ארכיון תג: friendship

השנים השנויות במחלוקת The controversial years

Dr. Jill Squyres – Why can’t we be friends?

היו לנו כמה שנים בהן היינו בקשר. אני זכרתי אותן בצורה מסוימת, היא בצורה אחרת.

We had a few where years we kept in touch. I remembered them in a certain way, she differently.

במשפט אחד:

חזרתי ממנה עם חור בלב וחור בכיס.

In one sentence:

I came back from her with a hole in my heart and a hole in my pocket.

חשבתי שאת חברה שלי I Thought You Were My Friend

בכל פעם שזה קורה – אני נדהמת מחדש. אין סוף לניצול.

Every time it happens – I'm amazed again. There is no end to exploitation.

חברה ביקשה שאערוך לה טקסט קצר. ערכתי. עריכת טקסט קצר של 10 עמודים אורך לי כמה שעות. זה לא בשלוף ולא כהרף עין. עריכה זה דבר אחראי וצריך לעבור שוב ושוב, לפחות 5 פעמים ובמרחק זמן זו מזו. דברים שנשמטו מעינייך צצים בקריאות חוזרות. למה זה מצריך רווחי זמן בין קריאה לקריאה? כי המוח שלנו נוטה לזכור חלק מהטקסט והוא עובר עליו במהירות בהנחה שזה בסדר ואין טעויות. טעות גדולה.

A friend asked me to edit for her a short text. I did. Editing a short 10-page text takes me a few hours. It is not something that you do in a flash. Editing is a responsible thing and it should be repeated over and over again, at least 5 times and at a distance from each other. Things that have fallen out of your sight come up with repeated reading. Why does it require intervals between each reading? Because our brain tends to remember part of the text and it passes it quickly assuming that it is okay and there are no mistakes. A big mistake.

זו עבודה לכל דבר, גם אם זה בשביל חברה. אין לי בעיה לסייע מפעם לפעם, אך כשזה הופך לריטואל קבוע ובכמויות – זה מרגיז. מעולם לא חלמתי אפילו לנצל אף אחד. אם אני צריכה משהו בתחום המקצוע של חברה שלי – אני משלמת לה עבור מה שעשתה. איני מעזה לנצל את החברוּת בינינו. חברות זו חברות ועבודה זו עבודה.

It's a job as any other job, even if it's for a friend. I have no problem helping from time to time, but when it becomes a regular ritual and with quantities – it's annoying. I never dreamed of exploiting anyone. If I need something in the line of my friend's profession – I pay her for what she did. I dare not take advantage of our friendship. friendship is friendship and work is work.

בהתחלה זה היה לצלצל אלי ולבקש את עזרתי פה ושם; עמוד פה, דף שם. עד מהרה זה הפך להיות כמה עמודים ובלי הקדמה, אלא פשוט לשלוח אלי את המסמך כדי שאעבוד עליו. שום בקשה, שום הסבר, שום התנצלות – רק הטקסט בדוא"ל ואני צריכה לעבוד עליו. בפעם הראשונה שזה קרה, התעלמתי מהדוא"ל. לאחר מספר ימים היא התקשרה כדי לבדוק למה השתיקה שלי: "מה קורה? לא קיבלת את המסמך שלי?"

"לא קורה כלום", עניתי, "קיבלתי את המסמך שלך."

שתיקה נדהמת מעבר לקו. אני מניחה לדממה לחלחל בינינו ולהפוך עבה יותר ויותר. מי שתוציא הגה ראשונה – מפסידה. אין לי שום כוונה להפסיד. אולי ללמד לקח.

At first it was to call me and ask for help here and there; page here, page there. It soon became a few pages and without introduction, but simply sending me the document to work on. No request, no explanation, no apology – just the text in the email, and I have to work on it. The first time it happened, I ignored the email. After a few days she called to check why my silence: "What's happening? Didn't you get my document?"

"Nothing happens," I answered. "I got your document."

A stunned silence on the other side of the line. I let the silence seep between us and become thicker and thicker. Whoever makes a first word loses. I have no intention of losing. Maybe to teach a lesson.

"חשבתי שאת חברה שלי", היא פולטת ומנתקת את השיחה. שיהיה. אני ממש לא לוקחת ללב.

"I thought you were my friend," she blurts out and hangs up the phone. Whatever. I really do not take it to heart.

במשפט אחד:

למה אנשים עושים את זה?

In one sentence:

Why do people do that?

ג'ין קילבורן – הסכנה בה מודעות מראות נשים

Jean Kilbourne – The dangerous ways ads see women

בדרך אל עצמנו On the Way to Ourselves

מה הדבר הכי חשוב לנו בחיים? אם נבחן את הנושא בצורה כללית, נגיע למסקנה שהבריאות היא הכי חשובה. יחד עם זאת, אני בטוחה שלכל אחת מאיתנו יש רעיונות אחרים למה שהכי חשוב לה. אני יכולה לדבר רק בשמי.

What is the most important issue in our life? Had we examined this generally, our conclusion would be that Health is the most important. Nonetheless, I'm sure that each of us has different ideas to what's the most important to her. I can only speak for myself.

Florence and the Machine – Sweet Nothing

שלשום, היתה לי שיחה עם מישהי שמחתה בפני על שאני מדללת אנשים מחיי. בפרט, לא יכלה זו להכיל (שלא לדבר על להבין) איך סילקתי מחיי מישהי שהכרתי לה וזו דוקא מצאה חן בעיניה. אין ספק, כל אחת וטעמה היא… הסברתי להלה שיש גבול לסובלנותי ובשום אופן איני מוכנה לספוג שום חרא מאף אחד/ת. בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים, הבהרתי שכבר לפני שנים החלטתי להקיף את עצמי בנשים חיוביות, טובות לב, שאינן שואפות להזיק לא לעצמן, לא לזולתן ובעיקר לא לי.

The day before yesterday, I had a conversation with somebody who protested against me diminishing people from my life. In particular, she couldn’t accept (as well as comprehend) how I severed contact with someone I introduced her to, whom she liked. There's no doubt about it, each person has their own taste… I explained that person that there is a limit to my tolerance and in no circumstances I am willing to take any crap from anybody. In a way that can't be misunderstood, I made it clear that years ago I decided to surround myself with positive women, kind, that don't aspire to harm themselves, or others, and especially me.

יגאל בשן – שמיים

הרעיון של החלטות, הוא שרצוי לקיימן. אני משתדלת לעמוד בהחלטותי, משום שמחשבה רבה ועמוקה מושקעת בהן. אינני נוהגת באימפולסיביות, כך שאם אני מחליטה סוף-סוף (ואחרי לבטים ושיקולים לא מעטים), קשה להזיז אותי מדעתי, אלא אם כן מישהי מוכיחה לי שטעיתי, אבל זה ממש לא קורה לעתים תכופות. יש גיל שבו את אמורה להבין שחיים רק פעם אחת ולכן רצוי להשתדל לחיות אותם בכיף ולפי רצונך.

The idea with decisions is that it is advisable to keep them. I try to stand by my decisions, since I put in them a lot of deep thinking. I do not tend to behave impulsively, therefore when I finally make a decision (and after many misgivings and considerations), it is hard to make me change my mind, unless somebody proves me wrong; but that really doesn’t happen often. There's an age where one is supposed to comprehend that we live only once, therefore it is recommended to try and live them happily ever after and according one's wishes.

רוני דלומי – תן

האמת היא, שאני נותנת הזדמנויות נוספות לפי הענין. כולנו הרי בנות חוה ולפיכך מועדות למעוד מדי פעם. אפשר לטעות פעם אחת, אבל אינני מרשה לחזור על אותה הטעות שוב, אם התוצאה היא פגיעה בי. יחד עם זאת, בעיקר בתחילת הכרות, בטרם צבירת שעות איכות זו עם זו, קורה שטועות טעויות אחרות. בכל אופן, באמת שיש גבול. מי שחוזרת וטועה ושוב ושוב, מה זה אומר עליה? אני טוענת שלא אכפת לה מזולתה, שאין לה רגישות לרגשות של אחרות. לא בבית ספרי!

To be honest, I do allow second chances according the matter. We all are wumans, therefore we tend to slip up from time to time. One can make a mistake once, but I don't allow repeating the same one, if the result is insulting me. Having said that, when in the beginning of the acquaintance, before having assembled enough quality time with each other, it happens that more mistakes occur. Anyway, there's a limit to everything. Whoever repeats and mistakes over and over again, what does it say about her? I claim that such a person doesn’t care about others, and has no sensitivity to the feelings of other people. Not here!

בתמצית:

יש לנו אחריות כבנות חוה להתחשב בזולתנו ולא לפגוע באף אחד, אלא אם כן אין ברירה ונוצר הצורך להגן על עצמך ועל שלך. רק בשמחות!

In essence

As wumans, we have the responsibility to take into consideration other people's feelings and not insult anybody, unless you have no choice but defend yourself and yours. Only in simches!

והנה משהו מעניין לצפות לו בכיף…

Here's something interesting to look forward to…

Freeheld with Julianne Moore and Ellen Page

Freeheld – trailer 

City of London train set

להתוודע Getting to Know Each Other

על חברות וידידות נפש

About Friendship and Soulmates

מאז שאני זוכרת את עצמי, תמיד אהבתי להכיר נשים חדשות. גברים אף פעם לא ממש עניינו אותי. הסקרנות להתוודע אל צפונות זולת שטרם ידעתי, תמיד היתה גדולה אצלי. הזרה, זו שבאה מתרבות שונה משלי, תמיד ריתקה אותי ושאפתי להכירה כמה שיותר מקרוב.

Since I can remember, I have always loved to meet new women. Men never really interested me. The curiosity to get to know the secrets of strangers I had not yet known, was always a big issue for me. A stranger, coming from a culture different from mine, always fascinated me and I aspired to know her as closely as possible.

אף פעם לא אהבתי את הביטוי "כבדהו וחשדהו", למרות שיש בזה מן התבונה לפעמים. שמתי לב, שאצלי האינסטינקט הוא כבדִיהָ ורק אחרי שהיא מוכיחה באותות ובמופתים שלא היתה ראויה לכך – אז אני חשדִיהָ וגם זה במשורה ולא באמונה שלמה שזה אכן קורה. צר לי מאוד על שעלי לחדול מלכבדה. צר לי שיותר מדי מהסוג הזה נקלעו אל חיי. אין לי מושג במה פשעתי על שזו היתה מנת חלקי.

I never liked the expression "respect and suspect", although it is a wise thing to do sometimes. I noticed that my instinct is to respect and only after she proves clearly and incontrovertibly and that it did not deserve it – then I suspect her. That, too, sparingly and not with the full conviction that this is indeed happening. I am very sorry that I have to stop respecting her. I am sorry that too much of this kind has come into my life. I have no idea what have I done to deserve this.

פט שופ בויס ודאסטי ספרינגפילד – מה עשיתי שזה מגיע לי

Pet Shop Boys & Dusty SpringfieldWhat Have I Done to Deserve This

 

ביאטריס רוצה שאכיר את חברותיה. חברות הן מוסד חשוב ונכבד לכל אשה ורצוי שתתאמנה לך. נחמד שיש לך על מי להשען בעת מצוקה ובאוזני מי לקטר על בת הזוג שלך וגם על עניינים אחרים. היו לי חברות מהילדות ומהצבא, כאלה שהלכו איתי לאורך שנים, אך אתרע מזלי וכנראה לא השכלתי לבחור אותן, כי כולן נמלטו על נפשן אחרי שסיפרתי להן עלַי כשגיליתי שאני לסבית. לא מהאופי שלי להעלים דברים מהסביבה שלי ולא לחלוק עימה את שעובר עלי. קשה לי עם הסתרה.

Béatrice wants me to meet her friends. Friendship is an important and respectable institution for every woman and it is necessary that they suit you. It is nice that you have someone to lean on in distress and have ears to complain to about your spouse, as well as other matters. I had girlfriends from childhood and from my service in the army, who had gone with me for years, but I wasn't lucky and probably didn't know how to choose them, because they all ran away after I told them about me when I discovered I was a lesbian. It is not my nature to hide things from my surroundings and not to share with it what I am going through. It's hard for me to hide.

ריטהחברה

RitaGirlfriend

שנת 1999 היתה שנה של שינויים בחיי ובחיי הסובבים אותי, שנה של גילויים מפתיעים, בעיקר כאלה שסוף-סוף הואילו לאפשר לאסימון לרדת אצלי. החברות שלי לא רצו לשמוע וגם לא לקבל. זכותן. לאט-לאט החלו להשמט ממני והותירו אותי להתמודד לבד. גם זו זכותן. אני מאמינה בחופש הבחירה של הזולת, בעיקר אם זו אשה וגם אם החלטתה שגויה לדעתי והמעשה שלה אינו נושא חן בעיני. כל אשה והחלטתה ומעשיה היא. אינני מחזיקה אף אחת בכוח, הרי זה בלתי אפשרי.

1999 was a year of changes in my life and in the lives of those around me, a year of surprising revelations, especially those that at last allowed me to let the token go down, which in Hebrew means comprehension. My friends did not want to hear or accept. It's their right. I believe in the freedom of choice of others, especially if it is a woman and whether her decision is wrong and I don't like her actions. Each woman and her own decision and actions. I don't hold anyone by force, as it is impossible.

עם השנים באו חדשות. קשה קצת למצוא חברות בגילאים מתקדמים, אבל זה קורה למי שמבורכת במזל. נחמד להכיר ולחלוק, אם זה בנפש, בבילויים ובכלל.

Over the years, news came. It's hard to find friends at advanced ages, but it happens to those who are blessed with luck. It's nice to meet and share, if it's in the soul, in hanging out and in general.

ריטה מארחת את מירי מסיקהאף אחת

Rita & Miri Mesika – No One

ואף אחת לא תפסה את המקום שלי בלב שֶׁלָךְ

And no one took my place in the heart of yours

לביאטריס חברות ילדות שהלכו איתה עד הלום והיו איתה בכל אשר עברה, תמכו וסייעו. ידידות-נפש שמעט מוצאות כמוה. יש ביניהן ביקורת, כמובן ויש הבעת דעה ויש שיפוט, אך כל אלה נעשות באהבה, מתוך דאגה אמיתית לרווחתה. אחרי הכל, אחרי שהורינו הולכים לעולמם, מי נשארות לנו מלבד החברות הקרובות?

Béatrice has childhood friends who had gone with her to this day and were with her wherever she went through, supported and helped. A soul-friendship is rarely found. There is criticism between them, of course, and there is an expression of opinion and judgment; but all these are done with love, out of genuine concern for her well-being. After all, after our parents have passed away, who remain to be with us, apart from our close friends?

הצ'רצ'ילים והסגנונות – Friends

The Churchills & The Styles – Friends

 עיון נוסף בנושא חברות בבלוג זה.