ארכיון תג: grief

בין זכרון לזכרון From Memory to Memory

להקת חיל האויר – היה לי חבר היה לי אח

בין זכרון הנספים בשואה על מזבח לאומיותם, לזכרון חיילנו שחרפו נפשם על מזבח המולדת, אנו עוברים ימים לא קלים. מתום חגיגות המימונה ועד התחלת החגיגות לעצמאותנו, אנו נעים בזהירות בין גלי העצב, היגון והכאב.

From the commemorating day for the Jews that were murdered in the holocaust due to their nationality, to the commemorating day for our soldiers who lost their lives for our homeland, we go through difficult days. From the end of the Mimouna celebrations to the beginning of celebrating our independence day, we move cautiously between the waves of sadness, grief and pain.

israel-flag

הערב, בדיוק בשעה 20, נתכנס כולנו לשתי דקות דומיה כדי לכבד את זכרם הקדוש של חיילינו שנפלו על הגנתנו. שתי דקות של קונצנזוס ואחדוּת, בהן אין מחלוקות פוליטיות והכל עומדים דום ודומם. אין פלוגתא באשר לכבוד המגיע להם.

This evening, exactly at eight pm, all of us will get together in two minutes of silence in order to commemorate the holy memory of our soldiers who died while defending us. Two minutes of consensus and unity, where there isn't political disputes, and everybody stands in attention and in silence. There's no quarrel about the honour they deserve.

העמידה דום למשמע הצפירה כה טבועה בנו מגיל כה צעיר, עד כי אנחנו עושים זאת לא רק בפומבי, אלא גם בין כותלי בתינו, גם בהיותנו בגפנו, עת אף אחד אינו רואה אותנו. אנחנו מכבדים את זכרם. ימי הזכרון – הן זה של השואה והן של חללי צה"ל ופעולות האיבה – מאחדים אותנו כעם, כי במותם הם אפשרו לנו להקים את מדינתנו ולחיות לבטח, כי הם אלה המגֵנים עלינו.

The standing in attention to the siren is so engraved in us since childhood, until we do it not only in public, but also in our homes, between our private walls also when we are alone, where nobody can see us. We respect their memory. These two commemorating days – both the holocaust and the IDF fallen soldiers (and those who were murdered by hostile actions) – unite us as a nation, since by their death they allowed us to establish our homeland and live safely, as they are the ones who defend us.

חוה אלברשטיין – החיטה צומחת שוב


הערה כואבת:

יש אנשים עם לב של אבן. חבל שחברי כנסת מסוימים ובזויים לא השכילו לשים מחסום לפיהם כשצריך היה ובחרו לבזות את עצמם בצורה כל כך מבישה. וראש הממשלה, האפס החלול הזה, שמזכיר ומתהדר בכל הזדמנות, ובעיקר כשלא צריך, שהוא אח שכול, דוקא שם מחסום לפיו, הוא לא פצה פה ולא צפצף כדי להעיף את הבזויים משם ומחיינו בכלל. אלה אינם מיצגים את החברה הישראלית, בשום פנים ואופן לא!

 A Painful Comment:

There are people with a heart made of stone. It's a shame that certain Knesset members dreks, worthy of contempt, didn't shut their sewage mouth and chose to shame themselves in such a despicable way. And the prime minister, that hollow zero, who constantly reminds that he is a bereaved brother, especially when it's not called for, didn't emit a sound in order to throw these dreks away from there and out of our lives completely. They don't represent the Israeli society, no way!

קישורים כואבים:

מופע אימים של חברי כנסת שהתעמתו עם הורים שכולים

לאה גולדין לרה"מ: "הפכת אותנו לאויב העם", 19.4.17

האפס, העומד בראש הממשלה, אינו מגן על ההורים השכולים

פרידות Goodbyes

אני שונאת פרידות, גם אם הן מוצדקות. לפעמים פשוט אין ברירה וצריך להפרד מכל מיני סיבות שאולי היו שם כל הזמן וסוף-סוף הבשילו לכדי החלטה. לפעמים ישנה רק סיבה אחת. לפעמים ההחלטה היא מיידית ואינה נגררת לאורך זמן.

I hate goodbyes, even if they might be justified. Sometimes, simply there isn't any other choice and you must part. There might be many reasons to part, they may have been there all the time and finally they developed into a decision. Sometimes there is only one cause. Sometimes the decision is immediate and does not being dragged for long.

Diana KrallEvery Time We Say Goodbye

אף פעם לא הבנתי איך יכולה אהבה להסתיים. מי שאהבתי באמת, נשארת אצלי בלב, למרות הפרידה, למרות הכאב. מדי פעם צצה מישהי שנדמה שהיא מתאימה לי. אנו חושבות בצורה דומה, הטעמים שלנו בתרבות ואמנות דומים, אנו מוצאות ענין משותף בדברים רבים, אבל זה לא מספיק. אין את הקליק ההוא, זה שמרחיב את הלב ומרנין את החיים.

I never understood how love can end. Those I truly loved, stays in my heart despite the parting, despite the pain. From time to time comes along somebody that seems to suit me. We thing alike, our taste in culture and art is similar, we find mutual interest in many things, but that's not enough. There isn't that click, that thing that brings joy to the heart and makes life beautiful.

How I Became the BombUlay Oh [Lyrics]

בכל פעם שאני עומדת בפני פרידה, איני יודעת את נפשי.

Every time I face a breakup, I beside myself with grief.

Marina Abramovic – Last Day May 31 2012: The Artist Is Present

אם יש לכן קצת זמן, ודאי תמצאנה ענין בוידאו הבא.

If you have time on your hands, you might find it interesting.

Marina AbramovicThe Artist is Present (2012)

 

מרינה אברמוביץ' ויקיפדיה