שפתיים כחולות Blue Lips

פאריז בחורף עלולה להיות קטלנית. לפחות עבורי. לא רציתי לצאת החוצה ולעזוב את החמימות ששררה בדירתה, אך ביאטריס התעקשה: "יעשה לנו טוב לשאוף קצת אויר צח." 'זה למען האהבה', אמרתי לעצמי עת יצאנו לטייל לאורך הסן. הרוח הקפיאה לי את הפנים. השתדלתי לעמוד בפניה כמיטב יכולתי. לא היה כיף. למרות כל השכבות אותן העטיתי עלי, זה לא ממש עזר לי. 10⁰ לא ממש התאימו לי, הן אף פעם אינן מתאימות. הרוח שנשבה די בחוזקה הוסיפה כפור להקפאה. בביקורִי אצלה הפעם, הבאתי איתי בורקה שקניתי בארץ כי כובע הצמר הרגיל לא עזר לי להתגבר על הקור שהקפיא לי את הפנים והעצמות בביקורַי הקודמים, אך ביאטריס התרתה בי לבל אעטה אותה. "את ממש לא רוצה שיעצרו אותך לתשאולים על כל צעד ושעל", הסבירה. לא, ממש לא רציתי.

Paris in winter can be fatal. At least for me. I had no desire to go outside and leave the warmth that prevailed in her apartment, but Béatrice insisted: "It would do us good to breathe some fresh air." 'It's for love', I said to myself when we went for a walk along the Seine. The wind froze my face. I tried to brave it as best I could. It wasn't fun. Despite all the layers I put on myself, it didn't really help me. 10⁰c were not really suitable for me, they never did. The wind blowing quite strongly added frost to the freezing me. On my visit to her this time, I brought with me a burqa that I bought in Israel because the usual wool hat did not help me overcome the cold that froze my face and bones in my previous visits, but Béatrice warned me ot to wear it. "You really don't want to be stopped for questioning at every step," she explained. No, I really didn't want to.

"מעניין על מה תכתבי הערב בקשר לבילוי שלנו כאן", אמרה עת פסענו לאט, זרועותינו שלובות זו בזו. "את תמיד מזכירה את הקור המקפיא אותו את חווה פה. אף פעם לא כתבת על הבילויים שלנו ברבעים השונים והיפים בעיר, למה זה?"

היה לי קשה לענות מבעד לשיני הנוקשות זו בזו ושפתי הרועדות בְּפָנַי שקפאו. "איך לא קר לך?" תהיתי. "גם אם את רגילה למזג האויר הנורא הזה, עדיין אי אפשר להתעלם מהקור המקפיא הזה."

"I wonder what are you going to write tonight about our pastime here," she said as we walked slowly, our arms intertwined. "You always mention the freezing cold you experience here. You never wrote about our spending time in the different and beautiful quarters of the city, why is that?"

It was hard for me to answer through my clenched teeth and trembling lips on my frozen face. "How are you not cold?" I was wondering. "Even if you're used to this terrible weather, you still can't ignore this freezing cold."

מחייכת, היא קֵרבה את פניה אל פני, מצמידה את שפתותינו זו לזו. "אולי זה יחמם אותך קצת", אמרה בשובבות עת שחררה אותן לאחר זמן-מה. אני מקוה שלה היה נעים, כי אותי זה לא חימם כלל. קשה להרגיש ממש עם שפתיים קפואות, גם אם הן של אהובתך. "לשפתיים שלך יש תחושה של גלידה", העירה ביאטריס, חיוך חמים במבטה, "גלידה טעימה מאוד!" הדגישה. אולי כדי לעודד אותי.

'יותר לכיוון של ארטיק קרח', חשבתי לעצמי, מדמיינת בעיני רוחי את צבען הכחול מהקור.

Smiling, she brought her face closer to mine, pressing our lips together. "Maybe it will warm you up a bit," she said playfully when she released them after a while. I hope she found it pleasant, because it didn't warm me at all. It is hard to realy feel with frozen lips, even if they are your loved one's. "Your lips feel like ice cream," Béatrice commented, a warm smile in her gaze, "a very tasty ice cream!" she emphazed. Perhaps to cheer me up.

'More like an ice popsicle', I thought to myself, imagining in my mind's eye their blue colour from the cold.