ארכיון תג: war

אמרו שיש רגיעה   They Said there was Cease-fire

אמרו שיש רגיעה, אז אמרו. מתי קרה שמה שאמרו אכן התרחש?

They said there was a Cease-fire, so they said. When did what they say actually happen?

The Israel-Palestine conflict: a brief, simple history (Vox)

על השנאה About Hatred

About Hatred

Boom!

הרוח הנושבת ומפיחה חיים בעלים הנושרים אינה מבדילה בין דם לדם. היא אינה מתעניינת בדמם ולא בדמינו. דם הוא דם. דם אינו שונא. דם זורם. דם נוֹדֵם. דם נקרש. נספג באדמה הרוויה. נאסף בקפידה בידי זק"א ומובא למנוחה.

The blowing wind that instils life in the fallen leaves doesn't distinguish between bloods. It doesn't take interest in their blood or in ours. Blood is blood. Blood doesn't hate. Blood flows. Blood is silent. Blood congeals. It absorbs into the saturated soil. It is carefully assembled by ZAKZ in order to be brought to rest.

אנשים שונאים. למה אנשים שונאים? איך אפשר לשנוא את אלה שאינך מכיר? למה לשנוא? מה עשה לך מאן דהוא שאתה שונאו על לא עוול בכפו? האם ישנה הצדקה לפלג את התושבים ולשסותם זה בזה, בשעה שחלק גדול מהם נאמן למדינה ומשרת בצבאה? איזו הצדקה יש לליבוי שנאה? למה לא לפעול לקרוב לבבות? למה לא לפעול בצורה חיובית?

People hate. Why do people hate? How can you hate those you don't know? Why hate? What did somebody innocent done to you that you hate them so much? Is there any justification to divide the citizens and incite then against each other, while a big part of them is loyal to the country and serves in its army? What justification is there fanning hate? Why not to act in favour of bringing people together? Why not act in a positive way?

בטקס, בבית הספר המקומי, היה קשה היום, כמו בכל שנה. שמות חדשים מן הבוגרים נוספו על לוח הזכרון. אף שאין זה בית ספר ותיק, זה כבר הספיק לתרום את חלקו לשכול.

"אינני שונאת אותם", הכריזה אם שכולה בטקס. "שנאה לא תחזיר לי את הבן שלי." בזוית עיני אני רואה את ביאטריס מהנהנת. "הלואי ויהיה שלום ושאף אחד לא יצטרך יותר לחוות את הנורא מכל", חתמה האם את דבריה בתקוה שכולנו שותפים לה.

"אין לנו ארץ אחרת", אמר אח שכול מהמגזר אותו השמיץ אפסיהו. "אנחנו שותפי גורל בשאיפה לשלום בארץ שלנו", אמר נחרצות.

At the ceremony, at the local school, it was hard today, like every year. New names of the fallen graduates were added on the memorial. Although it's not an old school, it already managed to donate its part to bereavement.

"I don’t hate them", declared a bereaved mother in the ceremony. "Hatred won't bring my son back." In the corner of my eye I see Béatrice nodding her had. "I wish for peace to come upon us and nobody would ever have to experience the most terrible", the mother signed her words with the hope we all share.

"We don't have another country", said a bereaved brother from the section Ziroyahu besmirched. "We are share the same destiny in our aspiration of peace in our country", he said firmly.

אִם – צלילי מנשה ותלי אלונה בניצוח עדי רון

♀♀

"אני שונא אותם", אמר לי פעם אח שכול. "הם רצחו לי את האח והרסו את כל המשפחה." הייתי חיילת אז, בזמן המלחמה ההיא, ששברה רבים מאיתנו, מותירה בנו את צלקותיה. אי אפשר להוכיח את מי ששכל, גם לא כשאתה נמצא בעצמך באותו המקום. הזכות לשנוא אינה אסורה. מה שאסור, זה לפעול בשם השנאה. חבל שהשנאה משתלטת למאן דהוא על חייו ובמקום לשקמם, בוחר הלה לשנוא לא רק את מי שהרס את חייו, אלא את כל שאיתו.

"I hate them", said to me once a bereaved brother. "They murdered my brother and destroyed the whole family." I was a soldieress back then, in the time of the war which broken many of us, leaving its scars in us. You can't admonish those who bereaved, not even when you yourself are in the same place. The right to hate is not forbidden. What is forbidden, is acting in the name of hatred. It is a shame that hate is taking control over somebody's life, and instead of rehabilitating they choose to hate the whole world, not just who destroyed their lives.

London Grammar – Metal & Dust (lyrics)

 

בתמצית:

מה הטעם בלשנוא? האם לא עדיף לשקם ולהשתקם?

In essence:

What's the point in hating? Isn't it better to rehabilitate and become rehabilitated?

החיטה צומחת שוב – צלילי מנשה בניצוח עדי רון

יומן מסע – צלילי מנשה בניצוח עדי רון

המראות שוברים את הלב The Sights Break the Heart

דדל ישראל כצוק איתן

דדל ישראל כצוק איתן  Flag of Israel as a protective edge (firm cliff)

אזעקה בכיסופים.

Alarm in Kissufim.

זיקים, כרמיה, אזעקה.

Zikim, Karmia, Alarm.

אזעקה ביד מרדכי ונתיב העשרה.

Alarm in Yad Mordechai and Netiv HaAsara.

אזור התעשיה אשקלון, אזעקה.

Ashkelon Industrial Area, Alarm.

אזעקה באשקלון.

Alarm in Ashkelon.

אזעקה באשדוד.

Alarm in Ashdod.

אזעקה בגוש דן.

Alarm in Gush Dan.

אזעקה בחדרה.

Alarm in Hadera.

בקציר שָׁקֵט.

It's quiet in Katzir.

ובעזה, מדלגים התושבים בזהירות בין ההריסות למצוא שרידים. המראות שוברים את הלב, בעיקר את זה היהודי הרחום, כי אצלם ישנם יותר מדי קיצונים שלא אכפת להם מכלום מלבד זריעת הרס ומוות.

And in Gaza, the residents carefully skip through the ruins to find remains. The sights break the heart, especially the compassionate Jew heart, because there are too many extremists who care nothing but sow destruction and death.

ויש גם תקוה, כי גם ביניהם ישנם בני אדם, עד כמה שזה מפליא את הקיצונים אצלנו.

To the astonishing of the extremists here, there are humans among them, too. Here is a post posted by one of them on Facebook.

"המלחמה מגדירה מחדש את החיים, היא מפענחת מחדש את קיומך, אולי המלחמה תגרום לך לעשות חשבון מחדש עם הזמן והתאריך. האם אתה האדם האנושי והתרבותי שאתה מתיימר להיות? או שאתה אדם אחר לגמרי ממה שדמיינת כל הזמן? האם אתה שייך לשנת 2014? או שאתה טעות של מכונת זמן מסרט גרוע? משימתך העיקרית היא למצוא כוס מים ראויים לשתיה, למצוא קצת אור כדי ללכת לשירותים, למצוא בית שהוא לא ביתך, רחוק מהמוות, עם מעט כבוד-עצמי וגאווה מול המארחים שלך, למצוא זמן לבכות את החיים שלך שבורחים לך מבין הידיים בין מלחמה למלחמה. חדלת מלהיות משורר, אפילו לא בן אדם בזמן שאתה מעביר את ילדיך מבית לבית כמו חתול מבוהל, קולות האימה, צרחות התינוקות ורסיסי הטילים רודפים אותך. אלה הרסיסים המכוערים שמילאו את הרחובות, אתה תשתגע מזה שהאוסף שלהן היא הזהות החדשה של ילדיך. אתה לא בשר ודם כשאתה רואה את שאריות שכניך מפוזרות ברחוב כמו שלטי פרסום, ואתה ממשיך ללכת ואומר: אלה החיים. אתה לא בשר ודם כשאתה רואה את מונה ההרוגים קופץ ממאה לאלף כמו בתחנת דלק. אתה לא אתה, המלחמה הגדירה אותך מחדש. אתה בסך הכל אבק המתפזר ברוח מהפגזים. חף מפשע, שהרעב, הציידים והטבע האכזר רודפים אחריו, פרימיטיבי בלי נייר או תמונות או אינפורמציה או עתיד. אתה אבוד במלחמה, אל תטרח בלעייף את נשמתך בכתיבה, או אפילו בהתבוננות ביפה, כי אף אחד לא יבין את השטויות האלה. אז מה המשמעות בלגלות שהמלחמה מגדירה מחדש את משמעות החיים".

(זה לא פוסט פוליטי, סתם פוסט אנושי).

Nasser Rabah

"War redefines life, it re-decodes your existence, maybe war will cause you reconsider time and date. Are you the human and cultural person you purport to be? Or are you a completely different person than you imagined all the time? Do you belong to 2014? Or you are a mistake of a time machine from a bad movie? Your main mission is to find a drinkable cup of water, to find some light to go to the bathroom, to find a house that is not your house, far from death, with a little self-respect and pride in front of your hosts, to find time to cry your life that are escaping away from between your hands between wars. You ceased to be a poet, not even a human being while moving your children from house to house like a frightened cat, the sounds of horror, screaming babies and the shrapnel of the missiles chasing you. These are the ugly shrapnel that filled the streets, you will go crazy from the fact that their collection is your children's new identity. You are not flesh and blood when you see the residues of your neighbours scattered on the street like advertising signs, and you keep going and say: This is life. You are not flesh and blood when you see the death toll jumping from a hundred to a thousand like in a gas station. You're not you, war has redefined you. You are just dust scattering in the wind from the shells. Innocent, whom hunger, hunters and cruel nature pursue, primitive without paper or pictures or information or future. You are lost in the war, don't bother tiring your soul with writing, or even looking at the beautiful, because no one will understand this nonsense. So what is the meaning of discovering that war redefines the meaning of life."

(This is not a political post, just a human post).

Nasser Rabah

בקציר שָׁקֵט. הלואי כך גם על שאר חלקי המדינה וגם אצל השכנים, אולי יצליחו אי פעם למגר את הטרוריסטים מביניהם.

It's quiet in Katzir. I wish so for the rest of the country, as well as for the neighbours, perhaps they will succeed at some point in remove the terrorists among them.