ארכיון תג: Shabbat dinner

אוירה של יום ששי Friday's Atmosphere

פמוטים Candlesticks

פמוטים   Candlesticks

יום ששי הוא יום של קבלת השבת, גם אצל חילונים (אם כי לא אצל כולם). אוירה של יום ששי שונה מזו של ימי השבוע הרגילים.

Friday is a day of Kabbalat Shabbat (welcoming of the Sabbath), even for secular people (though not for everyone). Friday's atmosphere is different from the usual weekdays.

אני חילונית ואיני מאמינה בשטויות הדתיות, אך אני יהודיה וישראלית וחושבת שיש צורך לשמור על המסורת בלי לכפות אותה על זולתי. האמת היא, שבראיה לעתיד, המשמעות של שמירה על המסורת גם היא אינה חשובה, כי העתיד מי תשורנו ומי תתקע לידנו שבכלל נהיה קיימות, אם נשרוד את כל המרעין בישין שהאדם והרוע שבו מביאים עלינו.

I am secular and do not believe in religious nonsense, but I am Jewish and Israeli and think that tradition has to be maintained without imposing it on others. The truth is, that looking to the future, the significance of maintaining the tradition is also not important, because who can predict the future and who can assure us that we will even exist, if we survive all the deep troubles that man and the evil within him bring upon us.

אנחנו קבוצה של 21 נשים. התחלנו 7 וגדלנו. כמה שיותר, יותר טוב. זה התחיל לפני כשלוש שנים בסטודיו לאימון גופני, כשפעם, אחרי אימון, הציעה מישהי למתאמנות להצטרף אליה לבית הקפה ולבלות קצת. 6 מאיתנו נענו לה, כולל אני, וכך התחלנו לשבת יחד אחרי האימונים ולבלות יחד בכיף. עם הזמן, הצטרפו עוד כמה, הן מהסטודיו והן בשיטת חברה שהביאה חברה. עם הזמן, הצעתי להן לבוא איתי לסרטים שמוקרנים אחר הצהריים לאנשים בגילנו. עם הזמן, התחלנו להזמין את החבורה אלינו בימי ששי לסעודת השבת. ישנן כמה נשים שאין להן משפחה או שזו גרה רחוק מהן והן בודדות בששי ובשבת. אנחנו הפכנו להיות המשפחה שלהן.

We are a group of 21 women. We started 7 and grew. The more the merrier. It started about three years ago in the gym, when once, after a workout, someone offered the trainees to join her at the café and spend some time. 6 of us accepted the invitation, including me, and so we started sitting together after training and having fun together. Over time, a few more joined, both from the studio and the friend brings a friend way. Over time, I suggested that they come with me to the movies that are screened in the afternoons for people our age. Over time, we began to invite the group to us on Fridays for the Shabbat dinner. There are some women who don't have a family or who their family lives far from them and are alone on Friday and Saturday. We became their family.

הערב התארחנו אצל מישהי בפעם הראשונה ולמדתי דבר חדש: שיש כאלה העושות קידוש, אך אינן מדליקות נרות. כל הרעיון של קבלת השבת הוא הדלקת הנרות. אלה משרים את האוירה המיוחדת של יום ששי, כי מה הטעם ביום ששי בלי נרות ובלי האור שהם מפיצים? אין לי בעיה של להדליק את הנרות ממש לפני סעודת השבת, לאו דוקא בזמן שהדתיים מתעקשים עליו. אני גמישה. הרבה יותר נעים לשבת לשולחן השבת כשהנרות דולקים ולא עם פמוטים כבויים.

Tonight, we gathered at someone's house for the first time, and I learned something new: that some do the Kiddush (the sanctification of the Sabbath), but don't light candles. The whole idea of ​​Shabbat is the candle lighting. They create the special atmosphere of Friday, because what's the use of Friday without candles and the light they distribute? I have no problem lighting the candles just before the Shabbat meal, not necessarily at the time the religious insist on. I'm flexible. It is much nicer to sit at the Shabbat table when the candles are lit and not with candlesticks no longer burning.

התאספנו סביב השולחן, עומדות לפני כסאותינו, חלק יושבות בשל גילן המתקדם שאינו מאפשר להן לעמוד זמן ממושך. השולחן ערוך בצורה נאה ומשובבת את העין. המתנו לבעלת הבית. בזמן כזה, אני תמיד מנסה לנחש באיזה גרסא תבחר בעלת הבית להדליק את הנרות: האם בנוסח של אמירת הברכה לפני ההדלקה או בסגנון של אמירת הברכה אחרי הדלקת הנרות. כפי שראיתי בבית אמי זצ"ל, אני נוהגת לומר את הברכה ואז להדליק את הנרות. בשל כך אמרו לי שאני לא אשכנזיה. לא מזיז לי. מבחינתי, כמו שקודם מברכין על מאכל או משקה לפני שאוכלין, כן יש לברך על הנרות בטרם מדליקין. צריכות להיות עקביות.

We gathered around the table, standing in front of our chairs, some sitting due to their advanced age, which did not allow them to stand for a long time. The table was nicely arranged and delight to the eye. We waited for the landlady. At such times, I always try to guess in what form the homeowner chooses to light the candles: whether in the version of saying the blessing before lighting it or in the style of saying the blessing after lighting the candles. As I learned from late mother, I usually say the blessing and then light the candles. That's why I was told I was not Ashkenazi. I really don't care. For me, just as you first bless on food or drink before eating, so you should say the blessing for the candles before you light them. We should be consistent.

בעלת הבית התחילה לומר את הקידוש בלי להדליק את הנרות. אז גם שמתי לב שאין פמוטים על השולחן או בקרבת מקום. תהיתי על הענין וציינתי לעצמי שעלי לבררו. הייתי סקרנית לדעת למה טרחה לעשות את הקידוש בלי להדליק את הנרות. זה היה מוזר מאוד. אם אינה מאמינה בשטויות הדתיות, אז לְשם מה הקידוש? אם היא שומרת מסורת, אז למה בחרה להשמיט את הדלקת הנרות?

The landlady began to say the Kiddush without lighting the candles. Then, I also noticed that there are no candlesticks on the table or nearby. I wondered about the matter and told myself that I should find out what is was. I was curious to know why she bothered to do the kiddush without lighting the candles. It was very strange. If she does not believe in religious nonsense, then what is the Kiddush for? If she keeps the tradition, then why did she choose to leave out the candle lighting?

בדרך חזרה, עת פסענו בנחת לבתינו, מעכלות את הערב הנחמד, תהתה מישהי על העדר הנרות. "גם לי זה לא ברור", אמרה מישהי אחרת.

"מישהי שאלה אותה על כך?" חקרתי.

"לא נעים", העירה מישהי. "זה הבית שלה וזו הפעם הראשונה שהיא הזמינה אותנו אליה."

"מי הביאה אותה?" חקרה מישהי. התברר שזו שהביאה אותה לחבורה, גרה במקום אחר ולא צעדה איתנו. אמרתי לעצמי שאולי אטלפן אליה מחר ואבדוק. אני סקרנית מאוד. לא שיש בכך בעיה כלשהי. מבחינתי, כל אחת יכולה לקבל את השבת כראות עיניה. אני רק סקרנית לדעת מאין זה נובע, זה הכל.

On the way back, as we walked leisurely to our homes, digesting the nice evening we had, someone wondered about the lack of candles. "It's not clear to me either," said someone else.

"Anyone asked her about that?" I enquired.

"It's embarrassing," someone commented. "It's her home and this is the first time she's invited us to it."

"Who brought her?" Someone questioned. It turned out to be the one who brought her to the group, lives elsewhere, so she wasn't walking with us. I told myself I might call her tomorrow and check. I'm very curious. Not that this is a problem. For me, anyone can welcome the Sabbath as they see fit. I'm just curious to know where it comes from, that's all.

Family Sing Along – Everybody Loves Saturday Night

במשפט אחד:

אין זה משנה איך מקבלין את השבת, העיקר שזה בחברותא ובכיף.

In one sentence:

It does not matter how one welcomes the Shabbat, the main thing is that it is welcomed among a circle of people – friends and family, and with fun.

להבדיל בין קודש לחול Distinguishing Between Sacred and Profane

קיינורוח בשמיים

KeiinoSpirit in the Sky

המעבר הזה בין השבת למוצאיה, יחודי לישראל ולשכונות דתיות יהודיות ברחבי העולם.

This transition between Shabbat and its time of departure, is unique to Israel and Jewish religious neighbourhoods around the world.

אני מדליקה נרות שבת כדי להשרות אוירה שונה מזו שבימי השבוע הרגילים. עושה קידוש על כוס מיץ תפוזים ומשום שאיני מאמינה בשטויות הדתיות, אך רוצה לשמור על המסורת כפי שאני מוצאת לנכון, הרי שבמקום הברכה הרגילה, הדתית, אני אומרת: "ברוכה את אלוקימתינו האדירה, אשר קידשתנו במצוותיה והציעה לנו להדליק נרות של שבת קודש". לא 'ציוותה', אלא 'הציעה'. במסורת שלי אין ציוויים והפחדות.

I light the Shabbat candles to inspire a different atmosphere than the usual weekdays. I Do the Kiddush with a glass of orange juice and because I don't believe in religious nonsense, but want to keep the tradition as I see fit, then instead of the usual, religious blessing, I say: "Bless our mighty goddess, who sanctified us with her commandments and offered us to light a Holy Shabbat candles." Not 'commanded', but 'offered'. In my tradition there are no imperatives and intimidations.

לולא הכפיה המאוסה של הדתיים, היינו יכולים לחיות בשקט ובשלוה זה לצד זה, זו לצד זו ולא להציק לאף צד. אחת הסיבות שאני מתעבת כל דת שהיא, היא הצורך להתנהל גם בתקופה המודרנית דהיום של המאה ה-21 לפי חוקים שהמציאו שמוקים חולי שליטה שלא כל הברגים במוחותיהם היו מחוזקים דיים. להזכיר את הדרת הנשים מן הטקסים החשובים אותם מנהלים אך ורק השמוקים?

If it weren't for the coercion by the religious, we could live quietly and peacefully side by side, both women and men and not pest either side. One of the reasons I loathe any religion is the need to carry on even in today's modern-day 21st century by laws that were invented by control freaks shmucks who didn't have all their marbles in order. Should I mention the exclusion of women from the important rituals that only the shmucks perform?

ביליתי את השבת אצל זו שנקעה את רגלה כדי לסייע לה בדברים שהיתה צריכה סיוע בהם. היא דתית ושומרת אדוקה של המצוות. יחד עם זאת, היא אינה פנאטית ואינה כופה על זולתה את דעותיה ומנהגיה. עובדה שבחרה להתקשר אלי אחרי שנפלה ולא לחברה דתית שגם היתה נענית למצוה. מבחינתה, כפי שניסחה זאת באוזני לא פעם ולא פעמיים, "'ואהבת לרעך כמוך' (ויקרא י"ט 18) זו המצוה הכי חשובה וזו הרי כל התורה כולה על רגל אחת כפי שנהג לומר הלל הזקן". נמנעתי מלתהות באוזניה מה נהג לומר הלל הצעיר…

I spent the Shabbat with the one who sprained her leg in order to assist her with things she needed help with. She is religious and devoutly observant. At the same time, she is not fanatical and does not coerce her opinions and customs. It's a fact that she chose to call me after she fell and not a religious friend who would also be happy to do the mitzvah. For her, as she put it to me, not once or twice, "'but thou shalt love thy neighbour as thyself' (Leviticus 19:18) is the most important mitzvah, and it is the entire Torah in short as the Hillel the Elder used to say". I avoided wondering out loud in her ears what would Hillel the Younger say…

הזמנו כמה חברות ששמחו להגיע לקידוש ולסעודת השבת אצלה. בישלתי בשביל כולנו וגם נשאר לנו מספיק אוכל עד יום ראשון. היא דתית ולא התכוונתי לבשל אצלה בשבת. מחר יום חדש ואבשל לה שוב. ישבנו סביב השולחן, היא הדליקה את הנרות, בירכה עליהם וקידשה. מפאת כבודה, לגמתי גם אני מן היין. איני אוהבת לעשות דוקא כשאין צורך בכך. שרנו שירי שבת והיתה אוירה ממש נחמדה.

We invited some friends who were happy to come to Kiddush and Shabbat dinner. I cooked for all of us and we also had enough food until Sunday. She is religious, I wasn't going to cook on Shabbat. Tomorrow is a new day and I'll cook for her again. We sat around the table, she lit the candles, blessed them and did the Kiddush. Because I respected her, I sipped from the wine too. I don't like to spite nobody when it's not necessary. We sang Shabbat songs and it was a really nice atmosphere.

אבבאהוידאו האחרון

AbbaThe Last Video

מישהי התנדבה להגיש את הארוחה. חברה נוספת קמה לעזור לה. הראשונה הביאה את המגש עם המתאבנים והניחה אותו על השולחן, מתחילה לפזר את תכולתו. השניה הגיעה עם מגש נוסף וגם היא החלה לפזר את תכולתו על השולחן. היו שם סלטים מסוגים שונים שקניתי בסופר, פיתות שחיממתי בתנור שדלק בלי כוונה לכבותו לכבוד החמין שהכנתי ואמור היה להתבשל לאט ושתיה – מיצים שונים וגם אלכוהול. יש בינינו החובבות את הטיפה המרה. לא אני. אני מעדיפה תמיד מיץ תפוזים, רצוי סחוט טרי.

Someone volunteered to serve the meal. Another friend got up to help her. The first one brought the tray with the appetizers and put it on the table, beginning to disperse its contents. The second one came with another tray and also began to spread its contents on the table. There were different kinds of salads I bought at the supermarket, pita breads I had warmed up in the oven that wasn't going to be switched off due to the cholent I had prepared and was supposed to cook slowly, and drink – various juices and alcohol. There are among us those who like alcoholic beverage. Not me. I always prefer orange juice, preferably freshly squeezed.

סיימנו עם המתאבנים וזוג חברות נוסף קם להביא את המרק. אחת מהן פגעה בידה בשולחן שלא בכוונה וכשניסתה להרחיק את עצמה, היא התנשפה וזה היה בדיוק מול הנרות. אחד מהם כבה. דממת מבוכה השתררה סביב השולחן ולא ידענו מה לעשות. השבת הרי נכנסה ואסור היה להדליק את הנר הזה שוב. עיני כולנו נישאו לעבר המארחת, מחכות לתגובתה.

We finished with the appetizers and another couple got up to bring the soup. One of them accidentally hit the table with her hand and when she tried to pull herself away, she gasped and it was just in front of the candles. One of them went off. There was an awkward silence around the table and we didn't know what to do. The Shabbat had entered already and it was forbidden to light this candle again. Our eyes were aimed at the hostess, waiting for her response.

"איך היד שלך?" שאלה זו בנחת את הנפגעת כשהיא קמה אליה בכבדות לבדוק את מצבה. הבטנו איך היא מזיזה לאט ובזהירות את רגלה הנתונה בתוך תחבושת אלסטית. "לא כואב לך?"

"היד בסדר", ענתה הנפגעת, "אבל מה עם הנר? הוא כבה…" קולה גוע במבוכה גדולה.

"אין מה להתרגש", אמרה המאחרת בנחת ואפילו בחיוך מעודד, מניחה יד מרגיעה על כתפה. "נדליק אותו מחר, בהבדלה."

"How's your hand?" Asked the hostess the injured as she stood up heavily to check on her condition. We watched as she slowly and carefully moved her leg with the elastic bandage. "Doesn't it hurt you?"

"The hand is fine," the injured replied, "but what about the candle? It went off…" Her voice faded with a big embarrassment.

"There is nothing to be excited about," said the hostess leisurely and even with an encouraging smile, placing a calming hand on her shoulder. "We'll light it tomorrow, at the Havdalah."

במשפט אחד:

ואהבת לרעך כמוך!

In one sentence:

But thou shalt love thy neighbour as thyself!