ארכיון תג: strangers

היא חייכה אלי She Smiled at Me

אנחנו עדיין יכולות לחייך זו לזו

We can still smile at each other

 

אשה הולכת ברחוב, מתרכזת בעצמה ובמשימה שלשמה יצאה. מדי פעם ישנן הפתעות.

A woman walks down the street, concentrating on herself and the task for which she has set out. Occasionally there are surprises.

היתה לי רשימה של הדברים שהתכוונתי להצטייד בהם. אני עדיין רושמת בכתב יד על פתק. הרבה יותר קל מאשר להתחיל להקליד בשתי אצבעות על הסלולרי המעצבן. אני יודעת שדור שלם עושה את זה, אך עם כל הכבוד, הדור הזה גם מאבד את הזהות שלו בדמות כתב היד שאין הוא משתמש בו. אני בטוחה שעוד יגיע היום בו כל חיינו יתנהלו בהקלדות או בְּהַכְתָבוֹת בלי להשתמש כלל בכתב ידנו. אם זה טוב או רע? האם התחליף יהיה טוב יותר ויקל על חיינו? אין לי מושג.

I had a list of the things I was going to stock up on. I'm still handwriting on a note. Much easier than starting typing with two fingers on the annoying cell phone. I know an entire generation does it, but with all due respect, this generation also loses its identity in the form of not using their handwriting. I'm sure the day will come when our whole lives will be spent typing or dictating without using our handwriting at all. Whether it's good or bad? Will the replacement be better and make our lives easier? I have no idea.

בכל פעם שאני יוצאת לרחוב, רק כי אני מוכרחה ואין לי ברירה אחרת, אני משתדלת לנשום כמה שפחות, למרות שאני בהחלט עוטה מסכה. נכון, חם, מזיעות, לא נוח, אבל הרבה יותר לא נוח יהיה לחלות או חלילה למות בטרם עת. את זה אני מנסה לשנן לכל מי שאני יכולה.

Every time I go out on the street, just because I have to and I have no other choice, I try to breathe as little as possible, even though I definitely wear a mask. True, hot, sweaty, uncomfortable, but much more uncomfortable would be to get sick or God forbid die prematurely. I'm trying to memorize that for everyone I can.

בדרך אל הסופרמרקט, אני נכנסת לחנות שמוכרת כל מיני מוצרים, מלבד אוכל. גיליתי, כשהייתי צריכה לדפוק כמה מסמרים על הקירות כדי לתלות את התמונות שלי, שחסרים לי מסמרים מסוימים. כמה שאני משתדלת תמיד להכין מראש את הדברים שאני חושבת שאצטרך – תמיד יש את אלה שאיני משתמשת בהם מדי יום, כך שכאשר אני כבר צריכה אותם – הם חסרים לי.

On the way to the supermarket, I enter a store that sells all kinds of products, except food. I found out, when I had to knock some nails on the walls to hang my pictures, that I was missing some nails. As much as I always try to prepare in advance the things I think I will need – there are always those I don't use every day, so when I already need them – I don't have them.

בכניסה לחנות אין אף שומר שמודד חום, למרות ההוראות. אני נמנעת ממקומות שאינם מקפידים, אך משום שמדובר בדבר אחד קטן שיקח לי זמן מועט לקנותו, אני ממשיכה פנימה. אני יודעת היכן המקום של כלי העבודה וצועדת ישר לשם. "אפשר לעזור לך?" שואל אותי בחור צעיר שעובד שם. עוד מרחוק ראיתי אותו ושמתי לב שלא עטה מסכה, לכן העדפתי לא להתקל בו ולעשות עיקוף – פניתי שמאלה במקום להמשיך ישר, אך הוא פנה לאחוריו והגיע שוב מולי במעבר המקביל, אליו פניתי.

אני מביטה בו ונרתעת לאחור. "אתה בלי מסכה, אז אינך יכול לעזור לי, וחוץ מזה, אתה פועל בניגוד להנחיות ומרעיל את האויר שאנו נושמים. אתה רוצה להדביק את הלקוחות בחנות?"

הבחור מביט בי בלי אומר והולך ממני בלי לשמור מרחק מתאים כשהוא עובר לידי. אני עוצרת את נשימתי כמיטב יכולתי, מוציאה את מטליות החיטוי שאני מחזיקה בתיק למקרים כאלו ו"מנגבת" את האויר בזמן שאני הולכת לכיוון המסמרים.

At the entrance to the store there is no guard who measures the temperatures, despite of the instructions. I avoid places that are not meticulous, but because this is one small thing that will take me a little time to buy, I continue inside. I know where the section of the work tools are, so I walk straight there. "May I help you?" Asks a young guy who works there. I saw him earlier from a distance and noticed that he was not wearing a mask, so I preferred not to bump into him and make a detour – I turned left instead of continuing straight, but he turned and came in front of me again in the parallel passage, to which I turned.

I look at him and recoil. "You're not wearing a mask, so you can't help me, and besides, you are acting contrary to the instructions and poisoning the air we breathe. Do you want to infect the customers in the store?"

The guy looks at me without saying a word and walks away from me without keeping a proper distance as he passes me. I hold my breath as best I can, take out the antiseptic cloths I keep in my bag for such cases and "wipe" the air as I walk towards the nails.

"אין להם שום אחריות, לצעירים הללו", פונה אלי מישהי בגילי. "טוב שאמרת לו!" היא טופחת לי על כתפי ומחייכת. אמנם אי אפשר לראות את החלק התחתון של פניה מבעד למסכה, אך אפשר להבחין בעיניה שהן מחייכות אלי.

'מישהי זרה טופחת על כתפי, זה לא דבר טוב', אני אומרת לעצמי ומנסה להתרחק ממנה. "את כנראה אמיצה מאוד אם את מרשה לעצמך לא לשמור מרחק ממני, הזרה." אני מתאפקת לא לומר לה שזה חצוף מצדה לגעת במישהי זרה שלא ממש מעוניינת שיגעו בה, בעיקר לא בזמן הקורונה.

חיוכה מתרחב. "את לא מזהה אותי?" היא שואלת בתמיהה. "הקול שלי לא מוכר לך?"

אני מביטה בה בחקרנות, מנסה להזכר אם אני מכירה אותה מאיזשהו מקום. לא. כלום לא עולה לי. אין לי מושג מי היא. עיניה מחייכות עדיין. "אבקש את סליחתך, אך אין לי מושג מי את. איני מצליחה לדלות אותך מהזכרון שלי ובאמת שאיני סובלת משטיון חס ושלום."

היא מביטה בי ממושכות ופתאום משתנה ארשת פניה למשהו שמזכיר עלבון. העיניים שלה כבר לא מחייכות אלי. היא פונה והולכת ממני בלי לומר דבר.

"They have no responsibility, these young people," someone my age turns to me. "Good you told him!" She pats me on the shoulder and smiles. Although I can't see the lower part of her face through the mask, but I do see her eyes smiling at me.

'A stranger pats me on my shoulder, it's not a good thing,' I say to myself, trying to get away from her. "You're must be very brave if you allow yourself not to keep your distance from me, a stranger." I refrain from telling her that it is rude of her to touch a stranger who is not really interested in being touched, especially not during the Corona.

Her smile widens. "Don't you recognize me?" She asks puzzled. "Is my voice unfamiliar to you?"

I look at her inquisitively, trying to remember if I know her from somewhere. No. Nothing comes I mind. I have no idea who she is. Her eyes are still smiling. "I beg your pardon, but I have no idea who you are. I can't dredge you up from my memory and I really don't suffer from dementia."

She looks at me for a long time and suddenly her expression changes to something reminiscent of an insult. Her eyes no longer smile at me. She turns and walks away from me without saying anything.

סופי סקוט – למה אנו צוחקות

Sophie Scott – Why We Laugh

במשפט אחד:

אשן היטב גם הלילה, כהרגלי. עדיין אין לי מושג מי היא וגם שום תחושה שהיא מוכרת לי. כנראה אשה זרה שטעתה בי.

In one sentence:

I will sleep well tonight too, as usual. I still have no idea who she is and also no sense that she is familiar to me. Probably a foreign woman who was wrong about me.

עולמות נפרדים (הסרט) Worlds Apart (the movie)

Worlds Apart (Ένας Άλλος Κόσμος) Trailer

"אלפי פירושים ניתנו במהלך השנים לעוצמה של להיות מאוהב/ת. היוונים העתיקים הכירו בעוצמה הזו. הם הפכו את האהבה לאל, האל ארוס." במלים אלו מתחיל סרטו המעולה של הבמאי והשחקן Christoforos Papakaliatis "עולמות נפרדים".

"There are thousands of interpretations that have been given throw-out the years about the power of being in love. The ancient Greeks realized that power. They made love a G-d, G-d Eros…" With these words starts "Worlds Apart", Christoforos Papakaliatis's great film.

הסרט מתרחש ברחבי אתונה, יוון של ימינו על רקע המשבר הכלכלי החריף במדינה בעשור השני של המאה ה-21, המאבק בכללי המסחר האירופאי, זרם הפליטים השוטף ממזרח והתנועות הפשיסטיות הצומחות ועולות. שלושה סיפורי אהבה בין אזרחים יוונים לזרים המגיעים למדינה נפרשים בפנינו; כל אחד מציג בני זוג מדור אחר: דור הצעירים, דור הביניים והדור הותיק.

The film takes place in modern-day Greece, throughout the city of Athens, during severe economic crisis ravages in the country at the second decade of the 21th century, the battle against the European commercial rules, the flood of the refugees streaming in from east, and the rising of the fascist's movements. Three love stories between Greek citizens and foreigners unfold; each representing a different generation: the young, the middle and the older generation.

חלק ראשון: בומרנג

נערה יווניה (דפני – Niki Vakali) ופליט סורי נוצרי צעיר (פארס – תאופיק ברהום) נפגשים בנסיבות לא נעימות ואהבה מתפתחת ביניהם, למרות הבדלי המנטליות והשפה.

Part I: Boomerang

A young Greek girl (Dapfne – Niki Vakali) and a young Syrian refugee (Fares – Tawfeek Barhom) meet in unpleasant circumstances, and they fall in love despite the mentality and language differences.

חלק שני: Loseft 50mg

מנהל מכירות יווני (יורגו – Christoforos Papakaliatis) בחברה יוונית גדולה ואשת עסקים שוודית (אליס – Andrea Osvárt) המגיעה ליוון, שניהם בשנות הארבעים לחייהם, נפגשים בבר ומנהלים רומן.

Part II: Loseft 50mg

A salesman (Giorgos – Christoforos Papakaliatis) in a big Greek company and a Swedish business woman (Elise – Andrea Osvárt) who comes to Greece, both in their forties, meet in a bar and having an affair.

חלק שלישי: הזדמנות שניה

עקרת בית יווניה (מאריה – Maria Kavoyianni) והיסטוריון גרמני שהשתקע באתונה (סבסטיאן – ג'יי. קיי. סימונס), שניהם בעשור השישי לחייהם, נפגשים ליד סופרמרקט ומתאהבים.

Part III: Second Chance

A Greek housewife (Maria – Maria Kavoyianni) and a German historian (Sebastian – J.K. Simmons) who moved to Athens, both at their sixties, meet near a supermarket and fall in love.

תובנות:

זהו אחד הסרטים הגדולים והחשובים שודאי יִלָמדו בבתי הספר לקולנוע ברחבי העולם כדוגמא לסרט מופת. אפשר לדבר עד אין סוף על האמצעים האמנותיים בהם בחר התסריטאי והבמאי Christoforos Papakaliatis להשתמש, אך כדי לא לקלקל את חווית הסרט אזכיר רק כמה מהם.

הסרט מתרחש במהלך השבוע הקדוש וה-Epitaphios ביום ששי הקדוש. האוירה, התהלוכות, הסמלים הנוצריים תורמים לסרט תרומה משמעותית.

שורשיו של יוצר הסרט ניכרים היטב בשימושו בטרגדיה היוונית הלקוחה מהתאטרון היווני העתיק ומהתאטרון היווני המודרני.

Insights:

This is one of the greatest and most important movies which will be studied in the film academies all over the world as an example of a masterpiece movie. I can talk until forever about the artistic elements that the script writer and director Christoforos Papakaliatis chose to use in his film, but in order to not spoil experiencing the movie, I'll mention only a few.

The movie occurs during the Holy Week and the Epitaphios on Holy Friday. The atmosphere, the parades, the Christian symbols are here to significantly contribute to the film.

The roots of the creator of the film are very well recognized by the using of the Greek Tragedy which is taken from the Theatre of the Ancient Greece and Modern Greek theatre.

אהבה, טרגדיה, סמלים נוצריים Love, tragedy, Christian symbols

אהבה, טרגדיה, סמלים נוצריים Love, tragedy, Christian symbols

 

במאי הסרט Christoforos Papakaliatis, שגם משחק בו את יורגו, מספר על בחירתו בשם הסרט: "שם הסרט, 'עולמות נפרדים', הולם מאוד את הסיפורים המתוארים בו. מאחורי זה ישנן משמעויות ותפישות מגוונות. ראשית, אנחנו חיים בעולמות נפרדים, בעולם משתנה, וזו הסיבה מדוע מתכחשות הדמויות לשינוי ונלחמות נגדו, הן פוחדות ממנו. לא משנה עד כמה הן מנסות, דברים משתנים למרות הכל. סיבה נוספת לבחירה שלי בשם הזה היא משום שכאשר אנחנו מאוהבים, אנחנו מרגישים כאילו אנחנו חיים בעולם אחר. סיבה שלישית היא משום שהדמויות בסרט באות מעולמות שונים והן נפגשות ביוון של הזמן הזה."

The director Christoforos Papakaliatis, who also plays Giorgios in the film, described his decision of the film's title: "The title of the movie, 'Worlds Apart', suites to the stories described. There are varies meanings and concepts behind it. First of all, we live in worlds apart, we live in a changing world, and that's exactly why the characters deny and fight against that change, they are scared of it. However how they try, things change whatsoever. Another reason why I chose that title is because when we are in love we feel like we live in another world. A third reason is because the characters in this film come from different worlds and they all meet in Greece at present time."

אחד המפיקים מוסיף: "מבחינתי, הסרט אינו מדבר על השוני בין אנשים, הוא על מה שמאחד אותם."

One of the producers adds: "For me, this film does not speak about the differences people have between them, but talks about what unites them. Ultimately, what unite them is love, romance and life on its positive side"."

The Making of Worlds Apart (Τα Γυρίσματα νας Άλλος Κόσμος)

בתמצית:

מזמן, אבל ממש מזמן לא חויתי הנאה מופלאה כזו מסרט. זה מסוג הסרטים שתרצנה לצפות בו שוב ושוב, כי בכל פעם את מגלה בו רובד נוסף, תובנה חדשה. הזכיר לי את ימי נעורי ובחרותי, של הסרטים רבי המשמעות של אינגמר ברגמן. מדהים איך שהתסריט נכתב בצורה הכי מושלמת, איך הסרט זורם, השחקנים כל כך מעולים והכי-הכי – איך זה מפעיל את התאים האפורים ומעורר את המחשבות לתהות על מהות החיים והאהבה. מה-זה מומלץ!!! בחום רב!!!

In essence:

It's been a very-very long time since I had experienced such an incredible pleasure from watching a movie. It’s the kind of movies that you'd like to watch again and again, since it encourages you to find each time a new layer and meaning. Reminded me my younger days of Ingmar Bergman's meaningful movies. It's amazing how the script was written in the most perfect way, how the movie streams, the actors are so excellent, and most of all – how it operates one's thoughts to ponder about the essence of life and love. It's soooooo highly recommended!!! Very warmly!!!

Recommended Links:

Worlds Apart IMDb

Worlds Apart [part 1 – Boomerang + half of part 2 – Loseft 50mg]

Worlds Apart [continuance of part 2 + part 3 – Second Chance]

Worlds Apart: cast & makers of the film 

Worlds Apart Synopsis

בנימה אישית:

כל כך קל היה לי לדמיין את סיפורי האהבה הללו מתרחשים בין בני זוג מהקהילה שלנו, קל מאוד-מאוד.

On a personal note:

I could easily imagine these love stories happening between people of our community, very-very easy.

הערה לסדר:

בעברית, נקרא הסרט משום-מה "אהבה יוונית". כשראיתי את השם לקראת הקרנת טרום הבכורה, חשבתי לותר על הצפיה בסרט הזה, משום שזה נשמע לי לא מעניין לגמרי. לולא המלצתה של מי שאת טעמה אני מכבדת, ודאי לא הייתי זוכה לחויה הנפלאה של הצפיה בסרט המעולה הזה. חבל שהמפיצים לא השכילו לדבוק בשם המקורי "עולמות נפרדים" שהוא הכי הולם לו. זה בדיוק ההבדל בין המוזיקה המשובחת של תאודורקיס ודומיו לבין הזבל היווני שאני מנועה מלנקוב בשמות יוצריו הידועים לכל ואין צורך להזכירם. די לחכימא ברמיזא.

זרים בדלת Strangers at the Door

השכנים ממול The neighbours next door

דלת השכנים ממול   The neighbours next door

אני גרה פה כבר שנה וחצי עוד מעט ובזמן הזה צלצלו לי זרים בדלת רק ארבע פעמים. שתיים מהן השבוע.

I live here almost a year and a half now, and during that time I had strangers using my doorbell only four times. Two of them happened this week.

אנחנו ארבעה שכנים בכניסה, שנים-עשר בבנין כולו. אני מיודדת עם השכנים שבכניסה שלי, הן עם אלה שבדלת ממול והן עם אלה שבקומה התחתונה. בקומה התחתונה גרות שתי משפחות עולים מקווקז. בדירה מספר אחת, זוג מבוגר, סב וסבה; ממול, בדירה מספר שתיים, גר בנם של הזוג המבוגר עם אשתו ושתי בנותיו – ילדה בגיל שמונה ותינוקת בת שנתיים.

We are for neighbours in the entrance, twelve in the whole building. I am friends with the neighbours at my entrance, both next door and those on the ground floor. The neighbours living on the ground floor are two families, immigrants from the Caucasus. In the apartment number one, an old couple, grandfather and grandmother; next door, in apartment number two, lives the old couple's son with his wife and two daughters – an eight yrs. old girl and her two yrs. young baby-sister.

בקומה שלי, בדלת ממול, גרה משפחה חרדית חב"דניקית בת ששה נפשות: אב, אם, שתי בנות – האחת בגיל שתים-עשרה והשניה בגיל עשר, ושני בנים קטנים – בן שלוש וחצי ובן שנתיים. יחסי השכנות החמים בינינו מתבטאים בהחלפת מתכונים, דעות, משלוחי מנות בפורים ומפגש יומיומי בחדר המדרגות עם הבנים החמודים. אלה נוהגים לטפוח על דלתי באגרופיהם הקטנים כדי להודיעני שהבוקר הגיע וכי זמן קריאת שחרית חלפה לה מזמן מאוד.

On my floor, next door, lives a very religious Chabadik family of six: father, mother, two daughters – one at the age of twelve and the other is ten, and two little boys – a three yrs. and two. The warm neighbourly relations between us is expressed by exchanging recipes, opinions, Mishloach manot on Purim and a daily meeting with the sweet boys at the staircase. The toddlers like to knock on my door with their little fists in order to let me know that morning is here and the time for praying Shacharit has passed very long ago.