ארכיון תג: the "Most Israeli Summer" exhibition

תערוכת קיץ הכי ישראלי The Most Israeli Summer Exhibition

הזמנה לתערוכת קיץ הכי ישראלי Invitation to the Nost Israeli Summer exhibition

הזמנה לתערוכת קיץ הכי ישראלי   Invitation to the Nost Israeli Summer exhibition

מה זה קיץ ישראלי? מה מאפיין את הקיץ הישראלי? את זה החליטה האוצרת חוה גדיש לבחון ועל זה נסבה התערוכה הנוכחית בה אני משתתפת: "קיץ הכי ישראלי".

What is an Israeli summer? What characterizes the Israeli summer? Curator Chava Gadish decided to examine the matter and this is what the current exhibition, in which I am participating, is about: "The most Israeli summer".

זו התערוכה הרביעית בה אני משתתפת. נחמד להפגש עם אמנים נוספים, כולם מוכשרים ומדהימים ביצירות שהם מציגים בתערוכה. האוצרת, בכשרונה כי רב, ידעה לאסוף את היצירות ולמקמן בצורה מעוררת ענין והתפעלות. לא פשוט להיות אוצרת. יש צורך להיות מוכשרת בכמה אספקטים: אם זה בראיית התמונה הכוללת, ליצור את החזון של התערוכה, לדעת למקם את היצירות בצורה שתמשוך את העין, לתת תחושה נעימה של תרבות ועוד ועוד. לא כל אחת יכולה להיות אוצרת.

This is my fourth exhibition. It is nice to meet with other artists, all of whom are talented and amazing in their works displayed in the exhibition. The curator, with her great talent, knew how to collect the works and place them in a form that evokes interest and admiration. It is not easy to be a curator. There is a need to be talented in a number of aspects: to have the ability of seeing the overall picture, to create the vision of the exhibition, to know how to place the works in a way that will attract the eye, to give a pleasant feeling of culture and more. Not everyone can be curator.

נאומים בערב פתיחת התערוכה "קיץ הכי ישראלי" Speeches at the opening of "The Most Israeli Summer" exhibition

נאומים בערב פתיחת התערוכה "קיץ הכי ישראלי"  Speeches at the opening of "The Most Israeli Summer" exhibition

פעמיים נפגשתי בבורות לגבי מקצוע האוצרות. אני חדשה בתחום הצגת עבודותי בתערוכות, אז זה רק הפעמיים הללו שחויתי. אני מניחה שזה קורה כל הזמן בכל מיני מקומות. אנשים אינם מבינים או אולי אינם רוצים להבין או לחשוב על זה שאוצרות זה מקצוע המצריך כשרון ונסיון. פעמיים פגשתי באנשים שהחליטו לחסוך ולא להביא אוצר/ת בתשלום, אלא לתלות תערוכה בעצמם. כך זה גם נראה. התוצאה לא היתה טובה, בלשון המעטה.

Twice I met ignorance about the curatorship profession. I'm new in the field of exhibiting my works at exhibitions, so it's only these two times that I've experienced. I guess it happens all the time in all kinds of places. People do not understand or perhaps do not want to understand or think that curatorship is a profession that requires talent and experience. Twice I met people who decided to save and not pay for a curator, but hang an exhibition themselves. That's how it looked. The result was not good, to say the least.

במשפט אחד:

היה כיף להשתתף בפתיחת התערוכה, כן תרבינה! אפשר לקנות את היצירות שלנו על ידי יצירת קשר איתי.

In one sentence:

It was fun to participate in the opening of the exhibition, may there be more and more! You can buy our creations by contacting me.

אנרגיות טובות Good Vibes

ביץ' בויסויברציות טובות

The Beach BoysGood Vibrations

היה לי יום טוב. מה זה טוב – מצוין. כל מה שעשיתי – הצליח לי והיה מדויק. אולי הייתי צריכה לשלוח לוטו?

I had a good day. Good is an understatement – my day was excellent. Everything I did – was successful and accurate. Maybe I should have sent a lotto?

זה התחיל עם הבאת התמונות לתערוכת "קיץ הכי ישראלי", בה אני לוקחת חלק ושתפתח ביום חמישי הקרוב. התמונות יצאו מהממות על הקנבס והייתי מרוצה מאוד, בעיקר מהפוטומונטז' של פירות הקיץ העסיסיים. הצבעים יצאו חדים וחיים. עבדתי מאוד קשה על התמונה הזו כשהאוצרת, חוה גדיש, מכוונת אותי ומייעצת את עצותיה האמנותיות שלימדו אותי הרבה מאוד. אני הרי חדשה בתחום הזה של הצגת תמונותי בתערוכה וכל הכבוד לאוצרת על הסבלנות וההכוונה.

It started with bringing the photos to the "Most Israeli Summer" exhibition, in which I take part, and will open this Thursday. The photos came out stunning on the canvas and I was very pleased, especially with the photomontage of the juicy summer fruits. The colours came out sharp and alive. I worked very hard on this photo with the curator, Chava Gadish, directing me and gives her artistic advice that taught me a great deal. After all, I am new in this area of ​​exhibiting my photos at an exhibition, and chapeau to the curator for her patience and direction.

עודי עומדת ומסירה את רצועות הניילונים מן התמונות, מניחה את השאריות על הרצפה, יוצאת מישהי מן המעלית ונוזפת בי על שאני עומדת בדרכה. האינסטינקט הראשון שלי היה לתת לה בעיטה במקום רגיש כדי שתרגיש ואולי זה יוציא אותה מן הגישה השלילית בה נקטה, אך התאפקתי. בכל זאת, היא מבוגרת ממני במאתיים שנה ואיני דוגלת באלימות כמכת פתיחה. רק אם מישהו מתחיל – אני משיבה. עמדתי להתנצל ולהזיז את רצועות הניילונים, כשזו המשיכה בגישתה השלילית: "איזו מין חוצפה זו שאת עושה את זה פה, אני יכולה להתחלק!"

שוב האינסטינקט הקדמון מנסה את מזלו, אך אני מרסנת את עצמי ועונה: "אולי את עלולה להחליק, אך לא נראה לי שאת יכולה להתחלק." אפילו שלחתי לה חיוך, אולי זה יפייס אותה.

"אל תלמדי אותי עברית!" היא קוראת לעברי, מרימה את ראשה בתנועה שאני ממש שונאת וממשיכה ללכת, "את לא מורה ללשון!"

As I was standing and removing the plastic strips from the pictures, putting the scraps on the floor, someone came out of the elevator and reproached me for standing in her way. My first instinct was to give her a kick in a sensitive spot so that she might feel it, and maybe it might get her out of her negative attitude, but I held back. After all, she was two hundred years older than me and I don't advocate violence as an opening strike. Only if someone starts – I fight back. I was about to apologize and move the plastic strips, as she went on with her negative attitude: "Such a chutzpah that you're doing it here, I can slide!"

Again, the primal instinct tries its luck, but I restrain myself and answer: "Maybe you may trip, but I don't think you can slide." I even sent her a smile, maybe it would appease her.

"Do not teach me Hebrew!" She yells at me, raising her head in a gesture that I really hate and goes on, "you're not a language teacher!"

אוי, איך שהרגל שלי כמעט ויצאה לי מכלל שליטה והיתה קרובה כל כך להשלח לאחוריה בבעיטה אדירה! מה זו יודעת עלי? הרי כלום! אז איך היא מעיזה להוציא עלי את החרא שלה? איחלתי לה רק "טוב". אמרתי בקול רם מאוד למי שעמדה על ידי שנראה לי שעוד היום נשמע שקרה לזו משהו רע, כי מי שפוגע בי – חוטף. אני מקוה שהדברים הגיעו לאוזניה וכשיקרה לה מה שיקרה – שהיא תבין מאיפה זה הגיע לה. כולי תקוה שזה ישנה לה את הגישה השלילית לחיים.

Oy, how my leg almost got out of control and was so close to be sent at her buttocks with a tremendous kick! What does she know about me? Nothing! So how dare she get her shit out on me? I wished her only "good". I said very loudly to the person who stood by me, that it seemed to me that by today we'll hear that something bad happened to her, because whoever offences me – gets punished. I hope she heard it and when it will happen to her what she deserves – she would understand where it came from. I hope that this will change her negative attitude to life.

 

שמתי אותה מאחורי והמשכתי במשימות שהיו לי להיום. הייתי צריכה להדפיס משהו שבדרך כלל לוקח שעתיים, משום שהמדפסת "אוהבת" להתקע בשלבים שונים במהלך עבודתה והמחשב עושה לי דוקא ובאיזשהו שלב, בעיקר כשהמדפסת עובדת ברצף – הוא מודיע פתאום שהוא אינו מזהה אותה. הפעם הלך הכל חלק, שום תקיעויות, שום בעיות וסיימתי בתוך פחות משעה. הייתי מרוצה מאוד. את השעה שהרווחתי, ניצלתי מאוחר יותר ופינקתי את עצמי בקפה ועוגה בבית הקפה.

I put her in the bin and continued with my tasks for today. I had to print something that usually takes two hours, because the printer "likes" to get stuck at various stages during its work, and the computer does spite me, and at some point, especially when the printer works consecutively – it suddenly announces that it does not recognize it. This time everything went smoothly, nothing got stuck, there were no problems, and I finished in less than an hour. I was very pleased. Later on, I used the hour I had gained to treat myself to a coffee and cake in a café.

הכנות לקראת התערוכה Preparations for the exhibition

הכנות לקראת התערוכה   Preparations for the exhibition

כשהולך, אז הולך. אחר הצהריים, הייתי צריכה למסור ניירות למנהלת החשבונות שלי. אחת לחודשיים, אני מטיילת לי בנחת ברגל מביתי למשרדה, מוסרת את הניירות, מוסרת לה את אהבתי וחוזרת הביתה. לפעמים, אני בודקת במתחם החנויות אילו מציאות ישנן ומדי פעם גם מוצאת.

When he goes, then it goes. In the afternoon, I had to hand over some papers to my accountant. Every two months, I walk leisurely from my home to her office, hand over the papers, give her my love and return home. Sometimes, I check in the stores compound if there are any sells, and occasionally I do find.

הגעתי למקום ועליתי בנחת ברגל את המדרגות למעלה, לקומה השניה בה נמצא משרדה. האורות כבר היו כבויים והיא עמדה על סף הדלת בכוונה לנעול את המשרד. למראה הבעת הפליאה שעל פני, היא הסבירה: "עלי ללכת, אני כבר מאחרת לקחת את הבת שלי מהגן."

"אבל בקושי חמש!" אני מתפלאת. "את לא עובדת עד שבע-שמונה?"

"בדרך כלל כן", היא מסכימה איתי, "אך היום אין לי מי שינעל אחרי, אז אני סוגרת עכשו. באת ממש בזמן."

אכן, בזמן, אמרתי לעצמי. אין יותר מדויק מזה. לוא אחרתי בחמש דקות – הייתי מפספסת אותה והייתי נאלצת לעשות את הדרך שוב למחרת. מזל מדהים!

I reached the place and walked up the stairs to the second floor where her office was. The lights were already off and she was standing on the doorstep with the intention of locking the office. To the sight of the expression of wonder on my face, she explained: "I have to go, I'm already late to take my daughter from kindergarten."

"But it's barely five!" I'm surprised. "Don't you work until seven-eight?"

"Usually yes," she agrees with me, "but today I have no one to lock after me, so I close now. You came on time."

Indeed, in time, I said to myself. How accurate is that. Had I been five minutes late, I would have missed her and had to walk this way again the next day. An amazing luck!

מסרתי לה את הניירות, מסרתי לה גם את אהבתי והלכתי לבדוק אילו מציאות יש בחנות הבגדים שמתחת למשרדה. מצאתי שתי שמלות ומכנסיים קצרים, הכל מבד קליל המתאים מאוד לקיץ, בתשעה ₪ כל פריט. במקור, עלה כל פריט שלושים ₪. הרווחתי!

I handed her the papers, gave her my love, and went to see what sells were in the clothes store under her office. I found two dresses and shorts, all of light fabric that is very suitable for the summer, for nine NIS each item. Originally, each item cost 30 NIS. I won!

במשפט אחד:

נראה לי שהיקום אוהב אותי ועוטף אותי באנרגיות טובות. תודה ליקום על חסדיו, שימשיך כך וגם שיביא לי את ה-22 מיליון פאונדים להם אני מיחלת כבר שנים.

In one sentence:

It seems to me that the universe loves me and wraps me with good energies. Thanks to the universe for its kindness. I wish it will continue this way and also bring me the 22 million pounds I have been applying for years.