ארכיון תג: quality of life

יכול להיות יותר טוב Could be better

The Divine Comedy – A Lady of a Certain Age

ישנם אנשים שאין לי מושג למה הגיעו לחיי, מלבד להפחית מאיכותם. השאלה העיקרית שאני שואלת את עצמי בפוגשי אותם היא מה עשיתי שכך אתרע מזלי.

There are people that I have no clue why they got into my life, except of reducing its quality. The main question I ask myself when meeting them is what have I done to deserve them.

אני משתדלת להמנע מהם, אך לפעמים קורה לי שאני הולכת לתומי ברחוב, מכונסת בעצמי, בלי לצפות לפגוש בהם ואז…

"שלום, שרון, מה נשמע?"

"טוב, תודה!" אני עונה ומנסה להמשיך בדרכי. מנסיוני המר איתם, אני יודעת היטב שאסור לי לשאול אותם שום שאלה, אחרת יבולע לי.

I'm trying to avoid them, but sometimes it happens that I walk innocently, minding my own business, not expecting to meet them, but then…

"Hello, Sharon, How's things?"

"Good, thank you!" I answer and try to continue walking. From my unpleasant experience with them, I know very well that I shouldn't ask them any question, or I'd be in big trouble.

זה תמיד מתחיל ב"אל תשאלי", וגם אם אני סוכרת את פי ואיני שואלת, השטף בכל זאת מגיע. זה נמשך ב"יכול להיות יותר טוב", מה שאומר שלפני כמה שעות רעות ומבוזבזות של הרצאה מקיפה ומפורטת, כולל מראי מקומות, על מצב העומד לפני. זאת, משום שבתמימותי שאלתי לשלומו.

It always starts with "don't ask", and even if I'm holding my tongue and I do not ask, the flood comes anyway. It continues with "could be better", which means that I'm facing a few wasted hours of a comprehensive detailed lecture, including references, about the situation of the person that I innocently asked how they were doing.

רחוב Street

פחים ברחוב בו אני גרהe

בית זה מרחב אישי, זוגי, משפחתי – תלוי עם מי את חולקת אותו. רחוב זה מרחב ציבורי, ברשות הרבים, הנתון לחסדי הגרים בבתיו ולעוברים והשבים בו.

הסביבה בה אנו חיים ותחזוקתה מעידים על אופי המקום. אני מכירה בתים רבים בהם אפשר "לאכול מהרצפה", אך מעבר לספם – חדר המדרגות, השטח המכונה "גינה" ובעיקר הרחוב – המראה מחליא: ניירות שונים, כולל עטיפות של מאכלים, מפוזרים לכל מלוא העין; פחי זבל העולים על גדותיהם ומדיפים ריחות נוראיים; חלקי חפצים ורהיטים שבורים מתגוללים ליד גדרות הבתים; מדרכות מזוהמות שאיש אינו חושב לנקות, ועוד ועוד. כל החפץ יתא וישליך ויירק ויטנף.

Home is a personal, twosome, family space – depends whom with one shares it. A street is a public space, public domain, which is subjected to the mercy of the people living in its buildings, and the pedestrians passing by.

The environment we live in and its maintenance shows the nature of a place. I know many houses where one can "eat from the floor", but beyond their threshold – the stairwell, the area called "garden", and especially the street – the sight is sickening: varies papers, including food wrapping papers, are scattered all over, as far as the eye can see; garbage cans spill over, emitting terrible smells; parts of objects and broken furniture are scattered near the houses' fences; filthy sidewalks nobody thinks to clean, and more and more. Everybody does as they please, and they throw and spit and dirty.

 פחים ברחוב בו אני גרה3

אולי לא שמתי לב לפני כן; יכול בהחלט להיות שתשומת לבי לא היתה נתונה למצב מדרכות הרחובות, אך נראה לי שפעם היה נקי יותר. נראה לי שהלכלוך לא בלט ככה, כפי שזה היום. אולי פעם היה תקציב לנקיון הרחובות והיום אין?

Perhaps I didn't notice before; could certainly be that my attention was not given to the state of the pavements, but it seems to me that they were cleaner in the past. It seems to me that dirt wasn’t so prominent, as it is these days. Perhaps in the past there was a budget for cleaning the streetsת and  currently there is none?