About Hatred
הרוח הנושבת ומפיחה חיים בעלים הנושרים אינה מבדילה בין דם לדם. היא אינה מתעניינת בדמם ולא בדמינו. דם הוא דם. דם אינו שונא. דם זורם. דם נוֹדֵם. דם נקרש. נספג באדמה הרוויה. נאסף בקפידה בידי זק"א ומובא למנוחה.
The blowing wind that instils life in the fallen leaves doesn't distinguish between bloods. It doesn't take interest in their blood or in ours. Blood is blood. Blood doesn't hate. Blood flows. Blood is silent. Blood congeals. It absorbs into the saturated soil. It is carefully assembled by ZAKZ in order to be brought to rest.
אנשים שונאים. למה אנשים שונאים? איך אפשר לשנוא את אלה שאינך מכיר? למה לשנוא? מה עשה לך מאן דהוא שאתה שונאו על לא עוול בכפו? האם ישנה הצדקה לפלג את התושבים ולשסותם זה בזה, בשעה שחלק גדול מהם נאמן למדינה ומשרת בצבאה? איזו הצדקה יש לליבוי שנאה? למה לא לפעול לקרוב לבבות? למה לא לפעול בצורה חיובית?
People hate. Why do people hate? How can you hate those you don't know? Why hate? What did somebody innocent done to you that you hate them so much? Is there any justification to divide the citizens and incite then against each other, while a big part of them is loyal to the country and serves in its army? What justification is there fanning hate? Why not to act in favour of bringing people together? Why not act in a positive way?
בטקס, בבית הספר המקומי, היה קשה היום, כמו בכל שנה. שמות חדשים מן הבוגרים נוספו על לוח הזכרון. אף שאין זה בית ספר ותיק, זה כבר הספיק לתרום את חלקו לשכול.
"אינני שונאת אותם", הכריזה אם שכולה בטקס. "שנאה לא תחזיר לי את הבן שלי." בזוית עיני אני רואה את ביאטריס מהנהנת. "הלואי ויהיה שלום ושאף אחד לא יצטרך יותר לחוות את הנורא מכל", חתמה האם את דבריה בתקוה שכולנו שותפים לה.
"אין לנו ארץ אחרת", אמר אח שכול מהמגזר אותו השמיץ אפסיהו. "אנחנו שותפי גורל בשאיפה לשלום בארץ שלנו", אמר נחרצות.
At the ceremony, at the local school, it was hard today, like every year. New names of the fallen graduates were added on the memorial. Although it's not an old school, it already managed to donate its part to bereavement.
"I don’t hate them", declared a bereaved mother in the ceremony. "Hatred won't bring my son back." In the corner of my eye I see Béatrice nodding her had. "I wish for peace to come upon us and nobody would ever have to experience the most terrible", the mother signed her words with the hope we all share.
"We don't have another country", said a bereaved brother from the section Ziroyahu besmirched. "We are share the same destiny in our aspiration of peace in our country", he said firmly.
אִם – צלילי מנשה ותלי אלונה בניצוח עדי רון
♀♀
"אני שונא אותם", אמר לי פעם אח שכול. "הם רצחו לי את האח והרסו את כל המשפחה." הייתי חיילת אז, בזמן המלחמה ההיא, ששברה רבים מאיתנו, מותירה בנו את צלקותיה. אי אפשר להוכיח את מי ששכל, גם לא כשאתה נמצא בעצמך באותו המקום. הזכות לשנוא אינה אסורה. מה שאסור, זה לפעול בשם השנאה. חבל שהשנאה משתלטת למאן דהוא על חייו ובמקום לשקמם, בוחר הלה לשנוא לא רק את מי שהרס את חייו, אלא את כל שאיתו.
"I hate them", said to me once a bereaved brother. "They murdered my brother and destroyed the whole family." I was a soldieress back then, in the time of the war which broken many of us, leaving its scars in us. You can't admonish those who bereaved, not even when you yourself are in the same place. The right to hate is not forbidden. What is forbidden, is acting in the name of hatred. It is a shame that hate is taking control over somebody's life, and instead of rehabilitating they choose to hate the whole world, not just who destroyed their lives.
London Grammar – Metal & Dust (lyrics)
בתמצית:
מה הטעם בלשנוא? האם לא עדיף לשקם ולהשתקם?
In essence:
What's the point in hating? Isn't it better to rehabilitate and become rehabilitated?
החיטה צומחת שוב – צלילי מנשה בניצוח עדי רון
יומן מסע – צלילי מנשה בניצוח עדי רון
אתם חייבים להיות מחוברים על מנת לשלוח תגובה.