ארכיון תג: happiness

לבכות Crying

ריטה – לבכות

Rita – Crying

היו לי מספיק סיבות בחיי לבכות בעטין, יותר מדי. אני מעדיפה לבכות מאושר מאשר מסיבות אחרות.

I had enough reasons in my life to cry about, too much. I'd rather cry with joy than for other reasons.

חלק ממני A Part of Me

שרית חדד – חלק ממני [מלים]

Sarit Hadad – A Part of Me

"את מאושרת?" היא שואלת שאלה שקשה לי לענות עליה. ממתי יש פולניה מאושרת?

"Are you happy?" She asks a question that is difficult to answer. Since when has a Polish woman been happy?

"אני מבינה", היא אומרת בקול שקט לנוכח שתיקתי.

מה היא יכולה להבין, אני חושבת לעצמי. עוד לא אמרתי מלה. אני צריכה קודם לחשוב על זה ובכובד ראש. אושר אינו מצב מובן מאליו. לפחות לא אצלי. זה בהחלט מצריך מחשבה מעמיקה.

"I understand", she says in a quiet voice in view of my silence.

What can she understand, I think to myself. I have not said a word yet. I have to think about it first and seriously. Happiness is not an obvious situation. At least not with me. It certainly requires careful thought.

פעם הייתי מאושרת עד שכבר לא. מאז, דצמבר הוא חודש קשה לי מאוד. שמחת החנוכה נמהלת ביגון העמוק על מה שהיה ונמוג. פעם אולי עוד אהיה מאושרת שוב.

I was happy once and then not. Since then, December is a very difficult month for me. The joy of Hanukkah is mixed with deep grief over what was and faded away. I might be happy again at some point.

גילה חסיד – אושר

Gila Hasid – Osher (Happiness)

האושר הוא בנדודים Happiness Lies in Wandering

Pharrell Williams – Happy

אנשים מחפשים אחר האושר. זאת אומרת, אלה שזמנם בידם ואינם עסוקים בעבודה מתישה ומטמטמת, אינם שורפים את עתותיהם בכל מיני עיסוקים חסרי תוחלת, אינם צריכים לגייס את כל כישוריהם כדי לשרוד.

People seek for happiness. That is to say, those who have time on their hands and they are not occupied with an exhausting and stupefying job, those who don't burn their time with all kinds of useless occupations, those who don't need to recruit their best qualifications in order to survive.

קראתי באיזשהו מקום היום משפט מעורר מחשבה: "אל תשארו במקומכם, האושר הוא בנדודים". זה הלך איתי כל היום. מי קבע את הקביעה הזו ולמה זה אמור להתאים לכל אחד/ת? האושר יכול להיות דוקא בהשארות במקום אחד, למרות שהשטויות של העידן החדש ממליצות להזיז כל הזמן דברים כדי להניע את הצ'י.

Today, I read somewhere a thought-provoking sentence: "don't stay in your place, happiness lies in wandering". It went with me the whole day long. Who determined this determining, and why it supposed to fit everybody? In fact, happiness can lie in staying in one place, despite of the new age's nonsense that recommends moving things all the time in order to shift the chi.

מבחינתי, האושר נמצא בתוך כל אחת מאיתנו ואין אנו צריכות לחפשו מחוצה לעצמנו.

As far as I'm concerned, happiness lies inside each of us, and we don't need to search it outside ourselves.

Nancy Etcoff: Happiness and its surprises

פורים שמח!

Happy Purim!

שירנה, שמחנה והיינה מאושרות

Sing, dance and be happy

שיר של רוח A Song of a Wind

Pumpkin6

אם סופה היא שיר של רוח,

איזו מנגינה יש לתקוה?

[איך קוראים לאהבה שלי? יהודה פוליקר ויעקב גלעד]

If a storm is a song of a wind,

Which tune is for hope?   

[How is my Love Called? Yehuda Poliker & Ya'akov Gil'ad]

חם. נעים. הגינה מרשרשת, משוועת לתשומת לב. אין לי כל-כך זמן (הרי ברובו אינני נמצאת כאן), אך אני משתדלת לעמוד בקצב, אחרת יעלו השמיר והשית וזו לא תראה טוב. מלא עבודה כל הזמן, קשה להדביק את הצמחיה העולה. אולי הגיע הזמן להניח למקום הזה ולאחרים לעשות במלאכה, להעביר משמרת. בכל זאת, חצי דונם, לא צחוק. מזל שביאטריס פה והיא משנסת מותניה לעזור.

It's hot. Nice. The garden rustles, desperate for attention. I don't have much time (as I'm not here most of it), but I'm trying to keep up, otherwise the garden will grow weeds and won't look good. A lot of work all the time, it's hard to keep up with the growing flora. Perhaps it's time to leave this place and let others do the work, changing shifts. After all, a half a dunam, not an easy job to do at my age. I'm lucky to have Béatrice here and she buckles down to help.

Wasted3

הרדיו פתוח והשירים זורמים ממנו. מוזיקה טובה ביותר, חלק גדול ממנה משיב את הנפש העמלה. אני שרה, מזמזמת, נהנית. ישנם שירים המעלים זכרונות ואי אפשר להשאר אליהם אדישים. ביאטריס מכירה חלק מהם ומצטרפת לדואט. למרות שאנחנו גם רוקדות בקטעים מסוימים – הדשא הפרוע נסוג ואנחנו רואות ברכה בעמלנו. החצר מתחילה לקבל צורה נעימה.

The radio is turned on and the songs are streaming from it. Excellent music, most of it delightful and refreshing the working soul. I sing, hum, enjoy. There are songs that bring up memories and I can't stay indifferent to them. Béatrice knows some of them and joins to a duet. Even though we also dance in some parts of the songs – the wild grass retreats and we see the fruits of our labour. The yard starts to get a nice shape.

ואז מגיע השיר הזה ואני עוצרת הכל, אינני מסוגלת להמשיך. זה שיר כל-כך מדויק, כל-כך נוקב, כל-כך עכשוי והזמן לא נגס בו כהוא-זה.

And then comes this song and I stop everything, I just can't continue working. It's such a precise song, so penetrating, so contemporary, and time didn't detriment it a bit.

יהודה פוליקר – איך קוראים לאהבה שלי

Yehuda Poliker – How is my Love Called?

ערב טוב יאוש ולילה טוב תקוה,
מי הבא בתור ומי בתור הבא?

Good evening despair and goodnight hope,

Who is next and who is in the next queue?

בשבילי, זה תמיד יהיה שיר הפיגועים. כשזה יצא, היתה תקופה שבכל פעם שהיו משמיעים אותו – ידעתי שבהמשך היום יהיה פיגוע. תקופה נוראה, האוירה היתה טעונה מאוד, מְלוּוָה בתחושה חריפה של חוסר אונים. תקופת נכאים. אינני מסוגלת לשמוע את השיר הזה בלי שהתמונות הקשות תעלינה, תמונות של בני אדם, מקומות ואוטובוסים מדממים. וכמובן הדמעות שזורמות בלי שום יכולת לעצרן.

For me it will always be the terror attacks' song. When it was realised, there was a period where each time it was played on the radio – I knew that at some point in the day there will be a terror attack. A horrible time, very intense, accompanied with an acute sense of helplessness. A gloomy time. I can't listen to this song without having these awful pictures rise in my mind, images of bleeding people, places and buses. And of course the streaming tears without any ability to stop them.

אני מתישבת בצד, מחכה שזה יעבור והנפש תשקוט. ביאטריס אינה מכירה את השיר, אך גם היא נשבית בקסמו, ברטטים שהוא מעורר. היא מתישבת לצדי, ידה על כתפי. הרוח העוברת, נושבת לאט, מלטפת, מבקשת לנחם.

I seat myself aside, waiting for this to pass and for the soul to calm down. Béatrice doesn't know the song, but she also gets captured by its charm, by the thrills it arises. She seats herself besides me, her hand on my shoulder. The wind that passes, slowly blows, caresses, wishes to bring comfort.

♀♀

הגינה מסודרת, החצר נקיה. אנחנו מחזירות את הכלים למקומם במחסן. אני מודה לה על תרומתה ומבטיחה תגמול נדיב. היא משלבת אצבעותיה בתוך נפשי ואני שפוטה שלה.

The garden is organized, the yard is clean. We put back the tools to their place in the shed. I thank her for her contribution and promise a generous reward. She integrates her fingers into my soul and I'm excessively devoted to her.