ארכיון תג: the princess

משהו יפה Something Nice

פרנק וננסי סינטרה משהו טפשי

Frank & Nancy Sinatra Something Stupid

 

בימים הקשים הללו, קשה לחשוב על דברים יפים, אך כדי לשמור על השפיות, אין ברירה אלא לעשות כל מאמץ בכיוון. לא תמיד זה מצליח לי, אך לפחות אני משתדלת.

In these difficult days, it is difficult to think of nice things, but in order to stay sane, there is no choice but to make every effort in that direction. It does not always work for me, but at least I'm trying.

 

"תכתבי לי משהו יפה?" שואלת הנסיכה באמצע יום עבודה, מתעלמת ממה שעובר עלי.

'משהו יפה?' אני חושבת לעצמי. 'מה היא חושבת לעצמה? אין לי מה לעשות חוץ מלמלא אחר בקשותיה? מה זה פה, תוכנית כבקשתך? אני לא עובדת בשביל אחרות, רק בשביל עצמי. אני מנסה להתעלם ממנה, בכל זאת יש לי דברים לעשות, מטלות אותן תכננתי, אך היא אוחזת בידי, מוציאה ממנה בעדינות את המגבון אותו ניסיתי להעביר בשקדנות על פני המדף בטרם אסדר עליו את המצרכים שהגיעו מהסופר ומחכים בסבלנות להגיע למקום מנוחה. "מה את עושה?" אני שואלת אותה, "אינך רואה שאני עסוקה?"

"Will you write something nice for me?" The princess asks in the middle of a work day, ignoring what I'm going through.

'something nice?' I think to myself. 'What is she thinking to herself? I have nothing to do but fulfil her requests? What is it here, a fulfilling your request programme? I don't work for others, only for myself. I try to ignore her as I still have things to do, chores I have planned, but she takes my hand, gently pulls out the wet wipe I tried to diligently move across the shelf before arranging on it the ingredients that came from the supermarket and patiently waiting to get to a resting place. "What do you do?" I ask her, "Don't you see I'm busy?"

 

היא מביטה בי בעיניים מפצירות, אינה מרפה. "אני צריכה שתכתבי לי משהו יפה", היא חוזרת. "בבקשה?"

נו, אם היא מבקשת כל כך יפה, איני יכולה שלא להענות. אני מוציאה מידיה את המגבון ומסיימת לנקות את המדף. "אני הולכת לכתוב לך, אך בתנאי אחד – רואה את כל המצרכים שמחכים פה?" אני מחכה עד שהיא מהנהנת בראשה. "שימי אותם במקום, אבל בצורה מסודרת, כן?" בפעם הקודמת שהיא עזרה לי לסדר, היא עשתה לי בלגן שלם. אולי זה היה בכוונה כדי להשתמט מלעזור לי או אולי היא לא טובה בסידורים, אין לי מושג. לא שצריך לגמור אוניברסיטה או אפילו מכללה בשביל זה. כולה לשים את הדברים בצורה שתהיה נעימה לעין. עדיין, אולי נקודת המבט שלה שונה, מה אני יודעת? במהלך כל שנות הכרותי אותה, תמיד היתה בלתי צפויה ואף פעם לא יכולתי לדעת מה היא עשויה לעשות.

She looks at me with pleading eyes, she does not let go. "I need you to write something nice for me," she repeats. "Please?"

Well, if she asks so nicely, I can't help but accede. I take the wet wipe out of her hands and finish cleaning the shelf. "I'm going to write for you, but on one condition – you see all the ingredients waiting here?" I wait until she nods her head. "Put them in place, but neatly, yes?" The last time she helped me tidy up, she made a complete mess. Maybe it was on purpose to dodge helping me or maybe she's not good at arranging things, I have no idea. Not that one has to finish university or even college for that. The whole thing is to put things in a way that will be pleasing to the eye. Still, maybe her point of view is different, what do I know? Throughout the years I have known her, she has always been unpredictable, and I could never know what she might be doing.

 

הלכתי לכיוון חדר העבודה כדי להדליק את המחשב ולמלא אחר בקשתה. 'משהו יפה לנסיכה', זמזמתי לעצמי בראש, 'לנסיכה משהו יפה'. בדרכי לשם, צצה במוחי המחשבה שאולי עדיף שאכתוב ביד, על נייר, כמו שאני אוהבת לעשות כדי לא לשכוח איך נראה כתב היד שלי. בנוסף, חשבתי לעצמי שאולי כדאי שאכין לי כוס קפה עם עוגיות ואשב לי לכתוב על המרפסת. חזרתי אל המטבח כדי להדליק את הקומקום החשמלי ולהרתיח את המים. היא לא היתה שם. המצרכים, לעומת זאת, היו מסודרים על המדף בצורה מופתית, בדיוק כמו שאני אוהבת, מביטים בי בשלוה.

I walked toward the study to turn on the computer and fulfil her request. 'Something nice for a princess', I hummed to myself, 'for the princess something nice'. On my way there, the thought that maybe it would be better for me to write by hand, on paper, as I like to do so as not to forget what my handwriting looks like, popped into my mind. In addition, I thought to myself maybe I should make me a cup of coffee with cookies and sit down to write on the porch. I went back to the kitchen to turn on the electric kettle and boil the water. She was not there. The ingredients, on the other hand, were neatly arranged on the shelf, exactly as I like, gazing at me serenely.

 

סטינג, ג'וש גרובן וכריס בוטי – צורת לבי

Sting, Josh Groban, and Chris Botti Shape of My Heart

 

במשפט אחד:

היא הראתה שהיא יודעת לסדר כראוי. זה כנראה ענין של רצון וחשק.

In one sentence:

She showed that she knows how to arrange things properly. It is probably a matter of will and mood.

 

היא רק הביטה   She just Looked

לינדה רונסטאדט – רק מבט אחד

Linda Ronstadt Just One Look

היא רק הביטה. היא עמדה למרגלות הצוק והביטה למעלה אל הציפורים שחלפו בשמיים. היא רק הביטה.

She just looked. She stood at the foot of the cliff and looked up at the birds passing through the sky. She just looked.

יד רכה מחבקת אותי. הנסיכה מניחה את ראשה על כתפי. "היא יפה, אה?" הזיק שובב בעיניה רומז לי שהיו לה יד ורגל בהכוונתי לבוא לכאן.

אני מפנה את מבטי אל הנסיכה. "אולי את מסוגלת להביט דרכה, אך אני לא. הגב שלה ממש יפה, בהחלט."

הנסיכה פולטת צחקוק. "את מצחיקה! גשי אליה והציגי את עצמך, למה את מחכה?"

"אני? למה שאציג את עצמי בפני אשה זרה שאין לי מושג מי היא?" אוף, שוב הנסיכה ונסיונות השידוך הכושלים שלה…

"כי היא נחמדה", פסקה הנסיכה. "מה יש לך להפסיד? מקסימום תכירי עוד חברה."

A soft hand hugs me. The princess rests her head on my shoulders. "She's beautiful, isn't she?" The mischievous spark in her eyes hints to me that she had a hand in my intention to come here.

I turn my gaze to the princess. "Maybe you can look through her, but I can't. Her back is really beautiful, definitely."

The princess let out a giggle. "You're funny! Go to her and introduce yourself, what are you waiting for?"

"Me? Why would I introduce myself to a strange woman I have no idea who she is?" Ugh, again the princess and her failed matchmaking attempts…

"Because she's nice," the princess ruled. "What have you got to lose? Maximum you'll get to know another friend."

אמילו הריס ואליסון קראוס כל מה שעלי לעשות זה לחלום

Emmylou Harris & Alison Krauss All I Have to Do Is Dream

"כאילו שחסרות לי חברות", אני לוחשת אל הנסיכה בשפתיים קפוצות בעוד האשה סבה על עקבותיה ועושה דרכה הישר לעברנו, מבטה נעוץ ברגליה היחפות הנעות כמו בריחוף על החול החמים, הרטוב. מדי פעם אני שוכחת שאני לא מוכרחה לדבר, הנסיכה הרי יכולה לקרוא את מחשבותי.

"אולי לא חסרות, אך אף פעם אין מספיק. כמה שיותר – עדיף." לנסיכה יש את הפסיקות שלה.

אני ממהרת לעטות את המסכה שהורדתי קודם לכן. האשה אינה עוטה מסכה. אמנם היא אינה אמורה לעבור יותר מדי קרוב אלי, אלא לשמור מרחק, אך אי אפשר אף פעם לדעת מה עובר בראש של אנשים. חוף ים, אויר צח, יהיו כאלו שיחשבו שאי אפשר להדבק ככה, למרות שהרוח די סוערת והגלים בהתאם. 'יכולתי להביא את הגלשן ולנסות את כוחי', חולפת מחשבה בראשי. 'הגלים האלו ממש מצוינים לגלישה, אבל הרוח הזו, מי יודעת איך היא עלולה להעביר את הוירוס הנורא הזה'. אני מעדיפה להיות זהירה מאשר להצטער אחר כך. מעולם, מבחינתי, זהירות יתר לא הזיקה לי – איפכא מסתברא.

"As if I'm lacking friends," I whisper to the princess with squeezed lips as the woman starts to return and makes her way straight towards us, her gaze affixed on her bare feet moving as if hovering on the warm, wet sand. Every now and then I forget that I don't have to talk, the princess can read my mind.

"Maybe not lacking, but it's never enough. The more – better." The princess has her rulings.

I hurry to put on the mask I took off earlier. The woman is not wearing a mask. Although she is not supposed to pass too close to me, but to keep her distance, it is never possible to know what is going through people's minds. A beach, fresh air, there will be those who would think it is impossible to get infected this way, even though the wind is quite stormy and the waves accordingly. 'I could bring my surfboard and try my best', a thought passes through my head. 'These waves are really great for surfing, but this wind, who knows how it might transmit this terrible virus.' I would rather be careful than regret later. Never, for me, over-caution has ever harmed me – on the contrary.

האשה כנראה חשה בנוכחותי. היא הרימה את עיניה ופגשה בעיני. שפתיה התעקלו בחיוך קל. השבתי לה חיוך, אם כי לא יכולתי לדעת בבטחה שהיא קלטה אותו. אולי הבינה מהמבט בעיני. היא לא המשיכה ללכת לעברי, אלא רק הנידה בראשה לאות שהכירה בקיומי ופנתה לעבר המים, שם נעמדה והביטה בגלים, מניחה להם ללחך את כפות רגליה.

The woman probably felt my presence. She looked up and met my eyes. Her lips curved with a slight smile. I smiled back at her, though I could not know for sure that she had caught it. Maybe she understood from the look in my eyes. She did not continue to walk towards me, but just shook her head to sign that she recognized my existence, and turned towards the water, where she stood and watched the waves, letting them lick her feet.

פירסט אייד קיט Emmylou

First Aid Kit – Emmylou (from the album The Lion's Roar)

במשפט אחד:

הנסיכה הביטה בי, אחר באשה, שוב בי, גלגלה את עיניה כשהיא מנידה את ראשה מצד לצד, פלטה אנחת יאוש ונעלמה. משובל הארומה המוכר והאהוב שהשאירה אחריה, אני מניחה שהיא שמה דאודורנט.

In one sentence:

The princess looked at me, then at the woman, again at me, rolled her eyes as she shook her head from side to side, let out a sigh of despair and disappeared. From the familiar and beloved aroma trail she left behind, I guess she had put on deodorant.

למי את מתגעגעת ? Whom do you Miss

Wildboyz Ft. Ameerah Sound of Missing You

הזמזום הבלתי פוסק הזה בתוך הלב. קורע את הנימים הכי קטנים. מתרפק.

This incessant hum inside the heart. Tears the smallest capillaries. Remembering fondly.

אני יושבת לי בנחת, לוגמת ממיץ התפוזים שסחטתי קודם לכן ושמתי במקפיא לעשר דקות כדי לקרר. אני מעדיפה את המיץ הסחוט בצורתו הטבעית ולא להוסיף לזה קוביות קרח. השמש עדיין במיטבה, מהבילה את האויר. ייקח לה לפחות עוד שעתיים עד שהיא תתחיל את שקיעתה. הנסיכה נוחתת על דופן המרפסת ומתישבת לה שם בנחת, גבה נשען אל המעקה, עיני הדבש שלה מחייכות אלי. כרגיל, לא ציפיתי לבואה. אף פעם איני מצפה לה. היא מוצאת כבר בעצמה את דרכה אלי.

I sit comfortably, sipping the orange juice I squeezed earlier and put it in the freezer for ten minutes to cool. I prefer the squeezed juice in its natural form rather than adding ice cubes to it. The sun is still at its best, steaming the air. It will take at least another two hours before it begins its sunset. The princess lands on the side of the porch and sits there comfortably, her back leaning against the railing, her honey eyes smiling at me. As usual, I did not expect her to come. I never expect her. She finds her way to me by herself.

פאולה פרננדז, שאניה טוויין את עדיין האחת

Paula Fernandes, Shania Twain You're Still the One

"מה?" היא שואלת, מביטה בלגימות האחרונות שלי מהכוס המתרוקנת.

זה טעים. אני מוזגת לעצמי כוס נוספת מהקנקן. אני מרימה אותה אל שפתי ובידי השניה מחוה לנסיכה סימן שאלה. מה אני יכולה לענות לה, 'מוּ'? אולי 'מֶה'? הרי איני קוראת מחשבות. אני רואה את ההבנה בפניה. מן הסתם היא חושבת לעצמה שאי קריאת מחשבות זולתך היא מגבלה, אך איני יכולה לעשות דבר בענין. אני מאותגרת בקטע הזה.

"What?" She asks, looking at my last sips from the glass getting empty.

It's delicious. I pour myself another glass from the jar. I lift the glass to my lips and gesture to the princess a question mark with my other hand. What can I answer her, 'moo'? Maybe 'mae'? After all, I don't read minds. I see the understanding in her face. She probably thinks to herself that not reading other people's thoughts is a limitation, but I can do nothing about it. I'm challenged in this.

"למי את מתגעגעת?" היא שואלת בקולה הרך. מן הסתם הבחינה בארשת פני קודם לכן.

אני לוגמת מהמיץ. למי אני מתגעגעת? למי לא?

"Whom do you miss?" She asks in her soft voice. She must have noticed my expression earlier.

I sip the juice. Whom do I miss? I miss them all.

ליידי אנטבלום צריכה אותך עכשו

Lady Antebellum Need You Now

במשפט אחד:

הקירות לא דיברו הרבה. הם בעיקר שתקו.

In one sentence:

The walls did not speak much. They were mostly silent.

למי את כותבת ? Whom do You Write

אליזבת גילברט – הגאונות היצירתית החמקמקה שלך

Elizabeth Gilbert – Your elusive creative genius

השמיים היו כחולים מבעד לחלון חדר העבודה. מזמן לא נתקלתי בכחול כזה, בלי אף ענן, כחול צלול ועמוק. אני אוהבת לכתוב מול החלון הזה.

The sky was blue through the study window. I had not encountered such a blue in a long time, without any cloud, clear and deep blue. I love writing in front of this window.

"היי", מתישבת לי הנסיכה על השולחן ומציצה על המסך, "למי את כותבת?"

אני מחוה לה בידי, "זה לא למי, זה סיפור."

"גם סיפור זה למישהי, לא?" היא תוהה ומסיטה את מבטה מן המסך אלי.

"אני כותבת לעצמי", אני עונה לה, "שכחת? הוזה מלים ומתכתבת עם עצמי."

"את לא רצינית!" קולה התמה עולה עת היא קוראת את מה שכתבתי. אני מעריצה נשים שיודעות לבצע שתי פעולות בעת ובעונה אחת. "בטוח יש לך בראש מישהן אותן את מדמיינת בעת הכתיבה."

"ממש לא!" אני נחרדת. "למה שתהיה לי מישהי בראש? אם כבר, אני בראש שלי."

היא מחייכת. "ברור שאת בראש שלך, כי מי יכולה להיות שם מלבדך?"

"Hi," the princess sits herself on the table and glances at the screen, "whom do you write?"

I gesture to her with my hand, "It's not for whom, it's a story."

"A story is for someone, too, no?" She wonders and takes her gaze from the screen to me.

"I write to myself," I reply to her, "have you forgotten? Hallucinating words and corresponding with myself."

"You're not serious!" Her puzzled voice rises as she reads what I have written. I admire women who are able to perform two actions at the same time. "Sure you have in your head someone you imagine while writing."

"Definitely not!" I'm shocked. "Why would I have someone in my head? If anything, I'm in my head."

She smiles. "Obviously you're in your head, because who can be there but you?"

במשפט אחד:

אני בטוחה שהנסיכה יודעת שאני כותבת בשבילה.

In one sentence:

I'm sure the princess knows I'm writing for her.

היא הגיעה ואז עפה   She Arrived and then Flew

מישל פוגאן והבאזאר הגדול – עשה כמו ציפור

Michel Fugain et le Big Bazar – Fais comme l'oiseau

 

דברים מתחילים להפתח במרחב הציבורי, גם אמנות.

Things are starting to open in the public space, including art.

הנסיכה באה לבקר היום כדי לדרוש בשלומי. נחמד שהיא נזכרת בי מפעם לפעם. "מה?" היא חוקרת בעודה עוקבת אחר מאמצי לסדר את התמונות שבחרתי לפוטומונטאז' שאני מכינה לכבוד התערוכה החדשה הבאה עלינו לטובה בקרוב. איני יכולה להסיר את עיני מעל המסך ולא להניח לעכבר העושה דרכו בנבכי הצייר של מיקרוסופט, אחרת אצטרך להתחיל הכל מהתחלה. עלי להיות מרוכזת במלאכה ולא להניח לשום הסח דעת להפריע לי.

The princess came to visit today to see how I was doing. It's nice that she remembers me from time to time. "What?" She is inquiring while following my efforts to arrange the photos I have chosen for the photomontage I am preparing for our next new exhibition coming soon. I can't take my eyes off the screen and not leave the mouse which does it way through Microsoft Paint, otherwise I'll have to start all over. I have to be focused on the job and not let any distraction interrupt me.

"למה אינך עובדת עם הפוטושופ?" היא שואלת. "כל המקצוענים עובדים איתה."

'היא לא תפריע לי', אני אומרת לעצמי, 'היא לא תפריע לי'. אני מקוה שבזה שאני חושבת עליה, איני מפריעה לעצמי. אני אוטמת אותה וממשיכה. אני גם מצליחה להעביר את הדמות אותה סימנתי בצילום מסוים אל הפוטומונטאז'. חיוך של סיפוק מתפשט על פני. אני מניחה לעכבר ומביטה בנסיכה. "איני יודעת פוטושופ", אני מתיחסת לשאלתה, "אין לי סבלנות להתחיל ללמוד את זה, בעיקר שזה באנגלית ולא בעברית. לוא זה היה בעברית כמו הצייר הזה, אולי הייתי כן טורחת. עד כמה שידוע לי, אין תוכנה מקצועית מתורגמת לעברית. חוץ מזה, הצייר מתאים לצרכים שלי. לדוגמא, איני אוהבת לעשות מניפולציות על הצילומים שלי מבחינת לשנות צבעים. מה שצילמתי, זה מה שיש לי להציע. זו הסיבה שאני לא מתעסקת עם תוכנה מקצועית. יותר מדי עבודה, הסבלנות שלי אינה עומדת בזה."

"Why don't you work with Photoshop?" She asks. "All the professionals do."

'She won't disturb me', I say to myself, 'she won't disturb me'. I hope that when I think about it, I don't disturb myself. I seal her and continue. I also manage to transfer the image I marked in a particular photo to the photomontage. A smile of satisfaction spreads across my face. I let go of the mouse and look at the princess. "I don't know Photoshop," I refer to her question, "I don't have the patience to start learning it, especially when it is in English and not in Hebrew. If it was in Hebrew like this Paint, maybe I would bother. As far as I know, no professional software is translated into Hebrew. Besides, the Paint fits my needs. For example, I don't like to manipulate my photographs in terms of changing colours. What I took is what I have to offer. That's why I don't deal with professional software. Too much work, my patience won't withstand it."

הנסיכה סוקרת אותי די בסקרנות. אני מביטה בה חזרה ושואלת את עצמי אם רק עכשו הבינה את הענין אחרי שאני עובדת על פוטומונטאז'ים כבר כמה שנים טובות, עוד מהימים בהם הייתי משחקת ב"פארם טאון" ומצלמת את הדמויות וההתרחשויות בחוות שלי ושל שכני. המשחק הזה איפשר את הצילום, מה שפתח בפני עולם חדש ומרתק של התעסקות עם הצילומים הללו. "אבל עם תוכנה מקצועית היה לך קל יותר", היא מתעקשת על שלה.

"איך קל יותר?" אני עונה לה. "לשבור את הריסים שלי, שלא לדבר על הסכנה של צניחת העפעפיים בלימוד תוכנה בשפה שאינה שלי? ממש לא היה קל יותר!" אני רואה אותה מעפעפת בעיניה ונעלמת.

The princess examines me quite curiously. I look back at her and wonder if only now she understood the matter after that I was working on photomontages for a quite a few years, from the days when I was playing Farm Town and taking photos of the images and the happenings on mine and my neighbours' farms. This game enabled photographing, which opened up for me a fascinating new world of occupying with these photographs. "But with professional software it would be easier for you," she insists.

"How would it be easier?" I answer her. "Breaking my eyelashes, not to mention the danger of eyelids dropping in studying software in a language other than mine? Really wouldn't be easier!" I can see her eyes blinking and she disappearing.

Sabine Paturel – Fais comme l'oiseau

במשפט אחד:

אני מסתפקת במה שמתאים לי ולצרכים שלי.

In one sentence:

I settle for what suits me and meets my needs.

אקונומיקה נגד הקורונה   Bleach Against the Corona

קרן אן ובארדי ג'והנסון – הבלדה על ליידי וציפור

Keren Ann & Barði Jóhannson – La Ballade of Lady and Bird

אמרו שאקונומיקה יכולה לחסל את נגיף הקורונה, אז שתיתי ליטר כדי להתחסן. אני נוהגת בדרך כלל למלא אחר עצות והוראות.

They said bleach could eliminate the Corona virus, so I drank a litre to get immunized. I usually follow advices and instructions.

הנסיכה עמדה על קצה הצוק, גבה אלי, מביטה אל הים שלמרגלותיה. "ברוכה הבאה!" אמרה לי בקולה השקט. זה בקושי נשמע על רקע רחש גלי הים הסוער.

"ברוכה הנמצאת", עניתי בלי להבין היכן אני נמצאת ולמה אני פה. 'זה ודאי חלום', אמרתי לעצמי, 'זה מן הסתם חלום, זה לא אמיתי'. הרי אנחנו בהסגר, אסור להיות בחוץ, גם לא בחוף הים.

The princess stood on the edge of the cliff, her back towards me, she was looking down to the sea at her feet. "Welcome!" She said to me in her quiet voice. It could hardly be heard with the noise of the stormy sea waves in the background.

"Thank you!" I answered without understanding where I was and why I was here. 'It's a dream', I said to myself, 'it's probably a dream, it's not real'. After all, we're in quarantine, it's forbidden go be outside, not even at the beach.

"הם אפילו לא טרחו לנסות להציל אותך", העירה הנסיכה, מבטה נעוץ הרחק אל מעבר לאופק הכחול. 'מה להציל, איך להציל, למה להציל?' חלף הרהור במוחי, 'על איזה להציל היא מדברת?'

"להציל אותך, את מה שנשאר ממך, החיאה היו צריכים לעשות לך ולא עשו." 'החיאה? לכבוד מה? מה כבר קרה שהיו צריכים לעשות החיאה?' ישנם דברים שהם מעבר לבינתי. ניסיתי להתקרב אליה.

"הֵי!" היא הרימה את ידה בתנועת עצירה, גבה עדיין מופנה אלי, "עלינו לשמור על מרחק של שני מטרים זו מזו, שכחת?"

"אבל…" התחלתי, אך לא ידעתי מה רציתי לומר. לא היה לי שום מושג על אילו שני מטרים היא דיברה.

"They didn't even bother trying to save you," the princess remarked, her gaze set far beyond the blue horizon. 'What to save, how to save, why to save?' A thought went through my mind, 'what save is she talking about?'

"Save you, what is left of you, resuscitation should have been done to you and not done." 'Resuscitation? what for? What happened resuscitation should have been done? " There are things that are beyond my understanding. I tried to get closer to her.

"Hey!" She raised her hand in a stop motion, her back still facing me, "we have to keep two meters apart, did you forget?"

"But…" I began, but I didn't know what I wanted to say. I had no idea what two meters she was talking about.

השמש עמדה באמצע השמיים, שולחת את חומה אל האדמה, מנסה לאזן. לא היה קר, אך הים היה סוער מאוד והרוח שנשבה בחוזקה הטיחה את שערותי בפני. בקושי יכולתי לראות את השביל ממנו באתי ושהוליך אל קצה הצוק. המקום הזה היה זר לי. מעולם לא הייתי פה. מעולם לא שאפתי גם להיות פה. אם כבר ים, אז על החוף, למטה, במקום שאין בו צוקים ובעיקר לא כזה גבוה. הראש שלי הסתחרר מלהביט למטה. עמדתי במרחק בטוח ממנה. לא ידעתי לאמוד את שני המטרים עליהם דיברה, אך היא לא אמרה דבר כשהגעתי אל קצה הצוק, כך ששיערתי שזה בסדר.

The sun stood in the middle of the sky, sending its wall to the ground, trying to balance. It was not cold, but the sea was very windy and the strong wind blowing my hair to my face. I could barely see the path I was coming from and which led to the edge of the cliff. This place was foreign to me. I've never been here. I've never wanted to be here either. If it is already a sea, then on the beach, down below, where there is no cliffs and not so high. My head spun from looking down. I stood at a safe distance from her. I didn't know the two meters she was talking about, but she didn't say anything when I reached the edge of the cliff, so I figured it was okay.

Ameerah The Sound of Missing You

"למה עשית את זה?" שאלה הנסיכה, מצדדת אלי את מבטה, אומדת את מצבי. "אין בזה הגיון כלל!"

הרוח הטיחה את עצמה על אוזני, אך עדיין הצלחתי לשמוע את דבריה של הנסיכה. 'עשיתי מה? השמה תעזור, על מה היא מדברת?' מעולם לא אהבתי רמזים. מעולם לא הצלחתי להבין אותם. אני מאותגרת, כך שרמזים אינם הצד החזק אצלי. זו הסיבה שאיני מתחברת אל השטויות של העידן החדש. כל מיני אנשים יכולים לפרש כל מיני דברים שקורים ומי צודק? מי באמת יודע מה באמת קורה? למה להאמין למישהו אחד ולא לרעהו? לאף אחד הרי אין בעלות על האמת המוחלטת. ראיתי במבטה שהיא מודאגת. החזרתי לה מבט שואל. 'מה את דואגת?' חשבתי במוחי. לא היה טעם שאטרח לדבר, כי הנסיכה הרי יכולה לשמוע את המחשבות שלי.

"Why did you do this?" Asked the princess, staring at me from the corner of her eyes, estimating my condition. "It makes no sense at all!"

The wind slammed into my ears, but I could still hear the princess's words. 'I did what? The goddess will help, what is she talking about?' I never liked clues. I could never understand them. I'm challenged, so hints aren't the strong side of me. This is why I don't connect with the nonsense of the New Age. All kinds of people can interpret all kinds of things that happen and who is right? Who really knows what's really going on? Why believe a certain person and not the other? No one, after all, has ownership on the absolute truth. I saw in her gaze that she was worried. I gave her a questioning look. 'What are you worried about?' I thought in my mind. There was no point in bothering to talk, because the princess could hear my thoughts.

יש לי פחד גבהים. לעמוד על הצוק הזה לא היה לי קל וכל הזמן רציתי להתרחק משם, אך רגלי כמו היו נטועות באדמה ולא איפשרו לי להזיז את עצמי. "אני לא מבינה אותך, ממש לא מבינה", אמרה הנסיכה, מתקרבת אלי יותר ויותר. היא לא אמרה שני מטר? היא עטפה אותי בחיבוקה, מאמצת אותי קרוב אליה. הנחתי את ראשי על כתפה הרכה. אין לי מושג למה, אבל חשתי שדמעות זולגות מעיני. לא היתה לי שליטה על זה. אני אמנם בוכה בקלות מכל סרט או שיר שמרגשים אותי, אך לא היתה מוזיקה (לפחות לא כזו שהגיעה לאוזני) ולא צפיתי בסרט. רק הגלים המתנפצים אל הצוק והאופק הרחוק השתקפו בעיני. היא ליטפה את גבי לאט, מניחה לדמעותי לזלוג על כתפה, שותקת.

I have a fear of heights. Standing on this cliff was not easy for me and all the time I wanted to get away, but my feet were planted in the ground and would not allow me to move. "I don't understand you, I really don't understand," said the princess, drawing closer and closer to me. Didn't she say two meters? She wrapped me in her hug, holding me close. I rested my head on her soft shoulder. I have no idea why, but I felt tears trickle down from my eyes. I had no control over it. While I easily cry from any movie or song that excite me, there was no music (at least not one that came to my ears) and I did not watch any movie. Only the waves crashing onto the cliff and the distant horizon were reflected in my eyes. She stroked my back slowly, letting my tears flow down her shoulder, silent.

קולדפליי – ויוה לה וידה [פרטי האלבום]

Coldplay Viva La Vida [album info]

במשפט אחד:

עמדנו כך אולי שעות. לזמן לא היתה משמעות.

In one sentence:

We stood like that for hours maybe. Time had no meaning.

Lady & Bird full album

 

הגלים היו קרים   The Waves Were Cold

אני ואמת המים Me and the aqueduct

אני ואמת המים   Me and the aqueduct

השבת היתה חמימה ונעימה. התחזית אמרה שלא ירד גשם. אכן, לא ירד.

The Shabbat was warm and pleasant. The forecast did not expect rain. Indeed, it did not rain.

נסענו לִנְמל קיסריה להנות מזיוה של השבת ולסעוד את לבנו בנחת. הגלים ליחכו את החוף באיטיות, הרוח היתה חרישית מאוד, לא מורגשת כמעט. בתוך המסעדה המשקיפה על הנמל פעל המיזוג כדי לחמם. התישבנו ליד חלון גדול, נהנות ממראה הים. ים תמיד משרה בי נעימות, גם כשזה סוער. היום זה היה מתון למדי.

We went to the port of Caesarea to enjoy the Shabbat and dine out comfortably. The waves slowly washed down the shore, the wind was very quiet, almost unnoticeable. Inside the restaurant overlooking the harbour, the air conditioning worked to warm. We sat down by a large window, enjoying the sea view. A sea always induces a nice atmosphere in me, even when it's stormy. Today it was quite mild.

אמת המים בקיסריה   Caesarea Aqueduct

אמת המים בקיסריה   Caesarea Aqueduct

אני אוהבת לבלות על חוף הים, לא ממש להכנס למים, אלא לעתים נדירות ובודאי לא בחורף. גם אם גלי הים מלטפים ברכות, הם קרים מאוד. זו אינה חויה שאני אוהבת לחוות. יחד עם זאת, להביט בהם קרבים ונסוגים, עושה הרגשה נעימה בלב, אפילו חמימה. לוא היה זה תלוי בי, הייתי מסתפקת בלשבת בתוך המסעדה, להנות מהארוחה הטעימה ולהביט בגלים בלי להתקרב אליהם.

I love spending time at the beach, not really getting into the water, only rarely, and certainly not in the winter. Even if the sea waves stroke gently, they are very cold. This is not an experience I like to have. At the same time, looking at them getting close and then retreating, makes a pleasant feeling in my heart, even a warm one. If it was up to me, I'd settle for sitting inside the restaurant enjoying the delicious meal and watching the waves without approaching them.

נמל קיסריה, מבט מהמסעדה Caesaria port, view from the restaurant

נמל קיסריה, מבט מהמסעדה   Caesaria port, view from the restaurant

הנסיכה, כהרגלה, הופיעה משום מקום וישר הסתערה עלי. "מה את עושה פה?" העמידה פני תמימה. כאילו לא ידעה שביאטריס ואני נוהגות לבלות מדי פעם זו עם זו כשיוצא לנו להפגש. הנחנתי שזו דרכה לפתוח בשיחה. לא יכולתי שלא לתהות למה 'מה נשמע?' רגיל לא עובד אצלה.

"מה את רוצה?" אני שואלת אותה בתוך ראשי. אין שום סיבה שאדבר איתה בקול רם, היא יודעת לקרוא מחשבות. אני משתדלת לשמור על ארשת פנים רגילה כדי שביאטריס לא תבחין שאני מאותגרת בשיחה עם מישהי בתוך הראש שלי, שאין לי דרך לגרש אותה ואני תלויה בגחמותיה.

"זוכרת את מאיר?" מזכירה לי הנסיכה מישהו/י מהעבר. אני מהנהנת לה בתוך ראשי בלי לעשות את התנועה הזו כלפי חוץ. בכל זאת, מסעדה מלאה אנשים, ביאטריס מולי. אין לי כוונה להסגיר את סודותי. פעם, ניסיתי להסביר לביאטריס את ענין הנסיכה, אך המבט שנתנה בי הבהיר לי שעדיף שאשמור את זה לעצמי. "מאיר עכשו הוא מאירה", מחייכת הנסיכה. "היא עברה את השלב האחרון של התהליך שלה ועכשו היא אישה."

The princess, as usual, appeared out of nowhere and stormed on me right away. "what are you doing here?" She pretended to be innocent. As if she didn't know that Béatrice and I like to spend time with each other when we get to meet. I assumed that it was her way to start a conversation. I couldn't help but wonder why a normal 'what's up?' doesn't work for her.

"What do you want?" I ask her inside my head. There's no reason for me to talk to her out loud, she knows how to read people's thoughts. I try to maintain a normal expression so that Béatrice wouldn't notice that I am challenged having a conversation with someone in my head, that I have no way to expel her and I depend on her whims.

"Remember Meir?" The Princess reminds me of someone from the past. I nod at her in my head without doing this outward movement. Still, a restaurant full of people, Béatrice across the table facing me. I have no intention of revealing my secrets. Once, I tried to explain to Béatrice the princess issue, but the look she gave me made it clear that I had better keep this to myself. "Meir is now Meira," the princess smiles. "She went through the last phase of her process and now she's a woman."

"היא אינה יכולה להיות אישה", אני עונה לה. "היא טראנס, לא אישה!" אני קובעת בפסקנות, עדיין מנסה לשמור על ארשת פנים סבירה כדי לא להסגיר את שמתרחש אצלי בראש.

"איך את יכולה לומר דבר כזה?" מתפלאת הנסיכה. "היא אישה לכל דבר עכשו, אחרי שעברה את הניתוח האחרון."

"כל המחלקה להסתדר בשלשות!" אני פוקדת על הנסיכה. "אני קוראת אותך לסדר! מאיפה הבאת את ענין היותה אישה? היא לא אישה, היא התחילה בתור גבר! היא לעולם אינה יכולה להיות אישה כמוני או כמו ביאטריס פה, שעדיף שאתחיל להתיחס אליה ולהקשיב למה שהיא אומרת במקום לשמוע את השטויות שלך. יאלה, עופי מפה!" מאירה היא חברה מאוד קרובה לנסיכה וקיויתי שלא פגעתי בזכרה בדברים שאמרתי. לא התכוונתי לפגוע, אלא להסביר לנסיכה שדעתי היא שאנחנו, בנות ובני האנוש, מגוונים ואיננו עשויים מקשה אחת.

"She can't be a woman," I reply. "She's a trance, not a woman!" I state conclusively, still trying to maintain a reasonable countenance so as not to reveal what's going on in my head.

"How can you say such a thing?" The Princess is astonished. "She is a woman in all senses now, having undergone the last surgery."

"The whole platoon get set in groups of three!" I command the princess. "I call you to order! Where did you get the thing of her being a woman from? She's not a woman, she started as a man! She can never be a woman like me or Béatrice here, which is better if I start to pay attention to her and listen to what she says instead of hearing your nonsense. Yalla, get out of here!" Meira is a very close friend of the princess and I didn't intend to insult her memory with the things I said. I did not mean to offend, but to explain to the princess that I think we, human and wuman beings, are diverse and not made of one piece.

היא, כמובן, אינה נוהגת להשמע לפקודותי. אין לי מושג איך היא נוהגת עם אחרות, אבל היא מתעלמת מכל מה שאני מבקשת ממנה או מורה לה לעשות. רציתי שתלך ולא תפריע לנו, אבל איתה זה כמו לדבר אל הקיר. יש לה רצון ודרך משלה ולי אין כל שליטה עליה. לא נותר לי אלא לחכות עד שימאס לה והיא תעזוב. לפי איך שהיא קיפלה את רגליה בישיבה מזרחית, מרחפת באמצע השולחן ומסתירה לי את ביאטריס, הבנתי שזה לא יהיה במהרה. ריכזתי את כל כח הריכוז שלי בביאטריס, למרות שהנסיכה חסמה לי אותה והתעלמתי לגמרי מן הנסיכה. זה עזר. כמו פקק שמשתחרר מבקבוק, היא שחררה אותי בפתאומיות ונעלמה. הוקל לי.

She, of course, does not obey my orders. I have no idea how she conducts with others, but she ignores everything I ask of her or instruct her to do. I wanted her to go and not disturb us, but with her it's like talking to the wall. She has her own will and way, and I have no control over her. I couldn't do anything but wait until she gets tired and leaves. By the way she folded her feet in a cross-legged sitting, hovering in the middle of the table and hiding Béatrice, I realized it wouldn't be soon. I focussed all my concentration power on Béatrice, even though the princess blocked it and completely ignored the princess. It helped. Like a cork pulled out from a bottle, she suddenly released me and disappeared. I was relieved.

הארוחה היתה טעימה מאוד The meal was very tasty

הארוחה היתה טעימה מאוד   The meal was very tasty

*******

כשעתיים לאחר מכן, הציעה ביאטריס שנטייל קצת על החול הרך כדי להתענג על קרני השמש. תמיד טוב לספוג ויטמין די טבעי, בעיקר בחורף. ירדנו אל שפת המים, מתהלכות בנחת, נזהרות לבל יגיעו הגלים אל רגלינו. אני הייתי עם נעלי ההליכה החדשות שלי, כך שלא היתה סכנה למים לחדור מבעדן ולהרטיב לי את הגרביים, אך ביאטריס נעלה נעליים פחות קשוחות והעדיפה לצעוד בצד הרחוק מהגלים.

About two hours later, Béatrice suggested that we take a little stroll on the soft sand to savour the sun's rays. It's always good to absorb a natural vitamin D, especially in winter. We went down to the water's edge, strolling leisurely, being careful not to let the waves reach our feet. I was with my new hiking boots, so there was no danger of the water getting through them and wetting my socks, but Béatrice wore less tough shoes and preferred to walk on the far side of the waves.

לא יכולתי להבחין בנסיכה, אלא רק כשהיה מאוחר מדי וכך לא יכולתי להגן על עצמי. היא הגיעה אלי כרוח סערה ודחפה אותי אל המים, מפילה אותי אל תוכם. הגלים היו קרים. קרים מאוד.

I couldn't notice the princess until it was too late and I couldn't protect myself. She came to me like a storm, quickly and strongly, and pushed me into the water, causing me to fall into them. The waves were cold. Very cold.

קיסריה, חוף הים Caesarea, the seaside

קיסריה, חוף הים   Caesarea, the seaside

במשפט אחד:

לא נעים ליפול אל הים עם גליו הקרים ביום חורפי, גם אם שמשי.

In one sentence:

It's uncomfortable to fall into the sea with its cold waves on a wintry day, even if it's a sunny one.

היא לא אהבה את החלומות שלי   She Didn't Like My Dreams

פליטווד מק – חלומות

Fleetwood MacDreams

הנסיכה חשבה שזה מצחיק. אני לא.

The princess thought it was funny. I didn't.

מאז שאני זוכרת את עצמי, אני חולמת והרבה. אני אוהבת לחלום. לא רק חלומות בלילה, בשינה, אלא חלומות בהקיץ, כאלה שאני רוצה שיתגשמו לי. הנסיכה לא אהבה את החלומות שלי. "מאיפה את ממציאה את כל הדברים הללו?" נהגה לשאול בתדהמה, לפעמים אפילו בבוז מסוים. הנסיכה לא ידעה לחלום. היא לא חשבה שחלומות נועדו להתגשם. בעיה שלה, לא שלי. אני המשכתי לחלום.

Since I can remember myself, I have been dreaming a lot. I love to dream. Not just dreams at night, during sleep, but daydreams, ones I want to be fulfilled. The princess did not like my dreams. "Where do you invent all these things from?" She used to ask in astonishment, sometimes even with some disdain. The princess could not dream. She didn't think that dreams were meant to come true. It's her problem, not mine. I kept dreaming.

במשפט אחד:

חלומות הם חלק מהחיים, אם בשינה ואם בהקיץ.

 

In one sentence:

Dreams are a part of life, whether in sleep or daydream.

 

מונולוג Monologue

Karol Ward – Finding Your Inner Voice

ישנם ימים כאלה, בהם אני מעדיפה להיות לבד, בלי בלבולי מוח של אחרים. איזה מזל יש לי שאני יכולה להרשות את זה לעצמי.

There are such days, when I prefer to be by myself, without the others bothering me. How lucky I am to be able to afford it.

אני על המרפסת, מסדרת את ארון הצעצועים של הנכדים. ביאטריס בחדר העבודה, בקצה השני של הדירה, מתרכזת בעריכת ההרצאה הקרובה שהיא אמורה לתת.

"מה קורה איתך?" הנסיכה צצה בזמן שממש, אבל ממש אין לי חשק להוציא מלה מהפה. איני עונה וממשיכה להתרכז במה שעסקתי בטרם החליטה להראות את עצמה. "את שותקת?" היא נוגעת לי בכתף כדי להסב את תשומת לבי אליה. היא יכולה לנסות כמה שתרצה, לי אין חשק להתרועע, גם לא איתה. אני ממשיכה לשתוק.

I'm on the porch, arranging my grandchildren's toy closet. Béatrice in the study, at the other end of the apartment, concentrating on editing the upcoming lecture she is scheduled to give.

"What's up with you?" The princess popped up in the time that I really didn't want to get a word out of my mouth. I don't answer and continue to concentrate on what I did before she decided to show herself. "Are you silent?" She touches my shoulder to draw my attention to her. She can try as much as she wants, I have no desire to socialize, not even with her. I keep silent.

ביאטריס צצה גם היא. איך הן מגיעות דוקא כשלא בא לי לדבר אל אף אחד? "עם מי את מדברת?" היא שואלת אותי, למרות שלא הוצאתי הגה מפי. אני מחוה לכיוונה של הנסיכה. שתיקה. ביאטריס לא אומרת כלום. אני מרימה את ראשי, הנסיכה איננה. אני שומטת את ידי ומניחה לענין. אין לי כוח להסביר. "אה, את מדברת אל עצמך", קובעת ביאטריס. "זה טוב. לפחות את מנהלת חד-שיח עם אשה חכמה." היא מחייכת אלי, נושקת לי על הלחי וחוזרת לענייניה.

Béatrice also popped up. How come they come when I don't want to talk to anyone? "Who are you talking to?" She asks me, although I didn't utter any sound from my mouth. I gesture in the direction of the princess. Silence. Béatrice says nothing. I raise my head, the princess is gone. I drop my hand and let it go. I have no power to explain. "Ah, you're talking to yourself," Béatrice states. "That's good. At least you're conducting a monologue with a smart woman." She smiles at me, kisses me on the cheek and returns to her business.

עדי ארד – הכניסיני תחת כנפך

Adi Arad – Take me Under Your Wing

 

במשפט אחד:

לא תמיד יש לי חשק לדבר.

 

In one sentence:

I don't always feel like talking.