ארכיון תג: good woman

את אשה טובה You are a good woman

Joe DolanGood Looking Woman

היה חם היום. לא החום התיש אותי, האנשים עשו זאת.

It was hot today. It was not the heat that exhausted me, people did.

לא היה תור לַזיתים, את זה אפשר היה לקחת לבד; אבל היה תור ארוך במעדניה, בעיקר לגבינות הצהובות. לא היה לי מושג למה, עד שאיזה שמוק קולני החליט להכריז על קיומו: "איפה המנהל? למה אין עוד עובדים פה?" צרח בקולי קולות.

"אדוני, אין צורך לצעוק", ניסתה העובדת היחידה להרגיע אותו. "השניה תכף תבוא."

אפשר היה לראות איך הלה מתאפק בכל כוחו לא לענות לה. הבטתי בו בזלזול והוא קלט את הבעת פני. "השרות פה על הפנים", פנה אלי, "תמיד יש תור ארוך ואף פעם אין מספיק עובדים."

לא התכוונתי לענות לו, אבל לפעמים הדברים יוצאים לי באופן ספונטני. "אני בטוחה שהיה הרבה יותר טוב אם אתה היית מנהל את המקום. למה שלא תציע את עצמך?" הסוויתי היטב את הלעג שהגוף שלי יצר והקול שלי יצא רגיל.

הוא הביט בי במבט מהורהר, שוקל את דברי ואחר אמר: "הם לא יתנו לי לעבוד פה. הם יודעים שהייתי עושה להם סדר כזה, שהכל היה מתקתק כמו שעון שוויצרי."

הנהנתי והתקדמתי למקרר של הלבן והקוטג'. מזל שזה בשרות עצמי ואין צורך לחכות בתור.

There was no queue for the olives, the customers could help themselves; but there was a long queue in the delicatessen, especially for the yellow cheese. I had no idea why, until some loud schmuck decided to declare his existence: "Where is the manager? Why are not more workers here?" He screamed loudly.

"Sir, there is no need to shout," the only female worker tried to calm him down. "The other one will come shortly."

You could see how he was holding back with all his strength not to answer her. I looked at him scornfully and he caught my expression. "The service here is on the face," (it's a Hebrew expression for "very bad") he turned to me. "There's always a long line and there's never enough workers."

I did not mean to answer him, but sometimes I act spontaneously. "I'm sure it would be much better if you ran the place, why don't you offer yourself?" I camouflaged very well the mockery that my body had created and my voice came out normally.

He looked at me thoughtfully, considering my words, and then said: "They won't let me work here. They know I would create here such an order, that everything would tick like a Swiss watch."

I nodded and moved on to the dairy refrigerator. Luckily, it's self-service and there's no need to wait in line.

לא היו לי דברים רבים לקנות. קיץ, חם, אני כמעט ולא מבשלת, אלא מעדיפה לאכול בחוץ, שאחרים יבשלו. עד מהרה הגעתי לתור לקופות. יש כמה וכולן היו מאוישות, כך שהצפי היה להתקדמות מהירה. צפי לחוד ומציאות לחוד, משום שהיום יום חמישי ואנשים מצטיידים בשפע לקראת הבישולים לשבת. לא אני, כי החבורה שלנו מתכנסת מחר לארוחה של מנות קרות. אני מכינה את סלט הירקות ואת החצילים.

I did not have many things to buy. Summer, hot, I hardly cook, I prefer to eat outside, and let others cook. I reached the checkout line in no time. All the checkouts were manned. I should say 'womenned', since only women sat at the cash registers. It was expected to advance quickly. Expecting is one thing and reality is another, for today is Thursday, and people are plentifully acquiring for Shabbat cooking. Not me, as our group is gathering tomorrow for a meal with cold dishes. I make the vegetable salad and the eggplants.

חצילים עם עגבניות מעל Eggplants with tomatoes on top

חצילים עם עגבניות מעל   Eggplants with tomatoes on top

לבחור תור זה ענין של מזל וכמובן יש את חוק מרפי. אף פעם אינך יודעת איך יתקדם התור בו בחרת לעמוד. שמתי את יהבי ביקום המיטיב עימי ובחרתי את זה שנראה לי הכי פחות עמוס, בהתאם למצרכים שבעגלות העומדים לפני. עדיין, יש את הגורם האנושי, קרי: הקצב של הקופאית. יש גם את התקלות הצפויות והלא צפויות, כמו סרט הנייר שנגמר תמיד בתור לקופה בו אני עומדת, למה לא?

Choosing a queue is a matter of luck and of course there is the Murphy Law. You never know how the line you chose will advance. I put my faith in the benevolent universe and chose the one that seemed to me the least cluttered, according the groceries in the carts of the people standing in front of me. Still, there is the human factor, ie: the cashier's pace. There are also the predictable and the unpredictable failures, such as the cash register's paper film that always ends in the line where I stand, why not?

עודי עומדת בתור שבחרתי, מגיעה מישהי ומתקדמת לפני. אני אשה רגועה. מבחינתי, שתתקדם. אם זה מה שהיא צריכה, שיהיה. אני מעיפה בה מבט בוהה. היא ממש לא נכנסה לי לתודעה. אני מחכה בסבלנות. "אני רק שמה את העגלה פה", היא אומרת לי. "אל תדאגי, את לפני." אני מושכת בכתפי, שותקת. "אז אני אחרייך. אני הולכת לקחת עוד כמה דברים. תשמרי לי את התור, בסדר?" אני מהנהנת בראשי והיא הולכת לדרכה, משאירה את עגלתה.

As I stand in the line I have chosen, someone arrives and advances in front of me. I'm a calm woman. As far as I'm concerned, let go ahead. If that's what she needs, so be it. I glance at her blankly. She really did not get into my consciousness. I am waiting patiently. "I'm just putting the cart here," she says to me. "Don't worry, you're ahead of me." I shrug my shoulders, silent. "I'm after you. I'm going to take a few more things. Keep my turn, okay?" I nod and she walks away, leaving her cart.

היא חזרה אחרי כרבע שעה, מצוידת בעגלה עמוסה נוספת. "תודה ששמרת לי את התור", הודתה לי. הנדתי בראשי בשתיקה. "האמת, אני ממהרת", אמרה, "אבל אתמול חיתנתי את הבת ואין לי כלום לשבת. כולם באים אלי לסעודה ויש לי מלא לבשל היום ומחר."

האישה ממהרת. "את רוצה להיות לפני?" אני שואלת. לי יש זמן.

"באמת? את תתני לי לעבור אותך?" התדהמה בקולה רבה.

"למה לא? אמרת שאת ממהרת ואילו אני ממש לא", אני עונה לה. "בבקשה!" אני מזיזה את עגלתי ומחוה לה בידי להתקדם.

היא מתעשתת ומעיפה מבט לעבר עגלתי כדי לבדוק כמה מצרכים יש לי. "את אשה טובה", היא אומרת ומניחה יד על זרועי.

"זה בסדר", אני עונה לה, "יש לי זמן." אני לא ממש אוהבת שמישהי זרה נוגעת בי, אך מתאפקת לא להרתע כדי לא להביכה.

"אבל לך אין הרבה", היא אומרת, "חבל שתחכי. לי יש שתי עגלות מלאות." עכשו היא מחוה לי לעבור.

הקופאית מתערבת: "אולי לא שמתן לב, אך הקופה שלידי ריקה, כדאי שמישהי מכן תעבור לשם."

עברתי.

She came back after about fifteen minutes, equipped with another loaded cart. "Thank you for saving my turn," she thanked me. I shook my head in silence. "The truth is, I'm in a hurry," she said, "but yesterday my daughter got married the I have nothing for Shabbat. Everyone comes to me for dinner and I have a lot to cook today and tomorrow. "

The woman is in a hurry. "Do you want to be before me?" I ask. I have time.

"Really? Will you let me go before you?" The shock in her voice is big.

"Why not? You said you're in a hurry and I'm not at all," I reply. "Go ahead!" I move my cart and gesture to her to move forward.

She pulls herself together and glances at my cart to see how many groceries I have. "You're a good woman," she says, placing her hand on my arm.

"It's okay," I reply, "I have time." I don't really like being touched by a stranger, but I restrain myself not to flinch so as not to embarrass her.

"But you don't have much," she says. "You shouldn't wait. I have two full carts." Now she gestured me to go through.

The cashier intervenes: "Maybe you didn't notice, but the there's no one at cash register next to me. One of you should go there."

I went.

במשפט אחד:

תודה ליקום על חסדיו.

In one sentence:

hanks to the universe for its kindness.