ארכיון תג: dementia

הזכרון לא משהו   Memory is not so Good

Nancy D. Chiaravalloti – Techniques to Enhance Learning and Memory

יש גיל בו הזכרון כבר לא משהו. מומלץ להערך לזה.

There is an age when memory is not so good. It is recommended to prepare for that.

אנחנו איננו יכולות לזכור איך בילדותנו הלכנו למקום מסוים, נניח לחדר שלנו כדי לעשות שם משהו ובדרך ראינו משהו שהסיח את דעתנו ולא הגענו לעשות את מה שהתכוונו אליו, אלא נשארנו עם הסח הדעת. אנחנו כן יכולות לזכור את ילדינו עושים את זה. היינו שולחות אותם להביא משהו מהחדר השני ופעמים רבות הם נשארו שם, משום שמצאו משהו לשחק איתו ושכחו את שביקשנו מהם.

We can't remember how in our childhood we went somewhere, let say to our room to do something there, and on the way we saw something that distracted us and caused us not to do what we intended, but we stayed with the distraction. We can remember our children doing it. We would send them to bring something from the other room and many times they stayed there because they found something to play with and forgot what we asked them to do.

אנחנו גם זוכרות איך בגיל מסוים הלכנו לכיוון המקרר כדי להוציא משם מצרך כלשהו וכשהגענו אליו שכחנו כליל מה רצינו. אני זוכרת איך ראיתי את אמי עושה זאת, איך היא ממלמלת לעצמה באידיש שמוזר שאין לה מושג למה היא עומדת מול מקרר פתוח ובוהה בתכולתו. היא היתה מביטה בי במבט מבויש וחוזרת על עקבותיה. דקות אחדות לאחר מכן היא היתה חוזרת ומוציאה מהמקרר את שהתכוונה להוציא. קורה לכולנו, נראה לי.

We also remember how, at a certain age, we went in the direction of the fridge to get some groceries out and when we got to it, we completely forgot what we wanted. I remember watching my mother doing this, how she murmured to herself in Yiddish that it is strange she had no idea why she was standing in front of an open fridge staring at its contents. She would look at me with a shy look and went back. Minutes later, she would come back and take out from the fridge the things she intended to take out. It seems to me that it happens to all of us.

עם הגיל, הזכרון הולך ומתדרדר אם אין מתחזקים אותו. כפי שעלינו לתחזק את שרירי גופנו, גם המוח הוא מעין שריר שזקוק לתחזוק. לא מספיק לשבת ולפתור תשבצי הגיון, אלא מומלץ ללמוד דברים חדשים כדי לגרום למוח לעבוד ולהיות פעיל. לימוד שפות זה דבר מועיל מאוד. בנוסף, לא מספיק להאזין להרצאות, אלא מומלץ לדון על מה ששמענו ולשמוע דעות של אחרות. זו הסיבה שאני מעדיפה לצפות בסרטים עם נשים שמעוניינות לשבת יחד אחריהם ולדבר על מה שראינו. כך התגבשה חבורת הצופות שלנו. התובנות שאנחנו מעבירות זו לזו, ממש מעניינות.

With age, memory deteriorates if it is not maintained. As we need to maintain our body muscles, the brain is also a type of muscle that needs maintenance. It is not enough to sit and solve cryptic crosswords, but it is advisable to learn new things to get the brain working and active. Learning languages ​​is a very helpful thing. Also, it is not enough to listen lectures, but it is advisable to discuss what we have heard and hear the opinions of others. This is why I prefer to watch movies with women who are willing to sit together afterwards and talk about what we've seen. That's how our watching group formed. The insights we pass on to each other are really interesting.

הכי מעצבן זה לשכוח דברים שידעת אותם היטב, כגון שמות של מפורסמים שהיו שגורים על לשונך, פתאום נעלמים לך כשאת רוצה לספר למישהי עליהם. שמעתי הרצאה של מומחה למוח שחוקר את נושא הדמנציה. הוא הסביר שצורה בה אנו לומדים וזוכרים דברים היא בהתאם להקשר שלהם. מה שקורה לנו כשהמוח מתחיל להתנוון, זה שההקשרים מתנתקים זה מזה וכך אין אנו יכולים לשלוף את הדברים שאנו רוצים לדבר עליהם או להזכר בהם. לטענתו, מה שאפשר לעשות זה לתרגל את המוח כפי שאנו מתרגלים את הגוף והשרירים, ללמוד בכל יום דברים חדשים ובעיקר לקוות לטוב. נו, אני הרי כל הזמן אופטימית ומקוה לטוב.

Most annoying is forgetting things you knew them well, such as names of famous people, suddenly disappear when you want to tell someone about them. I heard a lecture by a brain expert who explores dementia. He explained that the way we learn and remember things is in accordance with their context. What happens to us when the brain starts to degenerate is that the contexts are disconnected and so we cannot pull out the things we want to talk about or remember. He argues that what can be done is to exercise the mind as we exercise the body and muscles, to learn new things every day and mainly hope for the best. Well, I'm always optimistic and hope for the best.

במשפט אחד:

צריכות להערך לכל דבר בחיים כדי שחיינו יהיו טובים, מאושרים ומספקים.

In one sentence:

Must be prepared for everything in life so that our lives will be good, happy and satisfying.

יש גיל There is an Age

עזבוני לנפשי !!! Leave me alone

עזבוני לנפשי !!! Leave me alone

יש גיל בו אומרים לך דברים שאינם מקובלים עלייך. אינך חייבת להסכים.

There is an age when you are told things that are not acceptable to you. You don't have to agree.

לי לא קרה להעיר לאמי על דברים שעשתה. לא משום שהיתה דעתנית יותר מדי, אלא משום שמעולם לא חשבתי שאני יודעת מה טוב ומתאים לה יותר ממנה. אם אין האדם סובל משטיון – אין לאף אחד רשות להורות לו מה לעשות. הילדים שלי מבינים את זה ומתחשבים וגם אם לפעמים מה שאני עושה אינו נראה להם – הם מתאפקים מלהעיר לי. הם הבינו שאין טעם וכי דעתי עדיין צלולה ורק אני זו שיודעת מה טוב ומתאים לי.

I didn't happen to comment to my mother about things she did. Not because she was too opinionated, but because I never thought I knew what was good and right for her. If a person does not suffer from dementia – no one has permission to instruct them what to do. My kids understand it and are considerate and even if sometimes what I do doesn't seem ok to them – they restrain themselves from criticizing. They realized that there is no point and that my mind is still clear and only me knows what is good and right for me.

מדי פעם נכנסות אל חיי (להרף עין בלבד) כאלה שיודעות מה טוב ומתאים לי. הן עוד לא הספיקו להבין מי אני (לא נראה לי שמעניין אותן לדעת) – הן כבר מעבירות ביקורת על כל תנועה שלי. כמה פעמים שמעתי את "איך את מתלבשת? אין לך דברים אחרים?" יש לי לזה תשובה מוכנה: "גם אם לדעתך איני יודעת להתלבש, אני בהחלט יודעת להתפשט!" איני מדגימה, כמובן.

Occasionally, I have women coming into my life (just for a brief moment) those who know what's good and right for me. They haven't yet figured out who I am (they don't seem to care to getting to know me) – they're already criticizing my every move. How many times have I heard, "How do you dress? Don't you have other things?" I have a ready answer to that: "Even if you think that I don't know how to dress, I definitely know how to undress!" I don't demonstrate, obviously.

גם בגיל הזה היא עדיין מסוגלת לצעוד ולהסתדר בעצמה At this age, too, she is still able to walk and manage by herself

גם בגיל הזה היא עדיין מסוגלת לצעוד ולהסתדר בעצמה   At this age, too, she is still able to walk and manage by herself

משפט נוסף זה "זה לא מתאים לגיל שלך". "מה לא מתאים לגיל שלי?" אני תמיד שואלת. "לא מתאים", הן עונות לי ואינן מוסיפות. כך החליטו, זו דעתן. איני נוהגת להכנס להתנצחות, אין לי כח לויכוחים מיותרים, בעיקר לא עם מי שאינן ראויות. מי שאכפת לי ממנה לא תגיד לי דברים כאלה משום שהיא מכירה ומכילה אותי. מי שלא אכפת לי ממנה – אני מוחקת מחיי. אין לי כוח למטומטמות.

Another phrase is "it doesn't fit your age". "What doesn't fit my age?" I always ask. "It's inappropriate", they answer me and don't add more. That's how they decided, that's their opinion. I don't get into arguing, I have no power for unnecessary arguments, especially with those who are unworthy. People I care about don't tell me things like that because they know and embrace me. Whoever I don't care about – I delete from my life. I have no power to dumb people.

במשפט אחד:

יש גיל בו את משאירה מאחור את "מה יגידו/יחשבו אחרים" וחיה את חייך כראות עינייך. לעולם אינך זקנה מדי ואף פעם אין זה מאוחר. אני חושבת להתחיל ללמוד סינית, זה טוב לתרגול המוח.

In one sentence:

There is an age where you leave behind "what others will say/think" and you live your life as you see fit. You are never too old and it is never too late. I thinking of starting learning Chinese, it's good for brain training.

זכרון, היכן אתה ? Memory, Where Are You

פרופ' רות גביזון בתוכנית של רפי קרסו "חיים בריא"

Prof. Ruth Gabison in Rafi Karaso's program "Healthy Living"

The Truth About Dementia

"מה הדבר שהכי מפחיד אותך?" היא שאלה.

הבטתי בה, מהרהרת בכובד ראש בשאלה הלא קלה.

"What's the thing that frightens you the most?" She asked.

I looked at her, thinking seriously about the difficult question.

"האמת? לא חשבתי על זה", עניתי לה. "מה יכול להפחיד אותי? אין לי תשובה כרגע, עלי להקדיש לזה מחשבה."

"To be honest, I didn't think about it," I replied. "What can frighten me? I have no answer right now, I have to give it a thought."

A simple life expectancy test – How to Stay Young