ארכיון תג: café

בוקר קריאת שירה   Morning of Poetry Reading

מיכל בת-אדם קוראת לאה גולדברג: "אם תיתן לי חלקי"

Michal Bat-Adam reads Leah Goldberg: "If you give me my part"

בית הקפה המה מאוד. יום שישי נעים, שמש חמימה מלטפת, היה עמוס.

The café was very crowded. A pleasant Friday, caressing warm sun, it was busy.

בפנים היה נורא: גם קר בגלל המזגן שהופעל במלוא המרץ, גם צפוף מאוד עד כי אי אפשר היה לזוז ובעיקר – רועש מאוד. אנשים לא יכלו לדבר בשקט משום שאחרים צעקו זה אל זה במקום לשוחח בצורה ראויה. ראויה בעיני ובעיני חברותי, אך מן הסתם לא בעיני הצורחים. זה ענין של תרגול, לא משהו שאי אפשר להתגבר עליו. פשוט, שכל אחד יקח על עצמו לדבר בקול סביר במקום לעלות עם האוקטבות ואז לא יצטרך שכנו להתגבר עליו. היה נחמד לוא היה עובר מלצר ומשקיט את הצורחים. ממש כמו שאנו עושות עם ילדים קטנים: "אין צורך לצרוח כלפי, אני ממש לידך ואני עדיין שומעת היטב. אין צורך להגביר את קולך". המלצר יכול לומר לסועד: "חבל על מיתרי קולך. ישמעו אותך היטב גם אם תנמיך את קולך. אני מאמין שאינך מעונין שכל בית הקפה ישמע את דבריך, נכון?"

It was awful inside: also cold because of the full-blown air conditioner, also very crowded until it was impossible to move, and mostly – very noisy. People couldn't speak quietly because others yelled at each other instead of talking properly. Properly to me and my friends, but probably not to the screamers. It is a matter of practice, not something that cannot be overcome. Simply, everyone should take it upon themselves to speak in a reasonable tone instead of going up with the octaves and then his neighbour wouldn't have to contend with him. It would be nice if a waiter would pass by and quiet the screamers. Just as we do with little children: "There is no need to scream at me, I am right next to you and I still hear well. No need to increase your voice." The waiter can say to the diner: "It's a pity for your vocal cords. You will be heard well even if you lower your voice. I believe that you don't wish the whole café to hear your words, do you?"

ישבנו בחוץ. היה שם מרווח יותר. אחד המלצרים הציע להביא לנו מזגן נייד, אך הצלחנו לשכנע אותו שטוב לנו עם השמש הנעימה וכי לא חם לנו. בחרנו בבית קפה הנמצא במתחם בו אסור לעשן, גם לא לעוברים והשבים. אמנם מתחם פתוח, אך הוא אסור לעישון בכל-כולו, כולל בפינותיו.

We sat outside. It had more room there. One of the waiters offered to bring us a portable air conditioner, but we managed to convince him that we were fine with the pleasant sun and that we were not hot. We chose a café that is placed in a compound where smoking is not allowed, even not for passers-by. Although it's an open space, but smoking is totally forbidden, including in its corners.

סיפרתי להן על ערב קריאת השירה בו נכחתי אמש וזה עורר נימים רדומים אצל כמה מהן. "למה לא סיפרת? הייתי שמחה לבוא!" קראה אחת באכזבה. "גם אני!" קראו האחרות. הרגעתי אותן שנאמר לי כי יהיו ערבים נוספים כאלה ואשמח לשלוח להן הזמנות. אנחות רווחה נשמעו ושתיים מהן הוציאו מתיקיהן ספרונים קטנים. "אולי נעשה בוקר קריאת שירה?" אמרה אחת מהן. "בדיוק מה שחשבתי!" הביעה השניה את שמחתה. היה מעניין!

I told them about the evening of poetry reading which I attended last night and it evoked hidden cords in some of them. "Why didn't you tell me? I'd love to come!" Exclaimed one in disappointment. "Me too!" Called the others. I soothed them by reassuring that I was told there would be more evenings like that and I will be happy to send them invitations. There were sighs of relief and two of them took out little booklets. "Maybe we'll do a morning poetry reading?" Said one of them. "Exactly what I thought!" The other expressed her joy. It was interesting!

חי בסרט: מיכל בת-אדם

Living in a movie: Michal Bat-Adam

במשפט אחד:

אני מאמינה שהתחלנו מסורת מעניינת – בוקר קריאת שירה. נחמד לקבל את פני השבת בפעילות כזו.

In one sentence:

I believe we started an interesting tradition – morning of poetry reading . It is nice to welcome the Shabbat with such activity.

ימי שישי   Fridays

בהיכון קניות Ready to shope

בהיכון קניות   Ready to shop

אני אוהבת את ימי שישי. האמת היא שאני אוהבת את כל הימים, איני מפלה בין יום ליום. אני חיה לי בשלוה ביניהם.

I love Fridays. The truth is, I love all the days, I don't discriminate any day. I live in peace between them.

לכל יום הייחודיות שלו. ימי שישי אצלי הם ימים של נחת. גם אם אני יוצאת לקניות של השלמות מצרכים, זה לא בחופזה, אלא בכיף. פעמים רבות אני משלבת את הקניות בקפה עם חברות. הזדמנות להפגש פנים אל פנים ולהתעדכן במה שקורה לנו בהרחבה ולא רק באמצעות סמסים קצרים.

Each day has its uniqueness. Fridays are days of rest. Even if I go out shopping for topping up my groceries, it is not hastily, but with fun. I often combine my shopping with coffee with my friends. An opportunity to meet face to face and catch up on what is happening to us extensively and not just through short texts.

לגימה אחרונה מן הקפה, ביס אחרון מעוגת השוקולד, חושבת להזמין לי עוגת גבינה וקפה נוסף. הנייד מצלצל. השכנה שלי מספרת שהפיליפינית שלה שברה את ידה ואין מי שיבשל להן את ארוחות השבת. "אולי יש לך זמן לעשות מצוה?" היא שואלת. מצוה זו אני, כמובן. אני נפרדת מחברותי. דבורה מתנדבת להצטרף אלי. "נחלוק במנות וכך זה ילך מהר יותר", היא מציעה. "חוצמזה, זו מצוה, לא?" היא מוסיפה, נוטלת את זרועי ומוליכה אותי למכוניתה. אני שמחה שיש לי עזרה.

One last sip of the coffee, a last bite of the chocolate cake, I'm thinking of ordering me a cheesecake and another coffee. The mobile rings. My neighbour says her Filipino broke her hand and there's no one to cook them the Sabbath meals. "Maybe you have time to do a mitzvah?" She asks. a mitzvah is me, of course. I say goodbye to my friends. Dvorah volunteers to join me. "We will share portions and it will go faster," she suggests. "It is a mitzvah, isn't it?" She adds, takes my arm and leads me to her car. I'm glad I got help.

שלוש שעות לאחר מכן, יש לנו סירים מהבילים, קינוחים, סלטים וכל טוב. דבורה בישלה את הצד הבשרי של הארוחות והכינה את הקינוחים, אני התרכזתי במרקים ובסלטים. כל אחת והמומחיות שלה. מאז שאני צמחונית, לא קל לי להתעסק עם בשר של חיות מתות או עופות מתים ואני עושה זאת רק במקרי חירום, כשממש אין לי ברירה. היום היתה לי את דבורה בשביל זה.

Three hours later, we have steaming pots, desserts, salads and all goodies. Dvorah cooked the meaty side of the meals and made the desserts, I concentrated on the soups and salads. Each of us with her expertise. Since I am a vegetarian, it is not easy for me to deal with dead animals' meat or chicken, and I only do it in emergencies when I absolutely have no choice. Today I had Deborah for it.

The EasybeatsFriday On My Mind

במשפט אחד:

היום היה בית קפה, עוגה טעימה, קניות השלמה לשבת וגם בישול מצוה. עשיתי את שלי. בנחת.

In one sentence:

Today there was a café, a delicious cake, a topping up shopping for Shabbat and a cooking mitzvah too. I did my part. Relatedly.

ערב פסח ה'תשע"ט Passover Eve 5779

מַצָּעִית חג שמח (Chag Same'ach (Happy holiday placemat

מַצָּעִית חג שמח   Chag Same'ach (Happy holiday) placemat

ערב פסח, מצאנו לנו זמן לשבת בבית קפה לחמץ אחרון.

On the eve of Passover, we found time to sit in a café for the last chametz.

מחר ליל הסדר. הנקיונות כבר מאחורינו, שום פירור חמץ אינו בנמצא בבית. אנחנו מנערות היטב את בגדינו בחדר המדרגות ושלות את נעלינו על הסף בטרם נכנס הביתה. הפסח שלנו כהלכתו, בהתאם למסורת שלנו.

Tomorrow is the Passover Seder. The cleanness is already behind us, no crumbs of chametz are available in the house. We shake our clothes well in the stairwell and take off our shoes on the threshold before he enters the house. Our Pesach is a proper one, according our tradition.

הקפה טעים, החמץ טעים מאוד – עוגת שוקולד משמרים. ממחר, רק מצות.

The coffee is delicious, the chametz is very tasty – chocolate yeast cake. From tomorrow, only matzos.

במשפט אחד:

שתינו אוהבות מצות מאוד.

In one sentence:

Both of us love matzos very much.

קפה ועוגה בבית קפה Coffee and cake in a café

קפה ועוגה בבית קפה   Coffee and cake in a café