ארכיון תג: Master of Photography

מאסטר הצילום Master of Photography

מוווווווו Mooooooo

מוווווווו   Mooooooo

בעבר, היתה טלויזיה, מבחינתי, משהו שנבע מן הקולנוע, מעין שלוחה שלו שאפשר לצפות בה בנוחות של הבית במקום להתערבב עם קהל של זרים באולם. זה היה בעבר. היום זה כל כך שונה. כמעט ואיני טורחת, משום שאין תוכניות מעניינות.

In the past, television was, for me, something that emanated from cinema, a kind of extension that can be watched comfortably at home rather than mingle with a crowd of strangers in a theatre. That used to be in the past. Today it's so different. I hardly bother, because there are no interesting programmes.

לא טרחתי בזמן אמת, כי מה כבר יכול להיות מעניין? אבל חברה המליצה לי על התוכנית הזו וביקשה לקבל את חוות דעתי עליה. משום שהיה לי קצת זמן פנוי, טרחתי לצפות. מה לומר? לולא צפיתי, ממש לא הייתי מפסידה דבר. מבחינתי, תוכנית אמורה ללמד, להחכים, לשזור תאים חדשים במוח. זה לא מה שהתוכנית הזו עשתה לי.

I didn't bother in real time, because what could be interesting? But a friend recommended me to watch this programme and asked for my opinion on it. Because I had some free time, I bothered to watch. What to say? If I hadn't watched, I wouldn't have missed a thing. For me, a programme should teach, make me acquire knowledge, interweave new cells in my brain. That's not what this show did for me.

זו עוד תכנית ריאליטי משעממת שאינה מלמדת אותנו כלום. עוד תכנית שהופכת אותנו למציצנים במקום לעשות דברים בעצמנו. הקטעים בהם מראים לנו את הבחירות של הצלמים לצלם את התמונות המסוימות יכולים היו להיות הרבה יותר מעניינים ועמוקים, אך המוטו היום הוא של שטחיות וזו רק טלויזיה, לא אוניברסיטה. אני בספק אם האוניברסיטאות דהיום מעמיקות כמו פעם. פעם, נאלץ המוח להתפתח ולהתמודד עם למידת דברים מעניינים (או לא), שינון וזכירה של דברים כדי לאמנו לשלוף את המידע שנצטרך. מה קורה היום? מי זוכרת מספרי טלפון? מי מסוגלת לנווט בלי האפליקציה? אחר כך מתלוננים שהמוח מתנוון. ודאי שזה מתנוון אם אין משתמשים בו.

This is another boring reality show that teaches us nothing. Another program that turns us into voyeurs instead of doing things ourselves. The sections in which the photographers' choices show us the particular pictures could have been far more interesting and profound, but the motto today is of superficiality and it is only television, not a university. I doubt universities today are as deep as ever. Once upon a time, the brain had to evolve and deal with learning interesting things (or not), memorizing and memorizing things to get our mother to pull out the information we needed. what's happening today? Who remembers phone numbers? Who can navigate without the app? Then complain that the brain is degenerating. It certainly degenerates if it is not used.

אינני נגד מודרניזציה – להפך, אני בהחלט משתמשת באפליקציות החדשות והשונות. יחד עם זאת, אני משתדלת לא להתחבר לכאלה המרגלות אחרי כל הזמן. לדוגמא: למה צריכה האפליקציה של שופרסל לקבל גישה אל המסמכים והתמונות שלי בטלפון הסלולרי? מה לאפליקציה ולתכנים שיש לי בטלפון? זו אפליקציה שצריכה רק לנווט אותי בנבכי המדפים בחנות כדי שאמצא ביתר קלות את המצרכים שאני רוצה לקנות, לא לרגל אחרי, לא ככה? אני ממשיכה להתנהל עם הרשימות בכתב יד ולשאול את המוכרות בחנות על מקומם של מצרכים שאיני מוצאת. אני מכירה את רובן בשמותיהן. גם זה סוג של אינטראקציה.

I am not against modernization – on the contrary, I definitely use the new and different apps. At the same time, I try not to connect those that spy after me all the time. For example: why should the Shufersal app get access to my documents and photos on my cell phone? What business has this app with the content I have in my phone? This is an app that just needs to navigate me through the hidden store shelves so I can more easily find the groceries I want to buy, not to spy after me, right? I keep going with the handwritten notes and ask the store sellers for the places of the groceries I can't find. I know the names of most of them. That's kind of interaction too.

אמנות אי אפשר לתייג כטובה או רעה. אמנם יש כאלה החושבים שמותר להם לעשות זאת וכאלה שמשלמים להם כדי לעשות זאת, אבל היופי הוא בעיני המתבונן. אני, לדוגמא, "תקועה" עם האמנות האימפרסיוניסטית, הפוסט שלה, הריאליזם וכל אמנות שאני יכולה להתפעל ממנה. מבחינתי, אני רוצה לראות ציור כציור ולא כקשקושים שאין לי מושג מה הם. יחד עם זאת, לכל אמנית נתונה הרשות להתבטא כראות עיניה וכאוות נפשה. אם מרסל דושאן מצא לנכון להציב משתנה במוזאון, לקרוא לה "מזרקה" והאוצֵר אישר זאת, שיהיו בריאים, אך זה לא אומר שאנחנו מחויבים לקבל זאת כאמנות. זה ענין של גישה. עדיין, אין כאן אמנות טובה או רעה. יש כאן גישה.

Art cannot be labelled as good or bad. While there are some who think they are allowed to do this and those who are paid to do it, beauty is in the eyes of the beholder. For example, I am "stuck" with Impressionist art, its post, Realism and any art I can marvel at. For me, I want to see a painting as a painting and not as scribbles I have no idea what they are. At the same time, every artist has the right to express their themselves as they find suitable for them. If Marcel Duchamp found it appropriate to place an urinal in the museum, to call it "Fountain" and the curator approved it, may they both be healthy, but that doesn't mean we are obligated to accept it as art. It's a matter of approach. Still, there is no good or bad art here. There is an approach here.

צילום זה אמנות. אי אפשר לומר לצלם מה לצלם, איך לצלם ומה להציג. הצלם הוא זה שמחליט מה הוא רוצה לעשות, איך לעבוד ומה להציג. בתוכנית, יש לצלמים שנבחרו (12 מתוך אלפים) מספר משימות שעליהם לעמוד בהן. הם מתנסים בצילום במצבים ובנושאים שונים. התבוננתי בתמונות שצולמו והיו כאלה שיכולתי להתחבר אליהן ולהעריכן, אך השופטים בחרו בהן דוקא לתמונות הכי גרועות. איך זה יכול להיות? חידה. להם הפתרונים. אני מניחה שזה ענין של טעם. העובדה שצלם מקצועי ומנוסה אוהב צילום מסוים, אין זה אומר שאחרים גרועים ממנו או פחות טובים. ענין של הטעם האישי של השופט. המתחרים צריכים להיות ברי מזל ולקלוע לטעמו של השופט כדי להשאר בתוכנית ולא להיות מסולקים ממנה.

Photography is an art. You can't tell the photographer what to take photos of, what to shoot and what to display. The photographers are to decides what they want to do, how to work and what to present. In the show, the selected photographers (12 out of thousands) have a number of tasks to fulfil. They experiment with photography in different situations and subjects. I looked at pictures taken and there were some I could connect with and appreciate, but the judges chose them precisely for the worst pictures. How can it be? A puzzle. They must have the solutions. I guess it's a matter of taste. The fact that a professional and experienced photographer likes a particular photo does not mean that others are worse off or less good. It's a matter of the judge's personal taste. Competitors should be lucky and succeed to meet the judge's liking in order to stay in the show and not be eliminated.

התכנית כראי של החברה בה אנו חיות. איני אוהבת תכניות ריאליטי.

The show as a mirror of the society we are living in. I don't like reality shows.

במשפט אחד:

עוד תוכנית טלויזיה שטחית ומיותרת שאינה מוסיפה דבר מעניין לחיינו.

In one sentence:

Another superficial and unnecessary TV show that adds nothing interesting to our lives.