ארכיון חודשי: אפריל 2020

לא הכל נמדד בכסף   Not Everything is Measured by Money

לייזה מינלי וג'ואל גריי – כסף

Liza Minnelli and Joel Grey – Money

כסף מטמטם את העולם, אחרת אי אפשר להבין את מה שנהיה מאיתנו.

Money dumbs down the world, otherwise it is impossible to comprehend what have become of us.

כואב הלב להסתכל סביב ולראות את החורבן שהחמדנות המיטה עלינו. אנשים שיש להם כסף ורכוש יותר משאפשר לדמיין, ממשיכים למצוץ את דמם של אלה שמביטים בעיניים כלות על העולם בידיעה שאין להם תקומה. הפער העצום בין מעמדות, העובדה ששכבה ממש דקיקה של טייקונים משעבדת את שאר העולם, צריכים לנער אותנו כדי שנקום ונעשה מעשה. אני בעד חלוקה שוה של משאבים. המצב השורר בעולם נורא.

The heart aches to look around and see the devastation that greed has caused us. People who have more money and possessions than one can imagine, continue to suck the blood of those who watch the world desperately, knowing they have no survivability. The huge gap between classes, the fact that a very thin layer of tycoons enslaves the rest of the world, should shake us and cause us rise and take action. I am in favour of equal distribution of resources. The situation in the world is terrible.

אנחנו חיים במאה ה-21. התקדמנו מאוד בכל מיני תחומים, אך בתחום אחד, שהוא הכי חשוב, נכשלנו. התחום של הדאגה איש לרעהו, ואהבת לרעך כמוך. אין לי בעיה שאנשים יהיו עשירים מעבר לכל דמיון, מצדי… הבעיה שלי היא שישנם אנשים רבים מאוד, רבים מדי, שאין להם מה לאכול, שאין להם קורת גג מעל ראשם ואין להם איך לפרנס את משפחותיהם. מה עושים מנהיגי העולם כדי למגר את העוני? הם תומכים בטייקונים. ומה אנחנו עושים כדי לסלק את מנהיגינו המושחתים מעלינו?

We live in the 21st century. We have made great progress in all kinds of fields, but in one area, which is most important, we have failed. The realm of concern for each other, and love your neighbour. I have no problem that people will be rich beyond imagination, I really don't care. My problem is that there are very many, too many people, who have nothing to eat, who have no roof over their heads and who have no way to support their families. What are world leaders doing to eradicate poverty? They support tycoons. And what do we do to remove our corrupt leaders from leading us?

אבבאכסף, כסף, כסף

Abba Money, Money, Money

במשפט אחד:

לא הכל נמדד בכסף, אנושיות חשובה מכל סכום שהוא.

In one sentence:

Not everything is measured by money, humanity is important more than any amount.

Finland ends homelessness and provides shelter for all in need

יום העצמאות ה-72 למדינת ישראל ה'תש"פ   Israeli 73nd ndependence Day 2020

טקס הדלקת המשואות לציון יום העצמאות ה-72 של מדינת ישראל, ד' באייר ה'תש"פ 28.04.2020

The beacon lighting ceremony to mark the 72nd Independence Day of the State of Israel 28.04.2020

יום העצמאות ה-72 של מדינת ישראל היה מוזר עד מאוד, שונה לחלוטין מימי העצמאות הקודמים.

Israel's 72nd Independence Day was very strange, completely different from the previous Independence days.

בדרך כלל, בערב יום העצמאות, אחרי שיום האבל מתפייד, אני נוהגת להצטרף למשפחה או לחברות ולצאת לחגוג בארועים לכבוד עצמאותנו אחרי אלפיים שנה. השנה, הוטל עלינו סגר, כך שאסור היה לנו לצאת לשום מקום. זה אומר שחזרנו להתקשר באמצעי המדיה במקום להפגש ולחגוג.

Usually, on the eve of Independence Day, after the day of mourning fades away, I usually join my family or friends and go out to celebrate events in honour of our independence that we got after two thousand years. This year, we were quarantined, so we weren't allowed to go anywhere. This means we returned to communicating through the media rather than meeting and celebrating.

יום העצמאות זה יום של שמחה, יום של מפגשים משפחתיים, אוכל בצותא, מסיבות, כיף. השנה, זה היה יום מאוד מוזר של לשבת מול המסכים ולצפות בכל מיני מופעים שהוקלטו מראש, כמו המופע המרכזי אתמול, שאמנם היה נחמד, אך זה לא היה זה. מופעים שכרגיל שודרו בחי, פתאום הפכו למוקלטים. מוזר. לא טבעי. איננו רגילים לזה. קשה להתרגל למה שקורה, אם כי אני מאמינה שבסופו של דבר נתרגל לאורח חיינו החדש.

Independence Day is a day of joy, a day of family gatherings, dining together, parties, fun. This year, it was a very strange day of sitting in front of the screens and watching all kinds of pre-recorded shows, like the main show yesterday, which was nice, but that wasn't quite it. Performances that usually were broadcast live, suddenly became recorded. Weird. Unnatural. We are not used to it. It's hard to get used to what's going on, though I believe we will eventually get used to our new way of life.

במשפט אחד:

העיקר הבריאות.

In one sentence:

The main thing is health.

ביקורת נכונה על הנאומים המטומטמים של הפוליטיקאים בטקס הדלקת המשואות כל מלה בסלע קיומנו!

יום הזכרון לחללי צה"ל ה'תש"פ   Memorial Day for the IDF's Fallen 2020

יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל: הטקס הממלכתי בהר הרצל

Memorial Day for Israeli Fallen: The State Ceremony at Mount Herzl

הם יוצאים אל הרחובות, שומעים את הצפירה הזועקת. מה הם חושבים עלינו, העומדים בשתיקה דום לזכרם?

They go out into the streets, hear the screaming siren. What do they think of us, who stand silent to attention in their memory?

זה יום קשה. יום של טקסים. יום שבו אנו שומעות כמה פעמים 'קדיש' ו'אל מלא רחמים' 'ושרים את 'התקוה' בסיום הטקסים. יום של דמעות הזולגות בחופשיות ללא יכולת לעצרן, של צפיה בסרטונים על הנופלים, של כאב על עולמות שנחרבו, הן של אלה שנפלו והן של בני משפחותיהם, אלה שנשארו לכאוב את הסתלקותם. יום של שירים שקטים, אוירת נכאים והכרת תודה עמוקה על אלו שהגנו עלינו ושילמו בחייהם.

It's a tough day. A day of ceremonies. A day in which we hear a few times  the 'Kaddish' and 'El Male Rachamim' ('God full of mercy') and sing our national anthem 'HaTikvah' at the end of the ceremonies. A day of tears flowing freely without the ability to stop, of watching videos of the fallen, of pain over ruined worlds, of both fallen and their family members, those who were left to ache their departure. A day of quiet songs, gloomy mood, and deep gratitude for those who have protected us and paid with their lives.

צלילי מנשה – החיטה צומחת שוב

עיבוד וליווי מוזיקלי: עדי רון

Tzliley Menashe (Sounds of Menashe) – The Wheat is Growing Again

Musical adaptation and accompaniment: Adi Ron

ואז מגיע אחר הצהריים. החל מסביבות השעה ארבע אחר הצהריים, מתחילים השירים להאיץ את הקצב, אנחנו משילים מעצמנו את העצב והאוירה הקשה ומכינים את עצמנו לחגוג את יום עצמאותנו. זה תהליך בלתי נתפס למי שלא נולד בארץ הזו. בארצות אחרות ישנם ימי זכרון כמו האנזא"ק, יום הזכרון האמריקאי, ימי זכרון בממלכה המאוחדת ויום שביתת הנשק בצרפת ובמדינות אירופאיות נוספות. אף אחד מימי הזכרון הללו אינו צמוד ליום עצמאות של מדינה, כמו אצלנו. אין את ההטלטלות הזו בין אבל גדול לבין שמחה גדולה.

Then comes the afternoon. Starting at around 4 PM, the songs begin to accelerate, we shed our sadness and sad mood, and prepare ourselves to celebrate our Israeli Independence Day. It is an unimaginable process for those not born in this country. In other countries there are memorials such as the Anzac, American Memorial Day, Remembrance Sunday in the United Kingdom and the Armistice Day in France and other European countries. None of these commemorative days are attached to any state's Independence Day as we have in Israel. There is not this jolt between great mourning and great joy.

טקס הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה מהכותל המערבי, ד' אייר ה'תש"פ 27.04.2020

The memorial service for the victims of the Israeli systems and the victims of hostilities from the Western Wall 27.04.2020

במשפט אחד:

האמרה היהודית המפורסמת: "הם ניסו להרוג אותנו, הם לא הצליחו, בוא נאכל".

In one sentence:

The famous Jewish saying: "They tried to kill us, they didn't succeed, let's eat".

 

ערב יום הזכרון לחללי צה"ל ה'תש"פ   Eve of Memorial Day for the IDF's Fallen

הַתִּקְוָה – ההמנון הלאומי של ישראל

HaTikvah – Israeli National Anthem

ישנם טקסים בחיי עם שאינם אמורים להשתנות, שמבחינתי אינם צריכים להשתנות. השנה, בצל הקורונה, כל החיים שלנו השתנו, כולל הטקסים הלאומיים.

There are rituals in a nation's life that are supposed to change, which as far as I'm concerned, shouldn't change. This year, under the shadow of the Corona, our entire lives have changed, including national ceremonies.

בכל שנה, שבוע אחרי יום הזכרון לשואה ולגבורה ויום לפני חגיגות יום העצמאות, אנחנו מעלים את זכר הנופלים. כל העם, בכל מקום. זה מאחד אותנו, זה נותן כבוד לנופלים שהגנו בנפשם על הארץ ועל התושבים מפני אויבינו שאינם חדלים לרצות לכלותנו.

Every year, one week after Holocaust Remembrance Day and the day before Independence Day, we commemorate the fallen. The whole nation, everywhere. It unites us, it honours the fallen who have protected the land and the residents with their souls from our enemies who never cease to with to kill us.

אין כמעט בית בישראל שלא ידע שכול. אין כמעט מקום בארצנו שאינו ספוג בדם הנופלים. בכל שנה אנחנו עולים על קברותיהם כדי לומר עליהם קדיש. בכל שנה, עת לדאבוננו מתווספים חללים חדשים, הולכים ומתמעטים בני משפחותיהם של הנופלים "הישנים". הצבא, בטקס המסורתי, דואג לשמר את זכרם ומניח דגלונים על קבריהם. זה לא שאנו מקדשים את המתים, אנחנו מכבדים את הקרבתם. בשל עוז רוחם ולחימתם, המדינה שלנו עדיין קיימת.

There is almost no home in Israel that did not know bereavement. There is almost no place in our country that is not soaked with the blood of the fallen. Every year we go to their graves to say Kaddish for them. Each year, while new fallen are being added, the members of families of the "old" fallen are dwindling. The military, at the traditional ceremony, takes care to preserve their memory and places pennants on their graves. It's not that we sanctify the dead, we honour their sacrifice. Due to their bravery and fighting, our country still exists.

השנה, בצל הקורונה, היה הטקס שונה לגמרי. השנה, לא השתתפו בני משפחות הנופלים בטקס המרכזי בהר הרצל ובמקומות אחרים במדינה. הטקסים אמנם היו ללא קהל, אך טוב שהם התקיימו. חשוב שקיימו אותם. קשה לי לחשוב על שנה ללא טקסי ימי הזכרון. אני מקוה שבשנה הבאה אלה ישובו לקדמותם ונוכל לקיימם כראוי.

This year, under the shadow of the Corona, the ceremony was quite different. This year, families of the fallen did not attend the main ceremony at Mount Herzl and elsewhere in the country. Although the ceremonies were without a crowd, it was good that they were held. It's important to have them. It's hard for me to think of a year without the memorial ceremonies. I hope that next year they will be back to normal and that we can perform them properly.

גלי עטרי וקורין אלאל – אין לי ארץ אחרת

Gali Atari and Corin Allal – I have no other country

במשפט אחד:

יהא זכר הנופלים ברוך ושלא נדע עוד חללים.

In one sentence:

May the memory of the fallen be blessed and may we never know any more fallen.

יום הנראות הלסבית   Lesbian Visibility Day

Lara Light – You Are Light

מתי יגיע היום בו לא נצטרך את הימים המיוחדים האלה? מתי יגיע היום בו הכל יחיו בשלוה ובנחת בלי להפריע זה לזה?

When will the day come when we will not need these special days? When will the day come when everyone will live in peace and quiet without disturbing each other?

היום חל יום הנראות הלסבית. זו הפעם הראשונה בחיי שאני שומעת על היום הזה ואני לסבית לא מהיום. מה זה אומר? מה צריך היום הזה לעשות עבורנו?

Today is the day of lesbian visibility. This is the first time in my life I've heard of this day and I'm not a lesbian from today. What does it mean? What should this day do for us?

לקראת שחרור חלקי   Towards a Partial Release

Leana Wen – Our new "normal": Learning to live with coronavirus

ממחר, עומד המשק להשתחרר. חלקית. את התוצאות נראה בעוד שבועיים. נקוה לטוב.

From tomorrow, the economy is going to be released. Partially. We will see the results in two weeks. Let's hope for the best.

 

קורונה פה, קורונה שם   Corona here, Corona there

The Daily Social Distancing Show – Bill Gates on Fighting Coronavirus

חברותי ואני מסודרות עד השבוע הקרוב. ביום ראשון נתחיל לחשוב על מילוי המזוה בירקות שיחסרו לנו.

My friends and I are all set until the coming week. On Sunday we will start to think about filling our pantry with vegetables that we will need.

הקורונה הזו תפסה אותנו בלתי מוכנות עם הוראות מטומטמות ומבלבלות של ממשלה חסרת אחריות, חסרת הגיון וחסרת רצון לפעול בצורה נכונה ולטובת הציבור. מה הפלא כשהעומד בראשה מתמודד עם שלושה כתבי אישום פליליים חמורים, אחד השרים הוא אסיר שישב בכלא על עברות שחיתות (וחזר להיות השר של אותו משרד ממשלתי בו הוא ביצע את העברה שבעטיה הורשע וישב בכלא) ושאר השרים אינם מסוגלים להוציא את לשונותיהם מאחוריו של זה שמינה אותם?

This corona has caught us off guard with the dumb and confusing instructions of an irresponsible, irrational and a government that was unwilling to act properly, not to mention for the public good. It's no wonder when the prime minister is facing three serious criminal charges, one of his ministers being an ex-convict who served time in prison for corruption (and returned to be the minister of the same governmental office where he committed the crime for which he was convicted and sat in jail), and the other ministers unable to get their tongues off of the behind of the one who appointed them?

חשבנו שכבר ראינו הכל, אך בכל פעם אנחנו מתעוררים לדברים חדשים, רעים, קשים ומושחתים יותר מהקודמים. השיא, כנראה, עוד הרבה לפנינו. אף אחד אינו מנסה אפילו לעצור את המושחתים. איזה טיפש אחד אמר היום על הממשלה שאמורה לקום עם 36 שרים ועוד 16 סגני שרים: "אני יודע שמדברים על הבזבוז הנורא שבהקמת הממשלה הזו, אני בהחלט לא מסכים עם מה שקורה פה, אבל מה האלטרנטיבה? ללכת לבחירות חדשות? די! נמאס לנו! אנחנו צריכים ממשלה שתתפקד". לפעמים, למרות שאני ממש מקפידה לנקות את אוזני, איני מאמינה למה שאני שומעת. הדברים ממש הזויים! ממשלה שתתפקד? ממשלה של מושחתים? ממשלה שאפשר לסמוך על העומד בראשה ועל שריו? ובעיקר – ממשלה בכל מחיר?

We thought we already saw everything, but each time we wake up to new, bad, harsh and corrupt things more than the previous ones. The climax, probably, is much ahead of us. No one is even trying to stop the corrupts. I hears today one fool talking about the government that is supposed to be formed with 36 ministers and 16 deputies: "I know that people are talking about the terrible waste of forming this government, I certainly disagree with what is happening here, but what is the alternative? Go to new elections? Enough! We are fed up! We need a government that will function." Sometimes, even though I am very strict with cleaning my ears, I don't believe what I hear. It's really strange, weird, and odd! A government that will function? A government of corrupts? A government that its head and his ministers can be trusted? And most importantly – a government at all costs?

אנחנו מסתכלות בעיניים כלות על ממשלות בארצות אחרות, ממשלות שעומדות בראשן נשים. קודם כל – שקיפות. הן עומדות כמעט מדי יום מול העיתונאים ושומו שמיים (!!!) – הן עונות על שאלות!!! הן מקיימות דמוקרטיה הלכה למעשה! דמוקרטיה, בה דברים אינם נחתכים ונקבעים בחדרי חדרים, בהן ישיבות הממשלה הנוגעות לציבור אינן מתקיימות בחוסר שקיפות כמו אצלנו. הן מנהיגות. הן אינן מסתתרות מעיני הציבור, הן מובילות את הממשלות שלהן בדרך ישרה ושקופה. הן אינן סוחבות קופות שרצים מאחוריהן!

We watch closely longing desperately eyes at governments in other countries, governments that are headed by women. First of all – transparency. They face the journalists almost daily and oy vey(!!!) – they answer questions!!! They are conducting democracy in practice! Democracy, in which things are not being decided and determined surreptitiously, where government meetings concerning the public do not take place with lack of transparently like in Israel. They are leadership. They don't hide from the public eye, they lead their governments in a straight and transparent way. They don't carry a whole a can of worms behind them!

Bill Gates – How we must respond to the coronavirus pandemic

במשפט אחד:

בחסות הקורונה מתבצעים פה דברים שאני בספק אם מישהו יעז לחקור אותם אחרי שתקום הממשלה המושחתת הבאה עלינו להרע לנו.

In one sentence:

Under the cover of Corona things are being done here that I doubt anyone will dare to investigate after the corrupt government will be formed.

Coronavirus outbreak

From Trump to Erdoğan, men who behave badly make the worst leaders in a pandemic / Simon Tisdall

ארוחת צהריים קלילה בימי קורונה   A Light Lunch on a Corona day

ארוחת פסטה קלילה   Light pasta meal

ארוחת פסטה קלילה   Light pasta meal

אני אוהבת לבשל, גם אם זה רק לעצמי. בישול זה כיף.

I love to cook, even if it's just for myself. Cooking is fun.

"מה בישלת היום?" שואלת חברה שמתקשרת לנייד שלי. אני לקראת סיום הכנת ארוחת הצהריים שלי.

"לא משהו מיוחד", אני עונה, "פסטה עם שניצל תירס, זה טבעוני וקליל." אני יכולה לשמוע עד לפה את הרוק הנוטף מפיה. "מה איתך?"

היא נאנחת. "אין לי חשק לבשל, אין לי חשק לכלום."

"מה, את לא מבשלת? אז מה את אוכלת?"

"כל היום רק שטויות, כל מיני חטיפים וכאלה. אני ממש גרועה בזה." היא נאנחת שוב. "אני שונאת לבשל! מתי יפתחו כבר את המסעדות?!?" אני מרחיקה ממני את הנייד כדי לשמור על האוזניים שלי במצב תקין.

"What did you cook today?" Asks a friend who calls me on my mobile. I'm about to finish preparing my lunch.

"Not something special," I reply, "pasta with corn schnitzel, it's vegan and light." I can hear up to here the saliva dripping from her mouth. "What about you?"

She sighs. "I don't feel like cooking, I don't feel like anything."

"What, you don't cook? So what do you eat?"

"All day just crap, all kinds of snacks and stuff. I'm really bad at it." She sighs again. "I hate to cook! When will the restaurants open already?!? " I keep my phone away from me to keep my ears in good working order.

"רוצה להצטרף אלי לארוחה?" יש מספיק לשתינו. אני תמיד מבשלת יותר ממה שאני צריכה לארוחה אחת.

אני שומעת את השמחה בקולה. "אשמח מאוד!" היא צוהלת.

"יופי!" גם אני צוהלת.

"Want to join me for a meal?" There is enough for both of us. I always cook more than I need for one meal.

I hear the joy in her voice. "I'd love to!" She is jubilant.

"Great!" I am jubilant too.

שניצלים תירס Corn schnitzels

מטגנות שניצלים תירס במחבת   Frying corn schnitzels in a frying pan

מכינים את הפסטה   Preparing the pasta

מכינות את הפסטה   Preparing the pasta

חותכות ירקות Cut vegetabless

חותכות ירקות: בצל, שום, פלפל בצבעים שונים ועגבניות Cut vegetables: Onions, garlic, pepper of different colours and tomatoes

מטגנות הבצל עד להשחמה ומוסיפות את השום Fry the onions until browned and add the garlic

מטגנות הבצל עד להשחמה ומוסיפות את השום   Fry the onions until browned and add the garlic

מוסיפות הפלפלים לבצל ולשום שהשחימו   Add the peppers to the  browned onion and garlic

מוסיפות הפלפלים לבצל ולשום שהשחימו   Add the peppers to the browned onion and garlic

להוסיף את העגבניות ולטגן במשך 7-5 דקות תוך ערבוב הירקות מדי פעם Add the tomatoes and fry for 5-7 minutes, while stirring occasionally

להוסיף את העגבניות ולטגן במשך 7-5 דקות תוך ערבוב הירקות מדי פעם Add the tomatoes and fry for 5-7 minutes, while stirring occasionally

מוסיפות את המים מהפסטה המוכנה, מוסיפות כף גדושה של מרק פטריות ומבשלות במשך כ-10 דקות עד שהירקות מתרככים Add the water from the prepared pasta, add a full spoon of mushroom soup powder, and let it cook for about 10 minutes, until the vegetables are softened

מוסיפות את המים מהפסטה המוכנה, מוסיפות כף גדושה של מרק פטריות ומבשלות תוך כדי בחישה מדי פעם במשך כ-10 דקות עד שהירקות מתרככים    Add the water from the prepared pasta, add a full spoon of mushroom soup powder, and let it cook for about 10 minutes while stirring from time to time, until the vegetables are softened

יוצקות את הרוטב על הפסטה, מערבבות היטב ומניחות לתבשיל במשך כ-10 דקות כדי לאפשר לרוטב להספג בתוך הפסטה   Pour the sauce into the pasta, stir well and leave it for about 10 minutes to allow the sauce to absorb into the pasta

יוצקות את הרוטב על הפסטה, מערבבות היטב ומניחות לתבשיל במשך כ-10 דקות כדי לאפשר לרוטב להספג בתוך הפסטה. בתאבון   Pour the sauce into the pasta, stir well and leave it for about 10 minutes to allow the sauce to . absorb into the pasta. bon appetit

במשפט אחד:

אני שמחה לאכול בצותא, עדיף על פני אכילה לבד.

In one sentence:

I'm happy to eat together, better than eating alone.

יום כדור הארץ  2020 Earth Day

נייטווישאד אסטרה

Nightwish Ad Astra

כדור הארץ הביט על האנשים הכלואים בבתיהם ונאנח בהשתתפות במצוקתם, אך גם בהקלה. כשהם שם, יכולה האדמה לנשום לרווחה.

The Earth looked at the people imprisoned in their homes and sighed in sympathize with their plight, but also with relief. While they are there, the earth can breathe with relief.

הנסיכה הציצה במסך המחשב. "אה, את מזדהה עם כדור הארץ. זה טוב", אמרה, מחייכת.

"אני מזדהה עם כדור הארץ כבר שנים", עניתי לה. "אינני צריכה יום מיוחד כדי להזדהות עם אמא אדמה. חבל שמקבלי ההחלטות אינם פועלים למענו במקום לבזוז את אוצרותיו ללא הרף."

The princess glanced at the computer screen. "Oh, you identify with the Earth. It's good," she said, smiling.

"I've been identifying with the Earth for years," I answered. "I don't need a special day to identify with Mother Earth. It's a shame the decision makers don't work for its nest interest instead of plundering its treasures incessantly."

איני דוגלת בתיקון עוולות על ידי גרימת עוולות אחרות. מבחינתי, אם צריך לתקן, זה צריך להעשות בצורה נכונה, חומלת, אוהבת, מתוך כוונות טובות ולא באיום על חיינו. הקורונה הזו לא היתה צריכה להיות כה קטלנית וללא הבחנה. הקורונה הזו היתה צריכה, אם כבר, לקטול את חייהם של אלה שהתעללו בכדור הארץ, של המנהיגים שהנהיגו את זה ולא אנשים חפים מפשע.

"אבל אינך מכירה את כולם", העירה הנסיכה כשקראה את שכתבתי. אני מניחה שהיא ניסתה לעזור לי להיות יותר מדויקת.

"נכון, איני מכירה את כולם ולמעשה איני מכירה אף אחד מהם, למזלי. לפחות לא אישית." אני מברכת את מזלי הטוב וכואבת את אלה ששכלו בני משפחה. 'הזקנים', כפי שכונו המנוחים, היו יקרים לבני משפחותיהם. אמנם, לפחות בישראל, היו כמה עריריים מבין אלה שנפטרו, אך עדיין לא הגיע להם למות, לא בצורה המבישה בה מתו, מתוך הזנחה פושעת.

I do not advocate wrongdoing by causing other wrongs. For me, if something needs to be corrected, it should be done right, compassionate, loving, with good intentions, and not by a threat to our lives. This Corona should not have been so deadly and indiscriminate. This Corona, if at all, should have taken the lives of those who abused the Earth, those of the leaders who led it and not innocent people.

"But you don't know them all," the princess commented as she read what I wrote. I guess she was trying to help me be more accurate.

"True, I don't know everyone and in fact I don't know any of them, fortunately. At least not personally." I congratulate my good fortune and the sympathize with pain of those who are bereaved family members. The 'elders', as the deceased were called, were dear to their families. Although, at least in Israel, there were some solitary among the deceased, but they still did not deserve to die, not in the disgraceful manner in which they died, out of culpable neglect.

נייטוויש – תהלוכה

Nightwish – Procession [lyrics]

במשפט אחד:

בכל שנה יש את הנאומים הרגילים, המשעממים, המאוד לא יעילים, אין מעשים. לא נאומים אנחנו צריכים עכשו, אלא מעשים כדי לשקם ולרפא את מה שאנשים רעים הרסו והשחיתו. השאלה היא אם ניתן בכלל לעשות כן.

In one sentence:

Every year there are the usual, boring, very inefficient speeches, no acts. We do not need speeches now, but actions to restore and heal what bad people have destroyed and damaged. The question is whether it can be done at all.

יום השואה ה'תש"פ   Holocaust Remembrance Day 2020

טלאי צהוב

"גַּם כִּי-אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת, לֹא-אִירָא רָע– גם כִּי-אַתָּה לא עִמָּדִי; שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ, הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי" (תהלים כ"ג 4)

"Yea, though I walk through the valley of the shadow of death, I will fear no evil: even for thou art not with me; thy rod and thy staff they comfort me" (Psalm 23, 4)

להבת האש הקטנה רעדה כל הלילה בתוך נר הזכרון שהדלקתי לזכר הנרצחים, ביניהם בני משפחתי שמעולם לא הכרתי ולא ידעתי עליהם דבר. עד היום איני יודעת. נראה שלא אדע לעולם.

The small flame of fire shook all night in the memorial candle I had lit in memory of those murdered, including my family to whom I never been introduced, and knew nothing about. I don't know to this day. It seems that I'll never know.

כמה אנשים הזכירו היום שהעולם עצר מלכת בגלל וירוס הקורונה. רבים אצלנו שאלו עצמם היום היכן היה העולם כשהעם שלנו הושמד, היכן היה העולם כדי לעצור ולסייע לנרצחים? היכן היה העולם כשהבריטים הארורים נעלו את שערי ארץ ישראל בפני היהודים ולא איפשרו להם להכנס אל ארץ אבותיהם? היכן היה העולם בשואות של העמים האחרים? היכן העולם כשאנשים מתענים זה לזה ללא שום סיבה?

Some people mentioned today that the world had stopped because of the Corona virus. Many Jews asked themselves today where was the world when our people were destroyed, where was the world to stop and help the murdered? Where was the world when the damned British locked the gates of Israel to the Jews and did not allow them to enter their ancestral land? Where was the world in the holocausts of other nations? Where is the world when people torture each other for no reason?

כל העולם היה נגדנו אז, חוץ מכמה חסידי אומות העולם שחרפו את נפשותיהם ונפשות משפחותיהם כדי להציל יהודים. כל העולם נגדנו גם היום. האנטישמיות עדיין פה. ההבדל הוא שהיום יש לנו מדינה; אז, לא היה לנו לאן למלט את נפשותינו. היום, אין אנו צריכים להתחנן על נפשנו, אנחנו יכולים להגן על עצמנו בזכות הצבא שלנו.

The whole world was against us back then, except for a few Righteous Among the Nations who endangered their lives and their families to save Jews. The whole world is against us even today. Anti-Semitism is still here. The difference is that today we have a state; then, we had nowhere to rescue our souls. Today, we don't have to beg to be saved, we can defend ourselves thanks to our army.

בעשר בבוקר, כצפוי, החלה צפירת הזכרון להחריש את אוזנינו. אני עומדת במרפסת ביתי יחד עם עוד כמה שכנים שיצאו למרפסותיהם כדי להביע הזדהות עם אלה שאינם יכולים לצאת החוצה בימי סגר אלו, אותו דור של קשישים שנופל בהמוניו, נקצר על לא עוול בכפו בגלל חוסר התיחסות למצבו. הדור הזה, שהולך ומתמעט, שעוזב אותנו, זה הדור ששרד את השואה, שבנה הארץ, שעבר תלאות קשות ונוראות. לדור הזה לא מגיעה ההפקרה הפושעת של אלה שמזניחים אותו במקום לטפל בו כראוי. שתי דקות דומיה, בהן אנו עומדות ומהרהרות בנרצחים. אני אומרת בלבי את שמות אלו שאני זוכרת, מהמעטים אותם הזכירה אמי באוזני בערוב ימיה. הדמעות זולגות על פני בלי שתהיה לי שליטה עליהן. אמנם לא הכרתי את הנרצחים, אך זה כואב בכל זאת.

At ten o'clock, as expected, the memorial siren began to deafening our ears. I stand on my balcony with several other neighbours who went out to their balconies as an expression of sympathy with those who cannot go outside during these closure days, the same generation of elderly fallen in masses, being cut short of wrongdoing for no fault of his own due to lack of reference for his condition. This diminishing generation that is leaving us is the generation that survived the Holocaust, built by our country, and has endured harsh and terrible tribulations. This generation doesn't deserve the criminal desertion of those who neglect it instead of treating it properly. Two minutes of silence, where we stand and ponder about the murderers. I say in my heart those names I remember, from the few my mother mentioned to me in her twilight days. The tears run down my face without me having any control over them. Though I didn't know the murderers, it still hurts.

קולות הסירנות הולכים ודועכים, שתי הדקות חולפות. אני מרימה את ראשי המורכן ומתבוננת סביב. אנשים ממשיכים לעמוד עוד קצת עד שגם הסירנה מהרדיו תגמר. הכל מוחים את דמעותיהם. לא רק אני מתרגשת מהמעמד הזה. לא רק אני לא ידעתי טעמם של סבות, סבים, דודות ודודים ושאר קרובי משפחה. רוב הדור שלי לא הכיר אותם.

The sirens are fading, the two minutes are passing. I raise my head that was down, and look around. People continue to stand a little longer until the siren from the radio is over as well. Everyone wipes their tears. Not only I am excited about this event. Not only I didn't know the taste of grandparents, aunts and uncles and other relatives. Most of my generation didn't know them.

שירי מימון – אחותי [מלים]

Shiri Maimon – My Sister

במשפט אחד:

"אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית ה' לְאֹרֶךְ יָמִים" (תהלים כ"ג 6).

In one sentence:

"Surely goodness and mercy shall follow me all the days of my life: and I will dwell in the house of the LORD for ever" (Psalm 23, 6).