ארכיון תג: heavy silence

שתיקה כבדה Heavy Silence

Tatiana Oliveira Simonian – Learning How to Embrace Silence

זה התחיל בכך שקיוויתי. ציפיתי. נכספתי. השתוקקתי אליה. לא ידעתי מה היא חושבת. האם גם היא רצתה אותי כפי שרציתי אותה אני? מי יודעת לקרוא מחשבות? היא היתה בשבילי עולם שלם. עולם חדש, שלא הכרתי. שלא חשבתי שאי פעם אכיר. חשבתי שהיא אשה מיוחדת.

It started with me hoping. Expecting. Craving. I longed for her. I didn't know what she was thinking. Did she want me too, as I wanted her? Who knows how to read someone else's mind? She was a whole world to me. A new world I didn't know. A world I didn't think I'd ever know. I thought she was a special woman.

השתיקה הלכה והתגבהה בינינו. זה התחיל עם סדק צר של "יקירתי, את יכולה לבוא רגע?"

"זה דחוף?"

"כן, קצת."

"אפשר עוד כמה דקות?"

"אוקיי."

עוברות מספר דקות.

"מה קורה, את יכולה לבוא?"

"תכף."

"אמרת כמה דקות."

"עוד קצת."

שתיקה.

The silence grew stronger between us. It started with a narrow crack of "My dear, can you come here for a minute?"

"Is it urgent?"

"Yes, a little."

"Can it wait a few more minutes?"

"Okay."

A few minutes pass.

"What's up, can you come?"

"In a jiffy."

"You said a few minutes."

"Give me little bit more."

Silence.

זה המשיך עם "אני צריכה שתעזרי לי פה."

"אני באמצע משהו."

"את לא יכולה להפסיק לרגע?"

"לא ממש."

It continued with "I need you to help me here."

"I'm in the middle of something."

"Can't you stop for a moment?"

"Not really."

ואז זה נגמר. סגרתי בלאט את הדלת מאחורי, מאוד מאוד לאט. לא רציתי שהיא תבחין בעזיבתי. התכוונתי שזה יהיה הפעם לתמיד. היתה זו הפעם הרביעית בה עזבתי את ביתה. בכל פעם התכוונתי לעזוב גם אותה, אך יצא שחזרתי אליה שוב ושוב. לא אהבתי אותה, אפילו לא חיבבתי. היא לא היתה האחת. היא לא יכולה היתה להיות. מבחינתי, היא היתה אך אפיזודה חולפת ותו לא.

Then, it was over. I closed the door behind me, very-very slowly and quietly. I didn't want her to notice that I was leaving. I meant it for good this time. It was the fourth time that I was leaving her house. Each time I meant to leave her as well, but it turned to be that I was coming back to her again and again. I didn't love her, nor did I like her. She wasn't the one. She couldn't be. A far as I was concerned, she was just a hiccup, nothing more.

Leyla Tacconi – Non-Verbal Communication

במשפט אחד:

אין השתיקה מיטיבה איתנו.

In one sentence:

Silence does not benefit us.