ארכיון תג: Last Christmas

חרא מקושקש Manufactured Drek


לב שבור Broken heart

מתי, בפעם האחרונה, שמעתם שיר ברדיו ונפשכן התרוננה?

When was the last time that you heard a song on the radio and you felt your soul rejoiced, exhilarated?

השבוע נסעתי עם השכנה לקניות. בין דיבור אחד למשנהו, אנחנו שותקות. כנראה שהשתיקה מכבידה עליה, לכן היא מדליקה את הרדיו. ישנן כאלה שהדממה מעיקה עליהן ואין הן מסוגלות להכילה. אף שאיני נמנית על הללו, אתרע או שפר גורלי – תלוי איך מסתכלות על זה – להיות מוקפת בידידות כאלה.  הקרין מלהג על רקע השיר של ג'ורג' מייקל על חג המולד שעבר, ומקונן על הסוף העצוב של הזמר לעומת השיר העליז. אנחנו מחליפות מבט מרחם המביע את דעתנו על שפיותו של הלה ומחייכות זו אל זו בהבנה (הדדית) ובעצב (על טפשותו של הקרין) כאחד. דור מוזר צמח לנו פה.

This week I went shopping with my neighbour. Between the words we exchange, we are quiet. It seems that the silence is heavy for her, so she turns on the radio. Some people are not comfortable with stillness and can't bear it. Despite that I am not such person, I am lucky or unlucky – depends how one looks at it – to be surrounded by this kind of friends. The presenter gibbers while George Michael's about Last Christmas is in the background, and mourned about the singer's sad ending as opposed to the cheerful song. We exchange a sorrow gaze which expresses our opinion regarding the sanity of the presenter and smile to each other both with understanding (each other) and grief (for the stupid presenter). A weird generation grew up here.

Wham! – Last Christmas

נראה שזה ענין של גיל, משום ששתינו איננו חובבות את המוסיקה של שנות ה-80; שתינו תקועות עם המוזיקה שלנו, זו של שנות ה-60 ובעיקר ה-70. לפיכך, ג'ורג' מייקל אינו לטעמנו באופן כללי ואנחנו מגיעות להסכמה ששני השירים היחידים שאנחנו מחבבות מכל הרפרטואר שלו הם חג המולד שעבר ולחישה פזיזה. שירים חביבים, לא משהו שמרומם את הנפש כמו בלדת רוק קורעת לב או שיר פופ רומנטי שממיס את הנשמה.

It seems to be a matter of age, because both of us don't like the music of the 80s; we both are stuck with our kind of music of the 60s, especially from the 70s. Therefore, George Michael is not our cup of tea, as well as not our cup of coffee. We agree that from his whole repertoire, the only two songs we like is Last Christmas and Careless Whisper. Likeable songs, but not the kind that lifts one's spirit like a heartbreaking rock ballad or a romantic pop song that melts the soul.

Wham! – Careless Whisper

אנחנו גדלנו על מוזיקה מלודית, על צלילים משמעותיים שנוצרו מתוך השראה ושאר רוח. מה יש לנו היום? הכל ראליטי מתועש ומוכוון רווח בהתגלמות דמותו של סיימון קאוול. חרא מקושקש, הרבה בום-בום שנותן בראש סתם כדי שיהיה רועש ותו לא. היכן המוזיקה המדהימה כמו זו?

We grew up on melodic music, on meaningful sounds which were composed out of muse and inspiration. What do we have today? Everything is an industrial reality, aimed only for making a profit, embodied in the image of Simon CowellIt's manufactured drek (crap), much boom-boom which hits on your head just to make noise and nothing else. Where is the wonderful music like this?

Neil Sedaka – Laughter in the rain

או זה, ששלפתי בלי לחשוב הרבה ויש עוד הרבה כאלה.

Or this one which I drew out without thinking much, and there are many more like it.


Led Zeppelin – Stairway to Heaven


בשנים בהן גדלנו, כל שיר שיצא התחרה באחיו על הבכורה וקשה היה לבחור רק אחד או אחדים. היום, מה אנו מוצאות?

In the years we grew up, every song released was competing with its mates for supremacy and it was difficult to choose just one or a few. Today, what do we find except gurnisht?


ליודעות ח"ן:

נסיעה במכונית כפירוש אפשרי לחיים מלאי תוכן.

For those who understand occult:

A ride in a car as a possible interpretation to a meaningful significant life.