ארכיון תג: snuggle

היא רצתה להתכרבל She Wanted to Snuggle

סלט ירקות עם זיתים וקולרבי Vegetable salad with olives and kohlrabi

סלט ירקות עם זיתים וקולרבי  Vegetable salad with olives and kohlrabi

היה קר לפקוח עיניים לעוד בוקר אפור וגשום. בדרכי למקלחת, אני מדליקה את תנור החימום החשמלי בחדר העבודה. זה אמור להתחמם תוך מספר דקות.

It was cold to open my eyes for another rainy grey morning. On my way to the shower, I turn on the electric heater in the study. It should warm up in a few minutes.

אצלנו, זה יום עבודה רגיל; אצלה, היא בחופשה בפאריז. אני מכינה לעצמי את ארוחת הבוקר הרגילה שלי ומתעתדת לסעוד אותה במטבח. היא שולחת לי הודעה: "סקייפ?"

"אם תרצי לסעוד איתי", אני משיבה, "אני כבר מסיימת להכין את הסלט. נפגש בעוד כעשר דקות?"

"בהחלט!" היא מסמסת חזרה. "הכנת גם לי, כן?"

For us, it's a normal working day; with her, she is on vacation in Paris. I make my usual breakfast and plan to dine in the kitchen. She sends me a message: "Skype?"

"If you want to dine with me," I reply, "I'm already finishing the salad. Shall we meet in about ten minutes?"

"Definitely!" She texts back. "You made for me too, yes?"

ירקות לסלט Vegetables for salad

ירקות להכנת סלט  Vegetables for preparing ze salad

אמהּ מנופפת בידה מאחוריה ומברכת אותי לשלום. "למה לא רואים אותך?" היא שואלת בנימוס. מה אני יכולה לענות לה, שהבת שלה נדדה למחוזות רחוקים אליהם אין לי כוונה להגיע? אני מחייכת אליה ושואלת לשלומה. "Tout va bien, merci", היא משיבה ועוזבת אותנו לנפשנו.

Her mother waves with her hand behind her and congratulates me. "Why don't we see you?" She asks politely. What can I say to her, that her daughter has wandered to distant places to which I have no intention to reach? I smile at her and ask how she is. "Tout va bien, merci", she replies and leaves us alone.

"Bon appétit!", היא אומרת למראה צלחת הסלט שאני מראה לה. "Ça a l'air bien."

"מֵרְסִי", אני עונה, "Il y a aussi pour toi."

עכשו תורהּ להודות לי. חבל שאי אפשר באמת להעביר אליה את חלקה באוכל. היכן סקוטי כשצריכות אותו?

"Bon appétit!" She says at the sight of the salad plate I'm showing her. "Ça a l'air bien."

"Marci," I reply, "Il y a aussi pour toi."

Now it is her turn to thank me. Too bad you can't really transfer her share of the food. Where is Scotty when you need him?

"אולי תבואי?" היא שואלת.

לא ממש בא לי לצאת מן הבית בקור הזה ולטוס לקור עז יותר. הקור המקומי בכל זאת עדיף לי. אני מתנצלת שיש לי עבודה שעלי לסיים עוד היום. אצלנו, יום עבודה; אצלן, מתכוננות לקבל את פני השנה החדשה שלהן.

"אז אולי מחר? לא היית רוצה להתכרבל איתי?" קולה רך, מתפנק.

אם הייתי רוצה? לא יודעת. זה יותר מדי מאמץ בשביל התכרבלות. "נראה איך אקום מחר", אני עונה ושתינו יודעות שזה לא יקרה.

"Maybe you'll come?" She asks.

I don't really feel like leaving the house in this cold and fly to a colder weather. I prefer my local cold. I apologize for having some work to finish today. For us, it's a working day; with them, they are preparing to welcome their New Year.

"So maybe tomorrow? Wouldn't you like to snuggle with me?" Her voice is soft, indulgent.

If I wanted to? I don't know. It's too much effort for a snuggle. "We'll see how I get up tomorrow," I reply, and both of us know it won't happen.

במשפט אחד:

קר בפאריז, קר מאוד.

In one sentence:

It's cold in Paris, very cold.

אגנס אובל – דלק לאש

Agnes ObelFuel to Fire