ארכיון תג: One Billion Rising

העולם קם

valentine 2014

One Billion Rising for Justice 2014

נחמד לדעת שאפשר להתאחד במשהו בעולם המסוכסך שלנו, כשהכל אוחזין בגרון זולתם ומבקשין לכלות את אלה שאינם רואים איתם עין בעין, גם אם הללו בשר מבשרם. לא די בלקרוע קריעה על אלו שאינם חולקים איתם את הדרך, הם מעדיפים השמדה טוטלית. מה קרה ל"מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך"?

תמיד עדיף לחגוג אהבה על פני שנאה, חיוב על פני שלילה ו… אתן מבינות את הכיוון. יחד עם זאת, מה שהיה פעם צנוע יותר – הפך עם השנים לממוסחר, כמו רוב הנושאים והערכים בחברה המערבית אותם אנחנו, הישראלים מאמצים בקלות, בלי להקדיש שמץ של מחשבה למה זה עושה לנו. לא שאני מעדיפה את הנחשלות של המזרח והיחס המחפיר לנשים, חס ושלום!

גלית פלורנץ – התקוה שלי

בילדותי, לא היה דבר כזה ואני מבטיחה לכן שבנושא הזה אין זכרוני מטעני. בשכונה בה גדלתי גם לא חגגנו את ט"ו באב, אבל זה ענין אחר. המנהגים הלועזיים הזרים כל כך לתרבותנו לא משלו אז בכיפה כמו שקורה היום. חַיִינו את חֲיֵינו בצנעה, מתקדמים בתקוה לעתיד. היינו תמימים. היום אין לנו תקוה וגם לא עתיד.

תשורות ליום האהבה

תשורות ליום האהבה

רק כשהכרתי מאן דהיא שעלתה מן המערב, נחשפתי למנהגים חדשים. עם השנים, הפכו מנהגים אלו גם לנחלת היושבים בציון. מילא המנהגים, אבל למה לאמץ גם את המסחור שבה איתם? בסופרמרקט בפרדס חנה (שאינה תל אביב ה"קוסמופוליטית", להזכירכן) מציגים לראוה דובים ממיסי לב שמבטם המתחנחן מתחנן לקהל לקנותם. שוקולדים בצורות של לב, כרוכים בפתילים אדומים בוהקים קורצים מכל פינה וליד הקופות דליים עמוסי ורדים מלאכותיים שנראים מאוד אמיתיים גם לעין הבוחנת אותם בקפידה. מלאכת מחשבת של ממש.

פרחים ליום האהבה

פרחים ליום האהבה

אינני יכולה שלא לתהות כמה מן העומדים בתור יכולים להוציא את כספם הספור על מוצרים כאלה, גם אם הם עושים נעים ונחמד ללב המקבלת. אני מניחה שהשנה תצטרך תשומת הלב לאהובתך להתבטא בדרכים יצירתיות אחרות.

גלית פלורנץ – בואי אלי

♀♀

מהשנה שעברה נחשפנו ליוזמה חדשה וברוכה של איב אנסלר: במקום שנבזבז זמן ואנרגיה על מה שצפוי ולעוס, היא קראה לכל העולם לקום ולמחות נגד אלימות בנשים. יוזמה בהחלט מבורכת שמיליוני אנשים התחברו אליה. השאלה היא אם זו משפיעה מעבר לאנרגיות החיוביות והשמחות שעולות מתוך הפעילות המשחררת הזו והעולם אינו חוזר למנהגו הנלוז לנהוג בנו כבשק החבטות שלו ולהדיר אותנו מן העשיה הציבורית.

 רק האהבה תנצח!

בציר טוב – כשבאתי לקחת אותה מהעננים

חמשוש בפאריז Le Jour de Saint-Valentin en Paris

סופי השבוע המגניבים הללו מתחילים למצוא חן בעיני. מה שהתחיל מתהייה הדדית זו על קנקנה של זו, מתחיל לתפוס תאוצה חיובית ונחמדה. מעולם לא הייתי טיפוס של פלירטוטים ותמיד חיפשתי עמקות, אבל גם זה בסדר, מה שיש לנו כרגע. ישנה בדיחה שאומרת שלפגישה השניה מגיעה הלסבית המצויה (האם יש דבר כזה???) עם משאית ההובלה. אני יוצאת דופן אולי, כי גם לפגישה העשירית אינני מגיעה עם שום משאית, כי אין כבר לאן למהר. אם זה אמור לקרות – זה יקרה. אני סומכת על הגורל שיפגיש אותי עם האשה המתאימה. לכן, אני מסתפקת בינתיים במה שמזמן לי הגורל מפעם לפעם ויוצא שאני סוחבת איתי אליהן מקסימום את תיק הלילה הקומפקטי. אליה אני מגיעה עם מזוודה מתגלגלת שאינה מכילה יותר מדי פריטי לבוש. כמה כבר צריכה להחליף במהלך סופשבוע, כשברוב הזמן אין נחיצות בכל כסות שהיא?

חג האהבה הלועזי. אני מעדיפה לחגוג את החג העברי שלנו, אך כשאת בחוצלארץ, את מתאימה את עצמך למנהגי המקומיים. היא מקבלת את פני עם זר פרחים וזה כמובן משמח אותי מאוד. 12 שושנים אדומות מחייכות אלי מתוך ידה המושטת ומעלות חיוך על שפתי. נעים לקבל את הפינוקים האלה שהיא מרעיפה עלי.

עזבתי יום שמש חמים לטובת 40 בנכר. קרררררררר. לה זה לא מזיז, היא רגילה, אך אני… שני פריטים אני מכינה מראש עוד בארץ, מהם אינני נפרדת גם במטוס ואלה צמודים אלי ליתר בטחון: המעיל המחמם, אותו אני פורשת על ברכי במקום השמיכה שהמטוס מציע לנו וכובע הצמר הנצחי שאינו יורד מראשי כל החורף עת אני יוצאת החוצה אל הכפור. במטוס, זה נח לו בתוך כיס המעיל, מוכן להחבש ולהגן עלי מפגעי מזג האויר המקפיא שלהם.

One Billion Rising en France

בערב אנחנו יוצאות להצטרף למעגלי ה-Une Billiard se lever. איב אנסלר (ההוגה והשחקנית של מונולוגים מהואגינה הנפלא), הגתה את הפרויקט של ביליון קמות ומתעוררות (One Billion Rising), וזה קרם עור וגידים והתפשט ברחבי הגלובוס. יפה בחרה אנסלר את המועד – V-Day, כשה-V מסמל גם את Valentine, גם Victory וגם אלימות נגד נשים – Violence. במקום סתם לצאת לעוד ארוחת ערב, גם אם רומנטית, יש מטרה נעלה מאחורי היום הזה. נקוה שלא נצטרך לו שוב בשנה הבאה.

יש רגעים של חסד, של תחושה שהכל אפשרי וכי הטוב סופו לנצח את כל הרע שבעולם; תחושה של כיף, של אחדות, של תקוה לאנושות. אנחנו רוקדות את הריקוד ששינַנו והיחד הזה, עם השירה האדירה הבוקעת מכל גרון בקהל, גורמת לנו לדמוע. הפעם מֵאושר. גם הידיעה שבעוד מקומות בעולם עשו ועושות את אותו הדבר (בהתאם להבדלי השעות), מרנינה את רוחנו. אין כמו אחדות אנושית למען מטרה נעלה ובעיקר כשזה למען נשים.

לי יש תאוריה משלי מה עשוי לשרש לחלוטין את האלימות והרוע ובמחי-יד, באבחה אחת, אך זה כרוך באלימות כשלעצמה ובחיתוך מאסיבי יותר מאשר ברית המילה, כך שזה עדיין בגדר תאוריה ואין לי עדיין רעיונות נוספים לדרכים מעשיות ומהירות יותר לגרום לתוקפנות של המגדר השגוי להעלם ולהמחות מעל פני האדמה. תנו לי זמן, זה בטח יצוץ לי מתישהו…

Peter CincottiI Love Paris

חמשוש בפריז. איזה כיף שיש לי אותה!

בליון מתפקדות

התמונות קשות לצפיה, אך חשוב לא להסיט המבט

את, אני, אנחנו צופות בסרטון הזה ולמרות נסיון החיים שלנו – אם בחוויות אישיות או מסיפורים ששמענו מנשים אחרות – אי אפשר שלא לחוש זעזוע. למי שיש לב, כמובן, כי יש את הצד האחר, הנגדי, זה שמבצע את הפשעים הללו ורואה בהם נורמה – אתה ואתה ואתה = אתם השמוקים!

שוב אני חוזרת ומשננת – הכל מתחיל מחינוך ולימוד. הבסיס לאפליה הוא כיצד אנו מגדלים את צאצאינו ומה אנו מנחילים להם. לדוגמא: בכתבה ביומן של יום ששי האחרון בערוץ ה-1 (שאני מן הסתם היחידה הצופה בו…) על נשיא המכללה הבדואי הראשון בישראל הביאו (בין השאר) זוג סטודנטים, הוא והיא, שדיברו על אי השוויון במגזרם. הוא קבע שכך צריך להיות – שהגבר תמיד צריך להיות עליון על האשה, אם כי הסכים שזה צריך להיות "רק קצת". היא, באומץ לא אופייני לבנות מינה, הסכימה שאכן אין שוויון, אך ההינה להצהיר ש"זה לא בסדר ככה". אני מצפה שהלימודים במכללה יהיו עבורה קרש קפיצה לעשיה מבורכת למען קידום אחיותיה ולא רק במגזר שלה, אלא בכל אלה המדכאים נשים. ועבורו – שילמד ויחכים להבין שאשה אינה חפץ לשעשועי גבר.

באותו יומן, המגישה היא אמנם אשה, אך הפנל הקבוע הוא של גברים. אמנם לאחרונה נוספה עתונאית אחת לרפואה, אך אי אפשר שלא לתהות ולתמוה הכיצד נמצאה זו – הרי אין בכלל נשים בישראל, אנחנו בכלל לא 50% מהאוכלוסיה. מה אנחנו? לא כלום, נכון? סתם בטלות בששים. את אותם דברים אני יכולה לומר גם על תוכניות של מגישות אחרות (וגאולה אבן כבר אמרתי???) בטלויזיה שאמורה לשדר לכולנו ולהראות את כולנו בעשיה ולא רק חלק מהאוכלוסין (שזה, בדרך כלל, הפחות טוב בינינו). אחר כך מתפלאים למה הנושאים העולים לדיון עוסקים באלימות, ברוע, במה שמעניין גברים. עוד לא הפנימו שכך זה בעולם בו שולט החלק הפחות מוצלח באוכלוסיה?

לפי האתר One Billion Rising, אחת מכל שלוש נשים על פני כדור הארץ תאנס או תוּכֶּה במהלך חייה ותחוה נוראות על לא עוול בכפה. לפי זה, ביליון נשים סובלות מהתעללות ומזוועות. זאת אומרת, שאם אנחנו מביטות סביבנו – זה קורה לנו ולאחיותינו על כל צעד ושעל. אינני יודעת מהיכן המספר ועד כמה הוא מדויק, אבל גם אם זה פחות – עדיין אסור שאף אשה תסבול, גם לא אחת!

בדרום אפריקה רווחת הנורמה המעוותת שבה אונסים לסביות במטרה "לתקן" אותן, כדי ש"תחזורנה" להיות סטרייטיות למען הגברים, כי נשים הרי נולדות למען גברים, לא למען עצמן. ברחבי אפריקה ובעולם המוסלמי מָלים נשים כדי להטיל בהן מום ולמען תהיינה נכונות לבעליהן, כי הרי אין להן קיום בזכות עצמן. במקומות אחרים שולטים בנשים ומפליאים בהן זוועות בצורות שונות ומשונות.

כמה רעות חולות יש בעולם הזה נגד נשים! כמה עוול נגרם לנו כל הזמן!

אולי באמצעות הארוע הזה של One Billion Rising, ההתעוררות וההתלכדות יחד נגד החולירעות הללו, נוכל לגבור על האקטיביזם השלילי הזה נגדנו? הלואי!

בתמצית:

אולי במקום רק ברית מילה, פשוט יעקרו את הרכיב המתנדנד השלילי הזה מן השורש וביערנו הרע מקרבנו?

חפירות:

  1. למה אנו, הנשים? הוזה מלים
  2. האפשר להפסיק את זה? הוזה מלים
  3. אתר One Billion Rising נא הכנסנה ותמוכנה באחיותיכן
  4. אונס "מתקן" לסביות בדרום אפריקה באתר Lezgo
  5. אונס לסביות בדרום אפריקה כתבה ב"רואים עולם" [1]. ברשות השידור לא שמעו עדיין על נגישות, אז הם מכריחים אותנו לחפור ולדוג במקום לתת לנו קישור ישיר לכתבה. זו נמצאת אי-שם בתוך שאר הכתבות. לפחות סידרו לפי תאריך: חפשנה את הכתבה ב-22.9.2012, אז היא שודרה
  6. מילת נשים ויקיפדיה
  7. אין תמורה לאגרה דה מרקר
  8. זוג כדורסלניות אתר ynet

[1] מדינת דרום אפריקה ידועה לשמצה בממדי הפשיעה הגדולים בתחומיה. במדינה זו מתרחשים כחצי מיליון מעשי אונס בשנה. לפי נתוני האינטרפול, בדרום אפריקה קיים השיעור הגבוה ביותר בעולם של מעשי אונס, ואלו נעשים אחת לשבע-עשרה שניות. עכשיו מתברר כי רבים מהם נעשים בנשים לסביות מתוך כוונה נפשעת לשנות את העדפותיהן המיניות. על התופעה הפלילית הזאת, בכתבת צוות הטלויזיה של האו"ם.