ארכיון תג: dancing party

החול היה חמים   The Sand was Warm

Canadian Cancer SocietyHere Comes the Sun

השבת היתה נפלאה. אחרי ימים סוערים וגשומים, זכינו לראות את השמש בחלק מהדרה. בכל זאת, חורף.

The Shabbat was wonderful. After stormy and rainy days, we got to see the sun in a part of its glory. After all, winter.

כבר אתמול התחיל להיות נעים, אך עדיין היה קר, בניגוד להיום. אמש, יצאתי לבלות עם חברות. זה לא היה דוקא לכבוד הולנטיין, אלא לכבוד יום ששי וכדי לא לשבת לבד בחושך. נסענו לתל אביב, שם אפשר היה למצוא מסעדות פתוחות ואנשים חוגגים, בניגוד לעיירה (המכונה בישראל 'עיר') הרדומה בה רובנו גרות. פה אין עסקים פתוחים בשבת בגלל הדתיים שיושבים בעיריה וכופים על החילונים את מנהגיהם. אבל לכל דבר אפשר למצוא פתרון. אם אי אפשר לבלות במקום מגורייך, את נודדת לעיר נורמלית ותורמת שם לכלכלתה.

It started to get nice yesterday, but it was still cold, unlike today. Last night, I went out with friends. It wasn't just for Valentin, but to for Friday and also not to sit alone in the dark. We went to Tel Aviv, where we could find open restaurants and people celebrating, as opposed to the dormant town (known in Israel as 'city') where most of us live. There are no businesses open on Saturday because of the religious who sit in the municipality and impose their customs on the secular. But you can find a solution for everything. If you can't have a good time the place you live, you migrate to a normal city and contribute there to its economy.

יש מקום נחמד לקהילה שלנו, אליו מורשות להכנס רק נשים בגילנו. לקח לנו זמן רב למצוא אותו, אך בסופו של דבר הצלחנו. לא היה קל, משום שהעולם כנראה שייך לצעירות ולנו אין ענין בהתעסקות עם תינוקות, אלא מעדיפות לבלות עם נשים בנות גילנו. המוזיקה מצוינת, בהתאם לטעמנו ובלי הרעש הנורא של הקקופוניה העכשווית, יש רחבת ריקודים עליה אפשר לרקוד בכיף, האוכל טעים ולא יקר והעיקר – אפשר לדבר ולשמוע זו עם זו בנחת. איני מבלה שם פעמים רבות, אך בכל הפעמים שהגעתי לשם, תמיד הכרתי מישהי חדשה, אפילו יותר מאחת. אומרים שבגילנו איננו נוהגות ליצור חברויות חדשות – אלה שטויות. עובדה שאנחנו כן. דוקא בגיל הזה יש לי יותר חברות מאשר היו לי אי פעם בחיי. מעניין, לא?

There is a nice place for our community where only women our age are allowed to hang at. It took us a long time to find it, but eventually we succeeded. It was not easy, because the world probably belongs to young people, and we have no interest in cradle snatching, but prefer to spend time with women of our age. The music is great, to our taste and without the terrible noise of contemporary cacophony, there is a dance floor on which we can joyfully dance, the food is delicious and inexpensive, and the main thing – you can leisurely talk and hear each other. I don't come there often, but every time I got there, I always got to meet someone new, even more than one. Rumour has it that at our age we don't make new friendships – these are nonsense. It's a fact that we do. Actually, at this age I have more friends than I ever had in my life. Interesting, isn't it?

על רקע המוזיקה הרכה, שקענו בדיון מעמיק בנושא יעילותו של ולנטיין ושאר 'חגים' שבדורות האחרונים נוטרלו ממשמעותם והפכו למסחטות כסף לסוחרים. "כשאני אוהבת מישהי, אני אומרת לה את זה כל הזמן ולא רק ב'ימים מיוחדים' כביכול. לא יכול להיות שכל השנה או ברובהּ, כי יש ימי הולדת וכדומה, לא אגיד דבר ורק בימים מסוימים אזכר לומר לה את זה רק משום שכך נהוג."

בנות שיחי הסכימו איתי. בגילנו, יש לנו דברים משותפים רבים. בגילנו, אנחנו כבר לא עולות על בריקדות. אני גם משתדלת להקיף את עצמי בנשים בעלות השקפת עולם ליברלית, מכילה ומקבלת כמו שאני מיחסת לעצמי. אני כבר לא בנויה לויכוחי סרק על נושאים שלדעתי צריכים להתקיים במדינה מתוקנת.

With the soft music in the background, we delved into an in-depth discussion of the efficacy of Valentine and other 'holidays' that in recent generations have been neutralized from their meaning and turned into money squeezers for merchants. "When I love someone, I tell her all the time and not just on supposedly 'special days.' It can't be that all year or most of it, because there are birthdays and the like, I won't say anything and only on certain days I will mention it to her just because it's customary."

My interlocutors agreed with me. At our age, we have many things in common. At our age, we no longer go to the barricades. I also try to surround myself with women who have a liberal worldview, contain and accept as I relate to myself. I'm no longer have patience for useless arguments about issues that I believe should exist in a well-managed country.

לגמתי בסיפוק ממיץ התפוזים, סוקרת במבטי את הנוכחות במקום. היו ביניהן כמה דמויות נחמדות שהייתי שמחה להכיר. כולנו הרי יודעות שמראה חיצוני אינו מעיד כלל על יופי פנימי. יחד עם זאת, יש בנו משיכה לנשים מסוימות ולא לאחרות. זה דבר שמעולם לא יכולתי להסביר לעצמי. אני פוגשת נשים, הן נראות נחמדות במבט חיצוני, אך כשאנחנו מתחילות לנהל שיחה, אני רואה את הנפילה, את הקיטוב בין איך שהן נראות כלפי חוץ לבין מה שהן באמת בתוכן פנימה. זה מדהים אותי בכל פעם מחדש. מעולם לא יכולתי לנחש מראש מה אגלה בפנימיותן, מה הן באמת. אולי אני נמשכת לכאלה במבט ראשון? אין לי מושג.

I sipped with satisfaction from the orange juice, exploring the presents in the place. There were some nice figures among them that I would love to meet. We all know that external appearance does not at all indicate inner beauty. At the same time, we are attracted to some women and not to others. This is something I could never explain to myself. I meet women, they look nice in an external glance, but as we start a conversation, I see the fall, the polarization between what they look like and what they really are inside. It amazes me every time anew. I could never guess in advance what I would discover in their internal, what they really are. Maybe I'm drawn to these at first glance? I have no idea.

מישהי התקרבה אל שולחננו. "שלום, נשים", אמרה בקול מתוק, "אולי מישהי רוצה לרקוד איתי?" היה בה משהו מושך שכרגיל לא יכולתי להסביר. שמחתי שהיא פנתה אלינו בתואר 'נשים' ולא כמו אלו שמתעקשות לקרוא לנשים בגילנו 'בנות', דבר שמעצבן אותי מאוד. 'חבל שהיא לא פנתה אלי באופן אישי', חשבתי לעצמי. אני מעדיפה הזמנה אישית ולא כללית. כמה מאיתנו קמו והלכו איתה. ליוויתי אותן במבטי. שיערתי שהיא כבר תבחר את זו שהיא תרצה לרקוד איתה והשאר מן הסתם תרקודנה זו עם זו.

Someone approached to our table. "Hello, women," she said sweetly, "perhaps someone wants to dance with me?" There was something attractive about her that as usual I couldn't explain. I was glad she addressed us with the title 'women' and not like those who insist on calling women our age 'girls', which annoys me very much. 'Too bad she didn't address me personally', I thought to myself. I prefer a personal invitation rather than a general one. Some of us got up and went with her. I followed them with my eyes. I figured she would choose on the dancefloor the one she wanted to dance with, and the rest would probably dance with each other.

ריקי גל – יש לי חולשה לרקדנים

Riki Gal – I Have a Weakness for Dancers

"אינך רוקדת?" שאלה מישהי מאחורי. הסתובבתי לעבר הקול. היא ישבה בשולחן לידינו, מחייכת אלי.

"אני רוקדת, בהחלט. אני אוהבת לרקוד", השבתי, מחייכת גם אני.

"אז למה לא הלכת איתן?" זו ישראל, כולנו סקרניות ומחטטות, אני רגילה.

"למה את לא הלכת איתן?" שלחתי לה הנחתה.

"היא באה לשולחן שלכן, לא אל שלי", קרצה אלי.

לפי איך שהשולחן שלה נראה, היא לא היתה לבד. "איפה החברות שלך?" שאלתי.

"תפסת אותי!" הכריזה. "הן הלכו לרקוד."

"איתה, מן הסתם", העליתי ניחוש מושכל.

"ראית אותה, אפשר לעמוד בקסמהּ?" שוב קרצה וחייכה.

"אכן, היא נראית נחמדה", הודיתי, "אבל לא עד כדי שגם אני אנהה אחריה עם העדר."

"Don't you dance?" Someone asked behind me. I turned toward the voice. She sat at the table next to us, smiling at me.

"I dance, definitely. I love to dance," I replied, smiling too.

"So why didn't you go with them?" This is Israel, we're all curious and nosey, I'm used to.

"Why didn't you go with them?" I sent her a spike.

"She came to your table, not to mine," she winked at me.

By the way her table looked, she wasn't sitting alone. "Where are your friends?" I asked.

"You got me!" She announced. "They went dancing."

"With her, probably," I made an educated guess.

"You saw her, can one resist her charm?" She winked again and smiled.

"Indeed, she seems nice," I admitted, "but not to the point that I will follow her with the herd."

A Day in The Life – (by The Beatles; arr. Sam Haug, with orchestra)

במשפט אחד:

בבוקר, הלכנו לספוג את קסם הים, השמש והגלים. החול, תחת רגלינו היחפות, היה חמים.

In one sentence:

In the morning, we went to absorb the magic of the sea, the sun and the waves. The sand, under our bare feet, was warm.

כי את אוהבת אותי Because You Love Me

Kaz Hawkins – Because You Love Me [lyrics]

אהבה היא דבר מדהים! בכל פעם שאני נתקלת בה – אם אישית או אצל אחרות – זה נפלא!

Love is an amazing thing! Every time it occurs – whether to me in person or to others – it's wonderful!

היא ישבה בצד ושירבטה משהו על פיסת נייר. זה נראה כאילו בהסח הדעת, אך ידעתי שלמעשה היא שקועה בזה עמוק ואינה ממש איתנו. אני כבר רגילה אליה ואל מה שכמה מאיתנו מכנות אצלה "מוזרות", אך מבחינתי אין בה שום דבר מוזר. אולי זה יוצא דופן – אך בהחלט לא מוזר מצדי. אני חושבת שאני רואה אותה כפי שהיא.

She sat in the corner and scrawled something on a piece of paper. It seemed as if unthinkingly, but I knew that in fact she was deep in it and was not really with us. I'm already used to her and to what some of us call "her weirdness", but as far as I'm concerned there's nothing weird about her. Perhaps this is unusual – but certainly not strange on my part. I think that I see her as she is.

באנו יחד למסיבה והכוונה היתה לרקוד ולבלות. זה אכן קרה בהתחלה והיה לנו כיף להשתולל על רחבת הריקודים – הסלון רחב הידיים של המארחת. אני לא שותה (וגם לא נוהגת אם זה לא חרום), אבל יודעת לשמוח בלי אמצעים ממריצים כלשהם. היא, לעומת זאת, שותה ועוד איך, יותר מגמל שלא ראה נוה מדבר לפחות שנה.

We came to the party together and the intention was to dance and enjoy ourselves. It did happen at first and we had fun to racket on the dance floor – the hostess's spacious living room. I don't drink (and I don't drive either unless it's an emergency), but I know how to rejoice and without any stimulants. She, on the other hand, drinks and drinks, more than a camel that has not seen an oasis for at least a year.

יהודית רביץ – רחבת הריקודים

Yehudit Ravitz – Dancefloor

"הי", אני מתקרבת אל שולחנה ומושיטה אליה את ידי. "בוא לרקוד איתי!"

היא מרימה את מבטה המצועף, הרחוק כל כך ממני, שותקת. אני יכולה לראות את גלגלי מוחה פועלים שם, בתוך מוחה, גם אם זה אינו שקוף. אני מכירה את המבט הזה. אני אוספת אל זרועותי את פחיות הבירה הריקות ומפנה את השולחן גם מעוד כמה בקבוקים שהיא הותירה ריקים מן האלכוהול שהיה בהם. לא ספרתי, אך היו שם יותר מעשרה.

"Hey," I approach to her desk and reach out to her. "Come dance with me!"

She raises her veiled gaze, so far from me, silent. I can see the wheels of her mind working there, inside her brain, even if it is not transparent. I know that look. I gather the empty beer cans into my arms and clear the table from several more bottles that she left empty of the alcohol that was in them. I didn't count, but there were more than ten.

בדרכנו חזרה הביתה, היא שרה לי בקולה הערב כמה מהשירים שאני רקדתי לצליליהן עם חברות. נראה, שלמרות שהיתה שקועה בתוך עצמה, חדרה אליה המוזיקה. היא היתה שיכורה, מה-זה שיכורה! אבל למרות ענני השיכר, היא ידעה לדקלם בקול יציב את שכתבה בזמן שאני ביליתי בנעימים.

On our way home, she sang me in her lovely voice some of the songs I danced to with friends. It seemed that, though she was absorbed in herself, the music had penetrated her. She was drunk, sooooo drunk! But despite the liquor clouds, she could recite in a steady voice what she had written while I was having a good time.

שיר לאהובתי

אני אוהבת אותך,

אני אוהבת אותך,

אוהבת אותך!

אני מי שאני,

את מי שאת,

לולא היית מי שאת,

אולי לא הייתי מי שאני.

אני זו אני,

כי את אוהבת אותי!

A song for my love

I love you,

I love you,

Love you!

I am who I am,

you are who you are,

If you were not who you are,

Maybe I would not be who I am.

I am me,

Because you love me!

במשפט אחד:

הידיים שלי היו על ההגה והעיניים שלי היו על הכביש, כך שלא הייתי צריכה להביע דעה על מה שנכתב בדעה לא הכי צלולה.

In one sentence:

My hands were on the steering wheel and my eyes were on the road, so I did not have to express any opinion about what was written in a not-most-clear mind.

Kaz Hawkins – Surviving [lyrics]