ארכיון תג: transparent

שקופים Transparent

ציפורים ומכונית נוסעת   Birds near a car driving

ציפורים ומכונית נוסעת   Birds near a car driving

רוב האנשים שפגשתי לאורך ימי חיי, טובים ביסודם. תענוג לפגוש בכאלה.

Most of the people I met throughout my life are basically good. It is a pleasure to meet them.

פגשתי היום ארבעה אנשים טובים. בדרך כלל, נחשבים אלה לשקופים, משום שבדרך כלל אין שמים לב אליהם. הם יכולים לחלוף על פנינו ואנחנו לא נתיחס אליהם, הרי הם שקופים. כמה אנשים אנחנו פוגשים בדרך כלל כשאנו הולכים ברחוב? כמה מאיתנו שמים לב אליהם? נעזוב כרגע בצד את העובדה שרבים מאיתנו אינם נוהגים ללכת ברגל ומשתמשים במכונית גם אם עליהם להגיע למקום קרוב שאפשר ללכת אליו ברגל.

I met four good people today. Usually, these are considered transparent because they are usually not noticed. They can pass us by and we will not pay attention to them, they are transparent. How many people do we usually meet when walking in the street? How many of us notice them? Let's just leave aside the fact that many of us don't usually use their feet, but use the car, even if they have to get to a nearby place where they can walk.

נסעתי לכנס משפחתי במקום אליו נהגתי בפעם הראשונה. אין לי מכונית. אני שונאת לנהוג. בדרך כלל מסיעים אותי, אך הפעם לא היה מקום ולכן לקחתי רכב כדי לנהוג בו בעצמי. אני נוהגת לא מעט ברכבים של חברות כשאנחנו חוזרות מבילוי ובעלות הרכב עייפות מכדי לנהוג בו או סתם רוצות להתפנק ולהניח למישהי אחרת (אני) לנהוג במקומן. בדרך חזרה אין בעיה של ניווט, משום שאני מכירה את הדרך ואם אני שוכחת היכן לפנות – בעלת הרכב מכוונת אותי. לחברות שלי אין ווייז ואנחנו משתמשות בכישורי הניווט שלנו.

I went to a family meeting where I first drove to. I don't have a car. I hate driving. I usually don't drive, but this time there was no room for me so I took a vehicle to drive it myself. I drive my friends' cars quite a lot when we return from a hangout and the car owners are too tired to drive it or just want to indulge and let someone else (me) drive in their place. On the way back there is no navigation problem, because I know the road and if I forget where to turn – the car owner directs me. My friends do not have Waze and we use our navigation skills.

בדקתי באינטרנט את הדרך שעלי לעשות, שיננתי ורשמתי על פתק את הפניות. מספיק פניה אחת לא נכונה וכמובן שהגעתי לצד השני של העיר, במקום למקום הכינוס. החלטתי לשאול מישהי שעמדה לידי ברמזור.

"אתה יודע היכן זה?" שאלה זו את בעלה הנהג.

"ברמזור השלישי פני ימינה", הדריכני הלה. הרמזור התחלף לירוק ונסענו.

פניתי ימינה ברמזור השלישי, אך משום שההסבר לא הושלם, לא ידעתי איך להמשיך. שמחתי שהרמזור אליו הגעתי התחלף לאדום ושאלתי את האופנוען שהגיע להיכן עלי להמשיך. "אין לי מושג", השיב הלה והתנצל, "אני לא מפה. אני יודע רק את הדרך אל הבית של החברה שלי."

I checked on the internet the way I should do, memorized it and wrote down the turns on a note. Enough one wrong turn and of course I got to the other side of the city instead to the place I needed. I decided to ask somebody who was near me at the traffic light.

"Do you know where it is?" She asked her husband.

"At the third traffic light, turn right," the man guided me. The traffic light went green and we drove off.

I turned right at the third traffic light, but because the instruction wasn't complete, I didn't know how to proceed. I was glad that the traffic light I came to turned red, so I asked the biker who came to where I needed to continue. "I have no idea," replied the lad, apologizing, "I'm not from here. I only know the way to my girlfriend's house."

השלישית אותה שאלתי היתה אשה נהגת שבמקום להסביר, אמרה לי מיד, "סעי אחרי, אני נוסעת בדיוק לשם."

נסעתי אחריה. תוך חמש דקות הגענו למקום. נכנסתי אחריה לחניון. בכניסה, שאל אותי השומר אם יש לי נשק במכונית. לא יכולתי להתאפק ופרצתי בצחוק גדול שהלך והתגבר למראה פניו המופתעות. "למה את צוחקת?" שאל במבטא רוסי כבד. "גברת, אני רציני!" פניו אכן הפכו רציניות.

הצלחתי להוציא כמה מלים כדי לענות לו. "אדוני השומר, האם נראה לכבודו שלאשה כמוני יהיה נשק? מה אני, לוחמת שטח? בשביל מה אני צריכה נשק?"

"ידעתי את צוחקת!" ענה לי הלה, מחייך. פניו התרככו. "משעמם במשמרת פה, אז אני עושה קצת צחוק עם אנשים."

"נהדר!" עודדתי אותו. "העיקר שלא יהיה לך משעמם ויש לך חוש הומור. כבר טוב! מאחלת לך משמרת נעימה."

The third one I asked was a woman, who instead of explaining, immediately said to me, "Follow me, I'm going right there."

I followed her. We arrived within five minutes. I followed her into the parking lot. At the entrance, the guard asked me if I had any weapons in the car. I couldn't help it, and burst out with a big laugh that grew more at the look on his surprised face. "Why are you laughing?" He asked with a heavy Russian accent. "Lady, I'm serious!" Indeed, his face did become serious.

I managed to put out a few words in order to answer him. "Mister, does your honourable excellency really think that a woman like me would have any weapons? What am I, a field warrior? What do I need a weapon for?"

"I knew you laugh!" He answered me, smiling. His face softened. "It's boring on shift here, so I make some laughs with people."

"Great!" I encouraged him. "The main thing is that you will not be bored and that you have a sense of humour. Very good! I wish you a pleasant shift."

ניר בכר – שקופים

Nir Bachar – Transparent

במשפט אחד:

פגשתי היום ארבעה אנשים טובים, שקופים בדרך כלל, שניסו לסייע לי.

In a sentence:

Today, I met four good, generally transparent people, who tried to help me.