סיפורי חנוכה Hanukkah Stories

באנו חושך לגרש

שירי חנוכה

Hanukkah Songs (in Hebrew)

שוב באנו חושך לגרש. פתאום נראה שרק לפני זמן ממש קצר חגגנו את חנוכה והנה, עוד שנה עברה. כל כך מהר… השנים עפות לי. חומקות מבין האצבעות. מתחילה לחוש את גילי. ארזה אומרת שגיל זה שמחה, אז בגילי, בשמחתי. הלואי.

הנרות הללו שאני מדליקה. בכיף הייתי גם שרה "מעוז צור" אם מישהי היתה מצטרפת אלי. לא נעים לי לזייף לבד. הלהבות מרצדות. בגיל? לפני הגר, הנרות היו מין הרגל, לא ממש מסורת, כי מסורת זה להיות מסורה ולא הקפדתי. הגר יצקה תוכן לנרות, לחג היחיד אותו חגגנו יחד. גם לחיי. לגבי, להדליק הנרות ולשיר התפילה, הם חלק מן המסורת שהייתי רוצה לשמר ולחוות, אפילו שאינני דתית כמוה. בזמנו, קצרה היריעה מלהכיל את רגשות התודה שחשתי כלפיה על חג החנוכה. הרבה זמן, אני יכולה לומר – שָנִים – שלא היה לי כיף כזה ונחת כזו. היא הנעימה לי את החג. המתיקה את חיי.

Cantor Marie Betcher – Maoz Tsur

היא לקחה אותי למודיעין. שתי נשים מטיילות יד ביד, מכונסות בבועתן, אינן שועות למבטים הסקרניים הנשלחים לעברן. תחושת ידך המתוקה הצמודה לכפי מצמררת אותי. עד עצם היום הזה. היה יום יפה, נעים. פרחי דם המכבים בצבצו מכל עבר, מחייכים אל אהבתנו. היתה בהם חמימות. הכל נראה שלו כל כך. הייתי במקום הכי נכון לי. אבל את…

בדרכנו חזרה ציינו 19 שנה להרצחו של ג'ון לנון ושמו לנו את השיר "שלנו": Woman, I can hardly express

ג'ון לנון – אשה

אשה שלי, מאז עברו עוד חמש שנים. כמו חלום. הזמן נזל, אזל. אני מתנהלת בתוך חלום, מוצפת געגועים. מסובבת סביבון דמיוני כמבקשת להשיב את הגלגל לאחור. התבואי לגרש לי את החושך?

שלישי, 7.12.2004

 

We Came to Drive the Darkness Away

Hanukkah Hey Ya!

 

Again, we came to drive away the darkness. Suddenly, it seems that only a very short time ago we celebrated Hanukah and now, another year had passed. So fast… The years fly away from me. Sneaking between my fingers. I'm starting to feel my age. Arza says that age is delight (in Hebrew), therefore, at my age, in my delight. I wish.

These candles that I light. With great pleasure I would sing Maoz Tzur, if a lovely woman would join me [how can I express that I wish her to be a woman, not a schlong?]. I feel uncomfortable to sing off-key by myself. The flames are dancing. With delight? Before Hagar, lighting the candles was a sort of a habit, not really a tradition, since tradition means to be dedicated, and I wasn't much of a follower of tradition. Hagar purred substance to lighting the candles, the only holiday we celebrated together. She purred substance to my life as well. For me, lighting the candles and singing the prayer, is part of the tradition I would like to preserve, even if I'm not religious as she is. It is impossible to cover it all and describe the gratefulness I felt celebrating Hanukkah with her at the time. A lot of time, I can say – for many years – I hadn't have such fun and pleasure. She made the holiday pleasant. Sweetened my life.

 

Hadassah Berne – Maoz Tzur

 

She took me to Modi'in. Two women walking, holding hands, assembled within their bubble, not paying attention to the curious gazes sending to them. The sense of your sweet hand clinging to mine is making me shiver. Even today. It was a nice day, pleasant. The flowers of the Helichrysum sanguineum popped out everywhere, smiling at our love. They beamed warmth. Everything seemed to be so tranquil. I was at the most correct place for me. But you…

On our way back, 19 years of John Lennon's murder has been commemorated. They played "our" song: Woman, I can hardly express…

 

John Lennon – woman

 

Woman of mine, more five years had passed since then. Like a dream. Time had dripped, run out. I am conducting myself within a dream, flooded with cravings. Spinning an imaginary dreidel as wishing to turn the wheel back. Will you come to drive my darkness away?

 

Tuesday 7.12.2004

 

נר שמיני

 

במהלך חיי התאהבתי מספר פעמים בנשים בלי לדעת מה אני וכנראה שגם הן לא ידעו מה הן, משום שאף אחת מאיתנו לא יזמה. חיינו בחשכה. לפני שבוע, בנר הראשון, התקשרה אלי אורית, אהבת חיי. לא היינו בקשר מזה שש שנים ופתאום, מין נס חנוכה כזה, אאוט אוף דה בלו ויצא לי סיפור.

נר שמיני ואני תוהה לאן עפו ימי החג. היה שמח? לא כל כך בטוח. כבר שנים שחסרה פה התרוממות רוח, חדוה. המצב על הפנים. לפני שבוע בדיוק, ממש לקראת הדלקת הנר הראשון של חנוכה, שמעתי את קולך, חם, מתגעגע, אוהֵב. לא האמנתי למשמע אוזני. תוהה: זו את? אולי זו מישהי אחרת שדיברתי איתה פעם ולכן הקול מוכר לי כל כך, עושה לי חם בלב. בגוף. מתגעגעת אלייך, אל הימים התמימים ההם, בהם אהבנו, נגענו, היינו זו לזו.

את מציינת שעלינו להפגש ושואלת לשלומי, למעשי. מיידעת אותך שיש לי פינה ברדיו וממש עכשו אני מְכינה אותה לַשידור הערב. קולך חייכני, את אומרת שאת גאה בי. לוא ידעת לאן הרחיקה הגאוה הזו… את שואלת במה עוסקת הפינה. אני עונה בפשטות שזו תכנית לקהילה ההומו-לסבית ובפינה שלי אני עוסקת בלסביוֹת. לי הדברים ברורים. החיים שלי ברורים לי. שניות אחדות נשארות תלויות באויר בהיסוס ואז את נאנחת ומפטירה: "אוי ואבוי!" במין חרדה, התנערות. יכול להיות שזיהיתי סלידה בקולך?

את ממהרת להתעשת ושואלת ממתי זה. אני נדהמת. הטחו עינייך מלראות את המובן מאליו? שכחת שאמרתי לך בזמנו שהרומן אותו פרסמתי, "סגול", נכתב עלינו, על כמיהותַי, שהוא מכתב האהבה שלי אלייך? אני תוהה בלבי אם משום כך מִסְמַסְת את הקשר בינינו.

באלגנטיות, את מחליקה את הדברים, עוברת נושא. אינני מתעקשת. מחייכת לעצמי בהשלמה. לא השתנית. התקוות שהתעוררו בי למשמע קולך, שאולי אחרי כל השנים הללו הגעת סוף-סוף הביתה, כמוני, שהבנת והשלמת עם מה שאת, מה שאני, שצלצלת כדי לקרוא לי אלייך… התקוות הללו נמוגו לי. כנראה לא הגיע זמנך עדיין לקבל את עצמך, אותי, אותנו.

הערב, נר שמיני של חנוכה. ההיית או הזיתי את קולך בנרות?

14.12.2004

 

The Eighth Candle

 

During my life I fell in love with women a few times, without knowing what I was, and probably they didn't know what they were either, since none of us initiated. We lived in darkness. A week ago, on the first candle, Orit, love of my life, called me on the phone. We were not in touch for six years and suddenly, out of the blue, this Hanukkah miracle. And, as usual, I got a story out of it.

It's the eighth candle tonight, and I wonder where the holidays flew. Was it joyous? Not so sure. For years there has been a lack of elation, joy. The situation is on the face (an expression in Hebrew, meaning: bad). Exactly one week ago, just before lighting the first Hanukkah candle, I heard your voice, warm, longing, loving. I couldn't believe my ears. I was wondering: is that you? Perhaps it was somebody else I've talked to once and that's why the voice sounds familiar to me, warming my heart.  My body as well. I miss you, I miss those innocent days, when we loved, touched, and were there for each other.

You point out that we have to meet, and ask how I am, what I do. I inform you that I have a spot in the radio and actually I was preparing it right now for this evening's broadcast. Your voice is smiling, you say that you are proud of me. If only you knew where did this proud led me to… You ask what this spot is about. I simply answer that it's a programme for the gay and lesbian community and my spot is about lesbians. For me, it's very clear. My life is clear now. A few seconds are left hanging in the air hesitatively, and then you sigh and utter: "Oy va'avoy!" (in Hebrew: "Woe is me!") in a kind of anxiety, renunciation. Could it be that I recognized an aversion in your voice?

You regain your composure quickly and ask since when is it. I am amazed. Have your eyes been blinded by the obvious? Did you forget that I told you at the time that my novel "Sagol" (Purple) was written about us, about my yearnings, that it was my love letter to you? I can't help but wonder if this was the reason why you dissolved our relationship.

Elegantly, you smooth things out, moving on and change the topic. I don't insist. I'm smiling to myself acceptingly. You haven't change. The hopes that arose in me at the sound of your voice, that perhaps after all these years you have finally come home, like me, that you understood and came to terms with what you are, what I am, that you rang to call me to you… These hopes faded away for me. Your time to accept yourself, me, us, probably hasn't come yet.

 

Tonight, the eighth candle of Hanukkah. Have you been for real of did I hallucinate your voice in the candles?

14.12.2004

 

לסביות וילדים Lesbianism and Children

כולנו יודעים איך נכנס זוג הטרוסקסואלי להריון, נכון? הריון הוא תוצאה של החלטה מודעת ומשותפת של שני בני הזוג (ולעתים אף של הוריהם…) או יכול לבוא בצורה מפתיעה ובלתי מתוכננת ("הפנצ'ר" הידוע).

We all know how a heterosexual couple gets pregnant, right? A pregnancy is a result of a conscious and a mutual decision of both partners (and sometimes of their parents as well…) or might come unexpectedly and unplanned (the famous puncture).

ללסביות יש כמה אופציות. הראשונה היא בנק הזרע. אזכיר שוב את הסרט הנפלא "לוא יכלו הקירות לדבר 2", כששרון סטון הגורג'ית ואלן דג'נרס זוגתה בסרט, מנסות להכנס להריון. בארץ, ניתן כיום להשתמש בלי בעיות בשרותיהם של כל בנקי הזרע הממשלתיים. אני רוצה לציין את פעולתו המבורכת של הזוג טל ואביטל ירוס-חקק, מיקירות קל"ף, שהודות למאבקן הקשה והעיקש, בוטל הצורך שזוג לסבי המעונין להביא ילדים לעולם, יעבור מבחנים כפי שהיה בעבר ולהוכיח כשרות להורות.

Lesbians have a few options. The first is the sperm bank. Let me again remind the wonderful movie "If Walls Could Talk 2", where gorgeous Sharon Stone and her partner in the movie, Ellen DeGeneres, are trying to get pregnant. In Israel, it is possible to use the services of all governmental sperm banks. I would like to mention the blessed actions of the couple Tal and Avital Yaros-Hakak which thanks to their hard and persistent battle, the need for a lesbian couple who wanted to brink children to the world, was cancelled. In the past, the case was that a lesbian couple had to prove that it is qualified for parenthood.

אופציה נוספת היא להרות במשותף עם גבר. פה יש אופציות משנה. האחת: לסבית והומו שמחליטים להרות מזרעו של הגבר ולגדל במשותף את הילד. זו צורה מסוימת של משפחה, אם כי ללא מגורים משותפים של ההורים, כמובן. ואני רוצה להפנות שוב לספר המצוין של פרופסור עמיה ליבליך בשם "סדר נשים", שעוסק בצורות שונות של משפחה ובין השאר מתאר גם משפחות חד מיניות.

Another option is to conceive jointly with a man. Here there are sub-options. One: a lesbian and a homosexual who decide to conceive from the man's sperm and raise the child together. This is a certain form of family, though without the common residence of the parents, of course. And I would like to refer again to the excellent book by Professor Amia Lieblich called "Seder Nashim" (Women's Seder), which deals with various forms of family and among other things describes same-sex families.

אופציית משנה שתיים, היא זוג לסביות שאחת מהן נכנסת להריון מתרומת מכר. במקרה זה, כדאי לזוג הלסבי לחתום עם התורם על הסכם משפטי שמסדיר את זכויות האם הביולוגית, זו שהרה ויולדת, את זכויות בת זוגה וזכויות האב. חשוב מאוד לזכור שבמקרה זה, תוכל האם הלא ביולוגית, זאת אומרת בת זוגה של האם הביולוגית, לקבל אפוטרופסות על הילד רק אם האב יוותר לגמרי על אבהותו. ראינו את זה בסדרת הטלויזיה המצוינת "הכי גאים שיש". חשוב לדעת, שללא קבלת האפוטרופסות, לא תוכל האם הלא ביולוגית, זאת אומרת – בת זוגה של האם הביולוגית, לעשות כל פעילות או החלטה בנוגע לילד, גם לא בעניינים שגרתיים כגון לקיחתו מהגן, החלטות בנוגע לאשפוז חס ושלום וכו'. ואני יכולה רק לקונן (להלן קינה): איזה זוג הטרוסקסואלי נאלץ לערוך הסכמים מסוג זה או לחשוב על כגון אלה?

Sub-option two is a lesbian couple, one of whom gets pregnant from an acquaintance's donation. In this case, the lesbian couple should sign a legal agreement with the donor that regulates the rights of the biological mother, who got pregnant and gave birth, the rights of her spouse and father's rights. It is very important to remember that in this case, the non-biological mother, that is, the biological mother's spouse, could get custody of the child only if the father completely renounces his fatherhood. We saw it in the excellent television series "Queer as Folk". It is important to know that without custodianship, the non-biological mother, that is – the biological mother's partner, will not be able to take any action or decision regarding the child, even in routine matters such as taking him from kindergarten, decisions regarding hospitalization Heaven forbid, etc. And I can only lament (here is lamentation): which heterosexual couple has to make such agreements or think about such things?

מה קורה אצל זוגות גברים?

אצלם המצב מסובך יותר. מדינת ישראל אינה מתירה את השימוש בשרותיה של אם פונדקאית עבור בני זוג הומוסקסואלים. לכן, אם הומו רוצה לגדל את ילדו הביולוגי, עליו להגיע להסכם הורות עם אשה וזה לא פשוט. צריך למצוא את האשה…

What happens with male couples?

For them, the situation is more complicated. The State of Israel does not allow the use of the services of a surrogate mother for homosexual partners. Therefore, if a gay person wishes to raise his biological child, he must reach a parenting agreement with a woman, which is not simple. One has to find the woman (Cherchez la Femme)…

כמה מלים על אימוץ ואפוטרופסות

מדינת ישראל עדיין אינה מכירה באימוץ מלא על ידי בני זוג הומואים ולסביות, הן כשמדובר בילדה הביולוגי של בת הזוג והן כשמדובר באימוץ של ילד לא ביולוגי. יוצא דופן הוא המקרה של בני הזוג פרופסור עוזי אבן ודוקטור עמית קמה, שקיבלו לאומנה נער שגורש מביתו על רקע היותו הומוסקסואל.

A few words about adoption and guardianship

The State of Israel still does not recognize full adoption by gay and lesbian partners, both with the biological child of the spouse and with the adoption of a non-biological child. The exception is the case of the couple Prof. Uzi Even and Dr. Amit Kama, who received a foster boy who was expelled from his home because of his homosexuality.

אם רוצים לאמץ ילד שאינו הצאצא הביולוגי של אחד מבני הזוג, האפשרות היחידה לעשות זאת היא באימוץ מחו"ל על ידי אחת העמותות המטפלות בנושא, אך יש לשים לב שרק אחד/ת מבני או בנות הזוג יוכלו להרשם כהורה המאמץ של הילד.

If one wants to adopt a child who is not their partner's biological child, the only option is to adopt abroad from an organization which does this. However, note that only one spouse can register as the child's adoptive parent.

יש את תקדים ברנר-קדיש, שקובע שאם זוג חד-מיני הוכר בחו"ל כהוריו של ילד, מחויב משרד הפנים הישראלי לרשום אותם כך גם בישראל ושתי הנשים הללו רשומות כאמהות של אותם ילדים. יש כאן התקדמות – שהאם הלא ביולוגית רשומה אף היא כאם ולא כאפוטרופוסית.

There is the Brenner-Kadish precedent, which determines that if a same-sex couple is recognized abroad as the child's parents, the Israeli Ministry of Interior is obliged to register them in Israel as well, and both women are registered as mothers of these children. There is progress here – that the non-biological mother is also registered as a mother and not as a guardian.

ולבסוף, יש את האפוטרופסות, שהיא הדבר הכי קרוב לאימוץ שמדינת ישראל מאפשרת לזוגות חד-מיניים. תהליך קבלת אפוטרופסות על הילד הביולוגי של בני הזוג דומה לזה של זוגות הטרואים. לפחות פה אנחנו שוים ולא יחודיים…

Finally, there is the guardianship, which is the closest thing to adoption that the State of Israel allows for same-sex couples. The process of obtaining guardianship over the couple's biological child is similar to that of the heterosexual couples. At least, here we are equal and not unique…

 

מגישים לאפוטרופוס הכללי בקשה לאפוטרופסות אותה מנסח עורך דין. הבקשה מוגשת לבית-הדין לדיני משפחה, שפונה מצדו לאפוטרופוס הכללי ושואל אם הוא מתנגד לתהליך. בשלב הבא נשלחת עובדת סוציאלית לבדוק את כשירות ההורים ואם נמצאו מתאימים – היא מעבירה את המלצתה לבית המשפט שמאשר סופית את ההליך.

A request is submitted to the Custodian General for the guardianship which is drafted by an attorney. The application is submitted to the Family Court, which asks the Custodian General and whether it opposes the process. In the next stage, a social worker is sent to check the eligibility of the parents and if they are found suitable – she passes her recommendation to the court, which finally approves the procedure.

חשוב לי לומר שילדים עושים באהבה. לכן, כשזוג חד מיני מחליט להביא לעולם צאצא, מושקעות בזה אהבה רבה ומחשבה עמוקה מאוד, בבחינת "סוף מעשה במחשבה תחילה". אולי זה משום שנושא הזוגיות החד מינית יצאה אף היא מהארון, אולי משום שהנושא עדיין בחיתוליו, יכול גם להיות שמשום שההריון אינו תוצאה של קיום יחסי מין גרידא (עם כל הכבוד לפן המהנה הזה…), אלא תהליך של בחירה. הילדים אצל זוגות חד מיניים נהרים מתוך המון-המון אהבה. הם רצויים. ואני חושבת שאלה הסיבות הכי נכונות להביא ילדים לעולם הקשה שלנו.

It's important for me to say that children you bring with love. Therefore, when a same-sex couple decides to bring a child into the world, a great deal of love and deep thought is invested in it, as we say in Hebrew: "the end of an act is out of forethought" ("Think before you act"). Perhaps this is because the subject of same-sex couples has also come out of the closet, perhaps because the subject is still new, and it may also be because pregnancy is not the result of mere sexual intercourse (with all due respect to this enjoyable aspect) but a process of choice. The children of same-sex couples are conceived from a lot of love. They are welcome. And I think these are the best reasons to bring children into our difficult world.

 

ככה זה

ג'ון לנון – 29 שנים להרצחו

היה יום סביר. לא גשום, אך גם לא חם יותר מדי. אולי היה גשום וקר. האם זה חשוב? אצלי בזכרון זה יום ששי משום-מה, אך למעשה היה יום שלישי בשבוע. כך מראה הקל-לוח. עשר דקות לפני 7 בבוקר, ז' חנוכה. יש לי ילד מקסים ופיקח בן שלוש וחצי וינוקא בן 10 חודשים, מתוק להפליא. את זה אני זוכרת היטב. החיים יפים. די סבירים.
במטבח, עסוקה בהכנת ארוחת הבוקר לטף ולי. מדליקה את הרדיו, תשומת לבי ממש לא בחדשות, מקוה שאלה יסתיימו במהרה וישמיעו כבר מוזיקה. צריכה להגיע לעבודה והראש שלי בהתנעה של המכונית. אמנם אוטוביאנקי חדשה, אך מי יודעת מה זו זוממת לי? פולניה אמיתית אינה יכולה להיות רגועה אף פעם, אף שהבוקר נראה נחמד וסביר והחיים כנ"ל.
מטגנת את הבצל התוסס לצבע זהוב ומערה את הירקות למחבת להקפצה. מקשקשת את הביצים צ'וּק-צ'וּק-צ'וֹק ועוד אחד לחיזוק, ממליחה טיפה ויוצקת על הירקות המבעבעים קלות באש הנמוכה. על חלק אני זורה פטרוזיליה ושמיר, כי רק אני אוהבת עשבים בכל מאכל.

ואז… "ג'ון לנון נרצח אמש בפתח ביתו בבנין הדקוטה בניו יורק". הפצצה עדיין אינה נוחתת, רק השריקה שלה בינתיים מתגנבת לי לאוזן. מין ססססססס חרישי. מתרכזת בלהפוך את חביתת הירק, נזהרת לבל תשמט זו מידי ובלי להזיק לסביבה. אוהבת לעבוד נקי ולשמור על מטבח מסודר. לא אוהבת פוגרומים.
הגלגלים עובדים לאט. בכל זאת, רק שבע בבוקר ובסך הכל התעוררתי אך חצי שעה קודם. עדיין לא במלוא חושי. טיפוס של לא-בוקר… אולי של אח"צ מתקדם. ודאי ערב, אז אני כבר ערה ובמיטבי. אלה הן השעות הכי כייפיות שלי עם הילדים. אך מה לעשות שהחיים מכתיבים לקום בשעה של אשמורת לא מתאימה לי? אין לי ברירה. יש לי אחריות על הילדים המתוקים שלי, חברַי לילדותי השניה, הטובה מזו הראשונה.

רגע, שמעתי נכון? ניקיתי אוזניים הבוקר, אז יש לשער שלא דמיינתי. ג'ון לנון נרצח. וואו! הידיעה מתחילה לחלחל. מה יוקו מרגישה? עוד לא ידעתי שהיא היתה שם, שראתה. אם אמרו בחדשות, זה לא נכנס לי לאוזניים. מה יהיה על שון שהתיתם? לא טוב לגדול ללא אב אוהב.
המחשבות חוזרות ללנון. איך זה לראות אדם מנופף מולך באקדח? האם יודעים שזה הסוף או שיש מין תקוה תמימה שמה שרואים לא ממש מציאותי? מה עובר לאדם מאוים בראש? האם תוכניות פעולה להתקפת המאיים ונטרולו או שמא השלמה שקטה עם הגורל?

האמת היא שלא ממש אהבתי את מכלול יצירתו של ג'ון לנון, משום שאני מעדיפה שמוזיקה תשיר אלי ותרגש אותי מאשר שתטיף לי הטפות בשירה. אם יש מה להטיף, אני מעדיפה לשמוע זאת במלים כתובות, לא מושרות. ה-Working class hero שלו לא עשה לי כלום כשיצא. רק שנים רבות לאחר מכן, כשאשה אנגליה מטורפת דקלמה לי דוקא אותו בשעה של עדנה, נחשפתי למשמעות המלים. המנגינה המונוטונית היתה נטועה אצלי כבר קודם והקרקע היתה בשלה לקלוט את השאר. יחד עם זאת, עדיין הייתי מעדיפה לשמוע את זה מדוקלם ולא מושר. ענין של טעם.

29 שנים חלפו מאז אותו בוקר. בינתיים נולד גם המתוק השלישי, אהוב כקודמיו. לבכור שלי יש ילד משלו, השני התחתן השנה והשלישי ודאי יעשה כן מתישהו.
איך שהזמן חולף כל הזמן קדימה. אף פעם אינו נעצר לאלו שנשארו לחיות. רק המתים נותרים אצלנו בזכרון בגיל בו הלכו מאיתנו לעולמם.

הגרסא המקוצרת:
ג'ון לנון נרצח לפני 29 שנים. החיים המשיכו ואנחנו עתה בגיל הבשל.

השירים של לנון שאני אוהבת (נו, אני אשה רומנטית):

1. woman (איך לא???)
2. Love
3. Oh, my love
4. Oh Yoko