ארכיון תג: lesbians

מתי ידעת ? When did You Know

לא ידעתי שאני לסבית עד שפגשתי אותך

I Didn’t Know I Was Gay Until You

אחת השאלות שלסביות שואלות זו את זו בשלב כלשהו היא "מתי ידעת?" והכוונה היא כמובן מתי ידעת שאת לסבית.

One of the questions Lesbians ask each other at some point is "when did you know?" and the intention is of course when did you know you were a lesbian.

זו שאלה כל כך נפוצה, כל כך שגרתית. אף הטרוסקסואל אינו שואל את זוגתו (או הטרוסקסואלית את בן זוגה) מתי ידעה זו שהיא הטרוסקסואלית. אנחנו שואלות זו את זו, משום שהחיברות שאנו עוברות משחר ילדותנו אינה מאפשרת לנו לדעת שיש דבר כזה שאשה אוהבת אשה אחרת ואיש יכול לאהוב איש ולא להחשב כחריג. אולי בדור הנוכחי של הנכדים שלנו זה נפוץ יותר, אולי הם יכולים לראות בגן שלהם שתי אמהות או שני אבות.

It's such a common question, so routine. No heterosexual asks their spouse when did they know they were heterosexuals. We ask each other, because the socialization we have from the dawn of our childhood don't allow us to know that there is such a thing where a woman loves another woman and a man can love a man and not be considered an unusual. Maybe in the current generation of our grandchildren it is more common, maybe they can see in their kindergarten two mothers or two fathers.

בכל פעם ששאלתי מישהי "מתי ידעת?" מעולם לא קיבלתי את השאלה "מתי ידעתי מה?" כתשובה. היה ברור למה התכוונתי ולא היה צורך להרחיב. כל אחת מהנשאלות זכרה מתי ידעה, מתי הבינה שהיא לסבית. כל אחת מהנשאלות זכרה היטב שידעה חשש מהרגע הראשון שהידיעה הזו חדרה למוחה. רבות חוו פחד נורא. זה לא היה פשוט. החברה לא הכילה אותנו כשהיינו צעירות. אני בספק אם היום זה קל יותר.

Whenever I asked someone "when did you know?" I never got the question "when did I know what?" as an answer. It was clear what I meant and no need to elaborate. Each of the respondents remembered when she knew, when she realized she was a lesbian. Each of the respondents remembered very well that she experienced worry from the first moment that this news penetrated her mind. Many experienced terrible fears. It wasn't easy. Society did not contain us when we were young. I doubt today is easier.

אולי החברה תקבל היום יותר מבתקופה שלי את מי שתספר שהיא לסבית, בעיקר הדור הצעיר יותר, דור ילדינו, גם אלה שלא ממש נתקלו בכאלה פנים אל פנים. אולי חרב הפיטורין לא תונף בגלוי מעל לראשה, ילדיה לא ילקחו ממנה. זאת, בעקבות חוקים שמגנים עלינו, אך תמיד אפשר להתענות למאן דהיא אם רוצים. בישראל השוביניסטית, בה אין ייצוג הולם לנשים באף שטח חשוב בחיינו, כולל בפוליטיקה (אולי בעיקר בפוליטיקה!) אנחנו לא נחשבות כל כך. פחות יקבלו הומואים, משום שעדיין, בחברה שלנו, 'הומו' זה בגדר קללה. שמענה אוהדי קבוצות כדורגל ולא רק אותם.

Maybe today society will accept more than in my days those who will tell she is a lesbian, especially the younger generation, the generation of our children, even those who have not really encountered a face to face with such. Maybe the dismissal sword wouldn't openly fly over her head, her children wouldn't be taken away from her. This is due to laws that protect us, but she could always be harassed if somebody wants to do so to her. In Chauvinist Israel, where there is no adequate representation of women in any important area of ​​our lives, including in politics (maybe especially in politics!) we don't count much. Homosexuals are less accepted because still, in our society, 'homo' is a curse. Hear football team fans and not just them.

ג'ואן ארמטריידינג – אותי עצמי אני

Joan ArmatradingMe Myself I

BBC Documentary 2019

במשפט אחד:

מתי ידענו?

In one sentence:

When did we know?

חמישים שנה למהפכה Fifty Years of the Revolution

How We Got Gay (Documentary)

השנה, מצעדי הגאוה הם בסימן של חמישים שנה למהפכת סטונוול. חמישים שנים חלפו! איך הזמן טס גם כשלא נהנים.

This year, the Gay Parades are celebrating the 50th anniversary of the Stonewall Revolution. Fifty years have passed! How time flies even when you don't have fun.

כשזה קרה, הייתי בת 15. הייתי מוטרדת מדברים שונים לגמרי מאשר המהומות בסטונוול. אין לי מושג כלשהו אם אלה הגיעו לחדשות אצלנו. אם כן, הם לא הגיעו אלי. בגיל 15 לא העליתי בדעתי שיש דבר כזה – לסביות, הומואים וכיו"ב. בחברה בה גדלתי, אף אחד לא דיבר על זה ולא הבחנתי שיש בכלל זוגות מאותו המין. מי חשבה בכלל שאפשר להתאהב באישה ולחיות איתה? ודאי לא בגיל הזה וגם לא בגילים מאוחרים יותר. לא בישראל של השנים ההם.

When that happened, I was 15. I was troubled by things quite different from the riots at Stonewell. I have no idea if they came to our news. If so, they did not reach me. At the age of 15 I never imagined that there was such a thing as lesbians, gays, etc. In the society where I grew up, no one talked about it and I did not notice that there were any same-sex couples. Who ever thought she could fall in love with a woman and live with her? Certainly not at this age nor in later ages. Not in Israel at those years.

How the Stonewall Riots Sparked a Movement

רוב הפעמים זה בא במבט לאחור. דברים שקרו לך, אותם חשת, חוית, פתאום מקבלים משמעות חדשה והבנה שמה שחשבת שאת, לא ממש נכון. כל חייך היית מה ומי שהיית ופתאום את "אחרת", "שונה". לדור שלי לא היה קל. אצל הדור שלי זה לא היה מקובל. בהחלט לא כמו אצל הדור הנוכחי. לא שלהם קל – החברה עדיין אינה ממש מקבלת אותנו – אבל פחות נורא. אצלנו זה היה נפילת השמיים ואצלם זה פחות נורא. יש גם נִרְאוּת גדולה יותר, מה שלא היתה אצלנו.

Most times it comes back looking. Things that happened to you, that you felt, experienced, suddenly get a new meaning and you understand that what you thought about yourself, is not really true. All your life you were what and who you were and suddenly you are "different". It was not easy for my generation. It was not acceptable at my generation. Certainly not like at the current generation. It's not easy for them – the society still does not really accept us – but it's not so bad. For us it was as if the fell, and for them it's less terrible. There is also greater visibility, which we did not have.

אחת השאלות המרכזיות שנהגנו לשאול זו את זו, היתה: "מתי ידעת?" אף הטרוסקסואל אינו שואל את רעהו מתי נודע לו שהוא כזה. מדהים, אה? אנחנו עדיין שואלות. לפחות היום זה מתוך מוּדָעוּת שאנחנו לא "מוזרות" או "שונות" מאף אחד אחר. אנחנו מה שאנחנו.

One of the main questions we used to ask each other was: "When did you know?" No heterosexual asks each other when they find out that they are such. Amazing, Ha? We still ask. At least today it is out of the awareness that we are not "weird" or "different" from anyone else. We are what we are.

במשפט אחד:

חמישים שנה! מעניין איך זה יהיה בעוד חמישים שנה, כשיחגגו (אם בכלל) מאה שנה למהפכה. אני כבר לא אהיה פה כדי לחוות את זה.

In one sentence:

Fifty years! I wonder how it will be in fifty years, when they celebrate (if at all) a hundred years of the revolution. I will not be here to experience it.

 

Stonewall Uprising – full movie

אם היית גבר If you Were a Man

בבה – לנשום

Bebe – Respirar [lyrics translated to English]

"אם היית גבר, היינו שוכבות", אמרה לי מישהי פעם, לפני הרבה מאוד זמן.

"If you were a man, we would make love," somebody once said to me. It was a very long time ago.

מעולם לא רציתי להיות גבר. רציתי להיות שוה כמו גבר – זה כן, אך לא גבר במראה ו/או במנטליות. אבל רציתי אותה. מאוד. לא ידעתי מה עושים עם זה. שתי נשים יחד? מוזר, לא?

I never wanted to be a man. I wanted to be equal to a man – that what I wanted, but not being a man in appearance and/or mentality. But I wanted her. Very much. I did not know what to do with it. Two women together? Strange, is not it?

Gianna Nannini, Emma & Irene GrandiI Maschi

זוגיות Relationships

Dr. Alexandra Redcay – Select the Right Relationship

 

"אני לא טובה בזוגיות", אמרה לי.

שתקתי. מה יש לומר על משפט כזה? איך להגיב?

"I'm not good at relationships," she said to me.

I was silent. What should be said about such a sentence? How to react?

 

שידוך Matchmaking

Simon's Cat – Crow

"יש לי בשבילך מישהו", היא אומרת לי.

"מישהו או מישהי?" אני תוהה. "אני מקוה שזו מישהי."

"נו, די!" היא נוזפת בי, "את כבר בת ששים וארבע! לא נמאס לך להיות לסבית?"

"I have someone for you," she says to me.

"Is that a he or a she?" I wonder. "I hope it's a she."

"Oh, enough!" She scolds me, "You're sixty-four years old, aren't you tired of being a lesbian?"

כי אל אשר תלכי אלך For Whither Thou Goest I Will Go

טז וַתֹּאמֶר רוּת אַל-תִּפְגְּעִי-בִי, לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ:  כִּי אֶל-אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ, וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין–עַמֵּךְ עַמִּי, וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי.

יזב ַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת, וְשָׁם אֶקָּבֵר; כֹּה יַעֲשֶׂה יְהוָה לִי, וְכֹה יוֹסִיף–כִּי הַמָּוֶת, יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ.

יח וַתֵּרֶא, כִּי-מִתְאַמֶּצֶת הִיא לָלֶכֶת אִתָּהּ; וַתֶּחְדַּל, לְדַבֵּר אֵלֶיהָ.

[מגילת רות פרק 1]

16 And Ruth said: 'Entreat me not to leave thee, and to return from following after thee; for whither thou goest, I will go; and where thou lodgest, I will lodge; thy people shall be my people, and thy God my God;

17 where thou diest, will I die, and there will I be buried; the LORD do so to me, and more also, if aught but death part thee and me.'

18 And when she saw that she was stedfastly minded to go with her, she left off speaking unto her.

[Ruth chapter 1]

 

משחר ילדותנו שוטפים לנו את המוח בכיוון אחד במקום לאפשר פתיחות והבנה שלא הכל דומות, גם אם נבראנו בצלם. יש לי פקפוק גדול באשר לצלם הזה, שזה המצאה של האדם. אני חושבת שהגיע הזמן שנזנח את השטויות הדתיות שהן שורש כל הרע בעולם ונחיה ללא כפיה.

Since early childhood we are brainwashed in one direction instead of allowing openness and understanding that not everyone is the same, even if we were created in the image of G-d. I have a big doubt regarding this G-d, which is a man's invention. I think that it's about time that we should forsake the religious nonsense which is the root of all evil in the world, and live without coercion.

סדקים

Cracks