ארכיון תג: beach

ידה בתוך ידי Her Hand in Mine

 

שקיעה באופק Sunset on the horizon

שקיעה באופק   Sunset on the horizon

ידה בתוך ידי

ידי בתוך ידה

שקיעה באופק

שתיקה, הלמות הדופק

 

ורק הים

גליו שולח

אל חוף אדיש

 

Her hand in mine

My hand in hers

Sunset on the horizon

Silence, pounding pulse

 

And only the sea

Sends its waves

To an indifferent beach

חוף אדיש  An indifferent beach

חוף אדיש   An indifferent beach

 

נסחפנו Got Carried Away

חוף אולגה Olga Beach

הים שלח את גליו אל החוף   The sea sent its waves to shore

הים שלח את גליו אל החוף, מרטיב את החול הרווי. לפעמים, טיול רגיל על החוף עשוי לטמון בחובו הפתעה נעימה.

The sea sent its waves to shore, wetting the saturated sand. Sometimes, a simple walk on the beach may hold a pleasant surprise.

לקח לי שעה וחצי להגיע מביתי אל חוף הים, מרחק של 5 ק"מ. אנחנו חיים תחת שלטון מפגר ביותר שבעטיו אין תחבורה ציבורית בשבת. משום שאין סיכוי שאוציא 100 ₪ למונית מיוחדת, השתמשתי ברגלי. מזג האויר היה חמים ונעים והצעידה לא היתה קשה מדי. זה טוב לשרירים ולעצמות.

It took me an hour and a half to get from my house to the beach, a 5 km distance. We live under a very backward government, and the result is that there is no public transportation on Shabbat. Because there's no a chance I'd spend NIS 100 on a special taxi, I used my foot. The weather was warm and pleasant and marching was not too difficult. It's good for the muscles and the bones.

החוף היה מלא באנשים שיצאו להתענג על השבת החמימה והנעימה. התמקמתי הכי קרוב שיכולתי למים. פרשתי את המגבת שהבאתי על החול שהיה לח מהגשם שירד בלילה והתישבתי, מארגנת לעצמי את הכריך שהבאתי כדי להשיב את נפשי. לגמתי ממיץ התפוזים, כשמישהי מאחורי שאלה: "יש לך קפה?"

הסתובבתי כדי לבדוק אם השאלה מכוונת אלי. הקול לא היה מוכר לי. גם לא הדמות. פניה זהרו בחיוך מקסים. "יש לי מיץ תפוזים", עניתי בקול שקט. לא הייתי בטוחה שהיא פנתה אלי.

"רוצה משלי? יש לי גם עוגה", הציעה במאור פנים.

The beach was filled with people who went out to enjoy the warm, pleasant Shabbat. I settled down as close as I could to the water. I spread the towel I had brought on the sand that was damp from the rain that had fallen in the night and sat down, arranging for myself the sandwich I had brought to restore my soul. I took a sip of the orange juice when someone behind me asked, "Do you have coffee?"

I turned to see if the question was directed at me. I did not recognize that voice. Not even the figure. Her face shone with a charming smile. "I have orange juice," I answered quietly. I was not sure she spoke to me.

"Do you want from mine? I have a cake too," she suggested brightly.

אישה זרה מציעה לי קפה. וגם עוגה. שיהיה.

A strange woman offers me coffee. And a cake as well. Well…

במשפט אחד:

נסחפנו, בהחלט נסחפנו.

In one sentence:

We got carried away, we were definitely carried away.

חוף אולגה Olga Beach

גלים מרטיבים את החוף   Waves wet the beach

יום ששי השחור 2018 Black Friday

רוקסט – מלכת הגשם

RoxetteQueen of Rain

שכחנו להביא איתנו את הכסאות, אז התישבנו על החול שהיה רטוב מהגשם שירד בלילה שעבר. לא היה נעים, אך גם לא נורא; כולה ישבן רטוב, לא משהו שיגרום לנו לבעיות בריאותיות.

We forgot to bring the chairs with us, so we sat on the sand that was wet from the rain that had fallen last night. It was not pleasant, but not too bad; it's just a wet butt, not something that will cause us health problems.

השמיים היו בהירים, ללא שמץ של ענן והשמש חייכה אלינו בחמימות, מחממת את עצמותינו מבעד לבגדים הקלים שלבשנו. אמנם מכנסיים ארוכים וחולצות בעלות שרוולים עד פרק כף היד, אך דקים, לא מפלנל. החוף היה ריק למדי. קצת הרחק מאיתנו, תרגלו כמה אנשים טאי צ'י בקבוצה קטנה, מדריכה חסונה מנצחת עליהם. ראינו את התנועות, אך לא שמענו את הקולות, משל לחץ מאן דהוא על השקֵט בשלט דמיוני. "זה כמו בסרט אילם", אמרה זוגתי, מחייכת. פני חייכו עוד קודם.

The sky was clear, with no trace of cloud, and the sun smiled warmly at us, warming our bones through the light clothes we wore. Although long trousers and shirts with sleeves up to the wrist, but thin, not flannel. The beach was quite empty. A little away from us, some people practiced Tai chi in a small group, a sturdy woman instructor directing them. We saw the movements, but we did not hear the sounds, as though someone had pressed the mute button on an imaginary remote control. "It's like a silent movie," said my spouse, smiling. My face had smiled before.

מספר אמיצים נכנסו למים ואפשר היה להבחין מארשת פניהם איך הם מנסים להסתגל לטמפרטורה הקרה בכמה מעלות מזו שבאויר. לא עלה על דעתנו להצטרף אליהם. העדפנו לשבת בכיף, להחליף חוויות על הסדרה בה אנו צופות בימים אלה ולנוח. יום ששי נעים.

A number of brave people entered the water, and from the expression on their faces we could see how they were trying to adjust to the cold temperature. It was colder with a few degrees than the temperature in the air. It did not occur to us to join them. We preferred to sit relaxingly, to exchange experiences about the series we are watching these days and rest. A pleasant Friday.

בדרך חזרה הביתה, השארנו מאחורינו חשרת עננים שחורים עמוסי גשם שהתאספו באופק ושטו במהירות רבה לעברנו. ברדיו, דיווחה הקריינית על בהלת הקניות הגדולה שגרמה לאתרים אחדים לקרוס. שתינו איננו אוהבות את הצבע השחור, מעולם לא אהבנו. אנחנו מעדיפות צבעים חיים ועזים כמו אדום, צהוב, ירוק, כחול. יום ששי השחור ממש לא בשבילנו.

On the way home, we left behind us a mass of black clouds laden with rain that gathered on the horizon and were sailing very fast toward us. On the radio, the announcer reported the great shopping panic that had caused some sites to crash. We both don't like the black colour, we never liked it. We prefer vivid and intense colours like red, yellow, green, blue. Black Friday really isn't for us.

במשפט אחד:

העדפנו להעביר את היום בכיף בחיק הטבע, במקום לזרוק כסף על דברים שאין אנו צריכות.

In one sentence:

We preferred to spend the day pleasantly in the bosom of nature, instead of throwing money at things we don't need.

הים לא היה רגוע The Sea was not Calm

דיג דג דגים Fisherman catches fish

דיג דג דגים   Fisherman catches fish

איך שיצאנו מן המכונית, היכתה בנו הרוח בכל עוזה, מעיפה מעל ראשנו את הכובעים שחבשנו.

As we got out of the car, the wind hit us with all its force, flinging over our heads the hats we wore.

הרוח העזה דרבנה את הגלים להסתער על החוף. הם עשו כמיטב יכולתם, אך בהגיעם אל שובר הגלים, הם לא יכלו עוד והתנפצו עליו, מתיזים לכל עבר רסיסים מלוחים.

The strong wind spurred the waves to storm at the shore. They did their best, but when they reached the breakwater, they could no longer continue and smashed against it, splattering salty spindrift.

דייגים בחוף זבולון Fishermen on Zevulun Beach

דייגים בחוף זבולון   Fishermen on Zevulun Beach

רק הדייגים שעמדו על המזח התמודדו בגבורה עם איתני הטבע, עומדים בסבלנות ומחכים שהדגים יגיעו ויעלו בחכותיהם.

Only the fishermen who stood on the dock were bravely struggling with the forces of Nature, standing patiently with their fishing rods in their hands, waiting for the fish to come and get caught in the hooks.

 

דייגים בחוף זבולון Fishermen on Zevulun Beach

דייגים מתמודדים עם איתני הטבע   Fishermen braving forces of Nature

פנים מוּכָּרוֹת Familiar Face

אבבא – הוידאו האחרון

ABBA – The Last Video

"את מוכרת לי", היא אומרת וטופחת על מצחה, ארשת פניה מתוחה, מתאמצת להזכר. "מאין?" חיוכה מהוסס.

"You look familiar," she says, patting her forehead, the expression on her face tense, trying to remember. "Where from?" Her smile faltering.

ישר זיהיתי אותה, עוד מקודם, עת התהלכה על קו המים ודמותה היתה רק כתם צבעוני. בגד הים השלם שלבשה לא התיר מקום לספק – זו היתה היא.

I recognized her, even earlier, as she walked along the waterline and her figure was just a coloured stain. The whole swimsuit she was wearing made no room for doubt – it was her.

בפעם הקודמת בה נפגשנו היו הנסיבות דומות – שבת בצהרים, חוף-ים, מזג אויר חמים ונאה. גם אז לבשה בגד ים, אם כי אחר מן הסתם, וזה גם היה בחוף-הים של נתניה, לא של גבעת אולגה.

Last time we met, the circumstances were similar – Saturday around noon, on the beach, the weather was warm and nice. Even then she wore a swimsuit, though probably another one, and it was also on the beach of Natanya, not on Givat Olga's.

לא התכוונתי לפנות אליה. קיויתי שהיא תחלוף, היתה כלא היתה. יש סיבה לכך שלא היינו בקשר כל השנים הללו. היא אשה נחמדה, אך שתינו לא התחברנו זו לזו. קורה. לא מצאנו כל טעם לצאת מדי פעם לשתות משהו יחד כידידות. עכשו היא מנסה להזכר מי אני ואני מתלבטת אם לגלות לה.

I was not going to approach her. I hoped she would pass as she wasn't here at all, just gone. There's a reason why we have not been in touch all these years. She is a nice woman, but we did not hook up. It happens. We found no point in going out occasionally to have a drink together as friends. Now she is trying to remember who I am and I'm debating whether to tell her.

העמדתי פנים שאיני מכירה אותה. "אין לי מושג", השבתי. "אולי מהצבא?"

I pretended not to know her. "I have no idea," I replied. "Maybe from the army?"

עונג שבת Shabbat Pleasure

אסתר עופריםואולי

Esther Ofarim – Perhaps

השבת הזהובה הזמינה את הנפש לצאת החוצה, לספוג את קרני השמש הנעימות. יצאתי. לא יודעת מה חשבתי לעצמי.

The golden Shabbat invited the soul to go outside, to soak up the pleasant rays of the sun. I went. I have no idea what I was thinking.

התנועה בכביש הראשי היתה דלילה למדי. זו חדרה, עיר דתית, הכל סגור, אין תרבות חילונית בשבת, הדוסים ספונים בבתיהם או מתנועעים בבתי הכנסת. חוץ ממני, היו ברחוב מתי מספר, פחות ממנין אצבעות יד אחת.

The traffic on the main road was rather sparse. This is Hadera, a religious city, everything is closed, there is no secular culture on Shabbat, the religious people are introverted in their homes or trembling in their synagogues. Except for me, there were a few people in the street, less than the fingers in one hand.

רציתי לשבת על שפת הים, לשאוף אל קרבי את הריח המלוח, להביט בגלים ולצלם אם יתאפשר. אין תחבורה ציבורית בשבת ואין לי כוונה להחזיק אוטו רק בשביל נסיעה בשבתות. כשבעה קילומטרים מפרידים בין דירתי לבין חוף הים באולגה. לקחתי מונית ספיישל. מאה ₪ לא ימנעו ממני את עונג השבת שלי.

I wanted to sit on the beach, to breathe in the salty odor, to stare at the waves and photograph if possible. There is no public transportation on Shabbat, and I do not intend to keep a car just for driving on Saturdays. About seven kilometers separate my apartment from the beach in Olga. I took a special taxi. A hundred shekels will not deprive me of my Shabbat delight.

חוף הים באולגה The beach in Olga

חוף הים באולגה The beach in Olga

 

היא ישבה לה על כסא נוח, תחת שמשיה שהתנודדה מעט עם הרוח הקלה, ראשה מוטה אל הטאבלט שבידיה. אין לי מושג למה, אבל הנחתי שהיא קוראת בספר. אולי מן הזוית של ראשה, אולי מהצורה בה העבירה את אצבעה על המסך. התישבתי לא רחוק ממנה, אולי היא תבחין בי.

She sat on a plastic chair, under a sunshade that swayed slightly with the breeze, her head tilted to her tablet. I have no idea why, but I assumed that she was reading a book. Perhaps from the angle of her head, perhaps from the way she ran her finger across the screen. I sat down not far from her, maybe she would notice me.

היה עונג שבת.

We had Oneg Shabbat (Shabbat pleasure).

חוף הים באולגה The beach in Olga

חוף הים באולגה The beach in Olga

Vitamin Sea

חוף ים ויטמין סי Beach vitamin sea

כולנו זקוקים לויטמין סי We all need vitamin sea

מכירות את ההרגשה הזו שבעטיה אתן עושות דברים שלא תכננתן מראש? משהו מושך אתכן לכיוון מסוים, למקום כלשהו, למרות שהתכוונתן להגיע למקום אחר?

Are you familiar with this sense which makes you do things you haven’t planed? Something drags you to a certain direction, some place, despite that you intended to go to another place?

יום ששי, יום קניות. אני נכנסת לסופר בכניסה לעיר כדי לקנות כמה דברים לשבת. כרגיל, לא משנה באיזה יום של השבוע אני מגיעה לשם, אין משקה סויה במתיקות מופחתת, למרות שהערתי להם מליון פעמים. נדיר שיש, מה שחוסך לי 2 ₪ שלמים מהמחיר שגובים בסופר ליד הבית. לפעמים משתלם להסחב כמה קילומטרים, שלא לדבר על הפעילות הגופנית.

Friday, my shopping day. I go into the supermarket at the entrance of the city to top up with some groceries I need for Shabbes. As usual, no matter which day it is, I can't get reduced sweetness soy milk, despite that I told them a million times. They rarely have, which saves me 2 whole NIS of the price the supermarket near my home charges. Sometimes it pays to schlep a few miles, not to mention the exercise.

בעודי עומדת ליד הקופה, ממתינה לתורי, אני מביטה מבעד לחלון ומבחינה בדוכנים אחדים במתחם הקניות שממול. אלה לא היו שם לפני כן וחשבתי שיהיה נחמד להציץ בהם. איני נוהגת לשוטט בלי מטרה רק כדי להתבונן בחלונות ראוה של חנויות וגם לא לבדוק דוכנים למיניהם, אך הפעם משך אותי משהו עלום לחצות את הכביש כדי לראות מה המרכולת המוצגת.

While waiting in the queue for the cashier, I looked through the window at the shopping complex, and noticed a few stands. They weren't there before, so I thought it would be nice to have a look. I don't have the habit of wandering aimlessly just for window shopping, as well as checking stands, but this time something drew me to cross the street in order to see what merchandise is there in the display.

הדוכן הראשון היה לא מעניין. תכשיטים מפלסטיק לא ממש מעניינים אותי. השני היה שומם. אשה נאה ישבה שם, מפהקת. אני מעיפה מבט בסחורה המוצגת, עבודות יד, וחיוך רחב מאוזן לאוזן מתפשט על פני ללא יכולת לעוצרו. אני מתבוננת בתמונה כחולה בהירה של ים, גלים לבנים בתוכה והכיתוב הוא שעושה לי את זה: I need vitamin sea. כמה חמוד, כמה מתוחכם!

The first stand wasn't interesting. I'm not into plastic Jewelry. The second was desolated. A nice-looking woman sat there, yawning. I glanced at the displayed merchandise, handcrafts, and a wide smile spreads on my face from ear to ear, without being able to stop. I watched a pale blue picture of a sea with white waves, and the caption does it for me: I need vitamin sea. How cute, how sophisticated!

♀♀

בקצרה:

לפעמים החיים צופנים בחובם הפתעות נעימות.

In short:

Sometimes life hides nice surprises within.

מים Water

076

החול הרך מזמין להלך עליו   The soft sand invites to walk on it

א. בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ  ב. וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם.

1 In the beginning God created the heaven and the earth.

And the earth was without form, and void; and darkness was upon the face of the deep. And the Spirit of God moved upon the face of the waters.

הגלים הבאים אל החוף

הגלים באים אל החוף The waves approaching the beach

כל חיי רציתי לחיות על שפת מים; אם זה חוף ים, שפת אגם, גדת נחל, נהר… בבית הורי היתה תלויה בסלון תמונה של בקתת עץ בתוך יער עבות, נחל מתפתל עובר ליד הבקתה ונשפך לתוך אגם. תמונה עזת מבע בצבעים חיים של ירוק וכחול וקצת חום בגוונים שנוצרו על ידי משיכות מכחול בולטות. תמיד אמרתי לעצמי שזה בית חלומותי והייתי שמחה להגשימו. לא יצא עדיין.

My whole life I wished to live at the edge of water; weather on a beach, by a lake, by a stream, or at a river bank… At my parents' home, a painting was hanging on the wall in the lounge. It showed a log cabin among a tangled forest, with a winding stream flowing near the cabin, and rolling into a lake. It was an intense expression with vivid colours of green and blue and a little brown, in shades that were created by prominent paintbrush strokes. I always said to myself that this is my dream house and I'd be happy to live there. It didn't happen yet.

027

חוף בגבעת אולגה Giv'at Olga Beach

עם הזמן, הלך והתגבש אצלי החלום לגור על שפת הים. מכל מקומות המים, משכו אותי הגלים אליהם והחול הרך הזמין להלך עליו. אני רואה את עצמי גרה בתוך בית עץ אקולוגי אותו בניתי על גבעה קטנה, במרחק מטרים ספורים מן המים. אמנם טרם חויתי, אך נראה לי שאין כמו להשקיף על הגלים בזמן שאני יוצרת וכותבת, לחזות בציפורים המרחפות ולספוג את הכחול הנפלא. אני מדמיינת את עצמי הולכת לישון לקול רחש הגלים ומתעוררת למוזיקה שהם יוצרים.

With time, the dream of living on the beach grew into me. From all the water places, the waves drew me to them, and the soft sand invited me to walk on it. I see myself dwelling in an ecological log cabin which I built on a small hill, a few meters distance from the water. Indeed, I haven't experienced yet, but it seems to me that nothing compares to observing the waves while creating and writing, watching the floating birds, and observing the wonderful blue. I imagine myself going to sleep to the sound of the waves, and waking up to the music they make.

052

סלעים, מים, חוף  Rocks, water, beach

ועד שזה יתגשם לי, אני אוהבת להגיע לעתים תכופות אל חוף הים ולהנות מטובו.

Until this dream will come true, I like to come often to the beach and enjoy it.

Stamatis Spanoudakis – Thalassa