Monthly Archives: פברואר 2012

האפשר להפסיק את זה?

יישר כוח למי שעיצבה

פעם קראו לזה "אפליה מתקנת", עד שהבינו שהמלה "אפליה" אינה טובה ואין לה תסמיך (הקשר, אסוציאציה) חיובי. החליטו על "העדפה". בהחלט עדיף, אם כי אני מעדיפה חינוך מהיסוד. כשזה התחיל, גם אם חרקו שיניים, היו צריכים לבצע וכך תוקנו כמה תיקונים נכונים, אך ממש לא מספיקים. כמה נשים יש לנו בממשלה? כמה חברות כנסת? כמה נשים חברות בדירקטוריונים? לא התקדמנו הרבה – לא אלה השולטים בנו ולא אנו, המהוות מחצית מהאוכלוסיה. נמשיך לציין את יום האשה בלי שזה יעזור לאיכות חיינו.

כשיש צורך בתיקונים, פירוש הדבר שמשהו מקולקל. אכן, משהו מאוד יסודי מקולקל בחברה שלנו – הן העולמית באופן כללי והן הישראלית. למי גיליתי פה את אמריקה? ישנם קלקולים רבים כל כך, שקצרה היריעה מלמנות את כולם, לכן אתמקד באחד. הפעם. בעתיד ודאי אכתוב על עוד.

אין לי מושג אם יש על זה תעוד, אך לי לא ידוע (ואשמח אם תארנה את עיני) מתי התחילה הזנות הראשונה ומי התחיל אותה. אני משערת שהגבר הוא זה שגרר את האשה ואנס אותה כי הוא היה החזק ולא היא זו שהביאתהו לדבר עברה בכך שעשתה לו עיניים כדי לקבל ממנו דבר-מה. האם זה חשוב? אולי חשוב יותר למצוא את הסיבה שזה בכלל קיים עד עצם היום הזה?

ישנן מדינות ובעיקר חוגים דתיים, הנלחמות בזנות, אך מי באמת מצליחה? אולי נכון יותר לשאול: 'מי באמת רוצה להצליח?' ישנן מדינות בהן הזנות חוקית, בהן מתיחסים אליה כאל עוד מקצוע. אני תוהה עד כמה זה יכול להיות 'עוד מקצוע', כשמדובר במכירת גופך לזרים.

חוץ מאשר בשבדיה, אין מדינה בה מתיחסים אל אלה הצורכים זנות כאל פושעים, אלא רודפים את העוסקות בזה. למה? משום שזה הכי קל? משום שהן נשים? כשאין ביקוש – אין הצע. אבל לא רק זה, כי כשאין לה ברירה – מה יכולה אשה לעשות אם לא למכור את גופה לכל מאן דבעי?

שוב אני מגיעה לדבר היסודי שביסודיים – החינוך. אם אין מחנכים לשוויון, איך זה יכול להתבטא במציאות? כשעדיין – ולא רק במגזרים מסוימים – תכליתה של נערה היא להיות לעזר, להתחתן וללדת ולא להיות אישיות בפני עצמה והגדרתה היא לפי בעלה, ללא אפשרות להגשים את עצמה – איך יהיה שוויון? ואם אין שוויון – איך יהיה לה חדר משלה? איך יהיה לה בכלל דבר-מה משלה? הרי היא ביסודה רכוש של הגבר.

מתווכחים איתי על "זכותה של אשה על גופה" להחליט אם היא רוצה למוכרו. המושג הזה נכון אם היא נכנסת חס וחלילה להריון לא רצוי. אז בהחלט צריך שיהיה לה החופש להחליט מה היא רוצה לעשות עם זה. לאף אשה אין רצון לעסוק בזנות. שום אשה אינה מחליטה למכור את גופה, אלא נאלצת לעשות כן בצוק העתים. אף אשה אינה שואפת להיות מטבע עובר לסוחר, סחורה שכל דכפין בזוי רשאי למשמש בה כרצונו תמורת אתנן. אף אשה אינה מעונינת לעמוד בקור ובגשם בלי בגדים כדי להקל על יצרו של נִקְלֶה מצוי. לולא סוממה, לולא נאנסה לכך, לולא נצרכה לפרנס – היא לא היתה בוחרת לעשות זאת. גם לא להיות "נערת טלפון" עם "תנאים משופרים". עדיין, זה לשכב עם זר כי אין לך דרך אחרת להתפרנס. למה אין לך דרך אחרת להתפרנס? משום שחוסמים בפנייך דרכים אחרות.

לא מספיק להעניש בחומרה את הבְּהֵמִים הנוהים לצרוך זנות. צריך להעניש בחומרה גם את הסרסורים. אני בספק אם זה יקרה, משום שתעשיית המין היא חלק מהכלכלה, גם אם השחורה. לוא היו רוצים, הענין הזה היה נסגר מזמן. מה כל כך קשה לסגור את המקומות הללו? נראה איך מס הכנסה ושאר הרשויות מוותרות על ההכנסות מ"מכוני הליווי, הבריאות, העיסוי והחשפנות" למיניהם. ולא נגעתי עדיין בסחר בנשים.

אם הצעת החוק לאסור בפועל רוכשי זנות תעבור בכנסת, יהיה זה צעד קטן מאוד. לא נראה לי שזה ישנה משהו. אין לנו את כוח האדם המשטרתי לעסוק בזה, הרי המשטרה גם ככה על הקצה מבחינת המשימות. מה, יעמידו שוטרים בפתחי כל המכונים למיניהם? ישלחו שוטרים למקומות בהן עומדות הזונות כדי לאסור את הלקוחות? אולי יקימו גוף מיוחד לשמירת המוסר של המחצית הנשלטת בידי יצרה? כרגיל, אין פותרים את הבעיה ועוקרים אותה מן השורש, אלא מתעסקים באקמול.

הגרסא המתומצת:

חינוך. לימוד. רכישת מקצוע. העדפה מתקנת גורפת.

קישורים:

  1. לקראת החוק נגד שימוש בנשים: מאסר בפועל לרוכש שרותי זנות
  2. זנות זו לא בחירה
  3. למה אנו, הנשים?
  4. והדרת בימיך
  5. הבלוג של טלי רוזין
  6. רחל שגיא, קידום מעמד האשה, מה זה בכלל פמיניזם (מאמר)
  7. יום האשה הבינלאומי (ויקיפדיה)
  8. חנה בית הלחמי על יום האשה הבינלאומי
  9. זנות ויקיפדיה
  10. גם חשפנות שייכת לתעשיית המין

Come on and Touch me, Babe

To My Aussie Valentine

אמנם אינני גויה, אך מה לעשות ודברים מגיעים גם אלי. כשזה טוב ונעים ובעיקר כשמדובר באהבה – אני מאמצת בשמחה ובששון. באוסטרליה זה כבר התחיל (נו, שוין, הם תמיד מקדימים אותנו…).
הנה כמה משירי האהבה שאני הכי-הכי אוהבת. אתן מוזמנות להוסיף משלכן 🙂
המלים, המנגינה – מממממממממ…

Indeed, I'm not a goya (a female non-Jew), but can't help it when things come into my life. When it's good and nice and especially when it concerns love – I embrace them very happily. In Australia it has begun already (nu, shoin, they always are ahead of us…).

Here are some of the love songs I love the most. You are welcome to add yours 🙂

The words, the tunes – mmmmmmmmmm

The Doors Touch me
I'm gonna love ya
Till the heaven starts to rain
I'm gonna love ya
Till the stars fall from the sky for you and I

Matt Cardle sings First Time Ever I Saw Your Face on the X Factor

Roberta Flack First Time Ever I saw Your Face

Style Council You're the Best Thing

K.D. Lang Barefoot
I'd walk through the snow barefoot
If you'd open up your door

Cliff Richard In a matter of moments
Oh bird of paradise, you opened up your wings
You showed me all the things that I wanted to see

Neil Sedaka Laughter in the rain

Dusty Springfield The look of love
Dusty Springfield The look of love
Diana Krall The look of love

Bon Jovi Bed of Roses

Shania Twain You're Still the One
You're still the one I run to
The one that I belong to
You still the one I want for life

dEUS Nothing Really Ends

K.D. Lang Constant craving
Always someone marching in
And beneath my skin
Constant craving has always been

Rod Stewart Have I told you lately
Do Have I told you Lately
Olivia Ong Have I told you lately
Have I told you lately that I love you?
Have I told there's no one else above you?

And more…

Lionel Richie and Kenny Rogers Lady

John Lennon Woman

Stevie Wander I just called to say I love you

Elton John Your song

K. D. Lang The Air that I Breath

Gipsy Kings Un Amor

The Doors Don't You Love Her Medley

זכורנה לדבר ולשיר אהבה לאהובה שלכן כל השנה.
יום אהבה שמח לכולנו!

Remember to speak and sing love to your loved one all the time.

Happy Valentine's Day to us all!

וויטני

האהבה הכי גדולה

The Greatest Love of All

צילום׃ Getty images

פתיח חיובי: אין. כשאחד הקולות הכי-הכי הולכת לעולמה ככה סתם – אין אפשרות להביע דבר חיובי.

A positive introduction: none. When one of the greatest voices of all leaves the world for no reason – there's no possibility of expressing something positive.

פתיח שלילי: אף אחת מהתוכניות ברדיו הישראלי להן האזנתי הבוקר לא טרחה לעדכן. אני עדיין מצפה שיפתחו תוכנית עם אזכור מותה ועם שיר שלה, כמובן. רצוי שזה יהיה I will always love you, שמבחינתי הוא הלהיט האולטימטיבי שלה.

A negative introduction: none of the programmes in the Israeli radio I had listened this morning had bothered to update. I'm still waiting for them to start a programme with mentioning the diva's death and with one of her hits, of course. Desirable I will always love you, that as far as I'm concerned it's her ultimate hit.

Saving All My Love For You

אני חשה ברת מזל לחוות מוזיקה באמצעות קולות נפלאים. אחד החלומות שלי, שמן הסתם לא יתממש בגלגול הזה (יש תקוה בגלגול הבא), הוא להיות מסוגלת לעלות לגבהים ולהצליח לנפץ כמה קריסטלים. בפעם האחרונה שניסיתי, עמדו כוסות היין הדקיקות על רגלן האחת, מסתירות בידן את פיהן המפהק לרווחה (אני מניחה שלא רצו להעליב את בעלת הבית שלהן), אך יכולתי לראות איך הוד זכוכיותן מגחכות מכל הלב. שיבושם להן.

I feel lucky to experience music via wonderful voices. One of my dreams, that probably won't come true in this transformation (there's always hope it would happen on the next), is to be able to climb up and succeed to smash some crystals. The last time I tried, the thin glasses of wine stood on their single stems, hiding behind their hands a wide yawning mouth (I assume they were polite to not offend their owner), but I could see how These Majesties were giggling with all their heart. OK, let them enjoy it!

1988. המוכרת בחנות התקליטים, שכבר הכירה את טעמי, מציגה בפני את הקסטה (אז טרם קראנו לזה קלטת) החדשה שהגיע אליה. אני מתרשמת מהקול היחודי, אך השירים לא ממש נכנסים לי ללב. יש לי מנהג, להאזין עד הסוף לפני שאני שופטת, כך שלפני שאני דוחה את הקסטה מעל פני, אני מגיעה לשיר מספר 4. אני נסחפת מהצליל הראשון של השיר הזה.

1988. The seller in the record shop, who already knew my taste, presents me the new audio cassette she received. I'm impressed by this unique voice. But the songs don't really capture my heart. I have a custom to listen until the end before I judge, so before I reject the audio cassette, I reach song number 4. I'm swept away immediately by the first note of this song.

לא מעטים הם האלבומים שאני רוכשת בזכות שיר אחד מדהים. הפעם יש לי מזל והוא מכיל שיר מדהים נוסף, מספר 9. המשפט ששבה את לבי בשיר הזה: I decided long ago never to walk in any one's Shadow, היוה נר לרגלי עד עצם היום הזה.

אני מניחה שזה ענין של טעם ואחרות היו ודאי בוחרות שירים אחרים שלה, אך לי – העוצמה השירית הזו, היכולת לעלות ולעלות ולעלות עוד ועוד ולהעלות את השומעות – זה מה שעושה לי את הכיף בחיים.

There are many albums I purchased due to one amazing song. This time I'm lucky and it includes another wonderful song, number 9. I assume it's a matter of taste, and other people would chose different songs, but for me – this powerful capability to sing like that, to go up and up and up more and more, and to bring the listeners to such light – that what brings joy into my life.

I Will Always Love You

משום-מה, רשום לי בזכרון כי הפעם הראשונה ששמעתי את השיר הנפלא הזה היה בביצועה של אודרי לאנדרס באחד הפרקים של דאלאס. זוכרות אותה שם בתור שרלילטו של ג'יי אר? אינני בטוחה שזה מה שהיא שרה, אבל זה מה שיש לי בזכרון; והוא, כידוע, מתעתע בנו. לא מצאתי את הביצוע שלה ביוטיוב. אולי תוכלו אתן?

For some reason, it is written in my memory that the first time I heard that wonderful song was with the performance of Audrey Landers on one of Dallas episodes. Do you remember her as one of J. R.'s mistresses? I'm not sure she sang this song, but my memory is stuck with the thought she did. You know how a memory can be deceiving. I couldn't find her performance on YouTube, perhaps you could?

אף שזה היה להיט ענק של דולי פרטון, אינני זוכרת ששידרו אותו יותר מדי ברדיו ומה שלא שידרו – לא ממש המריא אצלנו, כי הרי אז לא היה אינטרנט בו אפשר לנסות למצוא כמעט כל דבר. למי ששכחה או שלא ידעה את יוספה, פעם גלי צה"ל היתה תחנה שהשמיעה מוזיקה איכותית, לא פלייליסט שטחי כמו היום.

Although it was a huge hit of Dolly Parton, I can't remember it was broadcasted too much on the radio, and songs that weren't on the radio could not take off. We didn't have the internet then, where one can find almost everything. To those of you that already forgot, in those days we the radio was very good and played good music, but limited genre. Anyway, it was certainly a million times better than the drek superficial muzak we are forced to listen to these days.

ואז הגיע הסרט המצוין "שומר הראש" לארצנו. אני חושבת שראיתי אותו לפחות 7 פעמים בקולנוע ואח"כ גם בוידאו יותר משאני יכולה לספור. כמה שדולי פרטון עשתה את השיר הזה מקסים ונהדר, באה וויטני יוסטון ועם הקול הנפלא שלה הפכה את זה למשהו שמיימי. אי אפשר שלא לחוש צמרמורות בכל פעם מחדש, גם אם שומעים שוב ושוב ושוב ועוד שוב אחד לדרך.

Then, the excellent movie "The body guard" came to Israel. I think that I watched it at least 7 times in the cinema, and later on video too, more than I can count. As much as Dolly Parton did this song so beautifully and wonderfully, Whitney Houston appeared and with her amazing voice turned it to something heavenly. One can't avoid of getting these goose bumps each time anew, even if one hears it again and again and again and another again for the road.

אפילוג עצוב

במהלך השנים יצא לי להקשיב לאלבומיה של וויטני, אך פרט לשלושת השירים שהזכרתי, לא הצלחתי להתחבר לאחרים. אני צריכה שהמוזיקה תיגע בי – אם אלה בלדות קורעות מיתרי קול ולב או רוק כאסח שמתזז את הגוף והנשמה. סתם שירים לא עושים לי את זה, גם אם אלה מושרים בקול אדיר.

מאז I Will Always Love You, לא הגיע אל אוזני שיר ממנה שירגש וייגע. בראיון עם אופרה ווינפרי, סיפרה הדיוה בגילוי לב על שנות הסמים. עוד מקרה של נישואים לאפס שכל מה שהוא יכול לעשות זה להחריב. מזכיר לכן את איימי וויינהאוס? כמה חבל על הבזבוז.

לנו, לא/נשים הפשוטים, קשה לדמיין איך זה להיות הקול של הדור ולהתדרדר ככה. אנו חושבות שלדיוה יש אחריות מסוימת בשל המתנה בה התברכה. אך מה לעשות, החיים מובילים אחרת והמציאות טופחת על הפנים. גם יהלום, אם אין שומרים עליו, מתעמעם.

Sad Epilogue

Since "I will always love you", I haven't heard from her any exciting song that touches. In an interview with Oprah Winfrey, the diva Whitney talked openly about her years under the drugs. Another case of marrying a zero, that all he can do is just destroying. Doesn't it remind you of Amy Winehouse? Such a waste.

We, the ordinary people, find it hard to imagine how it is to be the voice of a generation and then to going downhill. We think that a diva has a certain responsibility due to the gift she was blessed with. Life lead in a different path and reality strikes us on our face. Even a diamond, if one doesn’t keep an eye on it, stops shining.

קישורים:

  1. וויטני יוסטון הלכה לעולמה בגיל 48 – אתר מאקו
  2. עלייתה ונפילתה וואלה תרבות (כולל שעתיים מהופעתה המדהימה בדרום אפריקה)
  3. ויטני יוסטון מתה בגיל 48 וואלה תרבות
  4. הדיוה שהלכה לאיבוד עכבר העיר
  5. Greatest Love Of All – וויטני יוסטון בביצוע שונה
  6. דולי פרטון בביצוע המקורי והמקסים של I will always love you
הופעתה המדהימה של וויטני יוסטון בדרום אפריקה 1994
Whitney Houston's amazing performance in South Africa 1994

ג'ניפר האדסון במחוה מדמיעה לדיוה זז"ל (זכר זמרת לברכה)

Jennifer Hudson's touching tribute to the diva

טוּ-טִישְׁבָּט הגיע חג לאילנות

זכרון ילדוּת

"כי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ" (ויקרא, י"ט 23)

טור פספוסות וּפספוסים משתרך אחר הגננת בקולות מתרוננים. במאסף, העוזרת שלה. בִּימִיננו את חפירה קטן ובשמאלנו דלי עם שתיל בתוכו. צועדות/ים ברחובות גבעתיים לעבר גבעת קוזלובסקי, בימי טרום מצפה הכוכבים. נחילי ילדודס מגנים נוספים נאספים מכל עבר.

הגננת: "ילדים! כולנו נחפור עכשו גומה! מי יכול להגיד לי בשביל מה?"

גאון של אמא מַתִיק את אצבעו מפיו: "אני-אני!"

הגננת: "כן, דוד!"

הזאטוט מצפצף בעוז: "בשביל לנטוע עץ!"

העוזרת שלה: "יופי, חומד!"

זכרון אמהוּת

"עת לטעת, ועת לעקור נטוע" אמר קהלת (ג' 2)

עוזי קצר על הכתף, תיק עזרה ראשונה על הגב, מלוָה את הגנון לנטיעות. אחמד כבר הכין את המהמורות.

הגננת: "ילדים! כולם להסתדר יפה. כל ילד יתפוס מקום מול גומה."

מרפקים זזים, ידיים דוחפות, רגליים קטנות טופפות לכל עבר, כובעי טמבל מושלכים ארצה.

הגננת: "לא יפה לדחוף! יש מקום לכולם! די, אמרתי!!!"

שורת הטפליא נרגעת. כובעי הטמבל מתבדרים ברוח הקלה.

הגננת: "מי יכול להגיד לי מה אנחנו הולכים לעשות עכשו?"

גאונית של הוריה מרימה אצבע: "לטעת את השתילים!"

העוזרת של הגננת: "יופי, נחמה!"

זכרון סבתאוּת

"ארץ חטה ושעורה, גפן ותאנה ורמון, ארץ זית שמן ודבש" (דברים ח' 8)

"כי האדם עץ השׂדה" (דברים, כ' 19)

תיק מלא כל טוב על זרועי בשביל הנכדים לסעודה שאחרֵי, מטפחת מהודקת היטב לראשי כדי לכסות על אוזני כנגד הרוח העזה, שרה'לה ואני צועדות עם הטף למלא מצוות נטיעות. צריך שוב למלא את היער אחרי השריפות של הישמעאלים.

הגנן (זה גן מודרני): "ילדים! כולם לשיר איתי!" קולו מסתלסל: "כך הולכים הנוטעים!"

אני, משתחלת במהירות עת אוסף הלה אויר לזמר את השורה הבאה וּמַקדימתהוּ: "ועכשו הבנות: כך גם הולכות הנוטעות! רון בלב ואת ביד!"

הגנן: "אכן, סבתא!"

משוש חייה של סבתא מצייץ בגאוה: "סבתא שלי פמיניסטית וגם לסבית!"

אני בודקת כדי לודא ששום שן לא נשרה שלא בעתה. מלים לא קלות להגייה לבן חמש וחצי.

הגנן מלטף את השיער הבהיר: "יופי, נרקיסי! בוא, זוכר את ברכת הנטיעות שלמדנו? רוצה לומר אותה?"

שרה'לה מעבירה יד מלטפת על לחיי: "Well done!" היא אומרת לי בסיפוק, קורצת.

קישורים:

  1. ט"ו בשבט ויקיפדיה
  2. מנהגי ט"ו בשבט
  3. ט"ו בשבט ביהדות הרפורמית
  4. גבעתיים 1958
  5. מות גבעתיים – 5 תחנות