אני אוהבת מוזיקת הבי מטאל ו-הארד רוק, אך לא את הכל, כמובן. ישנם קטעים שסתם עושים לי רעש וכאוס בראש ואינני אוהבת לשמוע, אם כי בנסיבות אחרות – כגון מסיבה שמחה והומה – הם עשויים דוקא לתרום לאוירה ולריקודים.
I love heavy metal and Hard Rock music, but not everything, of course. There are parts that just make noise and chaos in my head which I don't like to hear, although in other circumstances – such as a happy and bustling party – they may contribute to the atmosphere and the dancing.
אי לכך, אין פלא שהתחברתי בבגרותי ל-Guns N' Roses ול-Metallica. אני זוכרת את מבטיהם המשתאים של ילדַי על עצם העובדה שהאשה העתיקה הזו, המשמשת כאמם, מעריכה מוזיקה כזו "מודרנית". עד עצם היום הזה מעביר לי Nothing else matters האלמותי צמרמורות נעימות. למדתי, שאני אוהבת בעיקר את בלדות הרוק. יש בהן שקט ועוצמה ומלא-מלא רגש. אני צריכה להרגיש את המוזיקה כדי לאהוב אותה.
Therefore, it is no wonder that as an adult I could connect to the music of Guns N' Roses and Metallica. I remember my children's astonished look at the fact that this ancient woman, who serves as their mother, appreciates such "modern" music. To this very day, the immortal Nothing Else Matters gives me chills. I learned that I like mostly rock ballads. They are quiet and powerful and full of emotion. I need to feel the music in order to love it.
Very 'eavy Very 'umble הינו האלבום הראשון של הלהקה הבריטית יוריה היפ, עליו כתבה המבקרת Melissa Mills ברולינג סטון: "אם הלהקה הזו תצליח, יהיה עלי להתאבד. מהתו הראשון את יודעת שאינך רוצה לשמוע עוד". טוב (רע, בעצם, לא?), כי אף שאני גורסת שכל אשה באשר היא זכאית לבטא את טעמה הייחודי – עדיין יש גבול לקטילה. אין לי בעיה עם אי הרצון של הגברת לשמוע עוד, אך להתאבד? לא חבל על נפש מתחבטת? שלא לדבר על שאין שום סיבה בעולם שבגללה יש ליטול את החיים.
Very 'eavy Very 'umble is the first album of the British band Uriah Heep, which the critic Melissa Mills wrote about in Rolling Stone: "If this band succeeds, I will have to commit suicide. From the first note you know you don't want to hear any more". Well, (it's bad, actually, no?), because although I believe that every woman is entitled to express her unique taste – there is still a limit to a slayer review. I have no problem with the lady's reluctance to hear more, but to commit suicide? Isn't it a pity for a struggling soul? Not to mention that there is no reason in the world to take life.
להתאבד בגלל זה ? Commit suicide because of it
מהאלבום הזה אהבתי את Come away Melinda, ואת Wake up: בלדות שקטות, עוצמתיות ומלאות משמעות. אל שאר השירים "לא התחברתי", כפי שזה לא קרה עת שמעתים לראשונה (הזכרתי כבר שאני מהמתמידות, נכון?).
From this album I liked Come Away Melinda, and Wake Up: Quiet, powerful and meaningful ballads. I did not connect with the rest of the songs in this album, as it did not happen when I first heard them (I already mentioned that I'm persistent, right?).
יוריה היפ Uriah Heep Look At Yourself
סיפור אחר הוא האלבום Look at yourself. כבר בפתיחה, בקטע הנושא את שם האלבום, אפשר לשמוע את העוצמה המדהימה של המוזיקה שלהם. זה קטע שפשוט עושה לי חשק לקום ולהשתולל, לא סתם לרקוד, אלא להתפרע ממש. לא צריך אמצעי עזר לשמח לי את הנשמה – המוזיקה היא-היא סם המרץ להקפיץ לי את הצורה.
Another story is Look at Yourself. Already at the beginning, in the section that bears the name of the album, you can hear the amazing power of their music. It's a piece that just makes me want to get up and go wild, not just dancing, but really going wild. No need of any means to make my soul happy – music is the drug that bounces my whole body.
כל קטע באלבום הזה מדבר אלי – הן אלה הרועשים והן השקטים, אך הכי-הכי זה כמובן July Morning, שאין עליו מתחרים. איך המלים המדהימות מתלבשות על המנגינה המצמררת והולמות אותה היטב, פשוט מלאכת אמנות מופלאה. אני יכולה להעביר יום שלם בשמיעת הקטע הנפלא הזה ולא להתעייף ממנו. מביא לי השראה, שחבל"ז, כפי שאומרים במקומותינו.
Every part of this album speaks to me – both the loud and the quiet, but most of all, July Morning, which has no competitors. How the amazing words are complimentary to the chilling melody and match it very well, just a wonderful work of art. I can spend a whole day listening to this great song and not getting tired of it. It inspires me in levels I can't explain.
Uriah Heep – July Morning
גולת הכותרת של מכלול היצירה שלהם, היא, לטעמי, האלבום The Magician's Birthday. שירים מדהימים אחד-אחד, מומלץ להקשיב בתשומת-לב רבה למלים שלהם.
The highlight of their entire work is, to my mind, the album The Magician's Birthday. Amazing songs one by one and it is recommended to pay close attention to their lyrics.
יוריה היפ Uriah Heep The Magicians' Birthday
Sunrise, Sweet Loraine, Blind Eye ועוד, אך היהלום שבכתר, לדעתי, זה Rain. אחחחחחח, איזו בלדת רוק מדהימה! מי שלבו אינו נמס לשמעה, מה זה יכול להעיד עליו?
Sunrise, Sweet Loraine, Blind Eye and more, but the jewel in the crown, in my opinion, is Rain. Ahhhhh, what an amazing rock ballad! Those whose hearts do not melt to hear it, what can it attest on them?
Uriah Heep – Rain
אמנם הפניתי לביצועים שמצאתי ביוטיוב, ואלה הינן מהופעות חיות, אך אני בהחלט מעדיפה פעמים רבות את גרסת האולפן המוקפדת יותר. יחד עם זאת, גם להופעות חיות יש את החן והמקום שלהן.
Although I referred (in the Hebrew paragraph above) to the performances I found on YouTube, and these are live ones, but I definitely prefer most the studio version which is more meticulous. However, live performances also have their grace and place.
נדיר שקול של גבר עושה לי את זה, אך הסולן, דייויד ביירון, עם הקול המדהים שלו, אין עליו. טוב, גם דייויד ביירן מה-Talking Heads. מדייויד עד דייויד לא היה לנו כדייויד. כדאי לזכור שהדייויד הראשון היה שלנו – דָוִד המלך בן ישי, נעים זמירות ישראל שאף הפליא לנגן בנבל.
It is rare for a man's voice to do it to me, but the lead singer, David Byron, with his amazing voice nobody can compete. Well, David Byrne of the Talking Heads. From David to David, we did not have such a David. It is worth remembering that the first David was ours – King David son of Yishai, Na'im Zimirot Yisrael (sings very pleasantly), who even played beautifully on the harp.
כמה מאכזב שלהקות הרוק שעיצבו אותי, היו מורכבות מהזן שכנגד. היכן להקות הנשים? אז היו נשים סולניות, זה נכון, אך הנגנים שלהן היו רובם ככולם גברים. מתי מספר היו על טהרת הנשים. כרגע, אני יכולה להזכר רק ב- 4 None Blondes המדהימות (אם כי אינן מטאל, מה לעשות), בעלות הלהיט היחיד אך הסוחף What's up.
How disappointing that the rock bands that shaped me were made up of the opposite species. Where are the women's bands? There were women soloists, that's true, but their musicians were almost all men. Very few bands were all women. At the moment, I can only remember the amazing 4 None Blondes (though they are not not metal, what can I do), with their only but sweeping hit what's up.
4 Non Blondes – What's Up
הגרסא המקוצרת:
יוריה היפ מלהקות הרוק הכבד המטאלי – אין עליה!
The short version:
Uriah Heep is one of the best heavy metal rock bands.
אתם חייבים להיות מחוברים על מנת לשלוח תגובה.