ארכיון תג: woman

הגלים היו קרים   The Waves Were Cold

אני ואמת המים Me and the aqueduct

אני ואמת המים   Me and the aqueduct

השבת היתה חמימה ונעימה. התחזית אמרה שלא ירד גשם. אכן, לא ירד.

The Shabbat was warm and pleasant. The forecast did not expect rain. Indeed, it did not rain.

נסענו לִנְמל קיסריה להנות מזיוה של השבת ולסעוד את לבנו בנחת. הגלים ליחכו את החוף באיטיות, הרוח היתה חרישית מאוד, לא מורגשת כמעט. בתוך המסעדה המשקיפה על הנמל פעל המיזוג כדי לחמם. התישבנו ליד חלון גדול, נהנות ממראה הים. ים תמיד משרה בי נעימות, גם כשזה סוער. היום זה היה מתון למדי.

We went to the port of Caesarea to enjoy the Shabbat and dine out comfortably. The waves slowly washed down the shore, the wind was very quiet, almost unnoticeable. Inside the restaurant overlooking the harbour, the air conditioning worked to warm. We sat down by a large window, enjoying the sea view. A sea always induces a nice atmosphere in me, even when it's stormy. Today it was quite mild.

אמת המים בקיסריה   Caesarea Aqueduct

אמת המים בקיסריה   Caesarea Aqueduct

אני אוהבת לבלות על חוף הים, לא ממש להכנס למים, אלא לעתים נדירות ובודאי לא בחורף. גם אם גלי הים מלטפים ברכות, הם קרים מאוד. זו אינה חויה שאני אוהבת לחוות. יחד עם זאת, להביט בהם קרבים ונסוגים, עושה הרגשה נעימה בלב, אפילו חמימה. לוא היה זה תלוי בי, הייתי מסתפקת בלשבת בתוך המסעדה, להנות מהארוחה הטעימה ולהביט בגלים בלי להתקרב אליהם.

I love spending time at the beach, not really getting into the water, only rarely, and certainly not in the winter. Even if the sea waves stroke gently, they are very cold. This is not an experience I like to have. At the same time, looking at them getting close and then retreating, makes a pleasant feeling in my heart, even a warm one. If it was up to me, I'd settle for sitting inside the restaurant enjoying the delicious meal and watching the waves without approaching them.

נמל קיסריה, מבט מהמסעדה Caesaria port, view from the restaurant

נמל קיסריה, מבט מהמסעדה   Caesaria port, view from the restaurant

הנסיכה, כהרגלה, הופיעה משום מקום וישר הסתערה עלי. "מה את עושה פה?" העמידה פני תמימה. כאילו לא ידעה שביאטריס ואני נוהגות לבלות מדי פעם זו עם זו כשיוצא לנו להפגש. הנחנתי שזו דרכה לפתוח בשיחה. לא יכולתי שלא לתהות למה 'מה נשמע?' רגיל לא עובד אצלה.

"מה את רוצה?" אני שואלת אותה בתוך ראשי. אין שום סיבה שאדבר איתה בקול רם, היא יודעת לקרוא מחשבות. אני משתדלת לשמור על ארשת פנים רגילה כדי שביאטריס לא תבחין שאני מאותגרת בשיחה עם מישהי בתוך הראש שלי, שאין לי דרך לגרש אותה ואני תלויה בגחמותיה.

"זוכרת את מאיר?" מזכירה לי הנסיכה מישהו/י מהעבר. אני מהנהנת לה בתוך ראשי בלי לעשות את התנועה הזו כלפי חוץ. בכל זאת, מסעדה מלאה אנשים, ביאטריס מולי. אין לי כוונה להסגיר את סודותי. פעם, ניסיתי להסביר לביאטריס את ענין הנסיכה, אך המבט שנתנה בי הבהיר לי שעדיף שאשמור את זה לעצמי. "מאיר עכשו הוא מאירה", מחייכת הנסיכה. "היא עברה את השלב האחרון של התהליך שלה ועכשו היא אישה."

The princess, as usual, appeared out of nowhere and stormed on me right away. "what are you doing here?" She pretended to be innocent. As if she didn't know that Béatrice and I like to spend time with each other when we get to meet. I assumed that it was her way to start a conversation. I couldn't help but wonder why a normal 'what's up?' doesn't work for her.

"What do you want?" I ask her inside my head. There's no reason for me to talk to her out loud, she knows how to read people's thoughts. I try to maintain a normal expression so that Béatrice wouldn't notice that I am challenged having a conversation with someone in my head, that I have no way to expel her and I depend on her whims.

"Remember Meir?" The Princess reminds me of someone from the past. I nod at her in my head without doing this outward movement. Still, a restaurant full of people, Béatrice across the table facing me. I have no intention of revealing my secrets. Once, I tried to explain to Béatrice the princess issue, but the look she gave me made it clear that I had better keep this to myself. "Meir is now Meira," the princess smiles. "She went through the last phase of her process and now she's a woman."

"היא אינה יכולה להיות אישה", אני עונה לה. "היא טראנס, לא אישה!" אני קובעת בפסקנות, עדיין מנסה לשמור על ארשת פנים סבירה כדי לא להסגיר את שמתרחש אצלי בראש.

"איך את יכולה לומר דבר כזה?" מתפלאת הנסיכה. "היא אישה לכל דבר עכשו, אחרי שעברה את הניתוח האחרון."

"כל המחלקה להסתדר בשלשות!" אני פוקדת על הנסיכה. "אני קוראת אותך לסדר! מאיפה הבאת את ענין היותה אישה? היא לא אישה, היא התחילה בתור גבר! היא לעולם אינה יכולה להיות אישה כמוני או כמו ביאטריס פה, שעדיף שאתחיל להתיחס אליה ולהקשיב למה שהיא אומרת במקום לשמוע את השטויות שלך. יאלה, עופי מפה!" מאירה היא חברה מאוד קרובה לנסיכה וקיויתי שלא פגעתי בזכרה בדברים שאמרתי. לא התכוונתי לפגוע, אלא להסביר לנסיכה שדעתי היא שאנחנו, בנות ובני האנוש, מגוונים ואיננו עשויים מקשה אחת.

"She can't be a woman," I reply. "She's a trance, not a woman!" I state conclusively, still trying to maintain a reasonable countenance so as not to reveal what's going on in my head.

"How can you say such a thing?" The Princess is astonished. "She is a woman in all senses now, having undergone the last surgery."

"The whole platoon get set in groups of three!" I command the princess. "I call you to order! Where did you get the thing of her being a woman from? She's not a woman, she started as a man! She can never be a woman like me or Béatrice here, which is better if I start to pay attention to her and listen to what she says instead of hearing your nonsense. Yalla, get out of here!" Meira is a very close friend of the princess and I didn't intend to insult her memory with the things I said. I did not mean to offend, but to explain to the princess that I think we, human and wuman beings, are diverse and not made of one piece.

היא, כמובן, אינה נוהגת להשמע לפקודותי. אין לי מושג איך היא נוהגת עם אחרות, אבל היא מתעלמת מכל מה שאני מבקשת ממנה או מורה לה לעשות. רציתי שתלך ולא תפריע לנו, אבל איתה זה כמו לדבר אל הקיר. יש לה רצון ודרך משלה ולי אין כל שליטה עליה. לא נותר לי אלא לחכות עד שימאס לה והיא תעזוב. לפי איך שהיא קיפלה את רגליה בישיבה מזרחית, מרחפת באמצע השולחן ומסתירה לי את ביאטריס, הבנתי שזה לא יהיה במהרה. ריכזתי את כל כח הריכוז שלי בביאטריס, למרות שהנסיכה חסמה לי אותה והתעלמתי לגמרי מן הנסיכה. זה עזר. כמו פקק שמשתחרר מבקבוק, היא שחררה אותי בפתאומיות ונעלמה. הוקל לי.

She, of course, does not obey my orders. I have no idea how she conducts with others, but she ignores everything I ask of her or instruct her to do. I wanted her to go and not disturb us, but with her it's like talking to the wall. She has her own will and way, and I have no control over her. I couldn't do anything but wait until she gets tired and leaves. By the way she folded her feet in a cross-legged sitting, hovering in the middle of the table and hiding Béatrice, I realized it wouldn't be soon. I focussed all my concentration power on Béatrice, even though the princess blocked it and completely ignored the princess. It helped. Like a cork pulled out from a bottle, she suddenly released me and disappeared. I was relieved.

הארוחה היתה טעימה מאוד The meal was very tasty

הארוחה היתה טעימה מאוד   The meal was very tasty

*******

כשעתיים לאחר מכן, הציעה ביאטריס שנטייל קצת על החול הרך כדי להתענג על קרני השמש. תמיד טוב לספוג ויטמין די טבעי, בעיקר בחורף. ירדנו אל שפת המים, מתהלכות בנחת, נזהרות לבל יגיעו הגלים אל רגלינו. אני הייתי עם נעלי ההליכה החדשות שלי, כך שלא היתה סכנה למים לחדור מבעדן ולהרטיב לי את הגרביים, אך ביאטריס נעלה נעליים פחות קשוחות והעדיפה לצעוד בצד הרחוק מהגלים.

About two hours later, Béatrice suggested that we take a little stroll on the soft sand to savour the sun's rays. It's always good to absorb a natural vitamin D, especially in winter. We went down to the water's edge, strolling leisurely, being careful not to let the waves reach our feet. I was with my new hiking boots, so there was no danger of the water getting through them and wetting my socks, but Béatrice wore less tough shoes and preferred to walk on the far side of the waves.

לא יכולתי להבחין בנסיכה, אלא רק כשהיה מאוחר מדי וכך לא יכולתי להגן על עצמי. היא הגיעה אלי כרוח סערה ודחפה אותי אל המים, מפילה אותי אל תוכם. הגלים היו קרים. קרים מאוד.

I couldn't notice the princess until it was too late and I couldn't protect myself. She came to me like a storm, quickly and strongly, and pushed me into the water, causing me to fall into them. The waves were cold. Very cold.

קיסריה, חוף הים Caesarea, the seaside

קיסריה, חוף הים   Caesarea, the seaside

במשפט אחד:

לא נעים ליפול אל הים עם גליו הקרים ביום חורפי, גם אם שמשי.

In one sentence:

It's uncomfortable to fall into the sea with its cold waves on a wintry day, even if it's a sunny one.

האישה כדימוי של עצמה The Woman as an Image of Herself

עידן רייכל וזהבה בן – אהבה כזו

Idan Raichel and Zehava Ben – Ahava Ka'zo (A Love Like This)

היא עמדה ליד הספסל, ידה האחת מתנופפת באויר בעוד השניה אוחזת בנייד צמוד לאוזנה ופיה מפיק מרגליות בקולי- קולות ללא כל התחשבות בסביבה.

She was standing at the bench, one hand flapping in the air while the other held the mobile phone to her ear and her silver-tongued mouth was speaking, making loud noises.

התבוננתי בה, מנסה לעכל את שעיני רואות ומקשיבה ברוב קשב. אין לי מושג, אך אני חושבת שהיא לא הבחינה בי. עובדה שהמשיכה לצרוח במלוא גרונה, מתארת לצד השני של הקו מה היתה עושה במקומה. דברים מרשימים למדי, עלי לציין.

I watched her, trying to digest what my eyes have seen and listening with most attention. I have no idea, but I think she didn't notice me. In fact, she continued to scream at the top of her throat, describing to the other side of the line what she would do instead. Quite impressive things, I must say.

בדיוק כשבאתי להוציא את המצלמה מן התיק כדי לנסות ולצלם את הסצנה, היא השתתקה והתישבה על הספסל, מביטה סביב. בטרם תיפגשנה עינינו, הפניתי את מבטי לכיוון הנגדי. ביאטריס הלכה והתקרבה עם שתי מנות ענקיות של גלידה. קמתי כדי לאחוז בגביע שהושיטה לי וללקק את מה שהתחיל לטפטף. העפתי מבט מזוית עיני לכיוון הספסל, אך האישה לא נראתה כבר.

Just as I was about to take my camera out of my bag to try and photograph the scene, she piped down and sat down on the bench, looking around. Before our eyes met, I turned my gaze to the other way. Béatrice was coming near with two huge ice creams. I got up to take the cone that she handed me and lick what had begun to trickle. I glanced from the corner of my eye toward the bench, but the woman had not been seen.

 

 

צלצול בדלת The Doorbell Rang

ניטס – אשה קקטוס

NitsWoman Cactus [lyrics]

 

פעמון הדלת צלצל חדות. זה מאותם פעמונים ישנים שצלילם קשה, לא נעים.

The doorbell rang sharply. It's one of those old bells whose sounds are hard, unpleasant.

 

אמהּ עמדה בפתח הדלת. זאת אומרת, סברתי שזו אמהּ, היות ומעולם לא פגשתיה. לא חשבתי שזו היא, עשרים שנים מבוגרת מהפעם האחרונה בה ראיתיה.

Her mother stood in the doorway. I mean, I supposed it was her mother, since I never met her. I did not think it was her, twenty years older than the last time I saw her.

 

 

קדימה Onward

Nico – Femme Fatale

"בנות, קדימה!" מדרבנת המדריכה. "אין לנו את כל היום!"

משום שאיני מחשיבה את עצמי כ"בת" אלא כ"אשה", אני מתעלמת ממנה וממשיכה לשבת על מקומי, מצפה ממנה להתעשת ולפנות אלינו – או לפחות אלי – בתואר המתאים. מה לא בסדר ב"נשים, קדימה"?

"Girls, let's go!" Our guide pushes us to move. "We don't have the whole day!"

Since I don't refer to myself as "girl" but as a "woman", I ignore her and keep sitting on my sit, expecting of her to get her act together and refer to us – or at least to me – with the appropriate title. What is wrong with "women, let's go"?

John Cale & Lou DouillonFemme Fatale