם עוד כמה בתהליכי כתיבה שונים), טקסטים שלי עיטרו תערוכה מעניינת בדבלין ואני כותבת בבלוג הזה. אני גם עורכת טקסטים לשונית ותכנית, כולל באתרי אינטרנט. בשטח הצילום, אני מצלמת בלי סוף. עד כה, קצרתי תשואות למכביר מאלה שראו את צילומי ומכרתי תמונה אחת לספר חשוב.

In the field of writing, I have published four books – three novels and one poetry book (there are several other in writing processes), my texts have been decorated an interesting exhibition in Dublin and I am writing this blog. I also edit texts, including on websites. In the field of photography, I take photos endlessly. So far, I got applauses from those who saw my photographs, and sold one photo to be used in an important book.

מוסורגסקיתמונות בתערוכה

MoussorgskiTableaux d'une exposition

 

לפני מספר שבועות פורסמה קריאה ליוצרות ויוצרים להציע מיצירותיהם בתחום האמנות הפלסטית לקראת תערוכה שתתקיים בחודש מארס לכבוד יום האישה ושמה: "אישה מוזה". שמחתי ללמוד שצילום נחשב לאמנות פלסטית ושלחתי כמה תמונות לבחירת האוצרת. ארבע מהן התקבלו להיות מוצגות בתערוכה.

A few weeks ago, a call was made for creators and artists to offer their works in the field of plastic arts for an exhibition entitled "Woman Muse" that will be displayed in March to celebrate Women's Day. I was happy to learn that photography is considered plastic art, so I sent a few of my photos to the curator. Four of them were accepted to be displayed in the exhibition.

אמרסון, לייק ופאלמר – תמונות בתערוכה

Emerson, Lake & PalmerPictures at an Exhibition (Mussorgsky)

Emerson, Lake & Palmer (ELP) Live in Royal Theatre Drury Lane London, UK 6/20/1971

 

כל כך שמחתי לקבל את הדוא"ל המאשר את קבלת הצילומים לתערוכה! התחושה המענגת של סיפוק עצום היתה נפלאה!!! דבר אחד זה שהסביבה האוהדת שלך אוהבת את מה שאת עושה ותומכת בזה מכל הלב, ודבר אחר זה כשמישהי מקצועית בוחרת להציג עבודות שלך בפומבי. זה אומר שהעבודה שלך מוערכת מבחינה מקצועית ולא רק התפעלותית.

I was so happy to receive the confirmation email. The pleasurable sensation of huge satisfaction was wonderful. It's one thing when your sympathetic environment loves what you do and supports it wholeheartedly, and another thing is when a professional chooses to show your work in public. It says that your work is valued professionally.

במשפט אחד:

אתן מוזמנות, הכניסה חופשית.

In one sentence:

You are invited, it's free.

 

רשימת האמנים המשתתפים List of participating artists

רשימת האמנים המשתתפים List of participating artists