ארכיון תג: self image

סלפי Selfie

הצלמת בדימוי של עצמה כצל מצולם The photographer in the image of herself as a photographed shadow

הצלמת בדימוי של עצמה כצל מצולם   The photographer in the image of herself as a photographed shadow

פעם, בעידן הפילם, לא קראו לזה סלפי, אלא צילום עצמי. פעם, היה הצילום שונה, כמו דברים רבים שהשתנו לנו.

Once, in the age of film, they did not call it selfie, but self-timer. Once, photography was different, like many things that have changed for us.

לפני עידן הסמרטפון, אם היית רוצה לצלם את עצמך ו/או את עצמך יחד עם אנשים אחרים, היית צריכה להשתמש בטיימר. היה מין כפתור כזה במצלמה שיכולת לכוון זמן השהיה כדי שתוכלי להגיע ולהסתדר במקומך או עם המצולמים האחרים.

Before the smartphone era, if you wanted to photograph yourself and/or yourself together with other people, you had to use the self-timer. There was a button on the camera that you could set a time delay so that you could go and settle in your place or the other people you wanted to take a photo with.

היום, את פשוט מציבה את הסמרטפון מולך ומצלמת. פשוט, קל, מהיר.

Today, you just put your smartphone in front of you and take a photo. Simple, easy, fast.

הצלמת בדימוי נוסף של עצמה כצל מצולם   The photographer in another image of herself as a photographed shadow

הצלמת בדימוי נוסף של עצמה כצל מצולם   The photographer in another image of herself as a photographed shadow

 

 

אל עצמי To Myself

ג'ואן ארמטרדינג – Me Myself I

Joan Armatrading – Me Myself I

סרתי לבקר את עצמי. מה שמצאתי, נעם לי מאוד.

I went to visit myself. What I found pleased me very much.

"תגידי", היא אומרת לי, קולה מביע תהייה, "איך זה שאת מרוצה כל כך מעצמך?"

אני מביטה בה בתמיהה, אין לי שמץ של מושג מאין זה הגיע ומה רצתה לומר בזה. "מה לא בסדר? את לא מרוצה מעצמך?"

"לא", היא עונה ללא שהיות. "יש לי מלא דברים לתקן בעצמי."

"מלא דברים?" אני תוהה. בגילנו, לא נראה לי שיש לנו עוד הרבה זמן לשנות ולהשתנות, שלא לומר לתקן.

"Tell me," she says to me, her voice expresses wonder, "How come you're so pleased with yourself?"

I look at her surprised, I have no idea where it came from and what she wanted to say by this. "What's wrong? Aren't you happy with yourself?"

"No," she replies without hesitation. "I have a lot of things to fix in myself."

"Lots of things?" I wonder. At our age, I don't think we have much time to change things and change ourselves, let alone fix.

קראתי פעם ראיון עם דוגמנית מבוקשת מאוד והמראיינת שאלה אותה אם היא מרוצה מאיך שהיא נראית. חשבתי לעצמי: דוגמנית, מה יש לה לא להיות מרוצה מהמראה שלה? הרי זה מה שעושה אותה למה שהיא מבחינה מקצועית ובשלו היא מבוקשת. לולא המראה המהמם שלה, לא היו לוקחים אותה. זה היה לפני שהבינו שהקונות אינן מטומטמות ואין הן מבקשות להדמות לאף דוגמנית, משום שאין לזה סיכוי, אלא מעוניינות בבגדים או במוצרים אחרים שמתאימים להן ולא לדוגמנית כלשהי, מהממת ככל שתהיה.

Once I read an interview with a very sought-after model and the interviewer asked her if she was pleased with how she looked. I thought to myself: A model, why wouldn't she be satisfied with her appearance? It is what makes her what she is professionally and in demand because of it. If it were not for her stunning look, they would not have hired her. It was before they realized that the shoppers were not stupid and did not want to look like any model, because there was no chance it could happen, and they wanted clothes and other products that suited them and not any model, however stunning.

תשובתה של הדוגמנית הממה אותי. "לא ממש", היא השיבה למראיינת, "יש לי מלא פגמים שאני צריכה לתקן."

"מלא פגמים?" שאלה המראיינת ומתוך הקריאה אפשר היה לדמיין את התמיהה בקולה. "אילו פגמים?"

"עזבי, איני רוצה להכנס לזה ולפרט, אבל בהחלט יש לי. אף אחד אינו מושלם".

The model's response stunned me. "Not really," she replied to the interviewer. "I have a lot of defects that I have to correct."

"A lot of defects?" The interviewer asked, and even from reading one could imagine the puzzlement in her voice. "What defects?"

"Forget it, I don't want to go into this and specify, but I do have, no one is perfect."

אנחנו מה ומי שאנחנו, בעיקר אחרי שהגענו לגיל הזה שבו עדיף שנהנה מעצמנו ומחיינו ולא נבזבז את זמננו על כל מיני קשקושים מיותרים. את התהיות והתיקונים עדיף לעשות בגיל מוקדם הרבה יותר, בסביבות גיל שלושים ואז לבחון את עצמנו ולבדוק אם אנחנו מרוצות מעצמנו. אם לא עשינו זאת עד כה, לא חבל? עכשו הזמן להנות מהפירות.

We are what and who we are, especially after we have reached this age where it is better to enjoy ourselves and our lives and not waste our time on all kinds of unnecessary nonsense. The queries and corrections are better done at a much earlier age, around the age of thirty, and then examine ourselves and see if we are satisfied with ourselves. If we have not done so before, isn't it a shame? Now it's time to enjoy the fruits we got.

במשפט אחד:

אין לי כוח לכל המקטרגות הללו, המעבירות את חייהן בביקורת שלילית על כל העולם במקום להנות מחייהן ולפרגן לזולתן. אולי זו ההנאה שהן מפיקות?

In one sentence:

I don't have any strength for all those negative types who pass their lives in damaging criticism of the whole world instead of enjoying their lives and encourage others. Maybe it's their pleasure?

אגנס אובל – המלים מתות

Agnes Obel – Words Are Dead