Monthly Archives: פברואר 2017

בשבחי הסמבה Praise the Samba

Pauline Croze – Samba saravah

In memory of Pierre Barouh who sang it first

ישנה מוזיקה שמהצליל הראשון שלה אני נשבית בקסמה. איני זוכרת מהו שיר הסמבה הראשון ששמעתי בחיי, אך אני יודעת שזה היה בגיל מאוד צעיר.

There is music which from its first sound I get captivated by its charm. I can't remember what the first samba song I ever heard is, but I know that it was in a very early age.

בשבילי, סמבה זו שמחת חיים. כשמצב הרוח קצת שפוף – אני שמה סמבה ועפה עם זה ואז הנפש מתרוננת ושמחה. אין כמו הסמבה לרומם את הנפש והגוף.

For me, samba is the joy of life. When my mood is a bit low – I play the samba and fly with the sounds. Then, the spirit gets high and the soul is happy. There isn't like the samba to lift one's spirit and body.

Jorge Ben Jor – Filho Maravilha

סמבה זו מוזיקה שעושה טוב על הלב וחשק לרגליים לרקוד. אי אפשר להשאר אדישות למשמע צליליה, אלא אם כן אין לכן ענין במוזיקה. מבחינתי, אם אין מוזיקה – אין חיים. מי שאינה אוהבת לרקוד – אינה אוהבת לחיות. אין כמו הסמבה לשמח את הלב.

Samba is a kind of music that makes one heart sing and the legs to dance. One can't stay indifferent when hearing its sounds, unless you are not interested in music. As far as I'm concerned, no music – no life. Those who don't like to dance – don't like to live. There's nothing like the samba to make one's heart joyful.

Gal Costa – Samba Do Avião

אם לא רקדתן לצלילי השירים, מה אומר ומה אדבר? אולי השיר הבא יקים אתכן על רגליכן ויגרום לכן לפזז?

If you didn't dance to the sounds of the songs, what can I say? Perhaps the next song will make you rise on your feet and dance?

Jorge Ben jor – Taj Mahal

אריק איינשטיין – בשבחי הסמבה

אוסקר 2017 Oscars

כרזת הסרט מנצ'סטר ליד הים Movie poster Manchester by the Sea

כרזת הסרט מנצ'סטר ליד הים Movie poster Manchester by the Sea

אני יכולה להעיד על עצמי שאני אוהבת מאוד קולנוע, תמיד אהבתי, עוד משחר ילדותי. מאז ומעולם, אחרי קריאת ספרים (הריני תולעת ידועה), סיפור קולנועי עשוי היטב תמיד עשה לי את זה.

I can say about myself that I love the movies very much, I always have, since my childhood. Since ever, after reading books (as a known bookworm), a good well done cinematic story, aka screenplay, always appealed to me.

איני יודעת את הסיבה לכך, אך טקס פרסי האוסקר מעולם לא דיבר אלי ומעולם לא היה לי חשוב לדעת (וודאי לא לשנן) מי זכה בפרס, גם לא בקטגוריות "החשובות" כגון: הסרט הכי טוב, השחקן הכי טוב והשחקנית הכי טובה. מה לעשות, טריויה אינה תחום חזק אצלי.

I don't know the reason, but the Academy Awards ceremony was never important to me, and I never find it important to know (let alone to memorize) who won, not even the "important" categories, such as the best film, best actor and best actress. What can I say, trivia isn't one of my strongest points.

אני בוחרת לצפות בסרט בעיקר לפי הנושא שלו, אם יש לו סיפור טוב, וגם לפעמים לפי השחקניות והשחקנים. כבר מזה מספר ניכר של שנים, שסרטים הזוכים באוסקר אינם מי-יודעת-מה לדעתי וכלל לא לטעמי, אז מה זה צריך להיות לי חשוב אם אלה היו מועמדים או אפילו זכו?

I chose to watch a movie mainly according its subject, if it has a good story; and sometimes, also according the actresses and actors. Since a significant number of years, Oscar winners' movies aren't to my taste at all, so why should I care if they were nominated or even won?

לפני שבוע, יצא לי לצפות בסרט המצוין "מנצ'סטר ליד הים". מדי פעם, חבל שאלה מתי מעט, יוצאות יצירות מופת שהכל גומרין עליהן את ההלל וגם אני נשבית בקסמן. לדאבוני, ישנן פעמים רבות המלצות על סרטים שאני שומעת ברדיו או קוראת ברשת ואני שואלת את עצמי ואת כל היקום על מה ההמלצה, אחרי שבזבזתי זמן לצפות בהם ללא כל הצדקה. הפעם, לא ראיתי אף אתר שלא יצא מגדרו להמליץ. הסרט אכן מצוין. כל כך שונה מהזבל שמאכילים אותנו עם כל הפירוטכניקה המעצבנת. עדיין לא התאוששתי מהסיפור השטותי והמיותר של אווטאר. מה כבר ביקשתי, שיהיה סיפור טוב? זה יותר מדי לבקש?

A week ago, I got to watch the excellent movie "Manchester by the Sea". From time to time, alas they are rare, masterpieces are released, and everybody praises them, and I also am captivated by them. Disappointingly, many times I read in the internet or hear on the radio good reviews of movies that I have to ask myself and the whole universe what is this about, after I spent time to watch them without any justification. This time, I didn't see any site that wasn't excited by this movie. All recommended, and this is really excellent. So much different from the trash they show us with all the irritating pyrotechnics. I haven't yet recovered from the stupid unnecessary story of Avatar. What did I ask, of a good story? Is it too much to ask?

במקרה האזנתי הבוקר לחדשות וגם הצלחתי להפנימן, כשבישרו על זכיית הסרט בקטגוריית התסריט המקורי הכי טוב והשחקן הכי טוב (קייסי אפלק). אין ספק – שתי הזכיות בהחלט ראויות. היום שלי התחיל ברגל ימין.

By chance I listened to the news this morning and I even managed to assimilate when they said that the movie won the Best Original Screenplay and the Best Actor (Casey Affleck). No doubt – both winnings are most appropriate. My day started on the right foot.

כרזת הסרט מנצ'סטר ליד הים Movie poster Manchester by the Sea

כרזת הסרט מנצ'סטר ליד הים Movie poster Manchester by the Sea

הצילו !!! Help

אני טובעת, הצילו Help, I'm drowning

אני טובעת, הצילו Help, I'm drowning

אתם מודעים לכך שגם ברגע הזה, בו אתם נהנים מקריאת הבלוג שלי או עושים פעילות מהנה אחרת, ישנם אנשים שאין להם אינטרנט (וזו הבעיה הכי קטנה שלהם), אין להם אוכל, אין להם מקום לישון, אין להם דבר? מודעים, כן? וזה לא סתם נכתב בלשון זכר.

Are you aware of the sad fact that also in this very moment, while you are enjoying reading my blog or you are engaging with other fun activity, there are people without internet (which is the least of their problems), they don't have food, no place to sleep, and they don't have a thing? You are aware of this, right?

אנחנו טובעות, הצילו Help, we're drowning

אנחנו טובעות, הצילו Help, we're drowning

Keren Ann & Barði Jóhannsson – La Ballade of Lady and Bird

(from their project album Lady & Bird)

כל היופי הזה All this Beauty

עם רדת ערב When the evening falls

עם רדת ערב  When the evening falls

אני מאמינה שבתוך כל אחת מאיתנו יש זיקה כלשהי לַיופי שבאמנות, כל אמנות. כמובן שהיופי הזה הוא בעיני המתבוננת, אך העיקר הוא שיש יופי וזה נתון לטעמה האישי של כל אחת. יחד עם זאת, אני בטוחה שיש יופי שהוא אוניברסלי ומדבר אל מרבית האוכלוסיה, יופי המוסכם על הרוב.

I believe that each of us has within an attraction to the beauty of art, any art. Certainly, this beauty is in the eyes of the beholder, but the main thing is that there is beauty and it is subjected to the personal taste of each of us. However, I'm sure that there is a beauty which is universal and most people relate to it, a beauty that is agreed upon the majority.

SP Cia de Dança – Audição

פושקעלע Pushkele

צהריים. נעים וחמים. הרחוב מתכונן לַשָׁבַּת, רומז לאנשים להזדרז לסיים את ענייניהם. אני בכיוון הקניון, בדרכי להשלמות קניות של המצרכים הנחוצים לי.

Noon. It's nice and warm. The street is preparing for Shabbat, indicating the people to hurry and finish their business. I'm heading to the mall, on my way to top up the ingredients I need.

ילדון צועד לפני, מקפיץ כדור טניס צהוב ביד אחת ובשניה תופסו ומעביר מיד לידו הראשונה כדי להקפיץ וחוזר חלילה. אני מעריכה שהוא בסביבות גיל שבע. ממול, מגיעה אשה, פניה נוהרות בשמחה מתפרצת והיא מתכופפת אליו בחיבוק חם ושואלת ברוך: "מה שלומך, פושקעלע?" היא נושקת לו על לחיו, מזדקפת וחיוכה מתרחב למשמע תשובתו: "אני בסדר, סבתא. את באה אלינו?"

"לא, פושקעלע, אני צריכה לנוח. אבוא בערב לקידוש. לאן אתה הולך?"

"אמא שלחה אותי להביא חלה", הוא עונה לה, ממשיך להקפיץ את כדור הטניס.

היא מעבירה יד אוהבת על שערותיו. "יופי. תזהר בכביש." עוד נשיקה והיא ממשיכה בדרכה והוא ממשיך להקפיץ את הכדור הצהוב, עובר אותי.

A little child walks in front of me, bouncing a yellow tennis ball in one hand, catches it with the other, and passes it to the first hand in order to bounce it again, and vice versa. I estimate that he is around the age of seven. In front of us, a woman approaches, her face shining in bursting joy, and she bents towards him with a warm hug, asking softly: "How are you, Pushkele?" She kisses his cheek, stands up and her smile broadens hearing his answer: "I'm OK, grandma. Are you coming to us?"

"No, Pushkele, I need to rest. I'll come in the evening for the Kiddush. Where are you going?"

"Mummy sent me to buy a challah", he answers, continuing bouncing the tennis ball.

She puts a loving hand across his hair. "Great. Be careful when crossing the road." Another kiss, and she continues in her way, and he continues bouncing the yellow ball, passing me.

מארינה מקסימיליאן – 1990 (אין לאן לחזור) מלים

מיכלאנג'לו עזב Michelangelo Left

Cliff Richard – The Minute You're Gone

לפעמים אינך בטוחה שזה קורה לך. את חיה בתוך סרט, מדמיינת דברים וחושבת שכך ישתנה לך הגורל, אבל זה לא קורה. כשאת מואילה בטובך לחזור למציאות, היא טופחת על פנייך וזה ממש כואב.

Sometimes you are not sure that this happens to you. You live in a dream, daydreaming things and thing that this is how your fate will change, but it doesn't happen. When you kindly agree to return to reality, it slaps you on your face, and it really hurts.

הקפה מתקרר Coffee is Getting Cold

k.d.lang – Black Coffee

המטבח קפוא. אני מדליקה את הקומקום החשמלי ומחכה למים שירתחו. מוציאה פרוסה מקופסת הלחם ומורחת עליה גבינת קוטג'. מפזרת עליה כמה זיתים חתוכים וקצת שמיר. קרררררר. מחממת את ידי מעל האדים העולים מן הקומקום עד שאני שומעת את הקליק המבשר על רתיחת המים. שמה כפית סוכר וכפית קפה נמס לתוך הכוס ומוזגת את המים שרתחו. בוקר שגרתי.

The kitchen is frozen. I turn on the electric kettle and wait for the water to boil. I take out a slice of bread from the bread box and spread cottage cheese on it. I scatter a few chopped olives and a bit of dill. It's collllld. I warm my hands over the steam the come up from the kettle until I hear the click which announces that the water is boiled. I put a teaspoon of sugar and a teaspoon of instant coffee into the glass and pour on the boiled water. A routine morning.

יום עגום נשקף מן החלון, אינו מבשר טובות. בימים כאלה אני מעדיפה לחזור למיטה ולישון לפחות עוד שעתיים בתקוה שהשמש תחליט לצאת ממחבואה ולחמם לי את העצמות הקופאות.

A gloomy day reflects from the window, doesn't bode well. In days like this I prefer to go back to bed and sleep at least two more hours hopping that the sun will decide to go out of hiding and warm my freezing bones.

Diana Krall – Dream a Little Dream of Me

עד להודעה חדשה Until Further Notice

Coronation Scot – The Paul Temple Theme

האיש בחליפה החומה התאמץ בכל כוחו. הוא ידע שאסור לו לוותר, שאסור לו להפסיק, אחרת יבולע לו.

The man in the brown suit struggled hard, with all his strength. He knew he shouldn't give up, that he shouldn't stop, otherwise he'll suffer.

המים היו רדודים, אך מי לידיו יתקע שכך יהיה גם בהמשך הדרך? בכל רגע יכולה רגלו לשקוע לתוך בור והוא יחד איתה. הוא לא היה כאן לפני כן, כך שלא הכיר את המקום ומה זה צופן לו.

The water was shallow, but who could ensure him that it will be so further on? His foot might sink into a whole any second, and he together with it. He wasn't here before; therefore, he didn't know this place and what lies in it for him.

The Frightened City – Norrie Paramor & his orchestra

Paul Temple and the Jonathan Mystery (audiobook)

האושר הוא בנדודים Happiness Lies in Wandering

Pharrell Williams – Happy

אנשים מחפשים אחר האושר. זאת אומרת, אלה שזמנם בידם ואינם עסוקים בעבודה מתישה ומטמטמת, אינם שורפים את עתותיהם בכל מיני עיסוקים חסרי תוחלת, אינם צריכים לגייס את כל כישוריהם כדי לשרוד.

People seek for happiness. That is to say, those who have time on their hands and they are not occupied with an exhausting and stupefying job, those who don't burn their time with all kinds of useless occupations, those who don't need to recruit their best qualifications in order to survive.

קראתי באיזשהו מקום היום משפט מעורר מחשבה: "אל תשארו במקומכם, האושר הוא בנדודים". זה הלך איתי כל היום. מי קבע את הקביעה הזו ולמה זה אמור להתאים לכל אחד/ת? האושר יכול להיות דוקא בהשארות במקום אחד, למרות שהשטויות של העידן החדש ממליצות להזיז כל הזמן דברים כדי להניע את הצ'י.

Today, I read somewhere a thought-provoking sentence: "don't stay in your place, happiness lies in wandering". It went with me the whole day long. Who determined this determining, and why it supposed to fit everybody? In fact, happiness can lie in staying in one place, despite of the new age's nonsense that recommends moving things all the time in order to shift the chi.

מבחינתי, האושר נמצא בתוך כל אחת מאיתנו ואין אנו צריכות לחפשו מחוצה לעצמנו.

As far as I'm concerned, happiness lies inside each of us, and we don't need to search it outside ourselves.

Nancy Etcoff: Happiness and its surprises

השקט שנותר The Silence that Remained

שירי מימון – השקט שנשאר

היא עזבה. השקט שנותר אחריה נח על פני הרהיטים כמו אבק דק – בלתי נראה, אך מורגש. אני אוהבת את השקט שאחרי לכתה.

She left. The silence that remained behind her rested on the furniture like thin dust – invisible, but noticeable. I love the silence after she's gone.

היו יומיים נפלאים, בהם הקשבנו יחד לדברים שאני אוהבת, צפינו יחד בדברים שהיא אוהבת ובין לבין – שימחנו זו את זו עד מאוד.

These were two wonderful days, during which we listened together to the things I like, we watched together the things she likes, and in between – we made each other very happy.

Blood, Sweat & Tears featuring Bo Bice – You've Made Me So Very Happy

היא הלכה. שקט פה. מאוד. נעים השקט הזה. אני כבר מתגעגעת אליה.

She's gone. It's silent here. Very silent. I enjoy the silence. I already miss her.

Disturbed – The Sound of Silence