ארכיון חודשי: יולי 2019

מונולוג Monologue

Karol Ward – Finding Your Inner Voice

ישנם ימים כאלה, בהם אני מעדיפה להיות לבד, בלי בלבולי מוח של אחרים. איזה מזל יש לי שאני יכולה להרשות את זה לעצמי.

There are such days, when I prefer to be by myself, without the others bothering me. How lucky I am to be able to afford it.

אני על המרפסת, מסדרת את ארון הצעצועים של הנכדים. ביאטריס בחדר העבודה, בקצה השני של הדירה, מתרכזת בעריכת ההרצאה הקרובה שהיא אמורה לתת.

"מה קורה איתך?" הנסיכה צצה בזמן שממש, אבל ממש אין לי חשק להוציא מלה מהפה. איני עונה וממשיכה להתרכז במה שעסקתי בטרם החליטה להראות את עצמה. "את שותקת?" היא נוגעת לי בכתף כדי להסב את תשומת לבי אליה. היא יכולה לנסות כמה שתרצה, לי אין חשק להתרועע, גם לא איתה. אני ממשיכה לשתוק.

I'm on the porch, arranging my grandchildren's toy closet. Béatrice in the study, at the other end of the apartment, concentrating on editing the upcoming lecture she is scheduled to give.

"What's up with you?" The princess popped up in the time that I really didn't want to get a word out of my mouth. I don't answer and continue to concentrate on what I did before she decided to show herself. "Are you silent?" She touches my shoulder to draw my attention to her. She can try as much as she wants, I have no desire to socialize, not even with her. I keep silent.

ביאטריס צצה גם היא. איך הן מגיעות דוקא כשלא בא לי לדבר אל אף אחד? "עם מי את מדברת?" היא שואלת אותי. אני מחוה לכיוונה של הנסיכה. שתיקה. ביאטריס לא אומרת כלום. אני מרימה את ראשי, הנסיכה איננה. אני שומטת את ידי ומניחה לענין. אין לי כוח להסביר. "אה, את מדברת אל עצמך", קובעת ביאטריס. "זה טוב. לפחות את מנהלת חד-שיח עם אשה חכמה." היא מחייכת אלי, נושקת לי על הלחי וחוזרת לענייניה.

Béatrice also popped up. How come they come when I don't want to talk to anyone? "Who are you talking to?" She asks me. I gesture in the direction of the princess. silence. Béatrice says nothing. I raise my head, the princess is gone. I drop my hand and let it go. I have no power to explain. "Ah, you're talking to yourself," Béatrice states. "That's good. At least you're conducting a monologue with a smart woman." She smiles at me, kisses me on the cheek and returns to her business.

עדי ארד – הכניסיני תחת כנפך

Adi Arad – Take me Under Your Wing

תמונה שוה אלף מלים A Picture is Worth a Thousand Words

ציפור דואה באופק בשקיעה A bird flies on the horizon at sunset

ציפור דואה באופק בשקיעה   A bird flies on the horizon at sunset

הלכתי לצלם בים. ישנם ימים בהם כיף לצאת לים כדי לצלם.

I went to take photos at the sea. There are days when it is fun to go to the sea to take photos.

עננים מסתירים את השקיעה   Clouds hide the sunset

עננים מסתירים את השקיעה   Clouds hide the sunset

תחילה, חשבתי שחבל שהעננים כיסו את האופק ואת השקיעה, אך אחרי שצילמתי כמה תמונות וחזיתי בתוצאות, איך העננים אִפשרו לתמונות מדהימות לצאת – שמחתי מאוד. יצאתי לצלם את השקיעה בים, אך יצאו תמונות עם אוירה שונה. לפעמים, את מתכננת משהו אחד ויוצא אחר, שלא תכננת. ממש לא נורא. אני מברכת כל שינוי שעושה טוב. אני זורמת עם החיים הטובים אלי. תודה ליקום המיטיב.

At first, I thought it was a shame that the clouds covered the horizon and the sunset, but after taking some photos and seeing the results, how the clouds allowed amazing images to come out – I was very happy. I set out to take the sunset at sea, but came out with a different atmosphere. Sometimes, you plan something but something else happens, that you didn't plan. Never mind, really. I welcome any change that does well. I flow with the good life brings to me. Thanks to the beneficent Universe.

איש יוצא מן המים עם סירתו  A man comes out of the water with his boat

איש יוצא מן המים עם סירתו, במה הוא מהרהר ?   A man comes out of the water with his boat, what is he thinking about

האיש יצא מן המים, סוחב אחריו את סירתו. שאלתי בנימוס אם אפשר לצלמו. הלה הביט בי ממושכות ושאל: "את לא צילמת אותי אתמול?" הבטחתי לו שזו הפעם הראשונה שאני רואה אותו. הוא הביט כה וכה, גרד בפדחתו ואמר בשקט, כאילו לעצמו: "אני הופך להיות כוכב קולנוע. הן רוצות לצלם אותי."

"אז אפשר לצלם אותך עם הסירה?" שאלתי.

The man came out of the water, carrying his boat behind him. I politely asked if I may take his photo. He gave me long gaze and asked: "Didn't you take my photo yesterday?" I promised him this was the first time I saw him. He looked hither and thither, scratching his forehead, and said quietly, as if to himself: "I am becoming a movie star. They want to take my photo."

"So may I take your photo with the boat?" I asked.

בלי פוזות למצלמה No posing for the camera

בלי פוזות למצלמה   No posing for the camera

הוא החוה בידו לאות הסכמה. הרמתי את מצלמתי וכיוונתי אליו. הוא התחיל לעשות פוזות, מה שאיני אוהבת, לכן הורדתי את המצלמה והתחלתי לנהל איתו שיחת חולין כדי להסיח את דעתו מהצילום. זה עבד מצוין.

He gestured with his hand in agreement. I picked up my camera and aimed it towards him. He started posing, which I don't like, so I lowered the camera and started having a small talk with him to distract his mind from the photography. It worked fine.

 

נחשנה מה הוא מביע בתנועה הזו שלו Guess what is he expressing with his motion

נחשנה מה הוא מביע בתנועה הזו שלו   Guess what is he expressing with his motion

בשיחה הקצרה שניהלנו, סיפר האיש שהוא מתגורר בכפר הים. משום שאני שוקלת לעבור לגור ליד הים, שאלתיו מיד אם הוא יודע מה מחירי הדירות שם. התנועה שהוא עשה היתה מלווה בתשובתו: "אל תשאלי אותי, אין לי מושג מה המחירים היום. כדאי שתשאלי במשרד." מי ניחשה שזה מה שהוא הביע בתנועתו?

In the brief chat we had, the man said he lives in the sea village. Because I am considering moving to live by the sea, I asked him right away if he knew the prices of the apartments there. The motion he made was accompanied by his reply: "Don't ask me, I have no idea what the prices are today. You should ask in the office." Who guessed that was what he expressed in his motion?

איש וסירתו A man and his boat

איש וסירתו   A man and his boat

 

במשפט אחד:

איזה כיף יהיה לגור במקום הזה, ליד הים!

 

In one sentence:

How fun it would be to live in this place, by the sea!

האיש וסירתו  The man and his boat

האיש וסירתו   The man and his boat

 

 

סרט עם הנכדים A Movie with my Grandchildren

אני אוהבת לבלות עם הנכדים שלי (ומי לא?). זה כיף, זה מהנה ובעיקר – אני לומדת מהם המון.

I love spending time with my grandchildren (who does not?). It's enjoyable, it's fun and especially – I'm learning a lot from them.

לקחתי אותם אחר הצהריים לסרט שהכיל מקבץ של סרטונים מצוירים ללא נושא מקשר ביניהם. לא היתה עלילה, אלא סתם אסופה של סרטונים. אני אוהבת סרטים מצוירים. אני זוכרת מהילדות שלי בגבעתיים, איך היינו יושבים בקיץ על הדשא בגבעת קוזלובסקי וצופים בסרטים המצוירים שהוקרנו לנו. טום וג'רי היו הלהיטים. אני לא אהבתי אותם משום שלא היתה שם עלילה מעניינת ולא אהבתי שהחתול רודף כל הזמן א העכבר המסכן עליו ריחמתי.

I took them in the afternoon to a movie that contained a collection of cartoons without any linking theme between them. There was no plot, just a collection of cartoons. I love cartoons. I remember from my childhood in Givatayim, how we would sit in the summer on the lawn of Kozlowski Hill watching the cartoons they screened for us. Tom and Jerry were hits. I did not like them because there was no interesting plot there and I did not like the cat chasing all the time the poor mouse I felt sorry for.

טום וגרי

Tom & Jerry

האהבה שלי לסרטים מצוירים התקבעה כשהפנתר הורוד הגיע אלינו. זה כבר לא היה על הדשא, אלא בטלויזיה. מה-זה אהבתי את הסרטונים שלו! היתה בהם עלילה, היה נושא ואמנם היו מרדפים, אך זה לא היה כדי להזיק לצד אחד מסכן. בעיקר – זה היה מה-זה מצחיק! לא סתם שטויות של מישהו שזורק עוגה בפרצוף של מישהו אחר, אלא היה הומור טוב. לפחות לטעמי כנערה אז.

My love for cartoons was fixed when the Pink Panther came to us. It was no longer on the lawn, but on television. I sooooooo liked his cartoons! There was a plot in them, there was a theme and indeed there were chases, but it was not harmful to one poor side. Mainly – that was sooooooo funny! Not just the nonsense of someone throwing a cake in somebody else's face, but good humour. At least in my opinion as a teenager then.

הפנתר הורוד – בחוה

The Pink Panther – On the Ranch

הבטיחו לנו שהסרט שמתאימים לגילים 10-3, שזה בטווח הגילים של נכדַי. ציפיתי שהם יהנו. ציפיתי להנות בעצמי, אני הרי עוד מעט בת 7. מה לעשות שכאשר אין איכות זה מתבטא ברגליים? עשר הדקות הראשונות עברו בשקט. הקהל ישב בצורה מנומסת וניסה לעקוב אחר העלילה; אך כשאין ענין, איך אפשר להשאר לשבת בשקט על הכסא? התחילה תזוזה. האנשים הקטנים לא עשו חשבון לאף אחד והתחילו להעיר הערות נגד מה שראו על המסך. שלי עוד היו שקטים, אך גם אצלם התחילה תזוזה של חוסר ענין במתרחש על המסך.

We were promised movie is suitable for ages 3-10, which is the age range of my grandchildren. I expected them to enjoy it. I expected to enjoy myself; after all, I am almost 7. What can we do that when there is no quality, it expressed in the legs? The first ten minutes passed quietly. The audience sat politely and tried to follow the plot; but when there is no interest, how can they stay quietly on their chair? A movement began. The little people did not take account of anyone and started making comments against what they saw on the screen. Mine was still quiet, but they too began to move due to disinterest in what was happening on the screen.

ערכנו דיון מהיר אם כדאי לנו להמשיך לשבת ולהתענות או שמא עדיף שנצא החוצה לזלול פיצה ונקנח בגלידה טעימה. זו היתה אחת ההחלטות הכי מהירות וקלות שעשינו.

We had a quick discussion about whether we should continue to sit and suffer or whether we should go out and have a pizza and then a nice ice cream as desert. It was one of the quickest and easiest decisions we made.

במשפט אחד:

טעמם של הילדים בימינו מפותח הרבה יותר מאשר זה שהיה לנו בילדותנו. יש לנו הרבה מה ללמוד מהם.

In one sentence:

Today's children's taste is much more developed than what we had in our childhood. We have a lot to learn from them.

הוא היה נשוי לשושי He was Married to Shoshi

Chris ReaFool (If You Think It's Over)

הוא היה נשוי לשושי, אך חודשיים אחרי החתונה ראיתי אותו יושב בבית קפה עם אשה אחרת, שפתיהם צמודות. זו לא היתה שושי.

He was married to Shoshi, but two months after their wedding I saw him sitting in a café with another woman, their lips pressed together. That was not Shoshi.

הדחף הראשון שלי היה לחמוק מהמקום בטרם יראה אותי הלה, אך היתה לי פגישת עבודה חשובה שלא התכוונתי להחמיץ. עמדתי בצדו של עמוד שהסתיר אותי וחשבתי איך להתחמק מלהגיע איתו לקשר עין. המארחת הגיעה ועמדה לידי בהבעה של שאלה על פניה. "הזמנת מקום?"

"הזמנתי", עניתי, "אבל יש לי בעיה קטנה."

סימן השאלה העמיק על פניה. "איזו בעיה?" שאלה.

אני ידועה כמי שמאצילה סמכויות. "את רואה את הזוג היושב מצד שמאל?" היא הנהנה. "האשה עם השמלה הכחולה, כן?" וידאתי שהיא רואה את הזוג אליו התכוונתי. היא הנהנה שוב, גבותיה מתרוממות (שתיהן יחד!) בהמתנה להוראות נוספות ממני. "איך את יכולה להושיב אותי כך שהוא לא יראה אותי?"

היא לא שאלה למה ולא חקרה בענין, רק רמזה לי לבוא בעקבותיה.

My first instinct was to slip away before he could see me, but I had an important work meeting that I did not mean to miss. I was standing on the side of a column that had concealed me and I thought about how to avoid eye contact with him. The hostess came and stood beside me with a question on her face. "Do you have a reservation?"

"I did," I replied, "but I have a little problem."

The question mark deepened on her face. "What problem?" She asked.

I am known for delegating authority. "Do you see the couple sitting on the left?" She nodded. "The woman with the blue dress, yes?" I made sure she saw the couple I meant. She nodded again, her eyebrows rising (both together!) waiting for my further instructions. "How can you sit me down so he won't see me?"

She did not ask why and did not investigate the matter, just hinted to me to follow her.

שושי לא היתה חברה שלי, הוא היה. לא היתה לי מחויבות כלפיה, מלבד אחוה נשית כאשה אל אשה. מה עושה במקרה כזה? לספר לה? לקחת אותו לשיחה ולנזוף בו? לא תפקידי. הוא ילד גדול ואני לא אחראית על התנהגותו. נשמתי עמוקות, מנסה להרגע. לא מצב נעים לי לפני פגישת העבודה החשובה הזו.

Shoshi was not my friend, he was. I had no obligation to her, except for a feminine sisterhood as woman to woman. What am I supposed to do in this case? Tell her? Take him to a talk and scold him? Not my job. He's a big boy and I'm not responsible for his behaviour. I took a deep breath, trying to relax. It was not a pleasant situation for me before this important work meeting.

הכוכבים לא ממש הסתדרו לה, לשושי. היא רצתה אותו, אך הוא לא רצה אותה. היא הבטיחה לו הרים וגבעות והוא הסכים לשים טבעת על אצבעה. שושי כל כך רצתה את הטבעת שלו. הוא לא ראה כנראה מחויבות בטבעת שנתן לה והלך עם אשה אחרת. אולי גם עם נשים אחרות, מה ידעתי? בסך הכל עברו רק חודשיים מיום ששם לה את הטבעת שכנראה לא היתה לה משמעות עבורו.

The stars did not quite work out for Shoshi. She wanted him, but he did not want her. She promised him the earth and he agreed to put a ring on her finger. Shoshi wanted his ring so badly. He apparently did not see any commitment with the ring he gave her, and went with another woman. Maybe with other women too, what did I know? All in all, it was only two months since he had given her the ring that apparently meant nothing to him.

במשפט אחד:

פגישת העבודה שלי התנהלה יפה מאוד.

In one sentence:

My work meeting went very well.

טוב ורע Good and Bad

חצאי צבעים חצאי קולות – פרויקט שירי רחל ההופעה

Half-Colors Half-Voices – Songs of Rachel Project, the show

ישנם אנשים שמוציאים את הטוב ממך וישנם כאלה שאינך יכולה לסבול. הקשיבי לקול לבך, לאינטואיציה שלך. זו חכמה והיא תוצאה של נסיונך בחיים. זו האמת שלך, שמעי לה.

There are people who bring out the good from you and there are some whom you can't stand. Listen to your heart, to your intuition. This is wisdom and is the result of your experience in life. It's your truth, follow it.

למדתי לזהות את אותם חארות ששואפות לקחת ממך את האנרגיה שלך, שמוצצות ממך את הטוב שבך ומנסות להרוס אותך. למדתי להלחם בהם, לא תמיד במודע, אך התוצאות, בסופו של דבר, תמיד לטובתי. הטובה מנצחת את הרעים באשר הם.

I have learned to identify those dreks who seek to take away your energy, suck your goodness out of you, and try to destroy you. I have learned to fight them, not always consciously, but the results, in the end, are always in my favour. Good wins the bad ones wherever they are.

זה כמו ללכת ביער בו צריך להזהר מהאורבים לך לפגוע בך ולטורפך. צריך לדעת להביט לכל הכיוונים ולזהות את החיות הרעות, ללמוד איך להתחמק מהן, איך להשיב מלחמה שערה בעת הצורך ולשרוד למרות פגיעתן בך. החיים אינם פיקניק. למרות שישנם ימים טובים ברובם, עדיין אי אפשר לנוח על זרי הדפנה ולהפסיק להזהר.

It's like walking in a forest where you have to be wary of those who are lurking to hurt and devour you. You have to know how to look in all directions and identify the bad animals, learn how to avoid them, how to fight back when you need to, and survive in spite they injure you. Life is not a picnic. Although there are mostly good days, you can't rest on your laurels and stop being careful.

אף אחד אינו נולד רשע. אנשים הופכים להיות זדוניים. אם זה מתוך נסיון חייהם המר, אם מתוך חוויותיהם הרעים, אם מתוך אילוץ של הסביבה בה גדלו. סיבות רבות להפוך להיות רעים. יחד עם זאת, לא כל מי שחווה רוע בהכרח הופך להיות רע בעצמו. ענין של נסיבות החיים, של איך שאלה עיצבו אותך, לא של לידתך. אולי יצר לב האדם רע מנעוריו, אך לא מרגע לידתו.

No one is born evil. People become malicious. Whether it is from their bitter lives' experience, whether from their bad experiences, or from the circumstance of the environment in which they were raised. There are many reasons to become bad. However, not everyone who experiences evil necessarily becomes bad himself. A matter of the circumstances of life, of how they shaped you, not of your birth. Perhaps the human heart is evil from youth, but not from the moment of his birth.

הרוע כבר היה טבוע בדמה כשפגשתי אותה. היא ניסתה להזיק לזולתה ככל יכולתה. בהתחלה היא נראתה חביבה. גם השטן לובש פנים חביבות כשהוא אורב לטרפו. לא היתה לי הרגשה טובה לגביה, אך חשבתי לעצמי לבדוק את הענין, משום שהיה לה גם צד מעניין, צד אינטלקטואלי שסקרן אותי מאוד. מצד אחד, היו האנרגיות השליליות שהיא הקרינה, אך מצד שני, הייתי יכולה לשמוע אותה במשך שעות ארוכות מספרת את סיפוריה המרתקים מתוך נסיון החיים שלה. האוזן שלי לא שבעה. אני אוהבת סיפורים והיא ידעה לספרם בצורה מעוררת ענין. היינו נפגשות בצהריים והסיפורים שלה היו גולשים עד הערב. אי אפשר היה לעצור באמצע.

The evil was already inherent in her blood when I met her. She tried to hurt everyone as much as she could. At first, she seemed kind. Satan, too, wears a kindly face as he stalks his prey. I did not feel good about her, but I thought to myself to look into it, because she also had an interesting side, an intellectual side that intrigued me very much. On the one hand, there were the negative energies she was projecting, but on the other hand, I could hear for many hours her telling her fascinating stories from her life experience. My ears could not be satisfied. I love stories and she knew how to tell them in an interesting way. We would meet at noon and her stories would go on until evening. It was impossible to stop in the middle.

זה התחיל בדברים קטנים. בהתחלה לא שמתי לב, אך עם הזמן זה פתאום התחיל לחלחל אצלי. האסימון גם ירד לבסוף. לי זה לוקח זמן, מה לעשות – מאותגרת ברמות. כל מה שסיפרתי לה על דברים שרציתי לעשות, לא התממש. אם לא יצא לי לספר לה משהו – הייתי מצליחה, אך אם סיפרתי – זה פשוט לא היה קורה. אמי זצ"ל היתה קוראת לזה 'עין רעה'. לא האמנתי בזאת עד שכבר לא יכולתי להתעלם מהעובדות.

 It started with small things. At first, I did not notice, but with time it suddenly began to seep into me. The token also went down at last. For me it takes time, what to do – I'm challenged at levels. Everything I told her about things I wanted to do, did not materialize. If I did not get to tell her something – I would have succeeded, but if I had – it would not have happened. My mother called it an 'evil eye.' I did not believe it until I could no longer ignore the facts.

האסימון ירד לי סופית ביום ששברתי את הרגל. ערכתי קניות כשהיא צלצלה אלי והציעה להפגש לארוחת צהריים במסעדה. היא הסיעה אותי לביתי כדי שאוריד את הקניות והתכוונו להמשיך למסעדה. היא חיכתה לי במכוניתה עת עליתי במדרגות בלי לחשוב שעלי להגן על עצמי, מה שעשיתי מאז התחלתי להבין שעלי להזהר מפניה. כשפתחתי את הדלת במטרה להכנס פנימה, נתקעה כף רגלי על הסף, התעקמה בלי שיכולתי לשלוט עליה והעצם זזה ממקומה בצורה שהשאירה אותי חסרת נשימה. שלושה חודשים לא יכולתי לדרוך על הרגל למרות הגבס ונאלצתי לבלות ימים ארוכים במיטה. בגילי, לא קל להבריא משבר.

The token went down in me finally the day I broke my leg. I was shopping when she called me and offered to meet for lunch at a restaurant. She drove me to my house to put my groceries in the fridge, and them we intended to continue to the restaurant. She waited in her car while I went up the stairs without thinking that I had to defend myself, which I had done since I began to understand that I had to beware of her. When I opened my door to get in, my foot was stuck on the threshold, twisted without me being able to control it and the bone moved in a way that left me breathless. For three months I could not walk on my leg despite the cast and had to spend many days in bed. At my age, it is not easy to recover from a broken bone.

במשפט אחד:

בין הטוב שאופף אותי ובין הרוע שלה נגדי ונגד אחרים, התנהל קרב קשה. הטוב ניצח.

In one sentence:

Between the good that surrounds me and her evil against me and others, there was a hard battle. The good won.

טלטלה Jolt

הריסה Destruction

הריסה   Destruction

מעולם לא הבנתי למה אנשים מוצאים לנכון לטלטל את זולתם בלי להתחשב בהם. אני סוגרת כאלה ומגרשת אותם מחיי.

I have never understood why people find it necessary to shake others without consideration for them. I close such people and deport them out of my life.

היא חיכתה לי ליד הדלת עת חזרתי מהקניות. התעלמתי ממנה. יש לי את היכולת לא להבחין באלה שאיני רוצה לראות. כל אישה והכשרון המיוחד לה. היא עקבה אחר תנועותי, איך אני מניחה את הסלים הכבדים על המחצלת שעל סף הדלת, מוציאה את המפתח מהתיק ותוקעת אותו במנעול, פותחת את הדלת, נכנסת וסוגרת אותה בפניה, בטרם תוכל לחמוק פנימה אחרי. לא התכוונתי לארח אותה בדירתי.

She was waiting for me at the door when I returned from my shopping. I ignored her. I have the ability not to notice those I do not want to see. Each woman and her special talent. She watched my movements, how I put the heavy baskets on the mat at the doorstep, take the key out of my bag and put it in the lock, open the door, go in and close it in her face, before she can slip in after me. I did not mean to have her in my apartment.

היא היתה החברה הכי טובה שלי במשך שנים. היא היתה זו שבצר לי, הייתי פונה אליה ושופכת בפניה את לבי. היא היתה זו שהיתה מנחמת ומנסה לאחות כאשר מישהי היתה שוברת לי את הלב. אהבתי אותה כחברה, כאחות, אף פעם לא עלה על דעתי שהיא תהיה יותר מזה. לה היתה מחשבה אחרת בראשה המעוות.

She was my best friend for years. She was the one who in times of need, I would turn to her and pour out my heart in front of her. She was the one who consoled and tried to stitch my heart together when somebody broke it. I loved her as a friend, as a sister, it never occurred to me that she would be more than that. She had another thought in her twisted head.

פעם אחת, ישבנו בביתה ותכננו לעשות משהו יחד. רציתי לצלם מקום מסוים ולה היה רכב ורצון להצטרף אלי, כך שהיה נחמד לממש את זה. עודנו מביטות במחשב על הדרך שעלינו לעשות למקום, היא הניחה את ידה על כתפי, מה שהיה טבעי, זו לא היתה הפעם הראשונה. היינו חברות, אחיות. מה שבא אחרי זה, היה טלטלה עזה בשבילי. היא קֵרבה אלי את ראשה ולפני שהבנתי מה קורה – היא נשקה לי על שפתי.

Once, we sat in her house and planned to do something together. I wanted to photograph a certain place and she had a car and the will to join me, so it was nice to make it happen. While looking at the computer for the route we should take to that place, she put her hand on my shoulder, which was natural, it was not the first time. We were friends, sisters. What followed was a great jolt for me. She put her head close to me and before I realized what was happening – she kissed me on my lips.

ישנם רגעים בחיים שאינך יודעת כיצד להגיב מן ההפתעה והטלטלה. אחותי מנשקת אותי? אם זה לא גילוי עריות, אז מה כן? ניתקתי את עצמי ממנה במהירות. "מה את עושה?" לחשתי בקול שבקושי יצא לי מהגרון מרוב כעס. "למה?"

היא הביטה ישירות לתוך עיני ואמרה: "רציתי לראות איך זה להתנשק עם אשה", ענתה בלי לגמגם. "את לסבית, אז מה זה משנה לך? התנשקת עם נשים, לא?"

פעמים מעטות בחיי נשארתי ללא יכולת להשיב לאחרים כגמולם. זו היתה אחת מהן. יצאתי בסערה מביתה ולא חזרתי אליו שוב, סגרתי אותה ולא רציתי לראותה יותר לעולם. מבחינתי, היא עשתה את הלא יעשה, היא חצתה את הקו של האמון שלי בה. איך יכולתי לבטוח בה אחרי מה שעשתה?

There are moments in life that you do not know how to react due to surprise and jolt. My sister kisses me? If that is not incest, then what is? I quickly detached myself from her. "What do you do?" I whispered in a voice I could hardly let out from my throat. I felt so angry. "Why?"

She looked directly into my eyes and said: "I wanted to see how it was to kiss a woman," she replied without stuttering. "You're a lesbian, so what difference does it make to you? You kissed women, didn't you?"

Very few times in my life I have been left without the ability to repay others as they deserve. It was one of them. I stormed out of her house and did not go back there again, I shut her out and never wanted to see her again. As far as I was concerned, she did what she should not do, she crossed the line of my trust in her. How could I trust her after what she had done?

הרס Demolition

הרס   Demolition

במשפט אחד:

מה היא לא עשתה כדי לחזור להיות חברה שלי? אך אי אפשר היה כבר להשיב את הדברים לקדמותם.

In one sentence:

What didn't she do to being my friend again? But things could not be restored to their original state.

 

פעם זה היה אחרת It Was Different Then

פרות רועות כמו פעם Cows grazing like in the old days

פרות רועות כמו פעם   Cows grazing like in the old days

אנשים מתגעגעים לפעם. בעיניהם, פעם היה יותר טוב. בעיני, לא כל כך.

People miss what used to be. In their eyes, it used to be better. To me, not so much.

"אני מתגעגעת לפעם", היא אמרה לי. "פעם, הכל היה פשוט כל כך, הרבה יותר טוב. מה שהולך היום – ממש נורא!"

חשבתי על זה ולא היה לי מה לענות לה. זה מה שהיא מרגישה, אז מבחינתה זה נכון לה. מבחינתי, אני מעדיפה את התקופה הנוכחית, בעיקר בגלל הטכנולוגיה.

"I miss how it was once," she said to me. "Once, everything was so simple, so much better. What's going on today – really terrible!"

I thought about it and had nothing to answer her. That's what she feels, so for her, it's true. For me, I prefer the current period, mainly because of technology.

ארובות של היום. גם פעם היו כאלה  Chimneys of these days. Once upon a time there were such too

ארובות של היום. גם פעם היו כאלה   Chimneys of these days. Once upon a time there were such too

"אינך חושבת כך?" שאלה כשראתה שאין לי מענה בשבילה.

הבטתי בה כדי לסמן לה שאני עדיין חושבת. היא שתקה והניחה לי. ניסיתי למצוא מה היה טוב פעם מבחינתי, יותר מאשר עכשו. לא מצאתי. "אינני בטוחה בזה", עניתי לבסוף. "ניסיתי למצוא משהו טוב בפעם, אך איני מוצאת. למה, לדעתך, היה פעם טוב יותר מאשר היום? אמרת שפעם היה פשוט יותר. פשוט זה טוב יותר? פשוט זה סתם."

הפעם היה תורה להרהר. נתתי לה את הזמן שהיא צריכה. אין לנו לאן למהר.

"Don't you think so?" She asked when she saw that I had no answer for her.

I looked at her to signal that I was still thinking. She was silent and let me be. I tried to find what was good for me once, more than now. I didn't find. "I'm not sure about that," I finally replied. "I tried to find something good that was at the time, but I can't find it. Why do you think it used to be better than it is today? You said it used to be simpler, it's just better? Simple is nothing."

This time it was her turn to think. I gave her the time she needed. We have nowhere to rush.

 

במשפט אחד:

איני מתגעגעת לעבר.

 

In one sentence:

I do not miss the past.

אף אחד לא חי לנצח No One Lives Forever

קולדפלייאתה חי רק פעמיים

ColdplayYou Only Live Twice

העולם משתנה לרעה. לא רק האקלים נעשה גרוע יותר – גם האנשים, בעיקר הפוליטיקאים. נראה כי אלה החליטו להתאגד ולהשמיד את הכל.

The world is changing for the worse. Not only did the climate get worse – people too, especially the politicians. It seems that they decided to unite and destroy everything.

 

ננסי סינטרה – אתה חי רק פעמיים

Nancy SinatraYou Only Live Twice

 

במשפט אחד:

לכל הפוליטיקאים באשר הם: אף אחד אינו חי לנצח, גם לא אתם.

 

In one sentence:

To all politicians everywhere: no one lives forever, neither do you.

זה לא הגיוני That doesn't Make Sense

Jonathan Hurley & Whitney Avalon – That doesn't Make Sense

הגיון זה דבר שאמור להיות שוה לכל, אך למדתי בחיים שאין זה כך. ישנם אנשים עם הגיון משלהם, לא בהכרח הגיוני לאחרים.

Logic is something that should be equal for all, but I've learned in life that it is not. Some people have their own logic, which does not necessarily make sense to others.

אנשים אומרים לי דברים ואני מנסה להבין. פעמים רבות, אחרי בחינה ארוכה ומדוקדקת, אני פשוט שמה דאודורנט. אני מאותגרת, איני יודעת איך להתמודד עם חוסר הגיון. המוח שלי גם ככה לא הכי חד שבעולם.

People tell me things and I try to understand. Many times, after a long and careful examination, I simply put on the deodorant. I am challenged, I do not know how to deal with no sense. My brain is not the sharpest in the world.

במלה אחת:

אין הגיון.

In one word:

There's no sense.

צילום אחד One Photo

BreadIf

אומרים שצילום אחד שוה אלף מלים. העיניים רואות במיידי מה שהן צריכות לקרוא מבין מלא גיבובי מלים. אין לי שום העדפה לאף אחת מהמדיות, צילום או כתיבה, שתיהן נפלאות בעיני.

They say that one photograph is worth a thousand words. The eyes immediately see what they have to read from amongst a lot of gibberish words. I have no preference for any of these medias, photography or writing, both are wonderful as far as I'm concerned.

אני אוהבת לצרף תצרפים באתר של נשיונל ג'אוגרפיק. יש להם שם בכל יום כמעט את תריסר התצרפים וזה ממלא לי כשעה של הרהורים שאני זקוקה לה למנוחה. נתקלתי במקרה בצילום הזה של קֶוִין האגית' שצולם בסנטה מוניקה, קליפורניה, ארצות הברית. זה זרק אותי לצילום מכמיר הלב של הפעוט הסורי מוטל מת על חוף הים ליד העיר הטורקית בודרום. הצילום אמנם זעזע את העולם, אך לא שינה במאומה את היחס לפליטים. הם עדיין מוקצים ורדופים במקום לסייע להם להתמקם ולהתאושש מהחוויות שחוו במקום ממנו באו.

I like to do jigsaw puzzles on the National Geographic site. By chance, I came across this photo  by Kevin Haggith that was taken at Santa Monica, California, United States. It threw me back to the heartrending photograph of Alan Kurdi, the Syrian toddler lying dead on the beach near Bodrum, Turkey. That photograph indeed shocked the world, but did not change the attitude toward refugees at all. They are still outcasted and persecuted instead of helping them settle down and recover from the experiences they have experienced where they came from.

 

בשתי מלים:

הלב נכמר.

In one sentence:

The heart is overwhelmed with mercy.

National Geographic Assignments & Stories