ארכיון תג: Pessover

מועדים לשמחה Moadim LeSimcha

Dave Koz & Phil PerryTender is the Night

היה מעין זמזום טורדני באויר אליו לא שתנו לבנו תחילה. רק כשפָּנִינו ימינה, לרחוב הבא, ובקושי הספקנו לפסוע מספר פסיעות, היכה בנו הרעש בכל עוז.

There was a kind of humming buzz in the air to which we didn't pay much attention at first. It was only when we turned right, to the next street, and we could hardly take a few steps, that the noise hit us with all of its might.

אנשים רצו לעברנו כאחוזי אמוק, פניהם מעוותות בבעתה. לא היה לנו סיכוי לעמוד בפני הזרם הזה. נסוגונו אל תוך אחת החנויות ועד מהרה הוצף המקום בנמלטים שלא היטיבו לרוץ והעדיפו למצוא מחסה מיידי. נדחקנו לירכתיים וחשבתי לעצמי באימה שאנחנו פה כמו מטרות נייחות וכדאי למצוא מוצא החוצה בהקדם. בספרים תמיד מספרים על יציאות אחוריות. קיויתי שיש פה כזו כדי שנוכל למלט את נפשנו.

People ran in amok toward us, their faces distorted in terror. We had no chance of resisting this stream. We retreated into one of the shops and soon the place was flooded with fugitives who could not run well and preferred to find immediate shelter. We have been pushed into the back, and I thought to myself in horror that we were here like stationary targets and that we should find a way out soon. Books always tell us about rear exits. I hoped there was such here so we could save our lives.

מבט קצר בפניה של ביאטריס בישר לי שגם היא חשבה על כך. שתינו נענו יחד אחורה כדי לחפש מוצא. הספרים לא הטעו. ביאטריס הניחה ידה על ידית הדלת, והחלה להניעה לאט מטה. פאריז עיר עתיקה וכזו גם החנות. הידית לא אבתה לזוז. פניה של ביאטריס היו עיסה של אימה. הלב שלי צנח לתחתונים.

A short look at Béatrice's face informed me that she had thought about it too. We both moved back together in order to find a way out. The books were not wrong. Béatrice put her hand on the doorknob and began to move it slowly down. Paris is an old city and so is the shop. The handle did not want to move. Béatrice's face was a mass of terror. My heart sank to my underwear.

***

"הֵי", שמעתי קול מבעד לערפל מרוחק. "הֵי, התעוררי!" העיניים שלי מסרבות להפתח. "הללללווווווו!!!" קול נשי נואש מלוה אותי אל תהום הנשיה.

"Hey," I heard a voice through a distant mist. "Hey, wake up!" My eyes refuse to open. "Hallllllooooo!!!" A desperate female voice escorts me to the abyss of oblivion.

***

פניה המודאגות סמוכות לשלי. הראש לי מתפוצץ. "תודה לאל!" אני שומעת אותה קוראת.

"מ-מה???" אני מצליחה ללחוש בקושי רב.

"נפלת מהמיטה", היא מסבירה, ארשת פניה מתוחה. "קיבלת מכה בראש."

אני ממששת את המגבת הרטובה המונחת על מצחי. נראה כי מעדתי לשמחה מתוך שינה.

Her worried face is close to mine. My head is exploding. "Thank God!" I can hear her reading.

"W-what?" I manage to whisper with great difficulty.

"You fell out of bed," she explains, the expression on her face tense. "You bashed your head."

I touch the wet towel on my forehead. I seemed to stumble joyfully in my sleep.

Tony BennettTender is the Night

פאריז פסח ה'תשע"ח Paris Pesach 5778

מלקולם מקלארן וקתרין דנבפאריז פאריז

Malcolm McLaren & Catherine DeneuveParis Paris

פסח בפאריז. מזג האויר קר, רק 0c16 ואני מרגישה לא משהו עם זה. כרגיל, מעדיפה את החמימות בארץ.

Passover in Paris. The weather is cold, only 160c and I'm not good with it. As usual, I prefer the warmth in Israel.

פעם היתה העיר הזו מופת ליצירת אמנות מעניינת מכל הסוגים. בבחרותי, חלמתי להגיע אליה ולהנות ממה שיש לה להציע. היו זמנים שחשבתי לעבור לגור למשך שנה בפאריז – הן כדי לחרוש את העיר והן כדי ללמוד את השפה המקסימה שתמיד היתה לי חולשה אליה. מאוד משך אותי לתור מקומות כמו הגדה השמאלית, מונמארטר, מוֹנְפַּרְנָאס ועוד, שתוארו בספרים הצרפתיים המתורגמים שקראתי בעברית. שמות כמו כנסיית סן ז'רמן דה פרה, מוזאון הלובר, מגדל אייפל (אבל בלי שום רצון לטפס עליו) הלהיבו את דמיוני. נשים שפעלו בעיר, כמו סימון דה בובואר, סימון סניורה, רומי שניידר ועוד מלא נשים מרשימות שהיו לי למודל ולמופת.

Once upon a time this city was a model of interesting art of all kinds. In my youth, I dreamed to come here and enjoy what it has to offer. There were times when I thought I would move to Paris for a year – both to explore the city and learn the charming language I always had a weakness for. I was very attracted to places such as the La Rive Gauche, Montmartre, Montparnasse, etc., described in the French translated books I read in Hebrew. Names like Abbaye de Saint-Germain-des-Prés, Musée du Louvre, Tour Eiffel (but with no desire to climb it) excited my imagination. Women who lived in the city, such as Simone de Beauvoir, Simone Signoret, Romy Schneider and other impressive women who were my role models and exemplary.

 מלקולם מקלארן – ג'אז זה פאריז

Malcom McLaren – Jazz Is Paris

מזה מספר שנים שהעיר הזו התקפלה, מכונסת בתוך עצמה מפחד הטרור. מה שהתחיל כרצח יהודים בידי מוסלמים ארורים ולא קיבל מענה מתאים, הפך לרצח שאר האזרחים הלא מוסלמים. עיר הלומת טרור. לא הייתי בוחרת לבלות בה את הפסח אלמלא ההזדמנות לפגוש את ביאטריס פנים אל פנים.

For several years now, this city has been retreated, withdrawn into itself because of terror. What began as the murder of Jews by bloody Muslims and did not receive a proper response, became the murder of other non-Muslim citizens. A city stricken with terror. I would not have chosen to spend the Passover here were it not the opportunity to meet Beatrice face-to-face.

מלקולם מקלארן – פאריז (סידי 1)

Malcolm McLaren – Paris (CD 1)

מקומות בהם נהגה ביאטריס לבלות נסגרו, בתי הקפה אינם הומים כמו בעבר, העיר איבדה את הקסם שלה. אין הרבה חשק להסתובב ברחובות, ודאי לא בלבוש מסורתי. החשש מפני השכנים המוסלמים מזכיר לי את מה שקרה ליהודים בזמן הנאצים. ביאטריס מתארת בכאב איך כילדה שיחקו כל הילדים בשכונה ביחד בלי שעיינו זה את זו, אלא להפך – עובדת היותם הוריהם מהגרים קֵרבה ביניהם. אני יכולה לדמיין איך פעם היה אחרת ועד כמה זה השתנה בצורה קיצונית לרעה.

Places where Béatrice used to hang out were closed, the cafés are not as crowded as before, the city had lost its charm. There is not much desire to walk around the streets, certainly not in traditional garb. The fear of the Muslim neighbours reminds me of what happened to the Jews during the Nazis time. Béatrice describes painfully how as a child, all the children in the neighbourhood played together without looking in hostile at each other, but on the contrary – the fact that their parents were immigrants brought them close to each other. I can imagine how different it was once and how drastically changed.

מלקולם מקלארן – פאריז (סידי 2)

Malcolm McLaren – Paris (CD 2)

אני שמחה שאני רק תיירת פה ואיני צריכה לחיות במקום הזה. הטרור בישראל יותר נוח, נראה לי. ישראל היא ביתי, ארצי, מולדתי.

I'm glad that I'm just a tourist here and I don't have to live in this place. To me, terrorism in Israel seems more convenient. Israel is me home, my country, my homeland.

Links:

Sarah Halimi, Wikipedia

Mireille Knoll, Mida site