ארכיון תג: vegetables

הארומה של הגויאבה   The Aroma of the Guava

גויאבות Guavas

גויאבות   Guavas

אין עוד פרי, ככל הידוע לי, שריחו נישא למרחוק כמו הגויאבה. אני אוהבת מאוד את הארומה הנפלאה שלה.

There is no other fruit, as far as I know, that its scent is carried far away as the guava. I love very much its wonderful aroma.

אנשים נחלקים לכאלה האוהבים את ריח הגויאבה, אלה שאינם מסוגלים לשאת אותו ואלה שמעדיפים מנגו. אני לא מסוגלת לשאת את ריח המנגו. פעם, קניתי בטעות בקבוק מיץ שנראה כמו כזה של תפוזים (הצבע היה ממש דומה!), אך כשהגעתי הביתה וטעמתי – כמעט ומתתי משום שזה היה מנגו. מאז, למדתי שעלי לקרוא כל תוית של מוצר בטרם אני קונה אותו. היה בזה צעד חיובי מחנך.

People are divided into those who like the smell of guava, those who can't bear it and those who prefer mango. I can't bear the smell of mango. Once, I accidentally bought a bottle of juice that looked like orange (the colour was really similar!), but when I got home and tasted it – I almost died because it was mango. Since then, I've learned that I must read every product label before I buy it. It had a positive educating step.

בדרך כלל אני שמה את העגבניות בשקית (8-7, בהתאם לגודלן) ואת שאר הירקות שאני בוחרת, כמו מלפפונים (כנ"ל), פלפל ירוק אחד או שניים, גמבה אחת או שתיים, אני מניחה בעגלה איך שהן כדי לאחדן עם העגבניות לאחר השקילה. כך גם עם הבצל היבש (שוב כנ"ל), אותו אני שמה בשקית ואז מניחה בעגלה 3-2 תפוחי אדמה, 3-2 גזרים, קישואים, במטרה לאחדן בתוך שקית הבצל היבש לאחר השקילה. אני מניחה שהבנתן את הרעיון של לחסוך בשקיות הפלסטיק למען עתיד כדור הארץ, כן?

Usually I put the tomatoes in a bag (7-8, depending on their size) and the other vegetables I choose, like cucumbers (as above), one or two green peppers, one or two red sweet peppers, I place in the cart as they are in order to combine with the tomatoes after weighing. The same with the onions (again as above), which I put in a bag and then place in the cart 2-3 potatoes, 2-3 carrots, zucchini, in order to unite them into the onion bag after weighing. I guess you understood the idea of ​​saving plastic bags for the future of the earth, yes?

כך אני עושה עם הפירות. שמתי בשקית 4 תפוחים אדומים מהזן שאני אוהבת (חרמון) ואז הנחתי בעגלה 4 גויאבות, אשכול של 5 בננות בינוניות, 3 אגסים שנראו עסיסיים (ובבית התגלו כלא ראויים למאכל, מן הסתם שהו בקירור, לא נקטפו זה עתה) ו-3 אפרסקים שגם נראו טוב וגם התגלו כטעימים. חשבתי על סלט הפירות שתכננתי להכין.

That's how I do with the fruits. I put 4 apples of the type I love (Hermon) in a bag and then put in the cart 4 guavas, a cluster of 5 medium bananas, 3 juicy pears that looked juicy (that I found at home they were unworthy to eat, probably they stayed in the refrigerator, not fresh picked up), and 3 peaches that looked good and also tasted good. I thought about the fruit salad I was planning to prepare.

הקופאית העבירה את המצרכים כשאני עומדת מאחוריה, בקצה הדוכן ואוספת אותם לתוך השקיות. היא העבירה את הפירות, אך כשהגיעה לגויאבה, היא הסתובבה אלי ובקול מבויש אמרה לי: "לא נעים לי לבקש, אבל אולי את יכולה לשים את הגויאבות על המשקל?" למראה מבטי התמה, מיהרה להשלים: "אני לא יכולה לגעת בהן, במחילה ממך". אמרה 'במחילה', היתה מנומסת, חשבתי לעצמי והלכתי למלא אחר מבוקשה.

The cashier passed the groceries as I was standing behind her, at the edge of the stand and gather them into the bags. She weighted the fruit, but when she got to the guavas, she turned to me and in a shy voice said: "I'm embarrassed to ask, but maybe you can put the guavas on the weight?" At the sight of my puzzled gaze, she hurried to complete: "I can't touch them, I beg your pardon." She said 'beg your pardon', she was polite, I thought to myself, so went to fulfil her request.

במשפט אחד:

אחד המבחנים של מועמדת אצלי זה אם היא מעדיפה גויאבה או מנגו. הגויאבה מנצחת, כמובן. איני מניחה לאוהבות המנגו להתקרב אלי.

In one sentence:

One of my candidates' tests is whether she prefers guava or mango. The guava wins, of course. I don't let mango lovers come near me.

סבתא זקנה Old Grandma

זקנה בסופרמרקט An old lady in the supermarket

זקנה בסופרמרקט An old lady in the supermarket

אני אמנם סבתא, אך בהחלט מרגישה צעירה. ששים זה הרי הארבעים החדש. גיל הוא רק מספר ומה שחשוב זה הבריאות שלך (טפו-טפו-טפו + מלא חמסות!!!); ההרגשה שלך, שזה דבר סוביקטיבי; ואיך את נראית, שזה כבר אוביקטיבי.

Indeed, I am a grandma, but I definitely feel young. By all means, sixty is the new forty. Age is just a number, and what's important is your health (touch wood); how you feel, which is subjective; and how you look, which is objective.

אני בסופרמרקט, עומדת ליד ארגז העגבניות ובוררת לי בנחת את המתאימות לי. אני אוהבת אותן באמצע, לא גדולות מדי וגם לא קטנות מדי. למדתי, שעגבניה בגודל ממוצע, כמו גם מלפפון בגודל ממוצא, יחד עם בצל ירוק, דופן של פלפל, דופן של גמבה, ארבע כפות חומוס גרגרים וכנ"ל אפונה ירוקה, מתאימים לי לכמות הסלט שאני צריכה לארוחת הבוקר היומיומית שלי.

I'm in the supermarket, standing by the tomato crate, and selecting leisurely those that are most suitable for me. I like them average, not too big and also not too small. I've learned that a tomato with an average size, like also a cucumber with an average size, together with scallion, a quarter of a pepper, a quarter of a red sweet pepper, four spoons of chickpeas, and the same amount of green peas, all fit to the amount of salad I need for my daily breakfast.

תוך שאני שקועה במלאכת הבחירה, אני שומעת ברקע קול לועג של ילד: "הנה סבתא זקנה." אמנם אני סבתא, אך לא נראה לי שהמלה 'זקנה' נדבקת אלי, ולכן אני מעבדת את הרעש הזה ככזה שאינו מופנה כלפי. לוקחת את השקית עם העגבניות שבחרתי, מניחה אותה בתוך העגלה וממשיכה לכיוון המלפפונים. אני חולפת על פני עגלת סופר עם שני ילדים עומדים בתוכה. הקטן יותר מצביע עלי וצועק שוב בקול רם ולועג: "הנה סבתא זקנה", וצוחק צחוק גדול.

While being immersed in my task of choosing the right tomatoes, I hear in the background a mocking child's voice: "Here is an old grandma." Indeed, I am a grandma, but I don't see how the word 'old' can be attached to me; therefore, I process that noise as such that wasn't addressed to me. I take the plastic bag with the tomatoes I selected, put it in the cart and move to the cucumbers' direction. I pass by a supermarket cart with two kids standing in it. The smaller one points his little finger at me and again shouts in a mocking loud voice: "Here is an old grandma", and laughs a big laugh.

ההסטוריה של הסלט The History of the Salad

 

סלט ירקות עם פטריות שלמות Vegetable salad with whole mushrooms

סלט ירקות עם פטריות שלמות    Vegetable salad with whole mushrooms

ישנם דברים המוטמעים אצלנו עמוק, כאלה שאין ביכולתנו להשתחרר מהם. איני בטוחה עד כמה הם גרועים. אולי בעיני המתבוננת, אך לא בעיני. יכול להיות שהתרגלתי, וזה בסדר מבחינתי.

Some things are deeply assimilated within us, such things which we can't be freed of. I'm not sure how much bad they are. Perhaps in the eyes of the beholder, but not in mine. Could be that I got used to it, and it's OK as far as I'm concerned.

שביעי של פסח. אנחנו חוגגות בכיף ובשמחה, האוכל בשפע, היין נמזג ונשתה כמים. אחת הפעמים הבודדות שאני מרשה לעצמי להתיר רסן ולא לספור את כמות האלכוהול שאני מערה אל קרבי. כל מוזמן ומוזמנת הביא כמויות אדירות מן המנות שהכין, כל אחת והספציאליטה שלה. אני הכנתי לביבות תפוחי אדמה האהובות עלי, בתוספת קמח מצה, אך בלי ביצים. איני צורכת ביצים. המתכון בסוף הרשומה.

Seventh day of Passover. We celebrate happily and joyfully, the food is plentiful, the wine is poured and drank like water. One of the rare events that I allow myself to unleash any restrains [the bridle] without counting the amount of alcohol I pour into me. Each guest brought a huge amount of the dish they made, each one and her specialty. I made my favoured potato latkes, with matzah flour (so it's kosher for Pessach), but without eggs. I don't eat eggs. The recipe is at the bottom of this post.

 

בסוף הארוחה, נאסף האוכל שנותר חזרה אל תוך הכלים בהם הובא וכל אחד מקבל את הכלי שלו עם מה שנשאר מהמאכל שלו. הפעם, נראה שתאבון המסובין היה רב, משום שלא נשאר הרבה מן המאכלים, רק כמה סלטים. אני עומדת בתור אל המארחת כדי לקחת חזרה את הכלי שלי. שום לביבה לא נשארה, אפילו לא אחת. אין דבר, אכין מחר עוד אם עדיין יתחשק לי.

At the end of the meal, the remained food is collected back into the bowls it was brought, and each guest gets their dishes back with what had left of their dish. This time, it seems that the feasters' appetite was big, since not much has left from the food, only a few salads. I'm queuing up, waiting for my turn to get my bowl from the hostess. No latke remained, even not one. Never mind, I'll make more tomorrow if I'd still feel like it.

אחת המסובות, המכירה היטב את אורחותי, מקבלת מידי המארחת את הכלי שלה עם מה שנשאר מהסלט שהכינה. בלי אומר וללא כל שהות, היא מושיטה לי את הכלי. גם אני מכירה את אורחותיה ויודעת שלמרות שהיא דור שני לניצולי שואה, הוריה לא הנחילו לה את שהורי הנחילו לי והיא לא תאכל את הסלט הזה. כל מאכל שאינו נאכל לאלתר, נזרק על ידה מיד אל פח האשפה. פעם, חשבתי לפתוח אצלה בית תמחוי מהשאריות שהיא זורקת. עד שהספקתי להפוך ברעיון ולתכנן את התוכנית המתאימה, היא זרקה אותי, כך שזה לא יצא אל הפועל. המוני רעבים היו יכולים לצאת שבעים ממה שהיא זורקת. חבל.

One of the guests who knows my ways very well, receives her bowl from the hostess with what's left of the salad she made. Without a word and with no hesitation, she hands me her dish. I too know her ways very well, and know that despite of her being second generation of the holocaust survivors, her parents didn't bequeath her what mine did, and she won't eat this salad. Any food that hasn't been eaten straightaway is being thrown immediately into the bin. Once, I even thought about opening a soup kitchen from the leftovers she dumps to the garbage. Until I had the time to consider this idea and come up with the proper plan, she dumped me, so the plan didn't come through. Multitudes of hungry people could be satisfied with what she throws away. Alas.

סלט ירקות עם קישוטי גזר וזיתים Vgeetable salad with carrot and olives

סלט ירקות עם קישוטי גזר וזיתים   Vegetable salad with carrot and olives

המארחת נותנת בנו במבט מוזר. אני מניחה שהיא לא נתקלה בפרץ כזה של נדיבות מצד המכרה המשותפת שלנו ופניה מביעות את שֶׁלִבָּה רוחש. אני חשה לפתור לה את התעלומה. "זו הסטוריה, מה שאת רואה פה", אני מסכמת בקצרה מגילה שלמה. פניה הופכות לאי הבנה אחת גדולה. אני מבינה שהיא אינה מכירה את אורחותיה של הלה, כמוני, ולכן אני מרחיבה את היריעה: "היא אינה מסוגלת לאכול מאכל שלא הוכן במיידי, ואני איני מסוגלת לראות אוכל נזרק לפח, כך שכדי ששתינו נהיה מסופקות – בעיקר אני, שיהיה לי מספיק סלט לכמה ארוחות – היא נתנה לי את הקערה." ההבנה על פניה של המארחת נחתה במיידי. יכולתי לדמיין אותן מפיקות אנחת רווחה. שמחתי לתרום להקלתה.

The hostess stares at us strangely. I assume that she haven't experienced such a burst of generosity from our mutual friend, and her face expresses what her heart feels. I hasten to solve the mystery. "This is history, what you see here", I shorten a long Megile. Her face turns into a big misunderstanding. I understand that she doesn't know the ways of that person like I do; therefore, I explain at length: "She can't bring herself to eat food that wasn't just made, and I can't see food being tossed into the bin, thus that we both will be satisfied – especially me, as I'll have enough salad for a few meals – she gave me her bowl." The comprehension on the hostess face landed instantaneously. I could imagine how it produced a sigh of relief. I was happy to contribute to her wellbeing.

סלט ירקות ומצות Vegetable salad with matzot

סלט ירקות ומצות    Vegetable salad with matzot

חזרתי הביתה שמחה ומאושרת. מסתבר, שנמצאו עוד כמה נשמות טובות שאינן מסוגלות לעכל אוכל הסטורי והן שמחו לתרום לי ממעדניהן. התא המקפיא במקרר שלי מלא עד אפס מקום באוכל שיספיק לי עד תום ספירת העומר. נראה מה אעלה בחכתי בחג השבועות.

I came back home pleased and happy. It turned out that more good souls couldn't digest historical food and they were happy to donate me their delicacies. The freezer in my fridge has no more room; it is filled up with enough food until the end of Counting of the Omer. Let's see what I will collect in Shavuot.