Monthly Archives: דצמבר 2009

סיפורי חנוכה

קצת באיחור, אך מה לעשות, יש לי הצתה מאוחרת, מתנהלת לאט, לפי הקצב שלי…

באנו חושך לגרש

נר שמיני

לסביות וילדים

כולנו יודעים איך נכנס זוג הטרוסקסואלי להריון, נכון? הריון הוא תוצאה של החלטה מודעת ומשותפת של שני בני הזוג (ולעתים אף של הוריהם…) או יכול לבוא בצורה מפתיעה ובלתי מתוכננת ("הפנצ'ר" הידוע).
ללסביות יש כמה אופציות. הראשונה היא בנק הזרע. אזכיר שוב את הסרט הנפלא "לוא הקירות יכלו לדבר 2", כששרון סטון הגורג'ית ואלן דג'נרס זוגתה, מנסות להכנס להריון. בארץ, ניתן כיום להשתמש בלי בעיות בשרותיהם של כל בנקי הזרע הממשלתיים. אני רוצה לציין את פעולתו המבורכת של הזוג טל ואביטל ירוס-חקק, מיקירות קל"ף, שהודות למאבקן הקשה והעיקש, בוטל הצורך שזוג לסבי המעונין להביא ילדים לעולם, יעבור מבחנים כפי שהיה בעבר ולהוכיח כשרות להורות.
אופציה נוספת היא להרות במשותף עם גבר. פה יש אופציות משנה. האחת: לסבית והומו שמחליטים להרות מזרעו של הגבר ולגדל במשותף את הילד. זו צורה מסוימת של משפחה, אם כי ללא מגורים משותפים של ההורים, כמובן. ואני רוצה להפנות שוב לספר המצוין של פרופסור עמיה ליבליך בשם "סדר נשים", שעוסק בצורות שונות של משפחה ובין השאר מתאר גם משפחות חד מיניות.
אופציית משנה שתיים היא זוג לסביות שאחת מהן נכנסת להריון מתרומת מכר. במקרה זה, כדאי לזוג הלסבי לחתום עם התורם על הסכם משפטי שמסדיר את זכויות האם הביולוגית, זו שהרה ויולדת, את זכויות בת זוגה וזכויות האב. חשוב מאוד לזכור שבמקרה זה, תוכל האם הלא ביולוגית, זאת אומרת בת זוגה של האם הביולוגית, לקבל אפוטרופסות על הילד רק אם האב יוותר לגמרי על אבהותו. ראינו את זה בסדרת הטלויזיה המצוינת "הכי גאים שיש". חשוב לדעת, שללא קבלת האפוטרופסות, לא תוכל האם הלא ביולוגית, זאת אומרת – בת זוגה של האם הביולוגית, לעשות כל פעילות או החלטה בנוגע לילד, גם לא בעניינים שגרתיים כגון לקיחתו מהגן, החלטות בנוגע לאשפוז חס ושלום וכו'. ואני יכולה רק לקונן (להלן קינה): איזה זוג הטרוסקסואלי נאלץ לערוך הסכמים מסוג זה או לחשוב על כגון אלה?

מה קורה אצל זוגות גברים?
אצלם המצב מסובך יותר. מדינת ישראל אינה מתירה את השימוש בשרותיה של אם פונדקאית עבור בני זוג הומוסקסואלים ולכן, אם הומו רוצה לגדל את ילדו הביולוגי, עליו להגיע להסכם הורות עם אשה וזה לא פשוט. צריך למצוא את האשה

ועכשו כמה מלים על אימוץ ואפוטרופסות
מדינת ישראל עדיין אינה מכירה באימוץ מלא על ידי בני זוג הומואים ולסביות, הן כשמדובר בילדה הביולוגי של בת הזוג והן כשמדובר באימוץ של ילד לא ביולוגי. יוצא דופן הוא המקרה של בני הזוג פרופסור עוזי אבן ודוקטור עמית קמה, שקיבלו לאומנה נער שגורש מביתו על רקע היותו הומוסקסואל.
אם רוצים לאמץ ילד שאינו בנו הביולוגי של אחד מבני הזוג, האפשרות היחידה לעשות זאת היא באימוץ מחו"ל על ידי אחת העמותות המטפלות בנושא, אך יש לשים לב שרק אחד/ת מבני או בנות הזוג יוכלו להרשם כהורה המאמץ של הילד.
יש את תקדים ברנר-קדיש, שקובע שאם זוג חד-מיני הוכר בחו"ל כהוריו של ילד, מחויב משרד הפנים הישראלי לרשום אותם כך גם בישראל ושתי הנשים הללו רשומות כאמהות של אותם ילדים. יש כאן התקדמות – שהאם הלא ביולוגית רשומה אף היא כאם ולא כאפוטרופסית.
ולבסוף, יש את האפוטרופסות, שהיא הדבר הכי קרוב לאימוץ שמדינת ישראל מאפשרת לזוגות חד-מיניים. תהליך קבלת אפוטרופסות על הילד הביולוגי של בני הזוג דומה לזה של זוגות הטרואים, לפחות פה אנחנו שוים ולא יחודיים…
[מגישים לאפוטרופוס הכללי בקשה לאפוטרופסות אותה מנסח עורך דין. הבקשה מוגשת לבית-הדין לדיני משפחה, שפונה מצדו לאפוטרופוס הכללי ושואל אם הוא מתנגד לתהליך. בשלב הבא נשלחת עובדת סוציאלית לבדוק את כשירות ההורים ובאם נמצאו מתאימים – היא מעבירה את המלצתה לבית המשפט שמאשר סופית את ההליך]

חשוב לי לומר שילדים עושים באהבה. לכן, כשזוג חד מיני מחליט להביא לעולם צאצא, מושקעות בזה אהבה רבה ומחשבה עמוקה מאוד, בבחינת "סוף מעשה במחשבה תחילה". אולי זה משום שנושא הזוגיות החד מינית יצאה אף היא מהארון, אולי משום שהנושא עדיין בחיתוליו, יכול גם להיות שמשום שההריון אינו תוצאה של קיום יחסי מין גרידא (עם כל הכבוד לפן המהנה הזה…), אלא תהליך של בחירה. הילדים אצל זוגות חד מיניים נהרים מתוך המון-המון אהבה. הם רצויים. ואני חושבת שאלה הסיבות הכי נכונות להביא ילדים לעולם הקשה שלנו.

ככה זה

ג'ון לנון – 29 שנים להרצחו

היה יום סביר. לא גשום, אך גם לא חם יותר מדי. אולי היה גשום וקר. האם זה חשוב? אצלי בזכרון זה יום ששי משום-מה, אך למעשה היה יום שלישי בשבוע. כך מראה הקל-לוח. עשר דקות לפני 7 בבוקר, ז' חנוכה. יש לי ילד מקסים ופיקח בן שלוש וחצי וינוקא בן 10 חודשים, מתוק להפליא. את זה אני זוכרת היטב. החיים יפים. די סבירים.
במטבח, עסוקה בהכנת ארוחת הבוקר לטף ולי. מדליקה את הרדיו, תשומת לבי ממש לא בחדשות, מקוה שאלה יסתיימו במהרה וישמיעו כבר מוזיקה. צריכה להגיע לעבודה והראש שלי בהתנעה של המכונית. אמנם אוטוביאנקי חדשה, אך מי יודעת מה זו זוממת לי? פולניה אמיתית אינה יכולה להיות רגועה אף פעם, אף שהבוקר נראה נחמד וסביר והחיים כנ"ל.
מטגנת את הבצל התוסס לצבע זהוב ומערה את הירקות למחבת להקפצה. מקשקשת את הביצים צ'וּק-צ'וּק-צ'וֹק ועוד אחד לחיזוק, ממליחה טיפה ויוצקת על הירקות המבעבעים קלות באש הנמוכה. על חלק אני זורה פטרוזיליה ושמיר, כי רק אני אוהבת עשבים בכל מאכל.

ואז… "ג'ון לנון נרצח אמש בפתח ביתו בבנין הדקוטה בניו יורק". הפצצה עדיין אינה נוחתת, רק השריקה שלה בינתיים מתגנבת לי לאוזן. מין ססססססס חרישי. מתרכזת בלהפוך את חביתת הירק, נזהרת לבל תשמט זו מידי ובלי להזיק לסביבה. אוהבת לעבוד נקי ולשמור על מטבח מסודר. לא אוהבת פוגרומים.
הגלגלים עובדים לאט. בכל זאת, רק שבע בבוקר ובסך הכל התעוררתי אך חצי שעה קודם. עדיין לא במלוא חושי. טיפוס של לא-בוקר… אולי של אח"צ מתקדם. ודאי ערב, אז אני כבר ערה ובמיטבי. אלה הן השעות הכי כייפיות שלי עם הילדים. אך מה לעשות שהחיים מכתיבים לקום בשעה של אשמורת לא מתאימה לי? אין לי ברירה. יש לי אחריות על הילדים המתוקים שלי, חברַי לילדותי השניה, הטובה מזו הראשונה.

רגע, שמעתי נכון? ניקיתי אוזניים הבוקר, אז יש לשער שלא דמיינתי. ג'ון לנון נרצח. וואו! הידיעה מתחילה לחלחל. מה יוקו מרגישה? עוד לא ידעתי שהיא היתה שם, שראתה. אם אמרו בחדשות, זה לא נכנס לי לאוזניים. מה יהיה על שון שהתיתם? לא טוב לגדול ללא אב אוהב.
המחשבות חוזרות ללנון. איך זה לראות אדם מנופף מולך באקדח? האם יודעים שזה הסוף או שיש מין תקוה תמימה שמה שרואים לא ממש מציאותי? מה עובר לאדם מאוים בראש? האם תוכניות פעולה להתקפת המאיים ונטרולו או שמא השלמה שקטה עם הגורל?

האמת היא שלא ממש אהבתי את מכלול יצירתו של ג'ון לנון, משום שאני מעדיפה שמוזיקה תשיר אלי ותרגש אותי מאשר שתטיף לי הטפות בשירה. אם יש מה להטיף, אני מעדיפה לשמוע זאת במלים כתובות, לא מושרות. ה-Working class hero שלו לא עשה לי כלום כשיצא. רק שנים רבות לאחר מכן, כשאשה אנגליה מטורפת דקלמה לי דוקא אותו בשעה של עדנה, נחשפתי למשמעות המלים. המנגינה המונוטונית היתה נטועה אצלי כבר קודם והקרקע היתה בשלה לקלוט את השאר. יחד עם זאת, עדיין הייתי מעדיפה לשמוע את זה מדוקלם ולא מושר. ענין של טעם.

29 שנים חלפו מאז אותו בוקר. בינתיים נולד גם המתוק השלישי, אהוב כקודמיו. לבכור שלי יש ילד משלו, השני התחתן השנה והשלישי ודאי יעשה כן מתישהו.
איך שהזמן חולף כל הזמן קדימה. אף פעם אינו נעצר לאלו שנשארו לחיות. רק המתים נותרים אצלנו בזכרון בגיל בו הלכו מאיתנו לעולמם.

הגרסא המקוצרת:
ג'ון לנון נרצח לפני 29 שנים. החיים המשיכו ואנחנו עתה בגיל הבשל.

השירים של לנון שאני אוהבת (נו, אני אשה רומנטית):

  1. woman (איך לא???)
  2. Love
  3. Oh, my love
  4. Oh Yoko