ארכיון תג: sport studio

תרגולת Exercising

עמנואל רון – נטלי

Emanuel Ron – Natalie

"פּוֹיְנְט אַפּ אֶנְד דָאוּן אֶנְד פּוֹיְנְט אַפּ", מורה לנו המדריכה, "להת-א-רך ל-מ-ע-לה-ה-ה", היא מושכת את מִלותיה לקצב התרגיל. זה לא בהכרח לקצב המוזיקה אותה היא מנגנת בעוז. למדריכה קצב משלה שאינו תואם את מה שאני מסוגלת לתפוש. לי הרי יש קצב משלי.

"Point up and down and point up", our instructor guides us, "le-n-g-the-n u-p-p-p", she drags her words to the rhythm of the exercise. It's not necessary to the rhythm of the music she plays loudly. The instructor has her own rhythm which doesn't suit to what I can grasp. After all, I have my own rhythm.

לוא היתה מתיעצת איתי, הייתי ממליצה לה לבחור במוזיקה מתאימה, אך היא אינה מתיעצת ולי כבר נמאס להעיר שמוזיקה שאינה הולמת מוציאה אותי מריכוז. אולי עדיף כך, כי כשאני מאבדת את הקצב ואת הריכוז, אני יכולה לנוח. כך אני יוצאת מתוך השיעור בלי להזיע יותר מדי. אחרי הכל, מדובר בתחזוקה שוטפת, לא בחיטוב הגוף חס וחלילה.

Had she consulted in me, I'd recommend her to choose an appropriate music, but she doesn't consult and I am tired of commenting that inappropriate music takes me out of concentration. Perhaps it's better that way, because when I'm losing the rhythm and my concentration, I can rest. This way I end the class without sweating too much. After all, it's about ongoing maintenance, not body-building, G-d forbid.

באחת האתנחתות שלי, אני יושבת ונאבקת בצנעה בקבס שעולה מתוכי, בקושי מסוגלת להחזיק מעמד. אמנם המוזיקה שׁהיא שָׂמָה אינה רועשת, אלא די שקטה ברקע, אבל איפה היא ואיפה היכולת שלי להתרכז בתרגול… המדריכה מגיעה אלי ובודקת אם אני בסדר. יש גיל שכדאי ומומלץ לודא דברים כאלה.

"אני רק נחה", אני מדווחת. נחה ומשתדלת לא להקיא…

In one of my breaks, I sit feeling nauseas and silently struggling not to vomit, hardly managing to bear up. Indeed, the music she plays isn't loud, but quite quiet in the background; however, I am not able to concentrate in the exercise… The instructor approaches me to check if I'm all right. There is an age where it's worthwhile and recommended to make sure about these things.

"I'm just resting", I report. Well, resting and trying not to puke…

"איך המוזיקה?" היא מתגרה בי. "הורדתי את הווליום רק לכבודך."

"הווליום בסדר גמור היום", אני עונה, "אבל לא רק אני מתלוננת על הרעש, גם לאחרות זה לא נעים. תודה שאת מתחשבת בנו."

"בבקשה!" היא מאירה אלי פניה וממשיכה לבדוק מה עושות האחרות בתרגיל המסובך שנתנה לנו.

"How's the music?" She teases me. "I turned down the sound just for you."

"The sound is OK today", I answer, "but I'm not the only one who complains about the noise, the others also find it unpleasant. Thank you for being considerate to us.

"You welcome!" Her face is shining and she continues to check how the others are doing with this complicated exercise she gave us.

אני ממשיכה לנוח. רומא לא נכבשה ביום אחד וגם חומת סין לא נבנתה בצ'יק, דברים לוקחים זמן. אני אשה סבלנית. לכן, לא רציתי להעכיר את מצב רוחה ולהעיר לה למה, מכל המוזיקה שיכלה לבחור לנו, בחרה בדבר הנורא הזה, המעורר בי קבס בכל פעם שזה מגיע לאוזני, למה חוליו איגלחחחיאך???

I continue to rest. Rome wasn't built in one day, neither the Great Wall of China, things take time. I'm a patient woman. Thus, I didn't want to upset her and ask her why, from all the music in the world, why she chose that horrible thing which makes me sick every time it comes to my ears, why Julio Iglesyacks???